למערבולת האקסטטית
מטשטשת ומכלה אותי
הבערה הזאת
לא לחזור על מה שהייתי
לגעת באינסוף
איך עושים את זה?
ולהווה ידוע ומפורסם
שכלא אישי וצנוע לאדם
מחניק מכאן,ומייסר מכאן
עבותות גורל ריתקו גם אותי
למלחמה הקשה
ואי אפשר להימלט
מאדון חוסר יכולת
ומגברת תסכול
שמבשלים לי מדי יום
רגשות אשם נוקבים
כוויות ופצעים
וכל רגע בבריחה
מייצר עוד בלבול
התשוקה הזאת לאמירה
לא שייך לעופף בחלל
לא מתאים לרחף
איך משכנעים שאני לא הוזה
הכיסוף לערגה
החיפוש והבקשה
רק כיווצו אותי יותר במקומי
ובימים רעים
הקול בראש צוחק
שכדאי שלפחות אשחק
גם ככה אין לאן להתפתח
מחליט לצאת מהמיטה
לרתך את הסורגים
לרכך את הלב
ככה אני אוהב
וכשאצא מזה,מחר
אני לא אשתגע
אציג עצמי בלהט
תראו אותי פורח
אני זה אני זה אני
עד הפעם הבאה.
