ליטופים חדים
כואבים
מרפאים
מנוגדים.
נפלתי לתוך מערבולת.
שסוחפת
ומעיפה.
ממכרת.
מקיאה את כל האיכ שבתוכי.
סחרחורת.
הסערה שבחוץ היא אותה הסערה שבפנים.
רחובות שוממים.
טיפות טיפות.
רכות, מלטפות.
הכל הצגה.
שתיקה מעיקה.
שדוקרת. יותר מסכין.
ממכרת.
ליטופים חדים.
כואבים.
מרפאים.
מנוגדים.
ממכרים.
היה יום מורכב.
דיברו עלי איזה משהו. איך שאני נכנסת שרים לי כאילו התארסתי.
ובאיזה שהוא מקום התגעגעתי אליהן.
חיבקו. הכאיבו.
לא רציתי שיגעו בי.
אכלתי איזה משהוא בבוקר כי הכריחו אותי.
חילקתי להן את האוכל שלי.
אכלתי 2 ביסים ואמרתי להן 'קחו'.
ואז היא מתחילה להשמיס לי שאני בדרך לאנורקסיה, וכל אחת מוסיפה משלה..
עזבו. אותי.
והיא.
נתתי לה שיחה.
ידעתי למה היא בקשה.
קשה לי לדבר על זה, זה יותר מידי מחזיר אחורה.
ניסיתי לעזור לה איכשהוא.
פפףף.
אמא שאלה אם אכלי את כל האוכל.
ברור שאמרתי כן. (שקרנית)
אני קרובה לעשות דברים גרועים.
ואני צריכה לאכול.
ולהקיא.
איכ.
אתמול היא אמרה לי שאני ממש חולת נפש.
התכווצתי. כאילו, מצאת למי להגיד..
אני צריכה לישון.
להמשיך בהצגה הזאת עד שנשבר.
לא הייתי לגמרי שם,
אבל הייתי שם.
וזה פאקינג ניצחון.
ואסור לי להקטין את זה.
דיברנו על ככ הרבה דברים
יצאתי. יצאתי מאיזור הנוחות לעולם שפחדתי ממנו
והיה בסדר
ואני חיה
והיה לי כיפ
היה לי פאקינג כיפ
גם איתה
גם שם
לדבר לשתות לעשן להיות
פתאום היה ביחד שאף פעם לא הייתי בו
לסמן את היום הזה ולא לשכוח. אסור לשכוח.
צעד ראשון לעבר הדבר הזה שאני ככ רוצה וככ מפחדת ממנו
היה טוב.
ובאלי שזה יישאר ככה.
ההרגשה הזאת בלב
המון זמן לא הרגשתי את זה
את לנצור ולשמור. טוב ילדה?
I crash my car into a bridge
I DON'T CARE
I love it
משהו כזה.
גוד נייט
הלוואי שאני אצליח לישון נורמלי
אליו עבר את החמור מכל
חוקים קרים חוקים חמים
קשים רכים
ישנים יותר וחדשים
הגיוניים ואידיוטיים לגמרי
לפעמים אין סבלנות
מענב יוצא יין זה חוק
מפחם יצא אש אם היא תנשוף מספיק חזק
מנשיקות יוצרים בניאדם
להישאר פגיע למרות המלחמות
להישאר אמיץ למרות הפחד
להישאר חזק גם כשהכל פורץ
להמשיך לרצות גם כשכולם כועסים
להפוך מים לדם
להפוך חושך לאור או הפוך
אלכסון לישר
חלום למציאות
אחים לאויבים
מתחיל מהיסוד מטפס ליצירה
מהילד למטה עד לזקן
מנסה להחיות אותה עם מעט שירה
קצת וולך קצת אתר
הימים ארוכים
השמש לא הולכת לשום מקום
הכל חם ולוהט
חסר סבלנות
מעקצץ
עשיה התפתחות הכל נובט ובועט וצועק
העולם מקיא את כל החורף החוצה
שאלוהים בעצמו יושב בצד וסופר את הכסף בסיום יום בסגירת קופה
כולם מחכים במתח
יהיה חסר או לא
עוד סיבוב של ריקנות מזוקקת
תיעוד של התפוררות ברקע
מה אנשים מוכנים לעשות בשביל טיפה להרגיש
הלהב של הקיום מתגרד על הבטן
והוא חד
שורט
חותך
היופי היחיד הוא לפעמים באיזה פינה מטונפת
בפח של התחנה המרכזית או באיזה קבצנית
הכל תקוע במכונת כביסה של מילים גבוהות
הטיימר עומד לצלצל
הבדיחה היא עלינו
לא היה חסר כלום בקופה
חוזרים לנשום
עד הפעם הבאה
גם שלום
גם הסכמים
איזה הספקים יש פה
לפעמים נראה לי שרק אני תקוע באיזה אוטוסטרדה שלא מבינה
מה הכיוון
רוורס במקום קדימה
עץ ריח מסריח על המראה
אורות גבוהים
והיא יושבת במושב ליד
רגל למעלה
מחייכת
אז הכיוון לא משנה
רק התנועה
על אף כל הדחיות שלי
אני בוחר את הקרבות שלי, ועם מי בדיוק אני יוצא לקרב…
אתה עדיין סמוראי.
אבל למה
למה מרגישה הכל יותר מדי
למה הכל כואב
למה הכל
למה
ומה עושים עם זה
ואיך משיגים את העור הזה
ולמה
ומה
ואיך
תציל אותה
ואותי
ואותם
זה אשכרה העלה לי דמעות
לכתוב את כל זה
יצא ארוך
וזה אפילו לא כל מה שיש לי להגיד
ובאלי שהיא תבין
היא אמרה שהיא תגיב כשיהיה לה זמן
נראה מתי זה יהיה ומה היא תגיד
אבל פאק איך זה הגיע לזה בכלל
למה עלו לי דמעות
זה לא פייר. וזה לא כזה פשוט "לא להתייחס" ו"לשחרר" כמו שהיא אמרה
אופ
