בהמשך לכל מיני שרשורים שהיו פה. נניח שעברתי משהו מאוד משמעותי ואינטימי בחיי. האם ומתי צריך לספר את זה למדוייטת. (הדברים נכונים בהפוך לבנות).
אז אומרים שלא בפגישות הראשונת כי זה מרתיע וגם כי עדיין אין הכרות ומה אני קבני"ת שלו!?.
מצד שני כששומרים דברים בבטן הרבה זמן, ואח"כ מגלים זה עושה את הדברים הרבה יותר בעייתים. גם כי זה לא הוגן כלפי הבחורה שכבר נקשרה רגישת ונפשית ואז מפילים עליה משהוא וגם כי זה חסר הגינות שלא מספרים בהתחלה ויש פה מעין ניסיון "להסתיר" דברים חשובים.
למה אני מתכוון- ברור לכולם שאם מישהו יצא לדייט ולא יספר שהוא גרוש או אלמן או גר נניח, גם אם יספר מאוחר יותר זה יתפס כלא מוסרי וכלא צודק, גם אם הוא יתנצל ויאמר חשבתי כי לבחורה אחרי שתכיר אותי זה לא יפריע וגם אםא הוא חושב שדברים כאלו (ובצדק) לחלק גדול בכלל לא מפריעים. אבל אם נגיד עברתי אונס או או פיגוע או שאני חולה במחלת נפש או שיש בעיות פוריות, חלילה וחס וחלילה (ובכוונה הבאתי דוגמה מהסוג הזה שהם מאוד, אבל מאור משמעותיות לקשר, ולא הייתי רוצה לגלות דברים כאלה רק באמצע הקשר) אז זה בסדר או לגטימי לדחות את הסיפור אפילו שזה מאוד אבל מאוד חשוב ואולי אפילו יותר מדברים אחרים. וזה מאוד מבאס להתקשר נפשית לבן אדם ואח"כ לגלות דברים.
ומאחר שנתקלתי בתופעות האלו אצל בנות שגילו לי אחרי זמן וזה היה לי מאוד קשה ומצד שני גם לי יש דברים מאוד משמעותיים לספר השאלה איפה ומתי.
מקווה שהובנתי
