מגיע הרגע המרגש – יעקב נפגש עם יוסף לאחר פרידה של שנים רבות – "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה, וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד". מדוע כתוב בלשון יחיד? כותב רש"י - "אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו, שהיה קורא את שמע".
יעקב לא מצא זמן אחר לקרוא קריאת שמע, אלא דווקא עכשיו?
נראה שלא היתה זו קריאת שמע הרגילה, היה ליעקב מספיק זמן לפני כן בשבילה. יעקב בכוונה קרא קריאת שמע בעיתוי הזה. וכך כתב מהר"ל מפראג:
"לפי שכאשר בא יעקב וראה את יוסף בנו מלך, בא בלבו אהבתו ויראתו של הקדוש ברוך הוא איך מדותיו הם טובות ושלימות, ומשלם שכר טוב ליראיו. וזהו מדת החסידים אשר יקרה להם טוב מתדבקים אל הקדוש ברוך הוא על הטובות והאמת שעשה עמהם. וזהו קריאת שמע שבו נזכר ייחוד מלכות שמים ואהבתו. וראוי היה לקרות קריאת שמע כאשר בא אליו יוסף אחר הצער הגדול אשר היה לו בעבורו, ועתה ראה אותו מלך, היה אוהב את הקדוש ברוך הוא אשר עושה לו זה, וקבל מלכותו ואהבתו ויראתו". (גור אריה)
רגע זה הוא אחד מהרגעים מרגשים והמיוחדים ביותר בחייו של יעקב, אם לא המרגש והמיוחד שבהם. כששמע שיוסף חי הוא מתחייה מחדש, "ותחי רוח יעקב אביהם", ורגשות עזים של אהבה שמחה אושר התעלות נפשית מציפים אותו. יעקב מעלה ומרומם את רגשותיו העומקים והעוצמתיים כלפי מקורם ושורשם, הקב"ה, שנתן לו את עצם החיים, ואת יוסף בנו, וגילגל את כל סדרי המציאות כפי שהתגלגלו עד שמפגיש ביניהם כעת. אין אותה אהבה באה להמעיט באהבה הטבעית המתפרצת לבנו אהובו, היא אינה באה על חשבונה אלא להפך – מעלה ומרוממת אותה אל שורשה האמיתי.
"ידוע מה שכתבו בשם תלמידי הבעש"ט דכל מה שיארע להאדם יעלה בכונתו להש"י, רואה דבר הנאהב אשר נפשו של אדם משתוקק לדבר הזה ואוהבו, יבין שמזכירין לו מדת אהבה ויעלה זאת במחשבתו לאהבת הש"י למדת אהבה וחסד וידבק באהבתו ית"ש ... וכן ברואה דבר מאיים היינו ברואה איזה גוי או איזה סרדיוט וכיוצא המאיים עליו יבין וילמוד על ידי זה יראתו ית"ש ויעלה זאת למדת היראה וגבורה". (בני יששכר מאמרי חודש תשרי מאמר יב)
@חותמת+ @פה לקצת@רחפת.. @זוהרת בטורקיז@חיהל'ה @פסידונית @שמן פשתן @נפש חיה.@הפואנטה
@מבקש אמונה@אניוהוא@חן,@המטיילת בארץ@ע מ@סתם 1... @חסדי הים@אילת השחר

ברור שבכך יש איסור חמור