@ניצוץ ההוויה אל אותו עיקרון של הקודם. אולי תתחבר גם לזה.
_____________
הם התהלכו אל החופה בשחור ולבן
הם התהלכו אל החופה
אחרי חודשים של ציפיה
אחרי מחשבות, דיבורים ופגישות.
אחרי לילות לבנים ואינספור חשיבות.
החליטו.
שכן. בית לה' הם רוצים עוד לבנות.
בית של תורה ואוירה.
בית של קודש וטהרה.
בית שוקק חיים ופעילות.
בית עם הכנסת אורחים וחיוך.
בית.
והגיע היום המיוחל
והאורחים אט אט נכנסו ובאו,
והפלאש דלק, הצלם הסתובב ורץ.
התזמורת החלה עם המנגינה המבוקשת
המלצרים הגישו, הסתובבו בין השולחנות-
ומילאו כוסות וצלחות.
ואחרי כל ההכנה
הגיע הרגע המיוחל
החתן מלווה בשושבינו.
מכסה את כלתו- ארוסתו
הדמעות החלו לבצבץ
הברכות הגיעו עד לב השמיים
רטט ורגש, התלהבות וזיעה
ניכרו מהמתבוננים.
******
מהיין הם שתו
את הכוס הוא שבר
ו'הרי את מקודשת לי'
כמובן הוא אמר.
חיבוקים ונשיקות, 'מזל טוב' ולחיצות
מוזיקה ברקיע
אל החדר הסגור מובלים השניים,
רוצים לוודאות שאין מרמה.
אומרים 'לחיים'
מחייכים חיוכים, אוהבים, אמיתיים.
סוגרים את הדלת
עוברים מעל הכפית
עושים את הדרוש,
שוברים הצום עם קצת טריפ.
וכשנגמר הזמן.
והעדים הולכים.
רצים הם מובלים על כפי הידיים
לחלל הריקודים, בהסתערות מצלתיים
שעה אחר שעה
ריקודים סוערים
פה ושם הפסקה
שתיה, אכילה ועוד ריקודים
כי כאן נבנה בית של תורה.
כאן מברכים ברכות של חתן וכלה
כאן יש זכות מיוחדת
כאן נוצרים הדברים
כאן מתחילים החיים. עוד חיים.
יהודיים עם משמעות.
'לחיים' ולברכה.
