בדרך כלל, כשזה כל כך מסובך, אני אומרת עזבו. זה לא זה.
מערכת יחסים לא צריכה להיות כל כך מסובכת. זה צריך להיות פשוט, לשני הצדדים.
אם אני לא רואה הדדיות בקשר, אני מיד עוזבת את זה. לא צריך.
אולי זה נובע מחוסר ביטחון עצמי או משהו כזה.. אבל זה המצב.. גם עם חברות.. אני חייבת לראות שיש רצון גם של הצד השני.
ובכלל, אני נוטה לדבר על דברים. לפתוח אותם. הכל על השולחן. תכלס, מערכות היחסים שלי דיי רגועות ויציבות.
אבל הפעם,
אני לא יודעת. זה אחרת.
אני משנה מהרגלי.
אני מתאמצת, באמת.
ממש.
כי אני רוצה אותו, בפשטות.
אומרים לי שהוא אוהב אותי. איך לא. אבל מה הם יודעים.
יש לו דרך מוזרה כל כך להראות את זה.
אני כל כך משתדלת להתקרב, וממנו קרירות נוראה.
איי איי
אז היום הפסקתי לסבול והתחלתי לשחק את המשחק.
אני לא מראה שאני רוצה את זה. אני מפסיקה להתאמץ כל כך.
לא כל כך בוגר מצדי, אבל עייפתי.
מחכה שהוא יבוא ויגיד לי שהוא רוצה בי,
ובתפילות שלי.
לא בוגר, נכון? אוף
