בנוגע לסרטוני הודיאו של הראי"ה, אפשר לראותם באתר אור האורות.

את הארת תורת ארץ ישראל.

אתה בטוח, שיש שם סיפורים מקוריים!? או רק העתקות ממקורות אחרים?

זה הורס לי את הלב, אני ניכנס לעצבות נוראה, כשאני משתפשף ומתחכך בקטנות הנוראה הזאת חלקיקים ממנה נידבקים בי, נורא ואיום, פוויי,

אחר קריאה שכזו, אני חייב להתייחד עם ספר בחדריו, ולדבר עם איזה בחור אצילי ובהיר בישיבה שלי, על כמה אנחנו מאוהבים במרן הרב קוק, רבנו הקדוש, ואז אני נרגע.... 

בכל אופן תמיד אני מכבד כל דעה, ומשתדל לאהוב את הנשמה של כל אחד, ולעולם לא מחזיר זילזול (אע"פ שהם הרבה פעמים מזלזלים).

הכנסת בליבי שאני שומע אנשים אציליים כמוך,

יל'ה הרבה הרבה הצלחה, שתעלה מעלה מעלה, ואם יש לך תוספת להוסיף לרשימה לעשות אותה יותר מושלמת, אתה מוזמן.

בהמשך, בלנ"ד, אעשה רשימה שכזו גם על הרצי"ה,הרב הנזיר והרב חרל"פ.

מתייג: @לך דומיה תהילה,@אריאל יוסף, @אורות מאופל, @יש נשמה למדינה, @נחמיה17, @חסדי הים, @חידוש

בנוגע לדברי הגרי"ש אליישיב המובאים למעלה - יש להוסיף בסוגריים לציין למאמר ארוך ומקיף באתר אור האורות על יחסו של הגרי"ש אל הראי"ה ושם ישנם כמה משפטים שאמר עליו, החשוב מבינהם, שאמר על הראי"ה שהוא: "הגדול מכולם", ישנו גם קטע קצר של הרב דוב הלברטל שהתפרסם בערוץ 7 בי"ד בשבט תשע"ב, עוד בחיי הגרי"ש בזמן היותו בבית חולים כשהרב הלברטל פונה בבקשה להעתיר תפילה על הראי"ה, ושם הוא אומר שלגרי"ש יש הערכה עצומה אל הראי"ה, וז"ל: "הוא ראה אותו כקדוש עליון ואחד מגדולי הדור אם לא גדול הדור".

מאמרים תיעודיים על הראי"ה בכמה מקבצי "ניצני ארץ" הראשונים עיי"ש (איני זוכר המספר המדוייק, ומפי מי העדויות).

ראיון או מאמר תיעודי של הגאון הרב יצחק אריאלי תלמיד מובהק לראי"ה, בקובץ עיטורי כהנים אלול תשס"ד.

איך שכחתי לציין לדברי מרן הגר"א שפירא זצוק"ל, שראה את הראי"ה עוד בחייו, והיה תלמיד מובהק למרן הגר"י חרל"פ, ולעתים מזדמנות היה "חולב" ממנו סיפורי צדיקים (כלשון ריב יעקב שפירא שליט"א בוידאו): בקונטרס "שיח אברהם" בערך על הראי"ה מובא שם עדות חשובה בשם הגאון ריב נתן רענן שלרב זצ"ל היו גילויים עליונים, וכן בשיחה שמסר בג' באלול הובאה בסוף הספר החדש "אהבתי תורתך" ישנה עדות נדירה מפי ריב אברום עצמו - שהראי"ה ידע גם (בנוסף לש"ס, רמב"ם, שו"ע) שלושה ספרי אחרונים מילה במילה מן הזיכרון: ט"ז, רעק"א ושאגת אריה, וגם באחרית ימיו בחוליו שמעו אותו מצטט מילה במילה פיסקאות שלמות מהם. וישנם עוד כמה וכמה עדויות ממנו שנמצאים בספר אמרי שפר בחלק שמועות מוצ"ש עיינו שם.

מאמר "זכרונות הרב שמחה שלמה לוין על מרן הרב קוק זצ"ל" באתר אור האורות (שם תיעוד מעניין על כך שריב שלמקה מזעוהיל "חלם חלום ובו התעלה לעולמות עליונים ביותר, ושם ראה את הרב זצ"ל, ומתוך כך התפעל הרבה מקדושתו שזכה למה שזכה בעולם האמת" בזה""ל במאמר שם).

מסתמא בהמשך איזכר בעוד דברים.

אני צריך לבדוק האם יש שם סיפורים מקוריים. 

תודה רבה!!

אני רואה ש"אוהב ישראל בקדושה", 5 כרכים, כבר הזכירו.

כמו כן, בניצני ארץ הופיעו דברים על הרב זצ"ל, מהרב פנחס המבר ז"ל, גם על פורים במחיצתו, וגם עוד משהו.

יש גם חוברת קטנה "הקיץ האחרון בחיי רבנו" של הרב שולמן ז"ל.

אגב - דבר שאינו "אגב" - המסתכל בבכת"י שתי אגרות, דומני, של החפץ חיים אל הרב, אחת לגבי המחלוקות בירושלים, ואחת שנכתבה אליו ואל חבריו הרבנים במסעם לאמריקה - יכול לראות שבכת"י של הח"ח הוא כותב קו"ק עם גרשיים.. דהיינו: קדש קדשים.

[ובחיוך אני כותב, שאני רואה שהחלפת ניק - אבל כמעט שאי אפשר לטעות בסגנון...]

מעניין אותי לדעת מי זה מורך ורבך (אם אתה לא רוצה לפרסם - אנא שלח לי באישי), היות ויש לי תאוריה שלימה על "עניין שיחות מוצ"ש" אצל מרן הרב קוק, שהמשיכו לענ"ד באותו הסיגנון אצל מרן הגרי"מ חרל"פ,

ולפי"ז אפשר לעמוד על "סיגנון הביטוי בפנמיות התורה" של הרב בסעודה שלישית שהוא היה בשונה מהפיסקאות השיריות המפורסמות - והיה יותר באורח שיכלי מסודר ומקיף כמו שיחות מוצ"ש של הרב חרל"פ, וכן עולה ממאמרו של הגרש"י זווין באישים ושיטות שכותב שהיה בשיחת מוצ"ש של הראי"ה והוא שמע דברים בסיגנון חבד"י ש"נבלעו לו באיברים" עיי"ש, וראה בטל הראי"ה פרק "הגלות אורו בבויסק" כמדומני שהרב התפלל עם חסידי חב"ד בערב פסח ואמר להם דרוש בסיגנון חבד"י עיי"ש, ואכן ראה סיגנון הדרושים של הרב בתקופת זויימל בויסק הנמצאים בספר "מדבר שור" שהם בסיגנון שיחות מוצ"ש של הרב חרל"פ (דרך אגב ידוע שהרב חרל"פ כתב מכתב להפריד בין שיחות המוצ"ש שלו לבין כתבים אחרים - וזאת משום שיש לשיחות מוצ"ש סיגנון מיוחד, שמתייחד בשכליות ובהסברה ברורה של ענינים עמוקים בשונה מכתבים אחרים של הרב חרל"פ)

ובאמת שידוע שלראי"ה היו "סיגנוני ביטוי" מגוונים - הן בפנמיות התורה והן בנגלות התורה, ויש לזה מקורות רבים ו"לא עת האסף המקנה", אומנם מה שחשוב לי זה שנדע שבתורת הרב קוק יש סיגנונות שונים - סיגנון הביטוי של מרן הרצי"ה, סיגנון הביטוי של מרן הרב חרל"פ בשיחות מוצ"ש (שהם היו עיקר סיגנון הביטוי שלו, כפי שניכר למי שמורגל בדבריו ובדברי תלמידיו ובתיעודים שלו), סיגנון הביטוי של הרב הנזיר ועוד - ונראה שכול הסיגנונות היו אצל הרב בעיתים שונים, ובאמת שיש לי מקור מפורש מאיגרת של הרב שהוא כותב שיש צורך לחדש בפנמיות התורה בסיגנונות שונים, והוא מונה שם: שכל, רגש ודמיון כמדומני עי"ש, ואכמ"ל.

מצד ההסברות האמוניות של הרב, זה אינו, כי אני חיפשתי רק תיעודים,

אבל עכשיו אני ניזכר, שיש שם בהתחלה לקט של תיעודים על שיחת מוצ"ש של הרב, כגון משבתאי דניאלי שיש לו תיעוד יפה שם, ועוד ץיעוד אחד או שניים - ואכן אני צריך להוסיף את זה!!!, חזק וברוך!!

אכתוב בעז"ה לפי הכוח ואולי אעדכן בהמשך.

סדרת "אוהב ישראל בקדושה"  משום מה חסרה כאן.

ראה: https://www.kodeshbook.co.il/product.asp?productid=204

בקבצי ההספדים השונים ישנם סיפורים רבים:

א. שיעור קומה (מי מרום יז) הספדי הרב חרל"פ על הראי"ה.

ב. "שערי ציון" שיצא עם פטירתו וככלות השנה (מצ"ב).

שערי ציון ככלות השבעה

שערי ציון ככלות השנה

שער הגיליון ככלות השבעה>>

שער הגיליון ככלות השנה>>

ראה כאן רשימת מאמרים ארוכה לזכרו:

הראיה כרך ד

צוריאל שליט"א!!!, ואכן נשמט מזכרוני סדרת הספרים "אוהב ישראל בקדושה",

וגם את שני הירחונים משערי ציון שכחתי לציין (שהגרא"י זסלנסקי היה העורך שלו, והוא היה מעריץ עצום של הרב והיה מגיע לשיחות מוצ"ש כפי שכתב באחד המקומות בספריו, ויש לו ספרים רבים, וגם מספריו שלו עצמו שכחתי לציין לדברים תיעודיים ממנו), אבל חלקים מן המאמרים התיעודיים שיש בשערי ציון של ה"ככלות שנה", הובאו בתוך ספרי הרב נריה!, אבל עדיין כמדומני יש שם תיעודים חדשים.

אבל הכי נדיר ומופלא זה הרשימה הזו שלא הכרתי אותה, עכשיו אני צריך להתביית עליה. 

אומנם נראה לפום ריהטא שמאמרים רבים שם, לא הודרו מחדש, ולכאורה אין אפשרות קלה לקרוא אותם (בלי צורך לשוטט בכל מיני ספריות ישנות ולחפש בקבצים ועיתונים ישנים), וזה בעיה 

בכל אופן תודה עצומה!!!, ואם אתה יודע עוד, תשחרר

במהירות, ולהבחין בין המאמרים שיש בהם "תיעודים" ולצרף לרשימה כאן, ולציין בסוגריים היכן שיש תיעודים נדירים ומיוחדים, ולבין המאמרים שהם רק "הסברות" על חידושו ועינינו של הראי"ה קוק ואותם להשאיר שם...

אבל הבעיה היא שלפי מה שהבנתי מתחילת הרשימה, הרבה מאוד מהמאמרים נמצאים באוסף הרב הדרי "בבית הרב", ואני לא יודע אם יהיה לי כוח לשבת שם ולקרוא את כל המאמרים, ויתירה מזאת כלפי חלק מהמאמרים, הבנתי, שאין מי שטרח לאסוף אותם למקום אחד, ויש צורך לנבור בארכיונים, וזה עוד יותר בעיה...

נקווה לטוב, בעז"ה.

"בשנת תרפ"א נדפסו פרקי ה"אורות".

להערתי בסדור "אורות התחיה" על פ' ל"ד בענין ההתעמלות, -

שאולי ראוי לדלג עליו משום חשש אי-הבנה, -

אמר שאין זה מורא שמים אלא בשו"ד" (-בשר ודם).

הרב חרל"פ כבר האריך בביאור הדברים בקונטרס "טובים מאורות" שהתפרסם אז,

אבל באמת שאין מטרת השרשור להיכנס לפינות כאלה,

ובכל אחד מהחיבורים הנז' יש כנראה מה לתקן ולהעיר וכו'.

מי שלא העז להדפיס דברים רדיקליים,

אין סיבה לחשוד בו בדברים שאינם רדיקליים.

אבל ראה לנכון שתתפרסם בתוך אורות, כי זה חלק מהמהלך, ודברים אמיתיים. ורק בגלל "מה יאמרו" כאלה שלא מבינים את עניינו, לא ראה לנכון להירתע.

יש דברים שלא הודפסו, כי הם מאד גבוהים, או עלולים להבינם לא נכון. גם הם, דומני, לא עוכבו ע"י הרב, אלא ע"י תלמידיו המובהקים - בראש וראשונה הרצי"ה זצ"ל.

בנושא הזה, יבינו נכון.. אלא מה? לא ימצא חן... מזה אינו נרתע. 

ערפלי טוהר - הרב כתב שהיה לו "חשק" לנוציא משהו כמו שהוא, "לחם חם ביום הילקחו".. ואח"כ הרצי"ה עצר את ההמשך, והרב קיבל את זה (אגב, עוד לפני שיצא ערפלי טוהר מחדש - הרצי"ה היה מחלק אותו לתלמידים שבאו למנין בישיבה הישנה ביא"צ של אמו ע"ה. אמר שהיא אמרה שחשוב שילמדו את זה..)

לגבי מקומות בספריו שיש "שינוי ועידון ביטויים" - לדעתי זה לא מקומות רבים. הרב כתב בשטף, אז בשעת העריכה לפעמים היה צריך טיפה לסדר. יש גם אכן, "עידון" מסוים פה ושם (כמו באורות, בפיסקה על חיתוכים ח"ו בעם ישראל, שהרב משווה את הענין לשתיים נשים זונות שבאו לפני המלך שלמה, והאם האמיתית, הרחמניה, אומרת "תנו לה את הילוד החי והמת על תמיתוהו" - הביטוי המקורי כלפי אלו שרוצים לחתוך את יראי ה' מה"חופשיים", הוא חריף עוד יותר ממה שפורסם..). יש גם מה שהנזיר כותב על פיסקא קל"ח באוה"ק, "דברים שנידונו לגניזה מחמת שיגובם".. (היום כבר די התפרסמו, דומני).

זה מתאים למה שכתבתי מקודם.

לגבי הפיסקה הזו, ה"בעיה" לא היתה לגבי הלשון, אלא עצם הרעיון (אם כי אכן, הביטוי של כמו מזמורי תהילים של דוד המלך, הוא "מרעיש", אע"פ שאח"כ יש הסבר של חילוק-הבחינות). ועצם הרעיון, הרב לא הסכים לשאת פנים. היה חשוב שידעו את הערך של זה. זה דבר שיכול לרומם את אלו שעליהם דיבר הרב, וגם את היחס כלפיהם.

היום די פשוט לראות מתוך שמונה קבצים, מה כתוב שם ומה בספרים.

אכן, יש מקומות של עידון מסרים. אני מסופק אם זה באמת "המון". אבל כנ"ל, לא ראיתי את מה שכתב - ולפעמים זו גם שאלה של פרופורציה. כלומר, איזה אחוז באמת מתוך מה שפורסם. ולעיתים, מה גם שנראה "עידון תוכן" הוא בעצם מתוך מחשבה של עריכה מובנת יותר (אפשר לראות ב"צמח צבי", הערות של הרצי"ה על סגנון, לרב חרל"פ, לגבי דברים שהרב חרל"פ כתב).

זה לא ברגע אחד.

אבל כבר אעיר, על מה שכתב במבוא ("המחקר מבקש להציג ולנתח את תוצאות ההשוואה ולהתייחס לדיון המחקרי סביב השאלה האם סולפה תורת הראי"ה על ידי עורכיו"..). 

עצם היכולת לכתוב כך, על אף שמסקנתו כפי שמביא שם היא, "אולם, למרות שהשינויים של הרצ"יה בעלי משמעות, הרי שהם אינם משנים באופן מהותי את התמונה הכללית העולה מהספר" - 

לדידי זה מראה בדיוק על הבעיה שגורמת "סביבה" כזו, של עבודה שנעשית לצורך קבלת "תואר ד"ר לפילוסופיה" באוניברסיטה...  על אף שהרב עצמו הביע אכזבה בזמנו (היום זה כבר לא כך), שכתביו אינם משמשים נושא למחקר, כמו כל מיני "כתבים" אחרים, פחותים בהרבה בערכם.

אבל ה"יכולת" בכלל לכתוב, "להתייחס לדיון המחקרי.. האם סולפה".. הוא מזעזע בעיני. גם אם כוונת המחבר היתה טובה. דומה הדבר למי שיכתוב שמתייחס ל"דיון המחקרי" האם אימו זינתה, ויגיע למסקנה שלא... אדם יכתוב כך על אימו? לא.

אלא מה? שהאוירה הכאילו-אקדמאית, שגורמת להרגיש צורך ל"אובייקטיביות", גורמת לעיתים לדברים גרועים בהרבה, שנזקם גדול מתועלתם.

גם מה שהוא כותב "להסביר" את הרצי"ה, בשינויים שבעריכתו (על אף שהוא בא, כנראה, מכייון חיובי. רוצה להראות כאילו השיוניים באו ביסודם בגלל היות כתבי הרב זצ"ל כאלו שנכתבו בהשראה עליונה):

"הרי שעיקר מגמתו הייתה להקטין את הסיכון שפרסום כתבי הראי"ה יגרור עליו התקפות ופולמוס. הדבר נעשה על ידי ריכוך ועידון סגנוני אבל בלי לשנות באופן מהותי את התמונה הכללית של הגותו של הראי"ה המוצגת בספר אורות" -

והנה, כל מי שהכיר את הרצי"ה זצ"ל, יודע שאצלו לא היו חשבונות כאלה. לא פחדים מהתקפות ולא כיו"ב..

ב. חלק מהדברים שמובאים שם במבוא על כתיבתו של הרב זצ"ל, בשם "חוקרים", הם פשוט שטויות. כך גם דברים שמובאים מחלקם על העריכה של כתבי הרב זצ"ל.

רק כדוגמה, מובא (דווקא בעקבות דברים של מישהו חשוב ורציני), שלדעת אותו אדם "הוכרע" שמקור דברי הרב זצ"ל קבלי..  הרי הרב כותב בעצמו: "בחוברותי לא אמרתי דבר מדעתי, והם כלם דברי אלוקים חיים שחצבתים מיסודי דברי חז"ל והקבלה האמיתית, וכל הדבק בהם בעיון, בחזרה ובטהרת הלב, אשריו וטוב לו בזה ובבא בעז"ה".  וכן אמר, שיכול להראת מקור לכל דבריו, בכתבי האר"י זצ"ל.

אז יש מקום ל"דיון" על המקור?... אלא מה? או שלא הכירו את זה, או שלא יכלו לתפוס את הגודל (בדיוק כמו שהרב כותב על מה שהיו עושים "חוקרים" אם לא היה מוכח שמורה נבוכים ומשנה תורה וכו', זה מאותו מחבר... כי לא היו יכולים להאמים שזה בא מאדם אחד). הרב גם עם השראה עילאית, גם משורר, גם מקובל אלוקי, גם גאון התורה, גם אוהב ישראל ויודע את שליחותו לדורות אלה (כפי שכותב מפורש), גם קדוש עליון וצדיק יס"ע, גם עמקן עם שיטה פנימית סדורה.

נו.. קשה לתפוס, אז יש כאלה ש"חותכים".. כל אחד תופס חלק אחד, וחושבים שזה משהו "מדעי" (לא מדבר על העורך של העבודה המוזכרת, אלא על חלק מאלו שהוזכרו שם).

ג. עיקר העיקרים - מה שכתב הרצי"ה זצ"ל עצמו, ב"לנתיבות ישראל", על "הגישה המדעית למקורות ישראל".

והוא מניח שם יסוד - שהמדעיות הכי גדולה, זה קודם כל לדעת מי אומר את הדברים. בלי זה אי אפשר להבין על מה מדובר.

כך גם כאן, הן בנוגע לרב זצ"ל, הן בנוגע לרצ"יה והרב הנזיר.

כל מי שהכיר את הרצי"ה זצ"ל, יודע שכל-כולו מתוך אביו הרב זצ"ל. הרצי"ה אמר: שתי מערכות חיי - הישיבה, והכתבים של אבא הרב זצ"ל.

אז לחשוב בשטחיות (שוב, לא עורך העבודה הנ"ל), כאילו ניסה להכניס "מסרים משלו" ע"י עריכת כתבי הרב זצ"ל?!  אין לך טפשות ועזות פנים יותר מזו. 

הרב כותב, שכמעט אין לו עם מי להסיח את ליבו, "חוץ מבני שהוא כמעט היחידי עימי העומד על סוד נשמתי". זה כתב כשעוד היה בחור צעיר. 

וסמך עליו בעריכה, והזהיר כפי עדות הרצי"ה, שהדברים יעברו דווקא דרכו.

כך גם הרב הנזיר זצ"ל, ששתים עשרה שנה ארכה עריכתו את אורות הקדש (ויש מעבר לכך, עד 30 שנה), והוא שאל מפורש את הרב אם יש "שיטה" בדבריו - והרב ענה לו, כן, וודאי. 

אז יבואו איזה כאילו-מדענים, ויטילו ספק אם יש שיטה בדברי הרב זצ"ל, או שזה הנזיר ש"עשה את זה" כי היתה לו השכלה אקדמאית?....

אלו דוגמאות מועטות, איך אנשים "אקדמאים", מנסים להקטים לגודל שהם מבינים..

מה אפשר לעשות? "אילו ידעתיו הייתיו"...  לפחות צריך ענוה גדולה, כשבאים לדבר על מי שאיננו מתקרבים כלל לגודל אישיותו.

מה שקורה בזה - הוא מה שמנסים בקטנות לטעון כלפי גדולים מהם בהרבה. חלק מה"מדענים" הללו, לוקחים את הגודל וההשקפה של עצמם - ומנסים להלביש על הרב זצ"ל. אח"כ וטענים כך על אחרים... פוסלים במומם.

ד. הקיצור, הבעיה העיקרית שם היא, אי הכרה של המדוברים. וביחוד - אי ההבנה שהרצי"ה הכיר את הרב מקרוב, הכיר את אישיותו הכוללת; הבין את כוונתו היטב (לא כמו כל מיני גמדים, שמעלים על דעתם שמא הוא זה שהדגיש את הצד הלאומי, אבל אצל הרב הפרופורציה שונה..). הרב כתב בד"כ את דבריו כ"משא יום-יום". כאשר באים להוציא אותם לציבור, הרי שאכן יש אחריות גדולה שיובנו כפי שהתכוון כותבם. כותבם - ולא כאילו באים להכניס בדבריו "כוונות אחרות". בדיוק ההיפך..

אבל כאשר יש 50,000 דפים בכתב יד, ויש מושגים עליונים, וכדרכם של דברים עצומים כאלה, יכול במקום אחד להיכתב משהו שנראה ההיפך ממה שנכתב במקום אחר - והדברים מתאחדים במבט כולל ומקיף (כפי שהרב עצמו כותב באיגרות..); ויחד עם זה, דברים נכתבים בשפה מונגשת יחסית, וגם מי שכלל לא נמצא בעולמו של הכותב ובמושגיו יכול לקרוא - אז ברור שיש אחריות שהמסר של הרב יצא לאור עולם.

הרב לא עבד באוניברסיטה... הוא לא כתב בתור "חומר מחקרי" יבש. הוא מורה הדור - ולמי שמוציא את דבריו לאור, יש אחריות על כך. לא כמו התפיסה הקטנה ה"מחקרית" כביכול (ומי שמכיר את המצוטטים שם, יכול להבחין בין אלו שאכן מראש באים בענוה, ויש להם יחס של חרדת קד - ולכן מבינים יותר, לבין מי שלא. בלי להיכנס לשמות)

ואני מניח שזו היתה כוונתו. בלי להכיר את האדם - אבל כך קצת נראה מתוך הדברים, שניסה ב"כלים" הללו, להראות משהו מעבר לכך.

אלא שעל שני דברים בסיסיים צריך להעיר שם: האחד - עצם הנקיטה בלשון של ה"חשדות" הבזויות שלהם, שאי אפשר לצטט אותן.  אפשר בלשון אחרת, מעודנת יותר, לכתוב על מגמה להראות שלמרות נסיונות אחרים להצביע על כביכול שינויים-במהות ע"י העריכה, אין הדברים כך.

הדבר השני, הוא עד כמה מהותי הכרת הנפשות הפועלות. בלי הנתון הבסיסי, שהרצי"ה הכיר את הרב והמכלול שלו, ועל כן יכל לכוון אל כוונתו, מעבר למה שעולה מציטוט פסקה יחידה-כלשונה מפה ומשם; והנתון הבסיסי של הנאמנות שלו אל הרב - בלי זה, אי אפשר להבין כמעט דבר בנושא.

כדי לקרבם אל הדעת - זה לא הופך אותו ללא נאמן בדברים אחרים.

ובפרט שגם הרצי"ה חשב שנכון להעלימם ואף הציע זאת בפני אביו.

כלומר: סביר לטעון שאם הספר היה יוצא אחרי פטירת הראי"ה, הרצי"ה לא היה מכניס את הסעיף הזה.

האם גם הוא לא נאמן?...

גם הרב משה צוריאל סבור שהסברו של "אוהב ישראל בקדושה" הוא הנכון.

הראיה כרך א.PDF

האם בגלל זה גם הוא מכאן ואילך אינו נאמן לדרכו של הרב?

הראיה כרך א.PDF

נדפסה ב"שלושה באלול" מכון הרצי"ה עמ' קיט.

לנבוכי הדור נדפס בפנקסי הראי"ה ח"ב.

כלומר, לא דיבר שם, אכן, סתם על "התעמלות", אלא על חיזוק הגוף לצורך האומה.

הרצי"ה אמר לבחורי הישיבה, שאכן זה לא מדבר עליהם. בשבילם מספיק מה שהרמב"ם כותב על היות הגוף בריא, שזה מדרכי עבודת ה'..

[יש מקומות אחרים, שהרב כותב על ה"אידיאליות" שבבריאות הגוף וערנות כחות חייו]

אורות התחיה פרק לד – ויקיטקסט

לגבי ההתעמלות (שעליה ציינתי דברי הרצי"ה, שלא נאמרה על בחורי הישיבה..).

כוונתי לאורות התחיה ע"א, שורה שניה.

ציטוט:

"על הגוף, בתור מרכז חיים מצומצם ומוגבל, פועלת היא נשמת החיים הרחבה והמתפשטת במעופה למרחקים עולמיים. אידיאליים הם מאד טהרת הגוף, חסנו, בריאותו, חילוץ עצמותיו, ערות חייו, אור וחום רגשותיו. העולמים כולם הנם הגוף של הנשמה האלהית, אצילות השכינה מלכות שמים, העשירה המתפשטת. בעולמנו מרגישים אנו את רכוזה ע"פ מדותינו. על כל יציר נברא היא מתפשטת, על כללות היצירה היא מתרכזת, מאירה היא באור חייה, מגלה היא את עשרה וכבודה. בעולם החי היא מתגלה בצביונה המיוחד, באנושיות כולה ברב חוסן ובליטה הדורה, בעזוז קודש הרי היא מתגלה בכנסת ישראל זאת היא מנוחתה, טרקלינה הכלול בהדר תפארתו" וכו' (הנושא הנ"ל, הוא שם יותר בשביל ההמשך).

כמו כן, יש באורות התחיה ל"ג - לפני הפיסקה על ה"התעמלות", שעליה דובר כאן.

"גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, "אמונת זה סדר זרעים - שמאמין בחי העולמים וזורע". כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה, עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנתחלשה, זכר לתחית המתים הגופנית".

את זה ציטטו ממישהו שכנראה כתב כך באיזה ספר, כדי "להסביר"..  אין בכך צורך - הרב הסביר את עצמו היטב.

לגבי מה שהרצי"ה אמר למי נכתבה הפיסקה ולמי לא - אתה יכול לסמוך על מה שאני מצטט. לא צריך דווקא "מקור כתוב".

ב. מה אמר הרב מיכאל הרשקוביץ שליט"א, ברור שהוא נכון בפני עצמו. אבל זה מה שכתבתי - שבשביל זה לא צריך את מה שהרב כתב באורות בפיסקה על ההתעמלות.. מספיק מה שהרמב"ם אמר על היות הגוף בריא, שזה מדרכי עבודת ה'.

ק"ו, מה שכתב הרב עוד, בפסקרות שציטטתי, שמשם רואים ערך-יתר, לשיבה גם אל בריאות הגוף וערנותו, בזמננו.

[הרצי"ה  עצמו היה מספר על מישהו שנכנס לחדר במלון, שהתאכסנו בו שני גדולים, וראה אותם עוסקים באיגרוף, עפ"י הוראת רופא לבריאות הגוף... ואמרף שהיה מישהו שאמר ש"לא חייבים להאמין" לסיפור הזה.. והרצי"ה אמר, למה לא.. מסתבר שאותו גדול מבעלי המוסר, אכן הקפיד על ההוראה הרפואית הזו]

אתה יכל לסמוך על הציטוט שלי.

ב. ברור שגם בחורי ישיבה צריכים לשמור על גוף בריא...  רק שהפיסקא שם דוברה על משהו ספציפי. ומה שר' מיכאל ענה, היה כנראה בגלל שהבחור הבין כאילו "אין צורך"... (גם יתכן שלא ידע שכך הרצי"ה זצ"ל אמר. אבל זה לא משנה בשביל המהות של דבריו לגבי הצורך בשמירה על הבריאות..)

(מכתב שנדפס בניצני ארץ יט), שהכוונה איננה לבחורי ישיבה. באותו מקור הוא גם כותב שמפורש ברמב"ם שההתעמלות בכלל חשובה לבריאות הגוף, ושיש לקיים את זה ע"פ הסדר האישי. [ונראה לי, שבחינה מעשית זה בגדול מה שכתבת בשם הרב מיכאל הרשקוביץ]

וכעת ראיתי (נזכרתי, אז חיפשתי..) מפורש, שהרצי"ה כתב בזמנו לבחור שלמד בישיבה תיכונית והיה שולח לו שאלות - נדפסו בסוף "גדול שימושה": 

"הכוונה ב"אורות
היא לא לבני ישיבה.

שההתעמלות בכלל היא חושבה לבריאות הגוף מפורש ברמב"ם, ודבריו אינם צריכים חיזוק. ויש לקיימם לפי הסדר האישי".

"הישיבה הקדושה המרכזית העולמית"   (בחיוך ובכנות יחדיו)

זכרונות של הרב דב כהן, שהיה באותה תקופה תלמיד בישיבת חברון, והיה בקשר אישי עם הראי"ה.

לגבי "לשלושה באלול", יש מהדורה חדשה יחסית (לא זו של מכון הרצי"ה עם נפש הראי"ה, אלא מהדורה של תצלום מתה"י בכריכה), שיש בה הוספות של הרצי"ה.

יש את המאמרים של ר' איתם הנקין.

יש גם ספר על הרב נריה, עם קטעי זכרונות "בשחר אורו". ייתכן שיש שם דברים נוספים על מה שיש בספריו האחרים, ולפחות מזווית שונה.

תודה מראש!!.

ואיפה אפשר להשיג את וילכו שניהם יחדיו?

הרב הנקין היה מוכשר בלמצוא מקורות נידחים מספרים וארכיונים וכו'.

יש לו גם ספר "להכות שורש", שכתב יחד עם הרב וסרמן, שלא קראתי, שעוסק ביחס של הרב קוק לקק"ל. ('להכות שורש' – ספר חדש על הרב קוק)

הספר וילכו שניהם יחדיו, יצא בהוצאת פלדהיים, אולי זה יעזור לך להשיג אותו.

ויש גם קצת בזכרונות של הרב משה אויערבך [במהדורה השנייה הספר נקרא מהלברשטט עד פתח תקווה- 

( זכרונות הרב משה אויערבך / אויערבך, משה / תשמ"ב - אוצר החכמה  ראה קצת בעמוד 34-35, ובנספחים שבסוף הספר יש נספח קצר על הרב קוק, אבל הנספח באוצר החכמה המקוון הוא כבר בחלק שפתוח רק למנויים).

ואם אין לך ידיעה, האם את זוכרת את הסיפור בצורה כללית?

ותודה רבה מאוד על התגובה!!

כן ישנם את דברי ההספד של הר"א לוין על בעל הלשם (מאמר מפורסם שיצא לאור בחוברת קטנה) ששם תיעוד מפורסם על ראיית עמודא דנהורא בהלויה של הלשם ועוד - אבל גם הספד זה מובא בספרי הרב נריה ועוד.

גם הסיפור של "ד." אינו מחודש מצד הספר הזה של שמחה רז, והוא מפורסם מאוד, וכבר נמצא בספר מלאכים כבני אדם (של שמחה רז), וכמדומני גם בספרי הרב נריה ע' בשדה הראי"ה מאמר איש צדיק היה.

תודה רבה על העזרה~!!

גם על מישהו שגידף אותו - ולא ענה; ואחד אחר אמר לו שזה בגלל קרבתו "לרב ההוא"...

שאל אותו ר' אריה אם עשה טוב שלא ענה, אמר לו, בוודאי, "הנעלבים ואינם עולבים".. אמר לו, את המידה הזו, למדתי מ"הרב ההוא"...

הסיפור אינו מחודש מצד הספר הזה של שמחה רז, והוא מפורסם מאוד, וכבר נמצא בספר מלאכים כבני אדם (של שמחה רז), וכמדומני גם בספרי הרב נריה ע' בשדה הראי"ה מאמר איש צדיק היה.

תיוגים:  @לך דומיה תהילה,@אריאל יוסף, @אורות מאופל, @יש נשמה למדינה, @נחמיה17, @חסדי הים, @חידוש , @אדם כל שהוא, @כבתחילה, @פעם הייתי עוגי, @ק"ש, @ד., @נפש חיה., @מבשר שלום, @והוא ישמיענו, @צהרים, 

נוסיף בתור פתיחה - שישנה רשימה ארוכה מאוד של הגר"מ צוריאל שליט"א שצויינה כאן בשירשור ע"י "אריאל יוסף", ושם יש את האיסוף הכי גדול ומקיף של מאמרים שנכתבו על הראי"ה, ראה:  הראיה כרך ד          

אומנם לפום ריהטא יש צורך להפריד בין מאמרים שהם רק "הסברים" על דרכו של הראי"ה, לבין מאמרים שיש בתוכם "תיעודים חיים", ואזיי לצרף אותם לרשימה הזו (או יותר מדוייק לצרף את הרשימה הזו אליהם ), והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו.

שנזכה עוד בס"ד - לחבר את כל התוספות עם הדף המקורי של השירשור, לכדי עמוד אחד.

בנוגע לקטגוריית "ספרים ארוכים" - יש להוסיף את סידרת "אוהב ישראל בקדושה" המורכבת מ5 ספרים. ובנוגע לספר "שלושה באלול" יש לציין כמובן שישנה מהדורה חדשה של הרב בדיחי שליט"א שיש בה הערות הרצי"ה.

בנוגע לקטגוריית "ראיונות מוקלטים ומוסרטים" - יש לציין לדיסק "המאורות הגדולים" דרך ספריית חווה (שבו וידאו המראיין את הרצי"ה בנוגע לראי"ה קוק! לפי דברי "לך דומיה תהילה", לא זכיתי לראות זאת). כן יש לציין לאתר אור האורות שם יש וידאו המלקט את קטעי הוידאו שבהם רואים את הראי"ה ("לך דומיה תהילה" אומר שהם נמצאים גם בדיסק הנ"ל)

בנוגע לאישים שיש מקום לשער שיש בכתביהם תיעודים חיים - יש להוסיף שיש לבדוק בספר החדש על הגר"י אריאלי שהאם יש שם תיעודים חדשים שלא נמצאים במקומות אחרים. יש לבדוק בספר "מוולאז'ין עד לירושלים" של הרב בר אילן, שזכור לי שלפחות בשנימקומות הוא מדבר על הראי"ה, ויש להסתכל שם האם יש שם תיעודים חיים. כן יש להוסיף את שבתי דניאל בוגר מרכז הרב ועורך הצופה שחיבר ספרים רבים (שמאמר אחד שלו על סעודה שלישית אצל הראי"ה ציינתי לקמן מתוך נספחי שמועות הראי"ה החדש, אבל מסתמא יש אצלו עוד תיעודים).

בנוגע למה שציינתי לכמה קבצי ניצני ארץ בתחילתם - יש להוסיף שלפחות אחד התיעודים שם הוא מהרב פנחס המבר (מיהו?) ועוד.

בנוגע לקובץ אור המזרח שציינתי - יש להוסיף שהוא מספר 63 (כך ע"פ הרשימה של הרב צוריאל שזיכה אותנו "אריאל יוסף")

שני חוברות שערי ציון - האחד ככלות השבעה (שמתעד את האבל הנורא אחרי פטירת הרב, היכן ומי היו המספידים, ועוד) והשני ככלות השנה (עיקרו מאמרים של גדו"י על הראי"ה,  ובתוכם תיעודים חדשים).

חוברת קטנה "הקיץ האחרון בחיי רבנו" מהרב שולמן (מיהו?).

בספרי אוצרות הראי"ה של הגר"מ צוריאל שליט"א מובלעים כמה תיעודים חדשים (לפי דברי חסדי הים. אבדוק זאת בקרוב ואעדכן).

במהדורה של הרב הדרי לשמועות הראי"ה, יש בנספחים כמה וכמה מאמרים המתעדים את הסעודה שלישית אצל הרב (תיאור יפה מובא שם מפי שבתי דניאלי ועוד). 

ואיך שכחתי לציין לכתבי הגאון הרב זווין - למאמרו המפורסם ב"אישים ושיטות" על הראי"ה, כן יש לרב זווין מאמר אחר שנדפס שבוע לאחר פטירת הראי"ה כמדומני ב"היסוד" (הוו"ד בצורה חלקית בתחילת פניני הראי"ה לגר"מ צוריאל וגם כמדומני במק"א בספרי הרב נריה, שם יש תיעוד נדיר ביותר - שהגרש"י זווין כותב שם שגם מצד הנגלה כשלעצמו הראי"ה היה הגדול ביותר מבני דורו!!! הווא מציין שם שזה מבחינת "איכות" הזכירה, שאצל הראי"ה היתה זכירה "בעל פה ממש" היינו מילה במילה מן הזיכרון ולא רק מבחינת התוכן, ויש לזה עדויות רבות ו"לא עת האסף המקנה"), כן ישנו מאמר נוסף של הגרש"י זווין איני זוכר היכן ראיתיו אבל כותרתו היא "שבת הארץ" (ושם בתחילת המאר כותב תיעוד חשוב מאוד - שאע"פ שבכתביו המחשבתיים של הראי"ה סיגנון הכתביה אינו ברור כ"כ, זה לא היה בדברים שבע"פ של הראי"ה - שאז הוא היה אמן הבהירות, והתייחד מאוד - דווקא ביכולת ההסברה הברורה של הדברים, ויש לציין שהגאון הרב זווין עצמו עורך האנצקלופדיה התלמודית נודע בכוח הבהירות שלו, עוד יש לציין שהרב זווין כתב כך גם במאמר על הרוגוטשבי שאע"פ שבדברים הכתובים שלו הוא לא ברור, בדברים שבע"פ הוא היה מאוד ברור! ולסיום נעורר את המחשבה שרואים אנחנו שהרב זווין הכיר את הרגוטשבי וזה ידוע, ואעפ"כ כתב על הראי"ה עוד בחיי הרגוטשבי שנפטר שנה לאחר הראי"ה - שהראי"ה היה בנגלה כשלעצמו הגדול מכולם!).

ספר "וילכו שניהם יחדיו" זכרונות הרב דוב כהן (כמדומני היה מזכיר ביה"ד הגדול?) ובתוכם תיעודים על הראי"ה (לפי דברי "אדם כל שהוא". לא ראיתי בעצמי).

ואיך שכחתי לציין לספר הזכרון על הרב נריה "שחר אורו" שבתוכו נדפס יומן אישי שלו מימי לימודו במרכז הרב, ובו תיעודים על הראי"ה (בצורה מפוזרת במרחבי הספר, ואם אינני טועה ראיתי שכתבו בניו - שלא כל היומן נדפס שם רק חלק. יש שם תיעוד נדיר וחשוב, בעיקר כלפי האישיות של הרמ"צ נריה, שהראי"ה ביקש מהרב נריה עוד בבחרותו שהוא יוציא לאור מכתביו, אינני זוכר אם נקט ש"יסדר מכתביו" ואזיי חזינן שהוא סמך עליו בסידורו כמו שאמר לרב הנזיר כנודע, מ"מ לענ"ד זה מראה שהראי"ה רצה שיהיה אפיק לתורתו דרך הרמ"צ נריה שכידוע היה "נשמה חסידית" כפי הגדרת הרצי"ה לפי עדות רבי ישראל גליס בודיאו, ואכמ"ל).

היות, שבנוגע לסרטוני הרב זצ"ל ציינתי מקור קל יותר לראותם גם בלא צורך לקנות הדיסק - באתר אור האורות.

בנוגע לספר "משנת הרב הנזיר"  - כבר ציינתי אותו בסוף הרשימה השניה, וקראתי לזה יומנו של הרב הנזיר, ודרך אגב - אני מקווה שאתה מעודכן, אבל כיום לא צריך לקרוא את הקיצור מתוך קובץ "נזיר אחיו" אלא הודפס כבר היומן במלואו בכרך בפע"צ בצבע כחול.

תודה רבה!

בספר "מוולוז'ין עד ירושלים", של הרב בר אילן זצ"ל (ספר מעולה ומרתק), יש פרק "האישיות הנהדרת" על הרב זצ"ל, דומני על ביקורו באמריקה.  ולמיטב זכרוני, עוד פרק עליו, עם כותרת די דומה.

הרב שולמן ז"ל, היה בזמנו של הרב, נכח גם בפגישה שלו עם פרופ' אלברט איינשטיין וכתב על כך (כתב משהו בסגנון, שלמרות שאנשים יותר "קטנים" מהצד, הפריעו לנהל ביניהם שיחה ברמה שהיה אפשר- בכ"ז היה מענין..).

הרב פנחס המבר ז"ל, למד בישיבה בזמן של הרב זצ"ל. הרב אמר לו, כשביקש שיתן לו סמיכה, שהוא לא אוהב את הדבר הזה שבחורים צעירים מסתובבים עם "סמיכה".. ואם יצטרך לרבנות בפעל - יתן לו (היה אחרי שנים רב באמריקה, אח"כ גר תקופה מסויימת בקרית ארבע). 

אגב, אולי לא "אגב", הרב פנחס המבר ז"ל כותב, שהרב ביקש אותו בבקר של פורים, שיאמר לו מה השווי של המטבעות השונות, כדי שיוכל להבדיל: לעני ת"ח לתת מתנה הגונה וכו'. כי הרב זצ"ל לא הכיר בצורת מטבע, כפשוטו...

לגבי הרב זוין זצ"ל. אכן הכיר את הרוגאטשוובער והתכתב איתו. הרצי"ה סיפר משהו שקשור הן לרב זצ"ל, והן למשהו שכתב הרב זווין לרוגאטשובר. אבל לא כאן מקומו, דומני..

יישר כח על העיסוק בבירור מקחו של צדיק...

@מני1234 @ימ''ל @ברגוע

בעניין זה:
בנצרות צדיק זה מנותק מהמציאות. - צעירים מעל עשרים

שנערך על ידו ועל ידי הר"י הוטנר, ואכן אני צריך להוסיף את שני המקורות.

אשמח לדעת מה אמר מרן הרצי"ה בנוגע לקשר בין הרב זווין לראגוטשובר. תודה רבה.

אבל כיום שני המאמרים הראשונים שהוא ציין, נדפסו כבר בספר המפורסם "ספרן של יחידים" (ובנוגע למאמרו על "הקו היסודי בקבלה של הרב קוק" מפורסם שהרצי"ה אמר שהוא כיוון לאמת), 

אומנם המאמר השלישי: "שתי דמויות" - לא ראיתיו.

ועכשיו אני נזכר - למובא בשיחות הרצי"ה (כמדומני נמצא בשיחות הרצי"ה "אישים"), מכתבו של הר"ה צייטלין שכתב אל הרצי"ה - ושם עובדה מענינית וחשובה מאוד, שמכל בתי המדרשות נסתלק רוה"ק בתקפותינו, ורק בביהמ"ד של הראי"ה קוק נמצא רוה"ק!!, והרצי"ה אמר את זה בשיעורו, וניכר שהוא מסכים עם זה (אם כי, זה לא ממש "תיעוד" - רק מחשבה אמונית על ביהמ"ד של הראי"ה, ועל כן לא אציין זאת בלקט)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש