נשמע באמת מעייף, אבל מבין השורות נראה לפחות שאת לא טיפוס שנוטה לרחם על עצמו ולהישבר בקלות, וכיף לראות את זה. (אם אני לא טועה כמובן).
האמת שלא הבנתי את הרמז
את מתכוונת לומר שבגלל שאת ביקורתית אז את רואה את החלקים הלא שלמים?
או שבגלל הביקורתיות קשה לכם לגשר על פערים רגשיים בינכם?
לא כל כך הבנתי...
אני חושבת שאני מאוד מבינה אותך.
ראיתי שהמשותף להרבה רווקים (ובעיקר רווקות) זה שהם אנשים מאוד רציונאליים.
הם רואים את הפערים מראש ויודעים שהם יצטרכו יום אחד (ואולי אפילו כבר עכשיו) להתמודד איתם, והם לא בטוחים שיוכלו לעמוד בזה, או לחילופין מנסים למצוא לעצמם שוב ושוב חיים שקטים יותר.
הם רואים את הקושי, וחוששים ממנו, ולא חווים מספיק את הרווח.
מאוד קשה להגיד לאדם רציונאלי להשאיר את השכל בצד.
השכל אהוא כלי מאוד דומיננטי בשבילו, ופתאום להשאיר אותו בצד זה אומר לו לאבד שליטה כמעט לחלוטין. והוא זקוק לה.
לדעתי זה לא הפיתרון.
הפיתרון לעניות דעתי הוא לדעת ולהבין לפחות תיאורטית בהתחלה, שלעולם לא תמצאי אדם שלא יהיו בינכם פערים.
קשה לך יותר, כי העיניים שלך פקוחות ביחס לילדים מאוהבים ומסונוורים...
אבל כמו שמישהי ממש חכמה אמרה לי כשהתלבטתי אם להתחתן עם האישלי "את לעולם תצטרכי לקפוץ באנג'י בעיניים פקוחות"...
זה הימור, והאמת שצריך הרבה אומץ בשביל לקפוץ לחיות עם מישהו שלא חיית איתו. זה נכון.
חייב בשביל זה המון ביטחון בטוב ה', וביטחון בבחירות הטבעיות שלי.
בכל מצב, כל עוד אין הסכמת הלב, זה לא יקרה.
מה שכן, הדברים שאני אמרתי לעצמי...
"אין לו לדיין, אלא מה שעיניו רואות..."
אני לא יכולה לדעת מה יהיה, אני יודעת אך ורק מה קורה עכשיו, והבחירות שלי מונעות ע"פ הרגע הזה.
הרגע הזה הוא הכלי שלי.
האם עכשיו טוב לי? האם אני אוהבת אותו? האם עכשיו אני מצליחה להתמודד איתו? האם אני נמשכת אליו? האם המחשבה על לחיות איתו את שארית חיי לא מעוררת בי סלידה?
אם טוב לך איתו עכשיו, ויש לך עכשיו את הכח להתמודד איתו, אין סיבה שלא יהיה לך טוב איתו אחר כך, ושלא יהיו לך את הכוחות להתמודד איתו גם בעתיד. ("להתמודד" - יכול להישמע קצת שלילי... הכוונה היא שלצד הטוב שיתאפשר, יהיו גם אתגרים)
יהיו פערים, יהיו התמודדויות, אבל יהיה גם כיף.
וגם הפערים, יתגלו עם הזמן ככאלה שלצד זה שהם מתסכלים אותנו, הם אלו שהופכים אותנו לאנשים שלמים, טובים ונעימים יותר...
שם מתחילים לחיות את כל התיאוריות... וכל העבודה האישית שלנו עומדת במבחן. מבחן כיף
והאמת, שהתחתנתי לא מזמן, ועוד לפני החתונה הייתי צריכה להתמודד עם הרבה פערים, אבל משום מה, אחריה... אפילו שהייתי צריכה להתמודד עם אתגרים חדשים (שלא קשורים לבן זוג שלי... אלא יותר להסתגלות לחיים החדשים - כאלה שמעורב בהם פתאום אדם נוסף), הפערים בנינו ירדו משמעותית, והבנתי שלצד האינטואיציות, היו גם הרבה פחדים שניהלו אותי. ואני ממש לא מזלזלת באינטואיציות שלי.
יתכן שלא הכרנו את אותם רווקים
(וזה נכון שיש גם כאלה... דיברתי על רוב מי שאני מכירה לפחות...)
