סטטיסטית יש לך רק אדם אחד להתחתן איתו מכל המליארדים בעולם. לא עובדים עם סטטיסטיקות כאן, עובדים עם אמונה.

להתבונן - ולהמשיך לחפש בצורה יותר ממוקדת.

אז אני לא אגיד אוטומטית 1.

בכל מקרה זאת שאלה היפותטית מדי. מה הבעיה פשוט להמשיך הלאה ולהתפלל לה' ש2 לא יתממש?

ולשיטתי זה גם שם קוד למי שחפש תירוצים לא להיות הגיוני.

גם אם תסתכלי סטטיסטית את תראי ש90% ממי שהיה מיואש בשידוכים התחתן, לפחות...

עברתי את גיל 30 לפני לא מעט זמן, וכנראה שאצל שכבת הגיל שלי הסיכויים להתחתן בסופו של דבר יורדים. אז מה אני אהיה רציונלי? אקח בחשבון ששוללים אותי על גיל כבר? שחושדים שמשהו דפוק בי? שהמתמטיקה מראה שאחוזי העריריים בני גילי גבוהים יותר?

זה רציונל? זאת פסימיות... לא מוכן לקבל את זה.

להיות ערירי ח"ו זה לא תלוי בי, אז אין לי מה לשבת ולחשוב על זה.

ככה או ככה ה' יעשה מה שטוב בעיניו, אני בנתיים אשתדל להיות שמח ומלא תקווה.

מקווה שזה לא נשמע שאני תוקף, אבל אני בהחלט תקיף במה שאני אומר.

אם לא תבחרי את הבן זוג הנוכחי, בהנחה שהמצב באמת קשה כמו שאת מתארת, זה לא אומר שתשארי רווקה לנצח.

לא מתמטית, לא רציונלית ובטח שלא אמונית.

מוכן לחתום על זה...

בכל אופן שיהיה ב הצלחה

תשאלי את עצמך איך זה שדווקא הבחור הספציפי הזה הפך להיות ברירת המחדל שלך? למה הוא ולא אחר?

את לא חושבת שיש כאן איזשהו רמז על רצון עמוק יותר שלך - בו, ותחושת ברירת המחדל אולי היא ההבנה שאין מושלם?

אני רק מציעה כיוון חשיבה נוסף.

יש משפחות שהן יותר גרועות מכל בדידות

ויש זוגיות שהיא איומה יותר מצינוק בכלא הסורי.

מצד שני, תרגישי חופשי לשנות את דעתך אחרי שתתבגרי ותפסיקי לחשוב בצורה כל כך ילדותית

כן לא שחור לבן, זה משחק שמבוגרים לא משחקים.

אנשים בוגרים מבינים שדברים יכולים להסתדר למרות כל המכשולים ולעומת כל הנחשלים ואולי באיזה עתיד רחוק ומעורפל תכירי מישהו שהיום נראה בעינייך כסיוט בהתגלמותו , אבל בשלב ההוא תחשבי לעצמך "למה שלא נתחתן באמת?"

אבל זה יהיה בעוד המון זמן.

בינתיים תמצאי לעצמך עיסוקים שיפיגו את הבדידות שלך.

אני ממליץ על הסדרה "דה או.סי."

לי היא לגמרי עושה את זה.

ולא סתם אני אומר שאני מדבר מניסיון.

אחרי הרבה שנים של בדידות מצאתי חברה וחשבתי שהיא כל כך נהדרת

והנה נפרדתי ממנה.

באמת קר שם בחוץ

אבל כמו שאומרים באוקראינה "אין מזג אוויר קר מדי, יש רק ביגוד גרוע."

הניתוח שלך דיי מדויק.

ככה: זאת אכן לא פעם ראשונה שאני פוגשת בפער כזה. כל כמה שנים, אחרי עשרות בחורים שלא באים בחשבון בכלל, מגיע פתאום בחור שהולך, זורם, כיף ביחד, יש הערכה, רק שקיים פער בתחום מסוים (רמז: זה קשור לביקורתיות שבי). 

המתכונת הזאת קרתה כבר כמה פעמים.

ואז אני שואלת: מה קורה פה? ומבינה שבעקבות כל מיני נתונים זה דיי הגיוני מה שקורה פה. (אפשר לגשת לעולם הדייטים בלי לחשוב הגיוני, אבל שוב, נכנס פה נושא של רציונליות ולדעתי צריך לתת לה מקום, ואין לי כח להכנס לזה)

וכן, כמו שאמרת, אני רואה את הפערים מראש, כאלה שרוב האנשים היו אולי לא רואים, מדחיקים, מאמינים שיעלם. 

שאלתי שאלה היפוטית, ההבדל בינה לבין העולם האמיתי הוא שהאופציה הראשונה אולי מוגזמת, האופציה השניה אולי לא סופית.

אם היתה וודאות, לא היתה שאלה, רק שחסרים פה נתונים: לא חייתי איתו שנים עדיין כדי לדעת אם זה כזה גרוע, ולא התנבאתי אם יקרה נס ויגיע משהו נדיר מאד.

אגב, אני מכירה רווקים מבוגרים שדווקא מלאי אופטימיות ועשייה, לעומת נשואים ממורמרים, ככה שאני לא בטוחה שהאופציה הראשונה יותר גרועה

שני אנשים, שני עולמות, צריכים לבנות עולם משותף.

השאלה היא לא האם יש פערים

אלא מה עושים עם הפערים.

האם בגלל שאת א' והוא ב' זה אומר שאת יותר טובה ממנו או שהוא טוב ממך?

או שאולי את א והוא ב' וזה מתנגש אחד בשני, ולכן כל אחד מכם יצטרך ללמוד לראות ולהאמין בטוב שיש דווקא בצד השני של הפער, ואפילו לראות את החסרון שיש בצד שלי. 

תסכול ומרמור יהיו אם כל צד יתבצר בעמדה שלו ולא יהיה מוכן להבין ולהקשיב לצד השני.

אבל גם כשיש פערים, אבל יש הקשבה ויש דיבור ויש כבוד- אז יש שמחה והערכה.

ואפילו אם יש קצת תסכול לפעמים- עדיף לחיות עם תסכול עד מאה ועשרים, כולל ילדים, בעל, בית, נכדים

מאשר לחיות בבדידות ובלי תסכול.

תמיד יש פערים..ואי אפשר לדעת מה יהיה במהלך הנישואין,גם אם לפני הכל נראה מתאים וחלק.. מה שבטוח שהכי נורא זה לא להקים משפחה

וואלה, לא עשיתי חושבים עד היום וגם לא דיברתי עם מישהו מקצועי.

באמת שעצה מקסימה.

חשבת על זה שיש אנשים שהחיים שלהם יותר מורכבים משלך, לא מבחירה?

עצוב לי שאני מזדהה ביותר עם השאלה.

תספרי לי כשתמצאי תשובה

אנחנו לא יכולים לא להתחתן לעולם. לא רק כי ה' ציווה אותנו (וכחלק מזה גם לעשות עבדות המידות בשביל זה)
אלא כי זה לא אנושי...

אבל האפשרות השנייה היא נוראית.
כי ללכת כל החיים עם תחושה כזאת.

אבל עצם זה שהעלית רק שתי אפשרויות כאלה, מראה שהגעת לאיזה מבוי סתום. שמצער.
וגם מצער אותי שאני סוג של מזדהה איתו קצת.

ואני לא יודע אם אפשר לומר שהאופציה תשתפר לטובה כי ככל שאנחנו גדלים הבחירה יורדת. וגם לנו בתור בני אדם יהיה יותר קשה  להסתגל לחיות בשניים אחרי שהתרגלנו ללבד...

צריך אמונה. איכשהוא
בהצלחה שבת שלום

1. בחירה ב"עתיד" דמיוני והתהלכות איתו בראש, כל צד ועתיד משלו לגבי "מה ואיך אמור להיות". ומתוך כך פחדים פערים תסכול מצבי רוח ועוד ועוד. סבל. "להט החרב המתהפכת". 

2. בחירה בהווה הנצחי מתוך הבנה שאין לנו מושג במוח הקטן שלנו לגבי עתיד כלשהו. החיים הם כאן ועכשיו. יש רק אחד שאחראי ויודע משהו לגבי העתיד, כולל העתיד של עוד שניה. אין עתיד. יש רק אנשים שהולכים בראש עם עתיד ובינתיים סובלים ולא חיים ולא נוכחים עם אלקים בעולם המופלא.

זוגיות נועדה לחזור לגן עדן כאן ועכשיו בהווה בהויה הנצחית "לשמור את דרך עץ החיים". "זכו\הזדככו - שכינה ביניהם" כשיש שכינה - אין שום חוסר ושום סבל, כי יש נוכחות בהווה עם אלקים ואין עתיד במוח.

המוח שלנו לצורך השרדות בנוי לראות חסרים ופחדים ובעיות והוא תמיד תמיד יראה כי זה תפקידו. ולא משנה תוכן החוסר\הפחד. זה לא מפסיק לבד. אאכ עוברים למצב תודעה אמוני נוכח (בהווה, בהויה, כולל בגוף. לא רק אמונה במחשבות לגבי עתיד טוב) , ומפסיקים לשמוע למוח ההשרדותי ואומרים לו הכל בסדר כאן ועכשיו החיים האמתיים אינם בשליטתנו, כמו שלא היו עד עכשיו ואפילו את פלוני ופלונית לא הכרתי משליטה שלי אלא הכל ממנו.

ה"וודאות" הדמיונית היא זו שמראה סבל עתידי והיא זו שיוצרת סבל עתידי

[נסי להזכר ב"וודאות" שהיתה לך פעם ואחכ התברר שלא היתה וודאית]

התודעה שלנו מנסה לדאוג לאושר שלנו עפ"י דפוסי חשיבה אוניברסליים שמתנים את האושר שלנו בעתיד מסוים בראש.

אך מה לעשות והיא לא יכולה לעשות זאת. התודעה לעולם לא תהיה מסופקת לתמיד כי תפקידה למצוא מה לא בסדר לצורך השרדות.

האושר הוא בנוכחות ולא בתודעה שחושבת מעשית לגבי העתיד.

האושר בשחרור מהדעת ועתיד שבראש

אז מספיק עם הבחוץ והעתיד והאחר

החיים הם כאן ועכשיו

השכינה כאן ועכשיו

המלאות כאן ועכשיו

כשאין עתיד ועבר בראש

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים