סטטיסטית יש לך רק אדם אחד להתחתן איתו מכל המליארדים בעולם. לא עובדים עם סטטיסטיקות כאן, עובדים עם אמונה.

להתבונן - ולהמשיך לחפש בצורה יותר ממוקדת.

אז אני לא אגיד אוטומטית 1.

בכל מקרה זאת שאלה היפותטית מדי. מה הבעיה פשוט להמשיך הלאה ולהתפלל לה' ש2 לא יתממש?

ולשיטתי זה גם שם קוד למי שחפש תירוצים לא להיות הגיוני.

גם אם תסתכלי סטטיסטית את תראי ש90% ממי שהיה מיואש בשידוכים התחתן, לפחות...

עברתי את גיל 30 לפני לא מעט זמן, וכנראה שאצל שכבת הגיל שלי הסיכויים להתחתן בסופו של דבר יורדים. אז מה אני אהיה רציונלי? אקח בחשבון ששוללים אותי על גיל כבר? שחושדים שמשהו דפוק בי? שהמתמטיקה מראה שאחוזי העריריים בני גילי גבוהים יותר?

זה רציונל? זאת פסימיות... לא מוכן לקבל את זה.

להיות ערירי ח"ו זה לא תלוי בי, אז אין לי מה לשבת ולחשוב על זה.

ככה או ככה ה' יעשה מה שטוב בעיניו, אני בנתיים אשתדל להיות שמח ומלא תקווה.

מקווה שזה לא נשמע שאני תוקף, אבל אני בהחלט תקיף במה שאני אומר.

אם לא תבחרי את הבן זוג הנוכחי, בהנחה שהמצב באמת קשה כמו שאת מתארת, זה לא אומר שתשארי רווקה לנצח.

לא מתמטית, לא רציונלית ובטח שלא אמונית.

מוכן לחתום על זה...

בכל אופן שיהיה ב הצלחה

תשאלי את עצמך איך זה שדווקא הבחור הספציפי הזה הפך להיות ברירת המחדל שלך? למה הוא ולא אחר?

את לא חושבת שיש כאן איזשהו רמז על רצון עמוק יותר שלך - בו, ותחושת ברירת המחדל אולי היא ההבנה שאין מושלם?

אני רק מציעה כיוון חשיבה נוסף.

יש משפחות שהן יותר גרועות מכל בדידות

ויש זוגיות שהיא איומה יותר מצינוק בכלא הסורי.

מצד שני, תרגישי חופשי לשנות את דעתך אחרי שתתבגרי ותפסיקי לחשוב בצורה כל כך ילדותית

כן לא שחור לבן, זה משחק שמבוגרים לא משחקים.

אנשים בוגרים מבינים שדברים יכולים להסתדר למרות כל המכשולים ולעומת כל הנחשלים ואולי באיזה עתיד רחוק ומעורפל תכירי מישהו שהיום נראה בעינייך כסיוט בהתגלמותו , אבל בשלב ההוא תחשבי לעצמך "למה שלא נתחתן באמת?"

אבל זה יהיה בעוד המון זמן.

בינתיים תמצאי לעצמך עיסוקים שיפיגו את הבדידות שלך.

אני ממליץ על הסדרה "דה או.סי."

לי היא לגמרי עושה את זה.

ולא סתם אני אומר שאני מדבר מניסיון.

אחרי הרבה שנים של בדידות מצאתי חברה וחשבתי שהיא כל כך נהדרת

והנה נפרדתי ממנה.

באמת קר שם בחוץ

אבל כמו שאומרים באוקראינה "אין מזג אוויר קר מדי, יש רק ביגוד גרוע."

הניתוח שלך דיי מדויק.

ככה: זאת אכן לא פעם ראשונה שאני פוגשת בפער כזה. כל כמה שנים, אחרי עשרות בחורים שלא באים בחשבון בכלל, מגיע פתאום בחור שהולך, זורם, כיף ביחד, יש הערכה, רק שקיים פער בתחום מסוים (רמז: זה קשור לביקורתיות שבי). 

המתכונת הזאת קרתה כבר כמה פעמים.

ואז אני שואלת: מה קורה פה? ומבינה שבעקבות כל מיני נתונים זה דיי הגיוני מה שקורה פה. (אפשר לגשת לעולם הדייטים בלי לחשוב הגיוני, אבל שוב, נכנס פה נושא של רציונליות ולדעתי צריך לתת לה מקום, ואין לי כח להכנס לזה)

וכן, כמו שאמרת, אני רואה את הפערים מראש, כאלה שרוב האנשים היו אולי לא רואים, מדחיקים, מאמינים שיעלם. 

שאלתי שאלה היפוטית, ההבדל בינה לבין העולם האמיתי הוא שהאופציה הראשונה אולי מוגזמת, האופציה השניה אולי לא סופית.

אם היתה וודאות, לא היתה שאלה, רק שחסרים פה נתונים: לא חייתי איתו שנים עדיין כדי לדעת אם זה כזה גרוע, ולא התנבאתי אם יקרה נס ויגיע משהו נדיר מאד.

אגב, אני מכירה רווקים מבוגרים שדווקא מלאי אופטימיות ועשייה, לעומת נשואים ממורמרים, ככה שאני לא בטוחה שהאופציה הראשונה יותר גרועה

שני אנשים, שני עולמות, צריכים לבנות עולם משותף.

השאלה היא לא האם יש פערים

אלא מה עושים עם הפערים.

האם בגלל שאת א' והוא ב' זה אומר שאת יותר טובה ממנו או שהוא טוב ממך?

או שאולי את א והוא ב' וזה מתנגש אחד בשני, ולכן כל אחד מכם יצטרך ללמוד לראות ולהאמין בטוב שיש דווקא בצד השני של הפער, ואפילו לראות את החסרון שיש בצד שלי. 

תסכול ומרמור יהיו אם כל צד יתבצר בעמדה שלו ולא יהיה מוכן להבין ולהקשיב לצד השני.

אבל גם כשיש פערים, אבל יש הקשבה ויש דיבור ויש כבוד- אז יש שמחה והערכה.

ואפילו אם יש קצת תסכול לפעמים- עדיף לחיות עם תסכול עד מאה ועשרים, כולל ילדים, בעל, בית, נכדים

מאשר לחיות בבדידות ובלי תסכול.

תמיד יש פערים..ואי אפשר לדעת מה יהיה במהלך הנישואין,גם אם לפני הכל נראה מתאים וחלק.. מה שבטוח שהכי נורא זה לא להקים משפחה

וואלה, לא עשיתי חושבים עד היום וגם לא דיברתי עם מישהו מקצועי.

באמת שעצה מקסימה.

חשבת על זה שיש אנשים שהחיים שלהם יותר מורכבים משלך, לא מבחירה?

עצוב לי שאני מזדהה ביותר עם השאלה.

תספרי לי כשתמצאי תשובה

אנחנו לא יכולים לא להתחתן לעולם. לא רק כי ה' ציווה אותנו (וכחלק מזה גם לעשות עבדות המידות בשביל זה)
אלא כי זה לא אנושי...

אבל האפשרות השנייה היא נוראית.
כי ללכת כל החיים עם תחושה כזאת.

אבל עצם זה שהעלית רק שתי אפשרויות כאלה, מראה שהגעת לאיזה מבוי סתום. שמצער.
וגם מצער אותי שאני סוג של מזדהה איתו קצת.

ואני לא יודע אם אפשר לומר שהאופציה תשתפר לטובה כי ככל שאנחנו גדלים הבחירה יורדת. וגם לנו בתור בני אדם יהיה יותר קשה  להסתגל לחיות בשניים אחרי שהתרגלנו ללבד...

צריך אמונה. איכשהוא
בהצלחה שבת שלום

1. בחירה ב"עתיד" דמיוני והתהלכות איתו בראש, כל צד ועתיד משלו לגבי "מה ואיך אמור להיות". ומתוך כך פחדים פערים תסכול מצבי רוח ועוד ועוד. סבל. "להט החרב המתהפכת". 

2. בחירה בהווה הנצחי מתוך הבנה שאין לנו מושג במוח הקטן שלנו לגבי עתיד כלשהו. החיים הם כאן ועכשיו. יש רק אחד שאחראי ויודע משהו לגבי העתיד, כולל העתיד של עוד שניה. אין עתיד. יש רק אנשים שהולכים בראש עם עתיד ובינתיים סובלים ולא חיים ולא נוכחים עם אלקים בעולם המופלא.

זוגיות נועדה לחזור לגן עדן כאן ועכשיו בהווה בהויה הנצחית "לשמור את דרך עץ החיים". "זכו\הזדככו - שכינה ביניהם" כשיש שכינה - אין שום חוסר ושום סבל, כי יש נוכחות בהווה עם אלקים ואין עתיד במוח.

המוח שלנו לצורך השרדות בנוי לראות חסרים ופחדים ובעיות והוא תמיד תמיד יראה כי זה תפקידו. ולא משנה תוכן החוסר\הפחד. זה לא מפסיק לבד. אאכ עוברים למצב תודעה אמוני נוכח (בהווה, בהויה, כולל בגוף. לא רק אמונה במחשבות לגבי עתיד טוב) , ומפסיקים לשמוע למוח ההשרדותי ואומרים לו הכל בסדר כאן ועכשיו החיים האמתיים אינם בשליטתנו, כמו שלא היו עד עכשיו ואפילו את פלוני ופלונית לא הכרתי משליטה שלי אלא הכל ממנו.

ה"וודאות" הדמיונית היא זו שמראה סבל עתידי והיא זו שיוצרת סבל עתידי

[נסי להזכר ב"וודאות" שהיתה לך פעם ואחכ התברר שלא היתה וודאית]

התודעה שלנו מנסה לדאוג לאושר שלנו עפ"י דפוסי חשיבה אוניברסליים שמתנים את האושר שלנו בעתיד מסוים בראש.

אך מה לעשות והיא לא יכולה לעשות זאת. התודעה לעולם לא תהיה מסופקת לתמיד כי תפקידה למצוא מה לא בסדר לצורך השרדות.

האושר הוא בנוכחות ולא בתודעה שחושבת מעשית לגבי העתיד.

האושר בשחרור מהדעת ועתיד שבראש

אז מספיק עם הבחוץ והעתיד והאחר

החיים הם כאן ועכשיו

השכינה כאן ועכשיו

המלאות כאן ועכשיו

כשאין עתיד ועבר בראש

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.