יש אמנם גם גברים אחרים (שיש להם חסרונות אחרים), אבל זה עניין של אופי.

יהיה לך קשה מאד לשנות את האופי מהיסוד.

כדאי לך למצוא פתרונות איך להשלים ולהתמודד עם האופי שלו מבלי שזה יפגע בקשר ביניכם.

ה' ישמור. 

אני מתארת שוני די נפוץ בין גברים לנשים.

גם אצלנו- אני מגיעה הביתה ותוך חצי דקה דברים מתחילים לתקתק.

והוא- כמו שהרב לסרי אומר בבדיחות- לוקח לו רבע שעה רק להבין שהוא הגיע הביתה...

אני גם הייתי משתגעת מזה שיש כלים ופח ובלגן והוא לא עושה, עד שהבנתי שהוא פשוט לא רואה את זה. לא רואה. נקודה.

ואם הוא נמצא בבית בשעות הערב- אז כן, הוא צריך שאני אגדיר לו מה המשימה. להכין ארוחת ערב, לקלח ילדים, לסדר מערכת עם ילדה, לשטוף כלים. לא משנה. ואז עושה בכיף. אבל אם אין הגדרה אז הכל מעורבב ולא ברור בשטף הילדים והבלגן של סוף היום. 

אז לכן אני אומרת שלא תתפוצץ. שתבין שיש כאן שוני מהותי בינה לבין בעלה, שתבין שהוא לא עושה משהו נגדה ובטח שלא עושה לה דווקא. אלא שהיא צריכה, במקום לבקר את ההתנהלות שלו- פשוט לדעת איך להתנהל איתו. 

לא אומרת שכווווולם ככה. ויש גברים שהם חולי סדר ונקיון הרבה יותר ממני, ושמים לב לכל דבר. אבל נשמע שבעלה דווקא כן משתייך לסוג הגברים שלא רואים. ולכן יעצתי מה שיעצתי.

ובין זה לבין לחשוב שגברים הם יצורים פגומים.....מה הקשר בכלל. 

יש גבר ויש אישה

הראש שלהם שונה

הכוח פיזי שונה

המחשבות שונות

בעבר שלכל אחד היה תפקיד \אחריות היו הרבה פחות גירושים ופחות מלחמות.

אישה דורשת שוויון זכויות אבל לא מסוגל לשווין חובות.

כמו שלא נזלזל באישה שיש לה פחות יכולת טכנית למשל אותו דבר לגבי גבר.

אבל התרגלנו כבר שהפך להיות באופן קבוע שיח מזלזל כלפיי גברים

אין פה אישה שמחלקת הוראות.

יש בעל שמוכן בשמחה לעשות דברים אבל הולך לאיבוד בכל הדברים שיש לעשות ולכן לא עושה.

האישה עוזרת לו, הבנת?

עוזרת לו בכך שהיא מגדירה לו.

לא מנהלת אותו ולא כלום. 

לקחת את זה הרבה יותר רחוק ממה שזה באמת.

ההקבלה בין העבודה והתואר לבית היא בכלל לא נכונה.

בעבודה- רוב האנשים יודעים בצורה מוגדרת מה הם צריכים לעשות. יש משימות, יש לאן להתקדם, יש עם מי לדבר, וזה מוגבל בזמן העבודה לרוב.

בתואר- כנ"ל. יש לו"ז של השיעורים, יש מבחנים, יש מטלות. 

בבית זה שונה, מעצם ההרגשה שבבית אתה בבית. לא בעבודה עם כל המשימות ולא בלימודים. 

אתה בבית. 

וכמו שיש כאלה שצריכים הגדרות בעבודה יש כאלה שצריכים הגדרות בבית.

את יכולה להתווכח עם זה

אבל הפותחת תיארה מצב שמוכר לי ולכן יעצתי לה משהו שיכול לעזור לה.

מה את רוצה, שהיא תבוא ותילחם בבעלה ותוכיח לו שהוא טועה והיא צודקת והוא לא בסדר? 

איזה מין שלום בית יצא מזה?

רק מריבות, ואפס עשיה בבית מצידו.

בזוגיות צריך להיות חכמים, לא צודקים.

וגם אם בעלי מתנהל בצורה שלדעתי היא ממש לא נכונה, זה לא מתפקידי לחנך אותו. תפקידי הוא לקבל אותו וללמוד להסתדר עם זה בצורה הכי נעימה ורגועה שיכולה להיות.

אז אם מה שעוזר זה להגדיר לבעל משימות- מה טוב.

אם מה שיעזור זה לקחת אותו לסיור מודרך בין כל מטלות הבית ולהגיד לו שיבחר- גם טוב. (אצלי זה לא ילך..)

זה בכלל לא קשור לאישה שרוצה להדריך את בעלה או לא. 

אני לא מדריכה אותו איך לקלח ואיך להיכן ארוחת ערב. אני רק מגדירה לו שזה התפקיד.

זה עוזר לו להתמקד, עוזר לו לעזור. 

מה רע? לא הבנתי. 

שבעלי בכלל לא רואה מה צריך לעשות בבית, אפילו אם הרצפה שחורה כי אני לא יכולה לשטוף הוא לא ישים לב לזה בכלל.
אבל מה- אם אני אומרת לו שצריך לעשות משהו הוא מיד יעשה.
אז נראה לי זה נורמלי ממש.
אנחנו עשינו רשימה של מה צריך לעשות בבית ועשינו טבלה של כל השבוע והכנסתי בכל יום מה צריך לעשות.
אם זה עשוי- מסמנים V.
 

תתארי את המצב, את מצבך..

חושבת שאם תצליחו להסכים שהפלאפון יהיה בצד על שקט שעה-שעתיים כשצריך את העזרה מבלי לגשת אליו כלל (ארוחת ערב, ש"ב, השכבות וכדומה..) וכך הוא יהיה יותר פנוי פיזית ונפשית.. ויהיה יותר פוטנציאל לקבל עזרה ממנו..

בהצלחה.

כדאי באמת לדבר. בנחת.

תגידי לו שפעם היה בא ושואל כל ילד לשלומו - היום ישר המכשיר.

אז שישים לב שחבל.. זה הולך על חשבון הקשר עם הילדים. והקשר עם הילדים זה לטווח ארוך.

תגידי לו שהמכשיר סוחף, ואין ברירה, כדאי שיציב לעצמו גבולות: למשל, כשרואה את הילדים, כשמתעסק איתם, כשיש זמן לדיבור ביניכם. שאז המכשיר בכלל לא יהיה בטווח נגיעה.. ושברור שאם יתרגל קצת כך - ירגיש כמה זה יותר טוב..

את צריכה להיזהר..

לא מדובר שרק הוא כזה, אלא זו מכה של כל הדור.

גם אם נחשוב לרגע תיאורטית לפרק על זה את המשפחה (מקווה מאד שזה לא יגיע לשם),

רוב הסיכויים שגם הבא שתמצאי לבסוף יהיה כזה (או שיהיה לך קשה מאד למצוא).

לפני שאציג את הדרך לפתור את הבעיה,

הדבר הכי חשוב להצלחה, זה לפני הכל להבין שבשונה מחינוך ילדים, את לא מעליו אלא שווה לו.

זאת אומרת, שלא כדאי לך לבוא אליו ולהגיד לו שהוא צריך להשתפר בכך וכך,

כי אם הוא לא "נעבעך", הוא אוטומטית יגלה התנגדות או לא ישים עלייך.

הגישה שאמורה להיות היא ששניכם ביחד צריכים להשתפר,  הוא בנושא א' ואת בנושא ב' (שבטוח קיים).

ואת כל התהליך אתם עוברים כזוג, ולא כשני פרטים או שרק אחד מכם עושה תהליך.

אז לנושא הזה:

השלב הראשון, זה לגרום לו להכיר בבעייתיות של ההתמכרות לטלפון.

אם הוא כבר מבין בעצמו - אחלה!

אם לא, אז אולי לגרום לו לשמוע שיעורים בנידון או לערב מישהו שלישי שהוא מעריך אותו (כגון רב).

השלב השני, זה לעורר לו את הרצון לצאת מההתמכרות הזאת.

הרצון יגיע, כשהוא ירגיש כמה הוא בעצם פוגע בעצמו ומפספס את החיים כשהוא מכור לפלאפון.

בשביל זה צריך לגרום לו לא רק לפספס את מטלות הבית אלא עוד דברים.

אין לי דוגמאות לזה, כי זה מאד סובייקטיבי.

השלב השלישי, זה לקבוע יעדים ריאליים לגמילה מההתמכרות.

ועדיף לתת לו לבחור את היעדים.

ולעודד אותו כשהוא מצליח.

כמובן שגם את אמורה לעבור את שלושת השלבים בנושא שאת צריכה להשתפר בו.

תצ'פרו ותפנקו את עצמכם כל כמה זמן על עמידה ביעדים.

איו מה לעשות לצערי בתור גבר אני ועוד גברים רבים (סטנדרט) פשוט לא רואים את הבלאגן 

ואם להיות קצת תוקפני לפעמים הגבר מרגיש שהאישה דורשת יותר מידי נקיון וסדר שמבחינתו זו רמה גבוהה גבוהה מידי ואצלה זו רמה בסיסית.

וזה יוצר אצלו תסכול שכל מה שאעשה לא יהיה מספיק לרצות את הגברת .. אז הוא מתייאש מראש.

וכן הוא לא רואה את מה שהאישה רואה.

ברור הכי נח זה לא לראות דברים על הרצפה

זה התעלמות בגלל נוחות. זה לא בעיה בראיה

כן לגברים קשה לשמור על העיניים,והראש שלהם שקוע בזה הרבה.

אבל לנשים יש את הניסיון שהוא לא למשוך את עיני הגברים. ואני לא יודע מי נופל יותר...

הוא איש, ואת אשה - ואם תנסי לשנות את זה בכח, או לחשוב שזה אומר שאת "המבוגר האחראי", את תקלקלי בעיקר לעצמך.

מבחינתו, הוא חוזר מהעבודה (מניח שזה יותר מאוחר מאשר את חוזרת. ואינו שואל למה זה כך, כי מבין שזה תפקידו), נח בבית..

אשתו מבקשת עזרה - עוזר ברצון. יפה.

נכון, שיש גם כאלה שייזמו, לפחות במה שנוגע לילדים - אבל לא כולם כך.

אז אל "תשנאי התנהלות" - הוא בעלך. ביקשת כבר שישים לב מעצמו, ואת רואה שהוא לא כך. יש הרבה גברים, שאינם "רואים מעצמם" מה צריך בבית. גם יש הרבה נשים, שרואות כמובן מאליו שהבעל חוזר מאוחר יותר מהעבודה. וכו'.

תשמחי שכאשר את מבקשת, הוא עוזר. ובמה שנוגע לתחום המסוים של הדברים בבית, תבקשי אותו. סביר שכאשר הילדים יגדלו יותר, כבר ישים לב מעצמו, בגלל תשומת הלב שידרשו.

אל תתפוצצי, ואל תגדירי את עצמך מבוגר אחראי, ולא אותו "סגן שמחכה להוראות תיפעול".. תכבדי אותו מהלב - יהיה יותר טוב לכולכם.

נגיד הוא כל יום חוזר הביתה ומסדר את הסלון,או מקלח ילדים ומדיח כלים

ככה מראש הוא יודע מה עליו לעשות

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.