מחשבות בועטות- אישתי לא אוהבת יחסי אישותtala
עבר עריכה על ידי tala בתאריך י"ב בטבת תשע"ט 12:10

שלום לכולם, 

התלבטתי הרבה לפני שכתבתי פה. אנחנו גרים במושב בצפון

מחילה אם יש לפעמים שפה בוטה אבל אני אובד עצות.

אני ואישתי יצאנו שנה עד שהתחתנו. כיום ב"ה נשואים שנתיים.

אישתי מאוד אחת שואהבת מגע, אוהבת שנוגעים בה, מחבקים, מסאז' וכו'... היא מאוד אוהב לפעמיםגם את הדביקיות.

לפני החתונה היה לה מאוד פחד מחדירה, ורצתה שניקח את הזמן וננסה לאט לאט. לא קיימנו חדירה בפועל עד כמה חודשים לאחר החתונה, וגם באותו לילה כאב לה מאוד. לאחר מכן עדיין חדירה כאבה לה (לפעמים יותר, לפעמים פחות, וגם פעם אחת בכלל לא כאב). מיותר לציין שהיא לא נהנית מחדירה בכלל. נשיקות במקומות אינטמיים גם כמעט לא "עושים לה" את זה. במקרה הטוב מקיימים יחסים פעמיים בחודש וגם זה אחרי יוזמה שלי.

קשה לה הרבה פעמים עם הגוף שלה (היא רזה , אבל עדיין הביטחון העצמי שלהם בנוגע לחלקים מסוימים בגוך הוא מאוד נמוך).

היא לא רוצה ללכת לטיפול, קשה לה עם כל הנושא הזה.זה גרר אותנו להרבה ריבים, בכי ומה לא בגלל הנושא הזה .הלכתי לטיפול לבד אבל היה קשה מאוד להתקדם לבד אז הפסקתי.

ב"ה היא בהריון בחודש שלישי, מהרגע שהיא נכנסה להריון לא קיימנו יחסי אישות אפילו פעם אחת (מאמין שזה עוד נורמלי).

קשה לי עם זה מאוד, והיא יודעת - אמרה לי לחפש מישהי יותר טובה ממנה (משהו שאין שום מצב שאעשה, כי היא הכי טובה בשבילי בכל מובן אפשרי), קשה לי עם זה שגם המטפל שלי אמר לי שזה מצב מאוד נדיר ואז יוצא שאני מקנא אשכרה בכל גבר נשוי שאני ברחוב עצם הידיעה שהוא נהנה מיחסי אישות עם אשתו ואני לא. ראיתי פה שאלות בפורום שזוגות מקיימים אפילו יחסים אפילו 3 פעמים בשבוע , משהו שבחיים אני לא מדמיין שיקרה אצלי. קשה לי מאוד,לא יודע מה לעשות... אשמח לעצה או לעזרה. 

נ.ב - האם באמת זה מקרה נדיר? מרגיש לי שבגלל חוסר מודעות ליחסית אישות של הבנות הדתיות אולי לפעמים זה יותר תקיעה בפועל ביחסי האישות בנישואים. אבל מסתדבר שזה רק אצלי.

תגובהeyal007

אני נשוי טרי פחות מחצי שנה, כתבתי/שיתפתי את מה שאני עובר לפני שבוע  וחצי נראלי? 

 

בכ"א אגש לעניין, אני עובר פחות או יותר אותו הדבר, מאז החתונה לא קיימנו יחסים, נסינו רק 3 פעמים, אין לה רצון וחשק לעניין

 

כששאלתי אותה האם הכל בסדר,את רוצה שנדבר על זה, היא השיבה הכל בסדר, למה שלא יהיה? כששאלתי אותה למה היא לא מראה לי שהיא רוצה אותי, אז היא ענתה מה אתה רוצה? בחיים לא הרגשתי מזה, כשארגיש כנראה ארצה, נסיתי להסביר שאפשר להנות גם ללא חדירה, רק ממגע, היא אומרת אני נהנית, אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני, וכשבפועל היא לא מגיבה למגע במקומות שכן אמורים להרגיש, לעיתים היא אפילו נרדמה באמצע האקט..., היא לא יוזמת נשיקות, חיבוקים, 

אני טיפוס נורא מיני ותשוקתי, זה מתסכל בטירוף...

נסיתי להבין האם מדובר ברמה כזו של סגירות שהיא ממש לא יודעת כלום , שום דבר? כזה קיצוני? או האם מדובר במשהו מהעבר שהיא עברה, כשאני מנסה לדובב אותה, היא טוענת שהכל בסדר...

אנשי מקצוע הסבירו לי שאי אפשר להמשיך ככה, שפשוט צריך להפסיק להיות נחמד ולהסביר לה שזה היסוד לבית, לכן. או שמטפלים בזה יחד, או שפשוט אני הולך...

 

כרגע זה במצב של אני מנסה להיות עדין,ולוקח את הזמן, אבל בתוכי אני מבעבע.... 
מקווה שהסבלנות שלי היא באמת מה שצריך כאן כרגע, 

מצער לשמועים...

 

Infomed.co.il

 

יכול להיות שסובלת מזה.

לדעתי אצל דתיות במיוחד דווקא בגלל ההשתקה סביב הנושא או תפיסה שלילית של כל זה יש יותר מקרים של בעיות בכל מה שקשור לזה ואפילו בצורך בפיסיותרפיה הרבה פעמים בגלל כאבים

אצל "דתיות" טוב מאד..ד.

לא בונות תודעת פריצות, או גרוע מזה, לפני נישואין.

 

ומתחנכות שקודם כל נישואין, משפחה, ושבלי זה הכל הבל. מעולה.

 

לקראת נישואין, צריך הדרכה נכונה, מתונה; גם בניית היחס הנפשי העמוק, גם הצד הערכי, גם הדרכות מעשיות, ולשילוב בין הדברים (לא "תרגום" של הפקרות הרחוב, לנישואין..).

 

יש לפעמים בעיות - לא דווקא "דתיות", ווגם אם כן, עדיין שווה את המחיר מבחינת החינוך הכללי - וצריך לטפל.

 

ולשואלים, מציע לא לשמוע לכל מיני "מטפלים" שמייאשים או מציעים שיטות אגרסיביות.

אפשר להסביר בעדינות ובנחת לאשה את הבעיה - ולבקש לשוחח עם מישהי שסומכת עליה (לא נכנס לכמה פרטים שנכתבו, שבחלקם בעיתיים בעצמם).

לא קשור להפקרותים...
זה בעיקר ביחס ובתפיסה שמחנכים אליה מגיל צעיר.
יש הבדל בין צניעות ושמירת מצוות עם יחס חיובי ונכון לכל מה שקשור לתחום שבינו לבינה
לבין צניעות וסגירות ויחס שלילי ורתיעה מכל מה שקשור בזה
לא קשור כ"כ למה שכתבתי..ד.

הביטוי שהזכרתי בסוגריים - הפקרות - היה כבדרך אגב, כאשר דיברתי על הדרכה נכונה כבר לקראת נישואין.

 

 

לגבי היחס והתפיסה שמחנכים מגיל צעיר - מחנכים טוב מאד. כך צריך להיות.

 

חינוך לצניעות ושמירת מצוות, כולל אי התעסקות מפורטת בגיל צעיר בעניינים ששייכים לנישואין בלבד.

 

אין "יחס  חיובי לכל מה שקשור בינו לבינה".. יש בין איש לאשתו. לא שום "בֵּינה" אחרת..  ויש חינוך, טבעי, לרצון לבניית בית שיש בו אהבה ואחוה ושלום ורעות.

 

היחס השלילי, הוא למה שאינו קשור לנישואין. בצדק. וה"רתיעה", המוצדקת, היא מחוסר צניעות. אי אפשר לדבר "כאילו נשואים", כאשר זה לא כך, וכל אדם אחר אינו מי שאיתו מתחתנים.

 

דווקא זה יגרום, שכאשר יגיעו לשלב של בנין בית, תהיה ברורה לגמרי האמת, שמדובר במכלול ששייך רק לבנין משפחה, רק למחוייבות ולקדושה ולבלעדיות שיש בנישואין.

ואז גם ההדרכות, כמו שהזכרתי, לא תהיינה "העתק-הדבק" ממציאות הרחוב אל תוך הנישואין - אלא מתאימות לערך העמוק והקרבה עמוקה והעדינה שלהם.

הגישה שלך מתעלמת..משוטט
מזה שהנושא קיים ונפוץ בחוץ. כולם נחשפים אליו לפני הנישואין וכשהם באים להתעניין הם נחשפים ל- אסור אסור אסור.
ואז כשמגיעים לחתונה להרבה (בעיקר נשים לדעתי) קשה מאד להתנתק מהאזור הזה למרות ההדרכות.
אי אפשר לומר נשמור הכל לפני הנישואין זה כבר לא המצב במציאות. יש חשיפה שאי אפשר למנוע וצריך לתווך את זה נכון לנוער כדי למנוע כאבי לב בנישואין.

זה גם לא קשור לחשיפהים...

הכוונה שלי היא בעצם היחס הנפשי לזה וזה כן דברים שצריכים להיחשף אליהם נכון ועוד מגיל צעיר

כל גיל בהתאם אליו כדי לבנות יחס חיובי ונכון ובריא בנפש

 

דרך אגב גם בחברות שבהם הנושא מאוד פתוח והפקרי יכול להיות יחס שלילי ולא בריא לכל מה שקשור ליחסים אינטימים.

חלק מזה קשור לערכים נוצריים שחדרו ליהדות

התרבות המערבית בגדול בשורשים המסורתיים שלה לפחות רואה בצורה מאוד שלילית את היחסים האינטימים בין גבר לאישה ואפילו נשואים.

היהדות היא לא כזו, היא רואה בזה ערך בפני עצמו בתוך מסגרת של נישואין וקדושה

אלו כמה טעויות, לדעתי.ד.

מי אמר ש"צריך להיחשף אליהם בגיל צעיר"? פשוט לא שייך. ה"הבנה" בגיל צעיר, אין לה כל קשר למציאות. ואת המחיר עלולים לשלם כשיתחתנו ויראו שאין קשר ממשי בינה לבין המציאות.

שלא לדבר על בעיות הלכתיות שדבר כזה יכול לגרום. בוודאי לגבי בנים. 

 

יש דרך ש"נחשפים" לדברים, בצורה נכונה ופשוטה, וזה אגב לימוד תורה. ומכיוון שזה אגב דיונים הלכתיים וכד', נשאר במקומו הנכון בד"כ. 

הדרכות לנישואין, זה לקראת נישואין.

 

מה שכתבת על "התרבות המערבית", כבר לא כ"כ קיים במציאות. אלא שברור, שכאשר הכל מופקר, חסר כל מחויבות, חסר בושה, אנשים שהם בעצם זרים זה לזה - סיכוי סביר שבשלב מסוים גם ייתפס כמגעיל. בצדק.

 

וגם להכליל "היהדות", זה כוללני מידי. נכון שבכללי, היחס שלהם אל כל מה ששיך אל הגוף, הוא כאל דבר שמקורו בחטא - ואצלנו הגוף יכול להצטרף לקדושה. אבל זה לא "אוטומאטית".. לא כל התנהלות היא "קדושה". גם בנישואין. יש בהלכה הבחנות, מה לכתחילה, מה בדיעבד, מה ראוי ומה לא. יש גם הרבה סבלנות. זה עדיין לא אומר, כמו שאמרתי מקודם, שכל "העתק-הדבק" ממושגי הרחוב אל תוך הנישואין, הופך את זה ל"קדושה".

לא מתעלם...ד.

אני הגבתי על ביקורת על החינוך הדתי, שלא באה מהצד שאתה מדבר עליו, אלא עקרונית ומהותית. לא בתור איך מתייחסים למשהו שמעלים או מתענינים.

 

אלו שני מושגים שונים לחלוטין.

 

וכלפי הדבר הראשון, אני חושב שנוהגים נכון - והתוצאות טובות לאין ערוך מה"תרבות" הסובבת.

 

מה שנוגע לאיך מתייחסים כשמשהו עולה, זה כבר משהו אחר. צריך קודם כל להדגיש את המשמעת של נישואין, כדבר בלעדי - וזה נכון לא רק מבחינה זו. אח"כ, כבר לפי הענין. תלוי עם מי מדברים.

 

אבל אכן, דעתי היא שכלל לא צריך "להתנתק מהאזור הזה" בהדרכות. כבר רמזתי, שלדעתי מי שמנסים להסביר כאילו הנישואין זה פשוט הפריצות של הרחוב בהיתר, גורמים בסופו של דבר רעה. אני מעריך שחלק מהבעיות היום לטווח בינוני ומעלה, נגרמות מ"הדרכות" כאלה. אכן, נגרמים גם נזקים מקיצוניות הפוכה.

 

"לתווך נכון", זו אמירה בכללי נכונה. אבל זה דבר מאד עדין. לא "בשלשות". ממש צריך לראות עם מי מדברים, מתי, ועל מה. ויש גם הבדלים בין בנים לבנות.

תגובהtala

שלום דן, 

שוחחנו על כך רבות אך היא איננה מוכנה ללכת לטיפול

באישי ....מענין
טוב,אז אני נשוי 20 שנהאוהב עד כלות
והעלתי פה גם בעיה כזו(לפני כ3שבועות),אחת העצות שקיבלתי היא שכנראה יש לה רתיעה ממגע כי היא חושבת שזה לא בסדר ואסור לה להנות ,דברנו על זה ובאמת זו הסיבה שהיא מרגישה "לא בסדר "שזה קורה ובודאי הנאה.משיחות הפרטים פה ,הציעו מטפלים מיניים (אם היא מוכנה לשנות).
בתחילת שנות הנישואין שלי ,היה כן נסיונות ולדעתי זה נבע מרצון לרצות,ומחידוש.
תנסה רק בעדינות ולא בכפייה ,כי כפיה זה רק גורם לריחוק וגם לאסוציאציות שליליות בעתיד
בהצלחה רבה לכל מי שיש לו בעיה בזה (גם לי).
פתרון אין לי.. (הלוואי..)משוטט
אבל שתדע שאתה לא לבד. ואשתך לא מוזרה כמו שנראה לך.. (לא צפיתי מרמת הקושי אבל בכל זאת)
ברור שיש כאן איזו בעיה עם הגוף שלהאליפ
1. אתם מקפידים על חשך בזמן קיום היחסים? זה מאד עוזר במקרה של דימוי גוף
2. האם היא עברה בציעורתה הטרדה כלשהי?

סליחה על קצירת האומר בדברים רגישים. עומס...
תגובהtala

עברה בצעירותה משהו 'בקטנה', לא ידעה שזה הטרדה רק עד גיל מאוחר. 

לגבי שאלה 1- ברור שמקפידים, זו הלכה ברורה מאוד בעניין

הערה קצרהאליפ
זה לא בהכרח קשור להטרדה

אבל אם אתה לא ממש יודע מה קרה שם שווה לבדוק
לפעמים, בגלל שמדובר בנושא רגיש עבור אשה , אפילו לקרובי נפשה היא תספר רק חלק או תפתח בהדרגה. ואז תעצור לבדוק כיצד הגיבו ומה היו התחושות שלה.

שבת שלום
כאב במקוםבורא עולם נתן
ציינת שלפעמים יש כאב בחדירה ולפעמים אין
יש ג'ל סיכה שעוזר למקום להיות רטוב וכך החדירה לא כואבת (כדאי לוודא שהג'ל לא קוטל זרע שאז יש בעיה הלכתית)
הרטיבות תלויה גם בהכנה הרגשית לפני, ככל שתהיה יותר נוח אליה זה יהיה יותר, וגם המקום מתרגל להפרשות
ואז כבר ניתן להוריד את הג'ל
זה מהבחינה הטכנית,
מהבחינה המהותית תנסה לשבת איתה במידה ויש קשר טוב ולדובב אותה שזה מאוד חשוב עבורך גם מבחינת העמקת הקשר ביניכם ולהרגשת השותפות, וזה מאוד ישמח אותך אם היא תוכל ללכת לקראתך,
כמובן תדגיש שאינך רוצה שהיא תסבול אבל הג'ל אמור לעזור בתור התחלה אח"כ בע"ה זה מסתדר
סביר להניח שהיא לא רואה את הדברים כך
תדע שזה ניסיון מאת ה' ואל תיפול ברוחך
בע"ה בהצלחה רבה
תגובהtala

אנחנו מנסים כבר ג'ל סיכוך מתחילת הנישואים, זה אומנם מקל על העניין אבל כואב עדיין

ג'ל יכול להחליף את הרטיבותאניוהוא
אבל לא להרפות את הגוף.... ככל הנראה הכאב נובע מזה...

אם יש רקע נפשי - (כמו הטרדה)
צריך לטפל במישור הנפשי ושום ג'ל לא יעזור.
תגובהtala

זה העניין, אני מאוד מרגיש אגואיסטי להגיד לה שזה מאוד ישמח אותי שהיא תבוא לקרתי בנושא כי זה אמור לבנות את הקשר ביננו, ואז בסופו של דבר בשעת החיבור היא סובלת וכואב לה

זה לא העניין של אגואיסטי. זה עניין של חיי משפחה תקיניםאניוהוא
וזה לא 'לבוא לקראתך'. זה לבוא לקראתה. זה בשבילה לא פחות משנה בשבילך


אפשרות נוספת שעכשיו חשבתי -
המדריכה כלות שלה היתה משהי עם נסיון או צעירה/חדשה?
אם מישהי עם נסיון - הייתי מנסה להתקשר אליה, לדבר איתה והיא תיצור קשר כאילו ביוזמתה ותנסה לגשש מה קורה....
תגובהtala

 היא לא ממש התחברה למדירכת כלות שלה, אבל המשיכה איתה בכל זאת. 

לפי מה שהבנתי ממנה היא הייתה ממש רוחנית ודיברה על חשיבות הנושא ומצד הרוחניות אבל כמעט לא דיברה על פרקטיקה והחשיבות מבחינת בנין הבית ושמחת בני הזוג בדבר

בהחלט חבל....אניוהוא
תנסה להתקשר למכון פועה כנ'ל.
לדעתינשואה פלוס+
סביר מאד שמהכאב היא נרתעת. ממליצה שהיא תשאל בודקת טהרה/אחות על דרכים שפחות כואבות. אפשר אולי טלפונית אצל מישהי שכבר הייתה אצלה. ולדעת שאחרי עוד ניסיונות הכאב יעבור. אבל יש אפשרות שזה יושב על עמוק יותר שקשור להטרדה. וזה שזה היה בקטנה בצעירותה, זה ממש לא בטוח בקטנה. יכול להיות שזה השפיע עליה במקומות מאד עמוקים ולא כל כך מודעים אפילו
לא שזה פתרוןאליפ
אבל יש התרחבות אחרי הלידה
תגובהtala

מקווה שבאמת שזה אולי יעזור קצת

אם זה חוסר רפיון, בגלל מתח נפשיאניוהוא
לא נראה לי שזה יעזור
לגבי ההטרדהmp3
יכול להיות שהמגע מזכיר לה את המגע "ההוא". ומשם באה הרתיעה.
אם היא לא ידעה שזה הטרדה זה לא אומר שהיא לא הרגישה רע.
מאד הגיוני שזה קשור להטרדהאניוהוא
כדאי לפנות למכון פועה שיפנו למטפלים יראי שמים
תגובהtala

זה העניין, שהיא לא מוכנה לשמוע על טיפול

לא טיפול, פגישת ייעוץ עם אחד מרבני המכוןאניוהוא
ושם זה יפתח מעצמו.


יש להם המון נסיון. תתקשר בעצמך, בלי שאשתך יודעת.
תציג את הבעיה, ותשמע מה הרעיונות שלהם.

ואצלך היא מוכנה לפתוח?אליפ
לפעמים חוסר מוכנות להתמודד באמצעות טיפול מראה שהנושא מורכב ממה שנדמה
תנסה להציע לה את הסידרה האינטרנטית של אפרת צורגלויה
^^^^ ממליצה ממש!!!!פורקת בפורום
שווה כל שקל! מניסיון!!!!
יש לה עכשיו גם כמה סרטונים בחינםגלויה
לפי מה שראיתי בפרסום בפייסבוק
תגובהtala

שלום רב, אשמח לדעת מה בדיוק התוכן של השיעורים לפני שארכוש

שלחתי לינק בשיחה אישיתגלויה
ולדעתי קודם להציע לה ויחד לחשוב האם לרכושגלויה
האם מישהי מכירה את ליאורה בוקסנבויים?tala

מישהי כתבה פה שהיא יכולה לעזור בעניין, האם למישהי יש ניסיון איתה?

אני מכירה, מעולהאיזה יום שמח

ממליצה להרשם לניוזלטר שלה

https://yahalom.ravpage.co.il/1234

א. המצב שלך באמת לא תקין.הלוי
ב. אתם חייבים ללכת לסקסולוג או ייעוץ מקצועי אחר שמתאים, אין ברירה אחרת (אלא אם כן אתה רוצה לחיות את שארית נישואיך כך או להתגרש).
מרכז יה״ל, נראה תפור בדיוק בשבילכם.קרן-הפוך
מרכז יהל שם לו למטרה להוות כתובת מרכזית לחינוך וייעוץ לחיי מיניות חיוביים לאור מקורות היהדות וההלכה.

עבור זוגות רבים החתונה מהווה נקודת ציון. עבור זוגות דתיים, נקודת ציון זו הינה משמעותית ביותר, בשל היותה שלב מעבר קריטי מחיי רווקות לנישואין הכוללים היבטים גופניים ומיניים שלא הכירו קודם לכן. הזוגות הדתיים, ובמיוחד הדתיים לאומיים, חיים את חייהם על התפר שבין מודרניות להלכה, בין העולם הרוחני והכפר הגלובאלי, בין התורה והאינטרנט. זוגות אלו חיים על פי ההלכה וביחד עם זה, בתוך המרחב החברתי הישראלי התרבותי. זוגות אלו זקוקים, היום יותר מתמיד, למידע והדרכה לזוגיות, למיניות ולקיום יחסי אישות לאור היהדות.



עבודת התזה של מייסדת המרכז, מיכל פרינס, היה בדיוק בנושא הבעייתי אותו אתה מציף במלא הכאב:

התמודדות נשים דתיות עם מיניות וגוף לאחר החתונה

האישה שהתחנכה על ברכי החינוך הדתי לאורך התבגרותה, שערכים של צניעות וכיסוי היו נר לרגליה, משנה את אורח חייה באחת. עם חתונתה היא נכנסת לעולם חדש של זוגיות, מיניות וגוף. הגוף, שהיה מכוסה עד כה, ללא נוכחות וללא עניין, מקבל לפתע משמעות, זהות וגשמיות. האישה נדרשת, בבת אחת, להיחשף לשלל חוויות שאינן מוכרות לה, מפתיעות אותה ולעתים אף מכאיבות לה. במחקר זה נעשה ניסיון ראשוני לחשוף את הקולות הללו, לתת להם מקום ונוכחות בנרטיב הכללי של האישה הדתית – לאומית.



התמודדות נשים דתיות עם מיניות וגוף לאחר החתונה - מרכז יהל
ועוד קישור, הממחיש את היכולת של המרכז לסייע במקרים קשיםקרן-הפוך
אנונימי

אני כותב ומשתף בדברים שהצנעה יפה להם. אני עושה זאת משום שאני מכיר בחשיבות הדבר, למרות חוסר הנוחות הכרוך בכך.
מן ההתחלה אני ואשתי נתקלנו בקשיים בתחום חיי האישות, אך בשלב מסויים זה הפך לבלתי נסבל. הגענו למצב שבו קיימנו יחסים אך ורק כדי שיהיו לנו ילדים. ההנאה הייתה רחוקה מאיתנו לחלוטין. למעשה, היה מדובר בסבל של ממש. אשתי צעקה מכאבים כאשר ניסינו לעשות זאת, ואני לא יכולתי לסבול זאת.
אנחנו נשואים טריים יחסית. בסך הכל שנה וחצי. למרות הזמן הקצר, הספקנו לבקר מספר רופאי ורופאות נשים, וביקשנו מהם סיוע בתחום האינטימי של יחסי האישות. כולם אמרו לנו שלא נראה כי יש בעיה פיזית, וכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתאמן עוד קצת. חלקם נתנו לנו כמה עצות איך לעשות זאת בצורה פחות כואבת. היו עצות שבאמת עזרו לנו מעט, אך לא בצורה משמעותית. אשתי המשיכה לצעוק, ונדמה היה שזה אפילו מחמיר.
בשלב מסויים הודעתי לאשתי שאני לא מוכן יותר- לא נקיים יחסים עד שנמצא פתרון הגיוני. התקשרנו למי שהייתה מדריכת הכלות של אשתי, והיא המליצה לנו לפנות למרכז יה"ל.
ואכן, פנינו למרכז, ודיברנו עם מיכל. בשיחת הטלפון הראשונה מיכל הסבירה לנו שהיא לא רופאה ולא יכולה לטפל בכאבים, ובכל זאת היא המליצה שנבוא אליה. היא אמרה כי חוץ מהטיפול הפיזי יש עוד הרבה דברים שניתן לעשות, ושבמקרה הצורך היא תדע למי להפנות אותנו.
הייתי מאד סקפטי. רופאי נשים לא הצליחו לעזור לנו, האם אישה זו תוכל היכן שהרופאים נכשלו? אבל היה ברור לי שאעשה כל מה שאולי יעזור, גם אם הסיכויים נראים קלושים.
להפתעתי הגדולה, מיכל הצליחה לעזור לנו מעל ומעבר למה שציפינו. ה"טיפול" שעברנו, היה למעשה שיחה מכבדת עם אישה שמבינה את הקשיים שלנו, מקצועית מחד, ורגישה מאד מאידך. היינו במרכז יה"ל בסך הכל פעמיים. שתי שיחות פשוטות סייעו לנו יותר מכל רופאי הנשים אליהם הלכנו. למדנו כי יחסי אישות מורכבים יותר ממה שחשבנו, וכי הם כוללים הרבה מאד דברים לפני מעשה הביאה עצמו. לעיתים, כך למדנו, מוטב אף לוותר על המעשה, כדי ליצור יחסי אישות בריאים יותר.
הבעיות לא נעלמו לחלוטין, אך אין בכלל מה להשוות. אנו מסוגלים לקיים יחסים ואפילו ליהנות מכך, מה שלחלוטין לא היה מובן מאליו עד כה. כעת אנו גם יודעים מה לעשות ואיך לעבוד על כך, ובעת הצורך – יש לנו כתובת ברורה ורגישה, אליה ניתן לפנות.
אנו פונים לכל מי שיש לו בעיות בתחום אישי זה: נכון, לא פשוט לשתף. ההחלטה אינה פשוטה. אבל האלטרנטיבה גרועה בהרבה. מוטב להתגבר על הבושה, ולא לסחוב דברים כאלו במשך שנים. אין ספק שזה לא מועיל לזוגיות, בלשון המעטה.
אני פונה במיוחד לבעלים: את הכאב הפיזי אולי חשה האישה, אך במקרה כזה החובה המוטלת על הבעל דווקא גדולה יותר! לא תמיד האישה אוזרת בעצמה את האומץ "ללכת על זה", ולעיתים הרצון לרצות את הבעל מחד, ולהוליד ילדים מאידך, עלולים להביא את האישה למצב גרוע מאד. לעיתים על הבעל להתעקש ולמצוא פתרון. ב"ה, אנחנו פנינו לעזרה יחסית מהר, ועדיין יש פצעים פתוחים. מה היה קורה לו היינו מחכים עוד?
אנחנו נמצאים היום במקום אחר לחלוטין, ומודים על כך בלי סוף. לקב"ה, שהביא אותנו לכך, למדריכת הכלות שהפנתה אותנו, למרכז החשוב הזה, ולמיכל – שבתבונתה ועדינותה הצליחה ליצור אצלינו מהפך.

פשוט תודה - מרכז יהל
אתה מדבר על כאבציפ'קה
כאב בזמן יחסי אישות אינו תקין.
בדקתם אם יש בעיה רפואית?
יש מחלה שקוראים לה וגיניזמוס שמה לך פה קישור לויקיפדיה וגיניזמוס – ויקיפדיה
לא אומרת שזה מה שיש לה, גם יש עוד מחלות אבל כדאי לבדוק.
זוהי מחלה שהיא גם פיזית וגם נפשית ולכן גם הטיפול משולב.ציפ'קה
יש מצביהודה224אחרונה
של כאב עצבי אדיר זה אמנם נדיר אבל יש שסובלות ממנו שווה ללכת להתיעץ עם מומחית לגניקולוגיה יש כמה תופעות של כאב עצבי ,רגשי ,פיסי , במקום זה שווה להתחיל מיעוץ רפואי נטו ולנסות לפרק את הדברים לאט.. יש גם סוגים של חומרים מאלחשים כגון עזרקאין ג'ל
אבל אסכם בהמלצה חמה הרבה סבלנות ולנסות לעזור מכל הלב בלי לחץ ללכת לגניקולוגית לנסות להתחיל מהעניין הרפואי ואם אחכ לא יעזור, אז התחיל לברר לעומק את הנושא הריגשי...
בעלי מתעלם ממניא1111

היי, אשמח לעצת הפורום

בעלי אחת לכמה ימים כועס, נפגע ממשהו או סתם לא במצב רוח ולאחר מכן מתעלם ממני למשך כמה שעות/ימים.

זה כולל יציאה מהאוטו הביתה בלי לחכות לי, מבט אטום, הסתגרות במחשב או ללכת לישון מבלי לתקשר.

זה בדרך כלל מסתיים אחרי שאני כבר ממש פגועה, ואפילו בוכה. גם מזה הוא בהתחלה מתעלם ואחר כך חוזר כאילו לא קרה כלום.

אני מבינה שיש לאנשים לפעמים צורך במרחב אבל זה חוזר על עצמו כל יומיים. אני מרגישה שאי אפשר לצפות אותו ושכל דבר קטן יכול לגרום לניתוק רגשי. אני ממש סובלת מהאירוע הזה. אשמח לעצות

תמיד זה היה ככה? או שזו תופעה חדשה יחסית?*אשתו של בעלי*

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

כמה זמן נשואים?זמירות
לא תקין.לביטה

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

מצטרף להתנגדותצדיק יסוד עלום

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.


אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

אם הוא היה פהמשה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

 

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

 

אולי הוא לא יודע להגיד את הרגשות שלוbinbin
צריך ללמוד איך מדברים ומשתפים תנסי ליזום שיחה על זה שאת מוכנה לעזור לו לדבר לשתף ולפתוח את הלב... זה שלב חשוב בזוגיות שצריך לעבור אותו ושניכם צריכים להיות מוכנים להתקדם לשם
נשמע כמו התעללות רגשיתזיויק
השיח והקשר חשובים גם במצב של מריבה. דברתם על זה בזמן רגוע?
תעשי גוגל על טיפולי שתיקהruthi
זה לא תקין, זאת לא נורה אדומה אלא פרוז'קטור. 
גם אני מתעלם מאישתי.די שרוט
חוקרים גילו שהאוזן הגברית בנויה בצורה אבולוציונית מיוחדת. היא מסוגלת לשמוע רחש של פתיחת בקבוק בירה ממרחק של 3 חדרים, אבל מסננת אוטומטית תדרים שמכילים את המילים "זרוק את הזבל" או "אנחנו צריכים לדבר". זה לא רוע, זה פשוט הישרדות. אל תיקחי אישית.
לא יפה ללעוג לכאב אמיתי שמעלים כאןזיויק
מסכימה גםדיאט ספרייט
חוסר טאקט עד כדי חוצפה של ממש 
בסדר בסדר סליחה. ניסיתי להקליל את האוירהדי שרוט
כמה זמן נשואיםהעני ממעש
נשמע לא טוב, אבל...שלג דאשתקד

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

סליחה, טעיתי!!שלג דאשתקד

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

אין לי עצות, אבל כן חשוב לי להגיד שזה ממשדיאט ספרייט

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

זה קורה סביב נושא/תחום קבוע?רקלתשוהנ
האם בעעלך עם אישיות רגישת יצרשוקו.
מה שנקרא SHP
באמת לא נעיםתהילה 3>אחרונה

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.


 

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

 

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.


 

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.


 

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.


 

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.


 

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

 

מחפשת רעיון למשהו כיף בחצי האחרון של חנוכהמתייעצת גירושין

בא לי לטוס או לעשות משהו ממש כיף אבל אין לי כרגע ויזה

יש מקום שאפשר לטוס אליו, בלי?

מה עוד אפשר לעשות גם לבד וגם זוגי בחנוכה?

יש לי רצף כייפי של ימים שאני יכולה לעשות בהם מה בא לי 👸

כל רעיון יתקבל בברכה, אני כבר אשקול.

למדינות באירופה, אין צורך בויזה. וממש קל עם כשרותאלישבע999אחרונה

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

ויכוח סוער - אוכל קנוי - בבקשה בבקשה תעזרו לי!זקן ושבע ימים

אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..


בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.


אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..


חזרתי ואמרתי לה  - זה שלי! אני רעב!


ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??


בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה? 

חחח שטיפת כלים באמת לא כלולה בזמןפשוט אני..

אבל אם תוציא את הקישוא (שהוא באמת לא חובה),

אין כאן שום דבר שדורש הכנה.

 

בסיר מערבבים את החומרים של הרוטב,

בקערה את החומרים של הקציצות, 

זהו.

 

אין שום רכיב שדורש הכנה מוקדמת. כמו שזה יוצא מהמקרר - ככה אתה מכניס לסיר/קערה.

מעשה שהיהיהלום אובלי

ישבנו בנחת שבת בצהריים על הנדנדה, דיברנו על הא ועל דה.

הגענו לנקודה שאמרתי לו בהקשר למשהו כללי שדיברנו על כך שלגברים יש נטיה לפזול לדשא של השכן. והעלתי סיטואציה שהיתה במסעדה, ישב מולי ממרחק גבר חרדי שישב מול אישתו ולא הפסיק להסתכל עלי, בזמן שבעלי עם כיפה גדולה, פיאות וזקן התרגש מהמלצרית.

אמרתי בנחת שזו מציאות קצת עצובה, שבמקום לחיות עם מה שיש להם ולהעריך את זה ולהשקיע בזה, כל אחד מסתכל על האחרת.

בהתחלה הוא הכחיש ואמר שהוא לא התרגש ממנה למרות שלי זה היה ברור וגם לא תקפתי אותו על זה וגם לא פגע בי כי היא היתה עם טיץ צמוד.

והוא אמר "זה בכלל לא בגלל הטיץ, אמרתי לעצמי 'וואו איזה שפתיים יפות יש לה'"

בהתחלה השתתקתי מרוב הלם...

אולי בהתחלה ניסיתי להבליג. אני לא יודעת איך זה קרה, והוא חזר שוב ושוב על המשפט הזה. חמש פעמים שמעתי אותו אומר על בחורה אחרת "וואו איזה שפתיים יפות יש לה". 5 פעמים!


לפרוטוקול, לא שזה משנה אבל שפתיים זה צד חזק שלי, מחמיאים לי עליהן המון, והוא מעולם לא החמיא לי עליהן ככה...

ופתאום אני שומעת אותו מחמיא באוזניי ככה למישהי אחרת ועוד על שפתיים.

בתור מתבוננים מהצד, איך אתם רואים את זה?

ואיך אתן הייתן מגיבות?

שיחה מיותרת, לדעתי שניכם טעיתם שדשתם בזהרקלתשוהנ

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

 

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

 

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

 

גם אני חושבת שחבל לדבר על זה. בטח ככה.מרגול

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.


קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?


ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

אני תמיד נהנית לקרוא אותךנגמרו לי השמות

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

כשחשבתי שהוא התרגש בגלל הטיץיהלום אובלי

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

טעות קשה שלוזיויק
יש את ההתמודדות וזה לגיטימי, לגברים ונשים, אבל הוא עשה מעשה פוגע וחסר רגישות לדעתי, כולל באמירה
אתה יכול לפרט?יהלום אובלי
למה זה מרגיש כאילו למישהו יש הרבה זמן פנוינעמי28

ופותח שרשורים הזויים.


ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

כתבת בכותרת משהו שחשוב לשים לב אליו בכללינגמרו לי השמות

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

 

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

 

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

 

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אני שמחה שאת לא מאמינה לייהלום אובלי
זה רק מחזק לי כמה זה לא תקין...
אני לא יודע מה מריח יותר מרחוק, הגרביים שלידי שרוט
אחרי שבוע שדאות או השרשור הזה.
הערותהעני ממעש

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו


הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו


אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו


ייתכן שהרעיון הכללי נכון אבל הדוגמא שהבאת לאקופצת רגע

ממש קשורה לנושא.

אני לא שמלהיהלום אובלי
ואני לא אחת מאלף
תגובההעני ממעש

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

לא אמרתי ששיתפתי את חברותיייהלום אובלי

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אוהעני ממעש

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור


נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

הוא שיתף אותך.אדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך כ"א בכסלו תשפ"ו 12:15

 

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.


 

והוא נכשל


 

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.


 

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

 

באמת אמירה מיותרת יחסית.

 

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

הוא לא רמז לי שום דבריהלום אובלי

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

נשמע שהיתה שיחה בעייתיתגפן36

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

איזה גלגל ממשיך להתגלגל?יהלום אובלי
מסכימה. משהו לא נראה לי תקין בשרשור הזהלומדת כעת
העודף שיח ושיתוף על המראה של הפותחת, וקושי זוגי שמיוצג בשמחה ולבביות...
סליחה שאני עונה על תגובות שמכריחות אותי להגיביהלום אובלי

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

הן שאלו את מי עוד שיתפתSeven

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך


לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

אני לא הבטחתי לענות לכל שאלה שנשאלת פהיהלום אובלי

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

 

בידיוק זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיותSeven

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

מצטערת אם אני רק מחממת אותךסיהאחרונה

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

לא קראתי תגובות אחרותbinbin
אני חושבת שיש נושאים שלא אדבר עם בעלי עליהם זה אחד מהם. למה לי לתת לבעלי לחשוב ולדבר איתי על יופי של מישהי לידנו? (זה לא שאני חושבת שהוא לא יחשוב לבד אבל יש הבדל בין לחשוב לבין לשים את זה בנינו ולדון על כאלה)


אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

חיוב מוזר באשראיאפרסקה

הסתכלתי קצת בדוחות של האשראי, וראיתי שירד לי החודש וגם חודש קודם חיוב מאיזה מקום שלא מוכר לי, משהו בירושלים ואני לא הייתי בירושלים ממזמן. לא משהו פסיכי רק 17 שקל, אבל עדיין מאוד מוזר לי. חיפשתי את שם החברה בגוגל (וונד פיי) ועוד יותר לא הבנתי. מישהו יודע איך אני מבררת מה זה החיוב הזה? יכול להיות שזה פשוט דמי כרטיס או משהו?

האם עסקה טלפוניתהעני ממעש

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

רשוםאפרסקה

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

זה חיוב הוראת קבע?משה

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

רגע רגעפשוט אני..
כדאי לברר היטב לפני שעושים הכחשת עסקה, גם כדי לא לגרום עוגמת נפש לבעל העסק וגם כדי לא לקבל קנס מחברת האשראי.


קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

מנסיוןמשה

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

זה מה שאני מנסה להביןאפרסקה

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

לפעמים השם שמופיע זה לא איך שקוראים לזה בעולםרק נשמה

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

יכול להיות שזה חיובעדיין טרייה
של המקווה? סתם קפץ לי הסכום שזה העלות לטבילה בלי הכנה...
וואלה!!!אפרסקה

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

חח ענק רקלתשוהנ
נתנו כאןהעני ממעש

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

באופן כללי, אפשר להכניס פירוט על כל קניהמרגול

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).


ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

תתקשרי לחברת אשראיזיויקאחרונה
מה שלא מספרים לנו 🤫נגמרו לי השמות

ומה שלא יראו לנו בכל הסרטים והמדיה,

גם כי אין לזה רייטינג,
 

זה שאפשר לחיות *בטוב* ובטוב גדול בתוך חיי הנישואים.

ומה שצריכים ללמד וללמוד 

זה איך להיות בתוך קשר

איך לבנות קשר

איך להישאר בקשר בטוב

איך להחזיק, לתחזק, לחזק, ולהתחזק בתוך קשר.

 

לא חתונה ממבט ראשון וזה השיא 

לא תוכנית היכרות / שידוכים בלבד

לא סדרה עד כמה נישואים הם בערך ופשרה והתבוססות באומללות ולית ברירה

אלא בתוך

ותוך כדי

ומתמשך

ומלא חיים

וחזק, ואוהב, ועוצמתי יותר מהכל

בתוך חיי הנישואים 

שנה ראשונה 

עשר שנים ראשונות 

עשרים שנים

 מה עושים אז?

מה עושים ששלב הפרפרים הראשוני נגמר?

איך עוברים לשלב הבא, שטומן בחובו עוד הרבה יותר טוב אהבה אפילו?

מהי בכלל מהות הנישואין?

איך אפשר להעצים אותם עוד ועוד ועוד?

איך פותרים קונפליקטים?

מה עושים כאשר פערים צצים?

איך לריב נכון?

וכן הלאה עוד המון לימודים שהם בעצם לימוד החיים עצמם.

 

את זה צריך להראות.

את זה עלינו ללמוד וללמד

וגם לשמור ולעשות ולקיים

ולזכור שכל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים.

גם קשר. גם זוגיות. גם נישואים.

תהיה לו אנרגיה - יתקיים

לא תהיה לו - יתקשה להתקיים.

 

אלו לא חיים של בערך

ולא כמעט

לא ליד

ולא בצל או בצד

אלא אלו החיים עצמם

בדיוק

בהכי הכי הכי עוצמה הנאה צמיחה אהבה קירבה ועומק שלהם.

והמתמידים מרוויחים

כמו לפני לידת תינוק - פלא הבריאה שדורש הריון, לידה, גידול אינטנסיבי

כמו בשיא גופני שדורש התמדה

כמו בהשגת חוכמה / הישג / כל דבר שעמלנו עליו רבות

וכמו בכל דבר טוב שצריך להשקיע בו כדי שיהיה הגירסא הכי טובה ומטיבה של עצמו

 

נישואין הם לכתחילה המקום הכי בטוח לאהבה אמיתית לנצח

לא תחליפים, לא בערך, אלא הכי נכון, הכי מדויק והכי פשוט שיש.

החיים עצמם - בשיא אושרם ומהותם.

אני מתחבר לגמרימתוך סקרנות

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

 

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

כן, יש המוןנגמרו לי השמות

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

 

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

מעניין, תודה.מתוך סקרנות
איזה אטרקציות זוגיות אתם אוהבים לעשות בנופש בחורף?עינב66

יוצאים קצת לנופש, בקטע של ממש להתפנק, להנות, להתקרב אחרי תקופה אינטנסיבית.

חשבנו על ירושלים, אבל קפואא.

על מה ממליצות?


נצא מן הסתם לסיור דרך עיר דוד/הקרן למורשת הכותל אבל מחפשת עוד רעיונות במיוחד בכפור שבירושלים.


תודה רבה מראש!

משהו על ''קפוא''פשוט אני..

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...


 

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

זה גם נכוןעינב66
רוצה לדייק אותך: לא הכל בראש, אלא בארון הבגדיםזמירות

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

 

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

 

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

 

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

מסכים שהקור האירופאי דורש בגדים שאין לרוב הישראליםפשוט אני..

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

יש באיזור ירושליםסטודנטיתאמא

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

לא יודע, אנחנו בנופש זוגי כמעט שלא יוצאים מהצימרהסטורי

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

 

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

נופש בירושליםיהושבעט7

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

יש ניווטים זוגייםשלומית.
של מיטל אדמוני. תגגלי. לא ניסיתי אישית, אבל מהפרסומים שראיתי נראה ממש יפה ומגניב
יש מלא!שדמות בחולות

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

 

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)

בחורף הכל יותר רומנטישם פשוטאחרונה
משבר שמתבטא בטבילה...שםאנונימי

בוקר טוב לכולם, קצת רקע:

נשואים כ7 שנים + 3 ילדים בגילאים קטנים.


 

לצערנו עשינו טעויות בתחילת הנישואין, מה שגרם (בין היתר) לזה שאנחנו לא מקיימים יחסים בכלל.

ניסינו במשך שנים ללכת לסקסולוגים, ייעוצים זוגיים ואחרי שזה לא עזר, סוג של התייאשנו ולמדנו "לחיות עם זה".

אנחנו חיים סבבה, מסתדרים טוב, יוצאים לדייטים יחסית באופן קבוע ונותנים תמיכה אחד לשניה, פשוט בלי יחסי אישות.
 

אחד הדברים שאנחנו מרגישים זה שאנחנו לא באמת יודעים להעריך "מה הנזק" כי מעולם לא היו לנו חיי נישואים עם יחסים כדי להשוות אליהם וזה די מסתמך על מה שאחרים מספרים שזה כדאי ונחמד.


 

 

אשתי טבלה אתמול אחרי המון זמן שהיינו מותרים ובלילה הייתה שיחה קצת עצובה שהיא לא מבינה למה היא טובלת: זה מציק, מטריח ושבתכלס גם ככה אין איזה מגע מטורף שזה שווה לעשות את זה בשבילו ושמבחינתה הקושי העיקרי זה שהמיטות מופרדות כשילדים רוצים להיכנס בינינו בלילה.


 

המשכנו לדון בנושא, אבל אשמח לשמוע ולהבין:


 

מכיוון שאיני אישה ואני באמת לא זוכר את החוויה של לחיות ככה כל חודש - האם חיי האישות זה באמת מה שנותן מוטיבציה לטבול? גם אחרי מלא זמן?

היא תיארה את כל המהלך ההלכתי כעניין שממש מוריד לה ושאם הייתה נחסכת הטבילה והריחוק, אז לא היה לה כזה נורא.


 

מכיוון שכנראה יעלה בהמשך העניין של טיפול זוגי - הייאוש אתמול נבע מזה שניסינו כמה שנים ללכת לאנשי מקצוע (כולל מיכל פרינס שאשתי מאד התרשמה מהספר שלה) אבל בגלל שזה לא עזר והעלות הייתה ממש גבוהה (וההצלחה לא מובטחת), אז אשתי לא בקטע.

חשבתי אולי אם ננסה ללכת לאיזו רבנית שאידיאולוגית עובדת בזה ולא לוקחת מחירים גבוהים (או בכלל), אז זה יוכל לתת לאשתי מוטיבציה.

אין לי בעיה להוציא את הכסף על זה, אני מבין שיש כאן חשיבות שאני לא מבין.


 

אם יש המלצות לאיזור חיפה והקריות - נשמח

תודה ושבת שלום.


 

 

אמן ואמןתהילה 3>

אל תוותרו על לחפש את הטוב

אולי יעניין אותך