מחשבות בועטות- אישתי לא אוהבת יחסי אישותtala
עבר עריכה על ידי tala בתאריך י"ב בטבת תשע"ט 12:10

שלום לכולם, 

התלבטתי הרבה לפני שכתבתי פה. אנחנו גרים במושב בצפון

מחילה אם יש לפעמים שפה בוטה אבל אני אובד עצות.

אני ואישתי יצאנו שנה עד שהתחתנו. כיום ב"ה נשואים שנתיים.

אישתי מאוד אחת שואהבת מגע, אוהבת שנוגעים בה, מחבקים, מסאז' וכו'... היא מאוד אוהב לפעמיםגם את הדביקיות.

לפני החתונה היה לה מאוד פחד מחדירה, ורצתה שניקח את הזמן וננסה לאט לאט. לא קיימנו חדירה בפועל עד כמה חודשים לאחר החתונה, וגם באותו לילה כאב לה מאוד. לאחר מכן עדיין חדירה כאבה לה (לפעמים יותר, לפעמים פחות, וגם פעם אחת בכלל לא כאב). מיותר לציין שהיא לא נהנית מחדירה בכלל. נשיקות במקומות אינטמיים גם כמעט לא "עושים לה" את זה. במקרה הטוב מקיימים יחסים פעמיים בחודש וגם זה אחרי יוזמה שלי.

קשה לה הרבה פעמים עם הגוף שלה (היא רזה , אבל עדיין הביטחון העצמי שלהם בנוגע לחלקים מסוימים בגוך הוא מאוד נמוך).

היא לא רוצה ללכת לטיפול, קשה לה עם כל הנושא הזה.זה גרר אותנו להרבה ריבים, בכי ומה לא בגלל הנושא הזה .הלכתי לטיפול לבד אבל היה קשה מאוד להתקדם לבד אז הפסקתי.

ב"ה היא בהריון בחודש שלישי, מהרגע שהיא נכנסה להריון לא קיימנו יחסי אישות אפילו פעם אחת (מאמין שזה עוד נורמלי).

קשה לי עם זה מאוד, והיא יודעת - אמרה לי לחפש מישהי יותר טובה ממנה (משהו שאין שום מצב שאעשה, כי היא הכי טובה בשבילי בכל מובן אפשרי), קשה לי עם זה שגם המטפל שלי אמר לי שזה מצב מאוד נדיר ואז יוצא שאני מקנא אשכרה בכל גבר נשוי שאני ברחוב עצם הידיעה שהוא נהנה מיחסי אישות עם אשתו ואני לא. ראיתי פה שאלות בפורום שזוגות מקיימים אפילו יחסים אפילו 3 פעמים בשבוע , משהו שבחיים אני לא מדמיין שיקרה אצלי. קשה לי מאוד,לא יודע מה לעשות... אשמח לעצה או לעזרה. 

נ.ב - האם באמת זה מקרה נדיר? מרגיש לי שבגלל חוסר מודעות ליחסית אישות של הבנות הדתיות אולי לפעמים זה יותר תקיעה בפועל ביחסי האישות בנישואים. אבל מסתדבר שזה רק אצלי.

תגובהeyal007

אני נשוי טרי פחות מחצי שנה, כתבתי/שיתפתי את מה שאני עובר לפני שבוע  וחצי נראלי? 

 

בכ"א אגש לעניין, אני עובר פחות או יותר אותו הדבר, מאז החתונה לא קיימנו יחסים, נסינו רק 3 פעמים, אין לה רצון וחשק לעניין

 

כששאלתי אותה האם הכל בסדר,את רוצה שנדבר על זה, היא השיבה הכל בסדר, למה שלא יהיה? כששאלתי אותה למה היא לא מראה לי שהיא רוצה אותי, אז היא ענתה מה אתה רוצה? בחיים לא הרגשתי מזה, כשארגיש כנראה ארצה, נסיתי להסביר שאפשר להנות גם ללא חדירה, רק ממגע, היא אומרת אני נהנית, אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני, וכשבפועל היא לא מגיבה למגע במקומות שכן אמורים להרגיש, לעיתים היא אפילו נרדמה באמצע האקט..., היא לא יוזמת נשיקות, חיבוקים, 

אני טיפוס נורא מיני ותשוקתי, זה מתסכל בטירוף...

נסיתי להבין האם מדובר ברמה כזו של סגירות שהיא ממש לא יודעת כלום , שום דבר? כזה קיצוני? או האם מדובר במשהו מהעבר שהיא עברה, כשאני מנסה לדובב אותה, היא טוענת שהכל בסדר...

אנשי מקצוע הסבירו לי שאי אפשר להמשיך ככה, שפשוט צריך להפסיק להיות נחמד ולהסביר לה שזה היסוד לבית, לכן. או שמטפלים בזה יחד, או שפשוט אני הולך...

 

כרגע זה במצב של אני מנסה להיות עדין,ולוקח את הזמן, אבל בתוכי אני מבעבע.... 
מקווה שהסבלנות שלי היא באמת מה שצריך כאן כרגע, 

מצער לשמועים...

 

Infomed.co.il

 

יכול להיות שסובלת מזה.

לדעתי אצל דתיות במיוחד דווקא בגלל ההשתקה סביב הנושא או תפיסה שלילית של כל זה יש יותר מקרים של בעיות בכל מה שקשור לזה ואפילו בצורך בפיסיותרפיה הרבה פעמים בגלל כאבים

אצל "דתיות" טוב מאד..ד.

לא בונות תודעת פריצות, או גרוע מזה, לפני נישואין.

 

ומתחנכות שקודם כל נישואין, משפחה, ושבלי זה הכל הבל. מעולה.

 

לקראת נישואין, צריך הדרכה נכונה, מתונה; גם בניית היחס הנפשי העמוק, גם הצד הערכי, גם הדרכות מעשיות, ולשילוב בין הדברים (לא "תרגום" של הפקרות הרחוב, לנישואין..).

 

יש לפעמים בעיות - לא דווקא "דתיות", ווגם אם כן, עדיין שווה את המחיר מבחינת החינוך הכללי - וצריך לטפל.

 

ולשואלים, מציע לא לשמוע לכל מיני "מטפלים" שמייאשים או מציעים שיטות אגרסיביות.

אפשר להסביר בעדינות ובנחת לאשה את הבעיה - ולבקש לשוחח עם מישהי שסומכת עליה (לא נכנס לכמה פרטים שנכתבו, שבחלקם בעיתיים בעצמם).

לא קשור להפקרותים...
זה בעיקר ביחס ובתפיסה שמחנכים אליה מגיל צעיר.
יש הבדל בין צניעות ושמירת מצוות עם יחס חיובי ונכון לכל מה שקשור לתחום שבינו לבינה
לבין צניעות וסגירות ויחס שלילי ורתיעה מכל מה שקשור בזה
לא קשור כ"כ למה שכתבתי..ד.

הביטוי שהזכרתי בסוגריים - הפקרות - היה כבדרך אגב, כאשר דיברתי על הדרכה נכונה כבר לקראת נישואין.

 

 

לגבי היחס והתפיסה שמחנכים מגיל צעיר - מחנכים טוב מאד. כך צריך להיות.

 

חינוך לצניעות ושמירת מצוות, כולל אי התעסקות מפורטת בגיל צעיר בעניינים ששייכים לנישואין בלבד.

 

אין "יחס  חיובי לכל מה שקשור בינו לבינה".. יש בין איש לאשתו. לא שום "בֵּינה" אחרת..  ויש חינוך, טבעי, לרצון לבניית בית שיש בו אהבה ואחוה ושלום ורעות.

 

היחס השלילי, הוא למה שאינו קשור לנישואין. בצדק. וה"רתיעה", המוצדקת, היא מחוסר צניעות. אי אפשר לדבר "כאילו נשואים", כאשר זה לא כך, וכל אדם אחר אינו מי שאיתו מתחתנים.

 

דווקא זה יגרום, שכאשר יגיעו לשלב של בנין בית, תהיה ברורה לגמרי האמת, שמדובר במכלול ששייך רק לבנין משפחה, רק למחוייבות ולקדושה ולבלעדיות שיש בנישואין.

ואז גם ההדרכות, כמו שהזכרתי, לא תהיינה "העתק-הדבק" ממציאות הרחוב אל תוך הנישואין - אלא מתאימות לערך העמוק והקרבה עמוקה והעדינה שלהם.

הגישה שלך מתעלמת..משוטט
מזה שהנושא קיים ונפוץ בחוץ. כולם נחשפים אליו לפני הנישואין וכשהם באים להתעניין הם נחשפים ל- אסור אסור אסור.
ואז כשמגיעים לחתונה להרבה (בעיקר נשים לדעתי) קשה מאד להתנתק מהאזור הזה למרות ההדרכות.
אי אפשר לומר נשמור הכל לפני הנישואין זה כבר לא המצב במציאות. יש חשיפה שאי אפשר למנוע וצריך לתווך את זה נכון לנוער כדי למנוע כאבי לב בנישואין.

זה גם לא קשור לחשיפהים...

הכוונה שלי היא בעצם היחס הנפשי לזה וזה כן דברים שצריכים להיחשף אליהם נכון ועוד מגיל צעיר

כל גיל בהתאם אליו כדי לבנות יחס חיובי ונכון ובריא בנפש

 

דרך אגב גם בחברות שבהם הנושא מאוד פתוח והפקרי יכול להיות יחס שלילי ולא בריא לכל מה שקשור ליחסים אינטימים.

חלק מזה קשור לערכים נוצריים שחדרו ליהדות

התרבות המערבית בגדול בשורשים המסורתיים שלה לפחות רואה בצורה מאוד שלילית את היחסים האינטימים בין גבר לאישה ואפילו נשואים.

היהדות היא לא כזו, היא רואה בזה ערך בפני עצמו בתוך מסגרת של נישואין וקדושה

אלו כמה טעויות, לדעתי.ד.

מי אמר ש"צריך להיחשף אליהם בגיל צעיר"? פשוט לא שייך. ה"הבנה" בגיל צעיר, אין לה כל קשר למציאות. ואת המחיר עלולים לשלם כשיתחתנו ויראו שאין קשר ממשי בינה לבין המציאות.

שלא לדבר על בעיות הלכתיות שדבר כזה יכול לגרום. בוודאי לגבי בנים. 

 

יש דרך ש"נחשפים" לדברים, בצורה נכונה ופשוטה, וזה אגב לימוד תורה. ומכיוון שזה אגב דיונים הלכתיים וכד', נשאר במקומו הנכון בד"כ. 

הדרכות לנישואין, זה לקראת נישואין.

 

מה שכתבת על "התרבות המערבית", כבר לא כ"כ קיים במציאות. אלא שברור, שכאשר הכל מופקר, חסר כל מחויבות, חסר בושה, אנשים שהם בעצם זרים זה לזה - סיכוי סביר שבשלב מסוים גם ייתפס כמגעיל. בצדק.

 

וגם להכליל "היהדות", זה כוללני מידי. נכון שבכללי, היחס שלהם אל כל מה ששיך אל הגוף, הוא כאל דבר שמקורו בחטא - ואצלנו הגוף יכול להצטרף לקדושה. אבל זה לא "אוטומאטית".. לא כל התנהלות היא "קדושה". גם בנישואין. יש בהלכה הבחנות, מה לכתחילה, מה בדיעבד, מה ראוי ומה לא. יש גם הרבה סבלנות. זה עדיין לא אומר, כמו שאמרתי מקודם, שכל "העתק-הדבק" ממושגי הרחוב אל תוך הנישואין, הופך את זה ל"קדושה".

לא מתעלם...ד.

אני הגבתי על ביקורת על החינוך הדתי, שלא באה מהצד שאתה מדבר עליו, אלא עקרונית ומהותית. לא בתור איך מתייחסים למשהו שמעלים או מתענינים.

 

אלו שני מושגים שונים לחלוטין.

 

וכלפי הדבר הראשון, אני חושב שנוהגים נכון - והתוצאות טובות לאין ערוך מה"תרבות" הסובבת.

 

מה שנוגע לאיך מתייחסים כשמשהו עולה, זה כבר משהו אחר. צריך קודם כל להדגיש את המשמעת של נישואין, כדבר בלעדי - וזה נכון לא רק מבחינה זו. אח"כ, כבר לפי הענין. תלוי עם מי מדברים.

 

אבל אכן, דעתי היא שכלל לא צריך "להתנתק מהאזור הזה" בהדרכות. כבר רמזתי, שלדעתי מי שמנסים להסביר כאילו הנישואין זה פשוט הפריצות של הרחוב בהיתר, גורמים בסופו של דבר רעה. אני מעריך שחלק מהבעיות היום לטווח בינוני ומעלה, נגרמות מ"הדרכות" כאלה. אכן, נגרמים גם נזקים מקיצוניות הפוכה.

 

"לתווך נכון", זו אמירה בכללי נכונה. אבל זה דבר מאד עדין. לא "בשלשות". ממש צריך לראות עם מי מדברים, מתי, ועל מה. ויש גם הבדלים בין בנים לבנות.

תגובהtala

שלום דן, 

שוחחנו על כך רבות אך היא איננה מוכנה ללכת לטיפול

באישי ....מענין
טוב,אז אני נשוי 20 שנהאוהב עד כלות
והעלתי פה גם בעיה כזו(לפני כ3שבועות),אחת העצות שקיבלתי היא שכנראה יש לה רתיעה ממגע כי היא חושבת שזה לא בסדר ואסור לה להנות ,דברנו על זה ובאמת זו הסיבה שהיא מרגישה "לא בסדר "שזה קורה ובודאי הנאה.משיחות הפרטים פה ,הציעו מטפלים מיניים (אם היא מוכנה לשנות).
בתחילת שנות הנישואין שלי ,היה כן נסיונות ולדעתי זה נבע מרצון לרצות,ומחידוש.
תנסה רק בעדינות ולא בכפייה ,כי כפיה זה רק גורם לריחוק וגם לאסוציאציות שליליות בעתיד
בהצלחה רבה לכל מי שיש לו בעיה בזה (גם לי).
פתרון אין לי.. (הלוואי..)משוטט
אבל שתדע שאתה לא לבד. ואשתך לא מוזרה כמו שנראה לך.. (לא צפיתי מרמת הקושי אבל בכל זאת)
ברור שיש כאן איזו בעיה עם הגוף שלהאליפ
1. אתם מקפידים על חשך בזמן קיום היחסים? זה מאד עוזר במקרה של דימוי גוף
2. האם היא עברה בציעורתה הטרדה כלשהי?

סליחה על קצירת האומר בדברים רגישים. עומס...
תגובהtala

עברה בצעירותה משהו 'בקטנה', לא ידעה שזה הטרדה רק עד גיל מאוחר. 

לגבי שאלה 1- ברור שמקפידים, זו הלכה ברורה מאוד בעניין

הערה קצרהאליפ
זה לא בהכרח קשור להטרדה

אבל אם אתה לא ממש יודע מה קרה שם שווה לבדוק
לפעמים, בגלל שמדובר בנושא רגיש עבור אשה , אפילו לקרובי נפשה היא תספר רק חלק או תפתח בהדרגה. ואז תעצור לבדוק כיצד הגיבו ומה היו התחושות שלה.

שבת שלום
כאב במקוםבורא עולם נתן
ציינת שלפעמים יש כאב בחדירה ולפעמים אין
יש ג'ל סיכה שעוזר למקום להיות רטוב וכך החדירה לא כואבת (כדאי לוודא שהג'ל לא קוטל זרע שאז יש בעיה הלכתית)
הרטיבות תלויה גם בהכנה הרגשית לפני, ככל שתהיה יותר נוח אליה זה יהיה יותר, וגם המקום מתרגל להפרשות
ואז כבר ניתן להוריד את הג'ל
זה מהבחינה הטכנית,
מהבחינה המהותית תנסה לשבת איתה במידה ויש קשר טוב ולדובב אותה שזה מאוד חשוב עבורך גם מבחינת העמקת הקשר ביניכם ולהרגשת השותפות, וזה מאוד ישמח אותך אם היא תוכל ללכת לקראתך,
כמובן תדגיש שאינך רוצה שהיא תסבול אבל הג'ל אמור לעזור בתור התחלה אח"כ בע"ה זה מסתדר
סביר להניח שהיא לא רואה את הדברים כך
תדע שזה ניסיון מאת ה' ואל תיפול ברוחך
בע"ה בהצלחה רבה
תגובהtala

אנחנו מנסים כבר ג'ל סיכוך מתחילת הנישואים, זה אומנם מקל על העניין אבל כואב עדיין

ג'ל יכול להחליף את הרטיבותאניוהוא
אבל לא להרפות את הגוף.... ככל הנראה הכאב נובע מזה...

אם יש רקע נפשי - (כמו הטרדה)
צריך לטפל במישור הנפשי ושום ג'ל לא יעזור.
תגובהtala

זה העניין, אני מאוד מרגיש אגואיסטי להגיד לה שזה מאוד ישמח אותי שהיא תבוא לקרתי בנושא כי זה אמור לבנות את הקשר ביננו, ואז בסופו של דבר בשעת החיבור היא סובלת וכואב לה

זה לא העניין של אגואיסטי. זה עניין של חיי משפחה תקיניםאניוהוא
וזה לא 'לבוא לקראתך'. זה לבוא לקראתה. זה בשבילה לא פחות משנה בשבילך


אפשרות נוספת שעכשיו חשבתי -
המדריכה כלות שלה היתה משהי עם נסיון או צעירה/חדשה?
אם מישהי עם נסיון - הייתי מנסה להתקשר אליה, לדבר איתה והיא תיצור קשר כאילו ביוזמתה ותנסה לגשש מה קורה....
תגובהtala

 היא לא ממש התחברה למדירכת כלות שלה, אבל המשיכה איתה בכל זאת. 

לפי מה שהבנתי ממנה היא הייתה ממש רוחנית ודיברה על חשיבות הנושא ומצד הרוחניות אבל כמעט לא דיברה על פרקטיקה והחשיבות מבחינת בנין הבית ושמחת בני הזוג בדבר

בהחלט חבל....אניוהוא
תנסה להתקשר למכון פועה כנ'ל.
לדעתינשואה פלוס+
סביר מאד שמהכאב היא נרתעת. ממליצה שהיא תשאל בודקת טהרה/אחות על דרכים שפחות כואבות. אפשר אולי טלפונית אצל מישהי שכבר הייתה אצלה. ולדעת שאחרי עוד ניסיונות הכאב יעבור. אבל יש אפשרות שזה יושב על עמוק יותר שקשור להטרדה. וזה שזה היה בקטנה בצעירותה, זה ממש לא בטוח בקטנה. יכול להיות שזה השפיע עליה במקומות מאד עמוקים ולא כל כך מודעים אפילו
לא שזה פתרוןאליפ
אבל יש התרחבות אחרי הלידה
תגובהtala

מקווה שבאמת שזה אולי יעזור קצת

אם זה חוסר רפיון, בגלל מתח נפשיאניוהוא
לא נראה לי שזה יעזור
לגבי ההטרדהmp3
יכול להיות שהמגע מזכיר לה את המגע "ההוא". ומשם באה הרתיעה.
אם היא לא ידעה שזה הטרדה זה לא אומר שהיא לא הרגישה רע.
מאד הגיוני שזה קשור להטרדהאניוהוא
כדאי לפנות למכון פועה שיפנו למטפלים יראי שמים
תגובהtala

זה העניין, שהיא לא מוכנה לשמוע על טיפול

לא טיפול, פגישת ייעוץ עם אחד מרבני המכוןאניוהוא
ושם זה יפתח מעצמו.


יש להם המון נסיון. תתקשר בעצמך, בלי שאשתך יודעת.
תציג את הבעיה, ותשמע מה הרעיונות שלהם.

ואצלך היא מוכנה לפתוח?אליפ
לפעמים חוסר מוכנות להתמודד באמצעות טיפול מראה שהנושא מורכב ממה שנדמה
תנסה להציע לה את הסידרה האינטרנטית של אפרת צורגלויה
^^^^ ממליצה ממש!!!!פורקת בפורום
שווה כל שקל! מניסיון!!!!
יש לה עכשיו גם כמה סרטונים בחינםגלויה
לפי מה שראיתי בפרסום בפייסבוק
תגובהtala

שלום רב, אשמח לדעת מה בדיוק התוכן של השיעורים לפני שארכוש

שלחתי לינק בשיחה אישיתגלויה
ולדעתי קודם להציע לה ויחד לחשוב האם לרכושגלויה
האם מישהי מכירה את ליאורה בוקסנבויים?tala

מישהי כתבה פה שהיא יכולה לעזור בעניין, האם למישהי יש ניסיון איתה?

אני מכירה, מעולהאיזה יום שמח

ממליצה להרשם לניוזלטר שלה

https://yahalom.ravpage.co.il/1234

א. המצב שלך באמת לא תקין.הלוי
ב. אתם חייבים ללכת לסקסולוג או ייעוץ מקצועי אחר שמתאים, אין ברירה אחרת (אלא אם כן אתה רוצה לחיות את שארית נישואיך כך או להתגרש).
מרכז יה״ל, נראה תפור בדיוק בשבילכם.קרן-הפוך
מרכז יהל שם לו למטרה להוות כתובת מרכזית לחינוך וייעוץ לחיי מיניות חיוביים לאור מקורות היהדות וההלכה.

עבור זוגות רבים החתונה מהווה נקודת ציון. עבור זוגות דתיים, נקודת ציון זו הינה משמעותית ביותר, בשל היותה שלב מעבר קריטי מחיי רווקות לנישואין הכוללים היבטים גופניים ומיניים שלא הכירו קודם לכן. הזוגות הדתיים, ובמיוחד הדתיים לאומיים, חיים את חייהם על התפר שבין מודרניות להלכה, בין העולם הרוחני והכפר הגלובאלי, בין התורה והאינטרנט. זוגות אלו חיים על פי ההלכה וביחד עם זה, בתוך המרחב החברתי הישראלי התרבותי. זוגות אלו זקוקים, היום יותר מתמיד, למידע והדרכה לזוגיות, למיניות ולקיום יחסי אישות לאור היהדות.



עבודת התזה של מייסדת המרכז, מיכל פרינס, היה בדיוק בנושא הבעייתי אותו אתה מציף במלא הכאב:

התמודדות נשים דתיות עם מיניות וגוף לאחר החתונה

האישה שהתחנכה על ברכי החינוך הדתי לאורך התבגרותה, שערכים של צניעות וכיסוי היו נר לרגליה, משנה את אורח חייה באחת. עם חתונתה היא נכנסת לעולם חדש של זוגיות, מיניות וגוף. הגוף, שהיה מכוסה עד כה, ללא נוכחות וללא עניין, מקבל לפתע משמעות, זהות וגשמיות. האישה נדרשת, בבת אחת, להיחשף לשלל חוויות שאינן מוכרות לה, מפתיעות אותה ולעתים אף מכאיבות לה. במחקר זה נעשה ניסיון ראשוני לחשוף את הקולות הללו, לתת להם מקום ונוכחות בנרטיב הכללי של האישה הדתית – לאומית.



התמודדות נשים דתיות עם מיניות וגוף לאחר החתונה - מרכז יהל
ועוד קישור, הממחיש את היכולת של המרכז לסייע במקרים קשיםקרן-הפוך
אנונימי

אני כותב ומשתף בדברים שהצנעה יפה להם. אני עושה זאת משום שאני מכיר בחשיבות הדבר, למרות חוסר הנוחות הכרוך בכך.
מן ההתחלה אני ואשתי נתקלנו בקשיים בתחום חיי האישות, אך בשלב מסויים זה הפך לבלתי נסבל. הגענו למצב שבו קיימנו יחסים אך ורק כדי שיהיו לנו ילדים. ההנאה הייתה רחוקה מאיתנו לחלוטין. למעשה, היה מדובר בסבל של ממש. אשתי צעקה מכאבים כאשר ניסינו לעשות זאת, ואני לא יכולתי לסבול זאת.
אנחנו נשואים טריים יחסית. בסך הכל שנה וחצי. למרות הזמן הקצר, הספקנו לבקר מספר רופאי ורופאות נשים, וביקשנו מהם סיוע בתחום האינטימי של יחסי האישות. כולם אמרו לנו שלא נראה כי יש בעיה פיזית, וכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתאמן עוד קצת. חלקם נתנו לנו כמה עצות איך לעשות זאת בצורה פחות כואבת. היו עצות שבאמת עזרו לנו מעט, אך לא בצורה משמעותית. אשתי המשיכה לצעוק, ונדמה היה שזה אפילו מחמיר.
בשלב מסויים הודעתי לאשתי שאני לא מוכן יותר- לא נקיים יחסים עד שנמצא פתרון הגיוני. התקשרנו למי שהייתה מדריכת הכלות של אשתי, והיא המליצה לנו לפנות למרכז יה"ל.
ואכן, פנינו למרכז, ודיברנו עם מיכל. בשיחת הטלפון הראשונה מיכל הסבירה לנו שהיא לא רופאה ולא יכולה לטפל בכאבים, ובכל זאת היא המליצה שנבוא אליה. היא אמרה כי חוץ מהטיפול הפיזי יש עוד הרבה דברים שניתן לעשות, ושבמקרה הצורך היא תדע למי להפנות אותנו.
הייתי מאד סקפטי. רופאי נשים לא הצליחו לעזור לנו, האם אישה זו תוכל היכן שהרופאים נכשלו? אבל היה ברור לי שאעשה כל מה שאולי יעזור, גם אם הסיכויים נראים קלושים.
להפתעתי הגדולה, מיכל הצליחה לעזור לנו מעל ומעבר למה שציפינו. ה"טיפול" שעברנו, היה למעשה שיחה מכבדת עם אישה שמבינה את הקשיים שלנו, מקצועית מחד, ורגישה מאד מאידך. היינו במרכז יה"ל בסך הכל פעמיים. שתי שיחות פשוטות סייעו לנו יותר מכל רופאי הנשים אליהם הלכנו. למדנו כי יחסי אישות מורכבים יותר ממה שחשבנו, וכי הם כוללים הרבה מאד דברים לפני מעשה הביאה עצמו. לעיתים, כך למדנו, מוטב אף לוותר על המעשה, כדי ליצור יחסי אישות בריאים יותר.
הבעיות לא נעלמו לחלוטין, אך אין בכלל מה להשוות. אנו מסוגלים לקיים יחסים ואפילו ליהנות מכך, מה שלחלוטין לא היה מובן מאליו עד כה. כעת אנו גם יודעים מה לעשות ואיך לעבוד על כך, ובעת הצורך – יש לנו כתובת ברורה ורגישה, אליה ניתן לפנות.
אנו פונים לכל מי שיש לו בעיות בתחום אישי זה: נכון, לא פשוט לשתף. ההחלטה אינה פשוטה. אבל האלטרנטיבה גרועה בהרבה. מוטב להתגבר על הבושה, ולא לסחוב דברים כאלו במשך שנים. אין ספק שזה לא מועיל לזוגיות, בלשון המעטה.
אני פונה במיוחד לבעלים: את הכאב הפיזי אולי חשה האישה, אך במקרה כזה החובה המוטלת על הבעל דווקא גדולה יותר! לא תמיד האישה אוזרת בעצמה את האומץ "ללכת על זה", ולעיתים הרצון לרצות את הבעל מחד, ולהוליד ילדים מאידך, עלולים להביא את האישה למצב גרוע מאד. לעיתים על הבעל להתעקש ולמצוא פתרון. ב"ה, אנחנו פנינו לעזרה יחסית מהר, ועדיין יש פצעים פתוחים. מה היה קורה לו היינו מחכים עוד?
אנחנו נמצאים היום במקום אחר לחלוטין, ומודים על כך בלי סוף. לקב"ה, שהביא אותנו לכך, למדריכת הכלות שהפנתה אותנו, למרכז החשוב הזה, ולמיכל – שבתבונתה ועדינותה הצליחה ליצור אצלינו מהפך.

פשוט תודה - מרכז יהל
אתה מדבר על כאבציפ'קה
כאב בזמן יחסי אישות אינו תקין.
בדקתם אם יש בעיה רפואית?
יש מחלה שקוראים לה וגיניזמוס שמה לך פה קישור לויקיפדיה וגיניזמוס – ויקיפדיה
לא אומרת שזה מה שיש לה, גם יש עוד מחלות אבל כדאי לבדוק.
זוהי מחלה שהיא גם פיזית וגם נפשית ולכן גם הטיפול משולב.ציפ'קה
יש מצביהודה224אחרונה
של כאב עצבי אדיר זה אמנם נדיר אבל יש שסובלות ממנו שווה ללכת להתיעץ עם מומחית לגניקולוגיה יש כמה תופעות של כאב עצבי ,רגשי ,פיסי , במקום זה שווה להתחיל מיעוץ רפואי נטו ולנסות לפרק את הדברים לאט.. יש גם סוגים של חומרים מאלחשים כגון עזרקאין ג'ל
אבל אסכם בהמלצה חמה הרבה סבלנות ולנסות לעזור מכל הלב בלי לחץ ללכת לגניקולוגית לנסות להתחיל מהעניין הרפואי ואם אחכ לא יעזור, אז התחיל לברר לעומק את הנושא הריגשי...
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוג

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
אז הגיע היום פקחיהודיה מא"י

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

לשאול בחוות באיזור אולי5+
לבעלי החוות יש קבוצות ווצאפ
גזעיים?זיויק
נראים לגמרי האסקי.יהודיה מא"יאחרונה

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסח
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
יעזור לך לדעת שהילדים חוזרים למסגרות ביום ראשון?רוני 1234
זה לא וודאי. ותלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום

לק"י


אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לא כולם חוזרים כנראה5+אחרונה
גם אם יחזירו, לא בכל המוסדות קיים מרחב מוגן ולא בכל מקום יחזירו. צריך להערך לזה. 
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה לצביעהאדם פרו+

משהאחרונה
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אפשר להשקיע ולמצוא דירה קרובה. אפשר בתשלום ויש הרבאיציק אברג'ל
רעיוןחיוך2019אחרונה
מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמני

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בעיניי הקשבה מעל הכל5+אחרונה

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


אולי יעניין אותך