אבל לא להדגיש את זה.

כמו שחשוב להגיש לו שהוא חכם ומוכשר - זה מתנות מאת ה'.

בעיקר חשוב להדגיש מאמצים, מידות והתנהגות - על זה את רוב המחמאות.

אבל גם שיכיר בערך עצמו ובערך המתנות שה' חנן אותו.

אצל חלק מעדות מזרח, נמנעו מכך בשל "עין הרע", ואפי' כינו ילדיהם "מכוער"

כל בית יש לו מינון משלו, לפי העניין, הילד, וכו'

מצב שלא מסוגל לומר לאשתו שהיא יפה- זה מצב לא תקין

לנו אמא שלי ממש הקפידה לא להגיד שאנחנו יפים...

בי באופן אישי זה ממש. ממש. פגע. 

היום כאמא קשה לי לשמוע את עצמי אומרת לילדים ולילדות שלי שהם יפים. זה נשמע לי חיצוני כזה...

אבל אני יודעת כמה זה חשוב.

לגדולה שלי אני כמעט ולא מצליחה לומר כמה שהיא יפה, כי יש בי משהו שחושש שזה יגרום לה להשוויץ ולהיות יותר מוחצנת.

אבל אני יודעת כמה זה חשוב לילדה לדעת שאמא שלה חושבת שהיא יפה.

ושעם הידיעה הזו היא תצא לעולם. לא בהחצנה אלא בעמידה פשוטה ובטוחה בעולם.

הלואי ואני אצליח בזה בתור אמא..

אני הפנמתי שאני יפה רק אחרי שהתחתנתי. וגם אז לקח לי זמן להפנים.. ועדיין קשה לי.

ובכלל המשוואה "מלאה=לא יכול להיות שאני יפה" היא משוואה שהושרשה בי.

וכשגדלתי הבנתי שאמא שלי כן חושבת שאני יפה, היא פשוט לא אמרה לי את זה אף פעם, כי לה לא היה נוח שאמרו לה שהיא יפה... אבל עדיין, הושרש בי משהו נגד הגוף שלי וחבל.

לבת שלי אני ממש מקפידה להגיד לה מדי פעם שהיא יפה, שגם בזה ה' חנן אותה ואיזה כיף לה. וגם לבנים אני אומרת שהם יפים. זה חשוב. ממש. ובינתיים אני לא רואה שזה מביא לשום גאווה.

אצל בעלי (אמא שלו, אחותו, דודה שלו) - כל הזמן אומרים לילדים שלי כמה הם יפים, ושהם הכי יפים במשפחה.. לי עדיין יותר קשה להגיד מהם, ולפעמים אני מרגישה שזה מוגזם ויותר מדי מודגש.

אצלי במשפחה - בכלל לא מדברים על זה.. (למרות שיש אחיינים עוד יותר יפים מהילדים שלי, לדעתי..) ואם אני אומרת לאחייניות שלי איזה יפות הם היו באירוע, או סתם שהן יפות - אמא שלהם מסמיקה ומשתיקה אותי.. (וזה לא תלוי דוסיות, היא לא דוסית). אבל אני עדיין אומרת. לדעתי זה חשוב לדבר על זה. ובכלל, לתת מחמאות בכללי.

אם את מרגישה שזה מקשה עליך להיות משוחררת עם הילדים שלך בנושא הזה אולי כדאי לך לשקול איזשהוא טיפול במח אחד או משהו כזה שישחרר אותך מזה.. 

וכל הכבוד לך שכלפי הילדים שלך את מבינה כמה זה חשוב.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...