אחר כך הבינו המורים שאפשר להחליף את הסיבה והמסובב, ולהשתמש במבחן כעין שוט שיגרום לתלמידים ללמוד. עדיין, גם כאן מה שנחשב חשוב זו הלמידה עצמה...
אחר כך באו המורים המעשיים יותר שאמרו בצנעה: "אני כאן כדי לעזור לכם לעבור את המבחנים בהצלחה". הם היו אמיצים מאוד; חלקם של התלמידים מאוד אהבו אותם. הרי הם עצמם התלוננו על המורה מן הכיתה הסמוכה, המחייב אותם ללמוד כל מיני דברים מיותרים (כלומר כל מיני דברים שלא יופיעו בססוף במבחן בגרות)....
אפילו בתלמידים קם האומץ להתלונן על מורים אשר "מבלבלים להם את המח במקום להכין אותם לבגרות". עד מהרה הם הדביקו את כולם, והיום אנחנו נמצאים במצב שהו ישנה אך ורק מטרה אחת ללימודים התיכוניים - בחינות הבגרות. כל מורה שיבזבז את הזמן על משהו אחר יחשב כלא אחראי ולא אמין. ישנם בתי ספר המונעים מתלמידים מסויימים לגשת למבחני בגרות כדי לא להוריד את הממוצע הבית ספרי....
אנשים שעומדים בראש משרד החינוך יודעים שכל זה הוא שטות, משחק מגוחך במקום חינוך והשכלה, אך שוב אי אפשר לעצור את מה שנעשה. הם יודעים שברגע שיבטלו את מבחני הבגרות תתגלה הריקנות והמערכת תקרוס.
דומים אנו למי שהופקדו על גידולו של יצור קטן, ופתאום אנו מגלים שזו מפלצת. אנחנו לא יכולים להפיק להאכיל אותה כי אז יקרה אסון, לפיכן נחנו ממשיכים להזין אותה כדי לדחות את הגורל - כדי למנוע ממנה לטרוף אותנו היום...

