רע לך איך שהיא נראית?

יצאנו בשידוך, היא פשוט הגיעה כמו שכל בחורה מגיעה לפגישה

רע לה? זו לא ההגדרה, אבל אשה נשואה שיוצאת לאירוע בלי שום דבר קטן? זה לא נראה טוב

או שכן?

כן

את האירוע הבאתי כדוגמא, 

אבל בתור אשה זה טבע שאלוקים ברא שהיא תאהב לטפח את עצמה, את יודעת דברים בסיסיים ביותר,ואת זה לה אין

שזה די מוזר, חוץ מזה שיותר נעים לי לעין אם כן היא הייתה שמה משהו, משהו קטן, אבל שום דבר....

אני לא מדבר על יותר מידיי, אני יודע מזה יותר מידיי.

כתבת שווה לבדוק איתה את הנושא, נכון, זה מה שאני מנסה, אבל אין לי שיתוף פעולה, כי היא טוענת שהכל בסדר.

ויש כל כך הרבה מטפלות, ומכונים, שאתה לא יודע מי אמין, ומי באמת עוזר ויעזור,  וזה רק אחרי שהיא תסכים לשמוע שיש משהו לא תקין...

תודה על כיון החשיבה הזה

ברור שאני מנסה וניסיתי בדרך טובה, אבל מה שאני דיי חושש, הרי זה רצון טבעי של אשה להיראות נאה, בכללי, ולה אין את הרצון הזה, למה? למה היא לא רוצה להריח טוב,לשים איזה תכשיט או משהו,ממש בקטנה, 

אוף.זה מתווסף לתסכולים האחרים....

היא אומרת לי אני לא אוהבת, זה לא מושך אותי?  אני צריך לחפור לה למה?

זה כבר עובר את הגבול לא?

הזוי ייעוץ אחרי חודשיים ו..

החלום הופך להיות חלום בלהות

למרבה הצער זה לא נדיר שיש כלות שממש לא מקבלות הדרכה מספיק טובה לחתונה ואחרי החתונה הן הולכות לקבל הדרכה מתקנת ממדריכה טובה באמת.

או שהן מבינות את זה מעצמן או שהבעל מבין את זה ושולח אותן.

אם אתה רוצה המלצה למדריכה מעולה בשביל הדרכה מתקנת אני יכולה להמליץ לך בפרטי (אם יתאים לכם האזור בארץ)

יכול להיות שהדרכה מתקנת אצל מריכת כלות חרדית מומלצת היא כן תסכים?

תודה

מקווה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר, תודה.

יש פה משהו שמפריע לך - תפתח איתה שיחה על זה.

לא בשעת מעשה כשאתם בדלת עומדים לצאת ואתה אומר - אולי תשימי איזה תכשיט - אז זה מתפרש יותר כמו הערה.

אבל בשמן אחר ניטרלי - להגיד לה - רציתי לפתוח איתך משהו שקצת מציק לי ואז להביר את זה יפה כמו שכתבת פה ותשמע מה היא אומרת - יש מקום לבוא אחד לקראת השני

יש לא נח ויש לא נח, אם תשוחחו על זה שיחה טובה אז אולי יהיו דברים קטנים שהיא כן תרצה לבוא לקראתך ולעשות אותם אחרי שהיא תבין שזה חשוב לך ועושה לך טוב

בנוסף - באופן כללי תשים לב שאתה מספיק מחמיא לה על איך שהיא נראית.

ודבר אחרון - קח בחשבון שבגלל הרקע שלך (שתיארת בשרשורים קודמים) יש לך מושגים שקצת מנותקים מהעולם האמיתי, לא באת ממקום *נקי* של בחור שלא יודע מה זה בחורות ולא מצפה למי יודע מה. 

תחשוב על אחיות שלך, אמא שלך - תמיד מאופרות? תמיד מתוקתקות? ביום יום אני מתכוונת

יש נשים שלא ממש מתאפרות ומתקשטות גם כשיוצאות לאירוע. לגיטימי שאתה מצפה שכן ולגיטימי מאד שתדבר איתה על זה.

בוודאי, סתם בערב על כוס קפה, דיברתי איתה על זה,יש לך עגילים ממש יפות, והפנים שלך מהממות,את לא מבינה כמה תכשיטים מוסיפים לך, (אני משקיע מלא אנרגיות...) אני אישית נורא אוהב את זה, ולא, לא ביום יום, אבל כשאנחנו יוצאים לאירוע נגיד, זה כן מקובל, 

אבל אין..

סתם בערב על כוס קפה דיברת על מה - "את לא מבינה כמה תכשיטים מוסיפים לך" ?? זה מחמאות, זה לא שיחה.

שיחה על כוס קפה אני מתכוונת להסביר לה "כשאנחנו יוצאים לארוע חשוב לי ש... זה גורם לי להרגיש... לחשוב... "

זה להגיד לה - "אני רוצה להבין מאיפה זה מגיע אצלך שזה לא חשוב לך - עניין של הרגל? של טעם אישי? אם תביני כמה זה חשוב לי תסכימי לשים בשבילי?" ולשמוע מה היא עונה.

לא , דיברנו על כל מיני דברים, וציינתי לה משהו שרציתי לומר, שמפריע לי, ואני רוצה להבין.

היא מצידה, זה לא מושך אותי, לא אודם, לא איפור, לא עגילים, לא בושם,

חנויות מסוג סופר פארם וכדו', לא מעניינות אותה בכלל.היא מעולם לא עצרה לבדוק ריחות של בשמים, או דאודורנט

איך היא מגיבה?

"כשהיא תראה כמה אתה נמשך אליה כשהיא מטפחת את עצמה, היא כנראה תרצה לעשות את זה יותר בשבילך." 

העניין הוא, כתבתי כבר קודם, שאנחנו נשואים כבר כמה חודשים יחד, ועדיין לא "היינו יחד" לאחר ליל טבילה היא לא מרגישה צורך לזה בכלל,אנשים טובים הציעו לי כאן  קישורים לאתר של ליאורה בוקסנבוים או אפרת צור, או מרכז יהל

אכן...

אני מדבר גם בבית, על דברים בסיסים

אין לה שמפו שלה, היא משתמשת בשלי,  איך היא אמרה לי, מה שהיה בבית לקחתי, אז יש לך כזה, סבבה אני משתמשת בכזה..

העניין הוא שגם לבעלה היא לא מרגישה שהיא צריכה להיראות כך, 

זה העניין אני לא רוצה לשנות אותה, מה פתאום, ואפחד לא רוצה שישנו אותו.

קצת מסובך לי

אם היא מתייפה בשבילך זכית....זה עדיף מאישה שמתייפה לבחוץ

גם לא בבית.

"אני לא אוהבת דאודורנט...."

בנות יש להן לפעמים קטע של 'מבחן' היא רוצה לבחון אותך.

לא להרגיש שהיא צריכה כל הזמן לעבוד על איך שהיא נראית אלא שאתה אוהב אותה כמו שהיא.

במיוחד קשה להן להבין למה הבעל שלהן כ"כ מתענין איך הן נראות בחוץ, בייחוד אם היא 'דוסית' ושמרה על עצמה כל חייה בשבילך.

זה בסדר שאשה לא תשים תכשיר הגיינה בסיסי? זה מבחן? חודשיים 3? לא כל כך הבנתי..

נשמע שיש בינכם פער עצום.

ושאתה לא מאד אוהב אותה. אתה רוצה לאהוב אותה.

אני מאמינה שאישה מרגישה דברים כאלו.

עכשיו (קראתי את ההודעות האחרות שלך) היא מבחינתה כנראה מאד אוהבת אותך, אם היא מבינה אותך כל כך ונותנת לך לעשות מה שאתה רוצה וכו',

וזה יכול להיות מבחן.

בלי קשר לאישה חרדית יכול להיות מאד חבוי בתוכה הרצון המיני, התשוקה, זה מבחינתה כל מה שאמרו עליו לא מוחלט כל החיים, הוא של גויים וכו' אז לא, אפילו מפחיד לה שאתה תימשך אליה אולי? ולכן היא לא תמהר לטפח את עצמה.

תלוי מאד מה היא היתה רגילה קודם, זה לא קשה לדעת- תסתכל על אחיות שלה הצעירות ותקבל איזשהוא כיוון.

נראה לי שלא זה הדיון. הנושא פה הוא הפער בינכם והדבק הכי חזק של זוגות- אהבה- עדיין לא הספיק להתבסס אצלכם.

הפער הזה בא לידי ביטוי בענין היחסים, וגם בענין הטיפוח.

האפשרות שזה מבחן זה רק אם לפני כן היא כן היתה רגילה. 

(וסתם מוסיפה בסוגריים שלפעמים אחריי חתונה פחות משקיעים בזה וחבל אבל יש דבר כזה, לא קיצוני כמו שאתה מתאר.

אם לפני החתונה היתה מתאפרת כל יום ועכשיו קורה שלא זה לא חריג, ממה שאני רואה חרדיות סביבי בעבודה)

נכון, יש פער ענקקקקק

חיבבתי אותה לפני, לא אהבתי, חשבתי שזה יבוא אחרי, וזה לא מגיע..

אני חושב שהיא אוהבת, בכ"א נראה ככה, תכל'ס מה שאני עושה לא מפריע לה כל כך.

מפחיד אותה שאני אמשך אליה? ואוו זה קיצוני מידיי...

הבית שלה נורא נורא סגור, לחוץ , נורא לחוץ !

תכל'ס, יש הרבה נקודות קטנות שמתחברות, ויוצאות מצוקה גדולה

לטיפול זוגי או לטיפול רק לה?

מפחיד אותה שאני אמשך אליה? ואוו זה קיצוני מידיי... - זה לא קיצוני בכלל. 

אם יש לה מתח מלהיות ביחד ודאי שמפחיד אותה שתמשך אליה

נשמע שהיא די חייבת טיפול, אחרת לא ברור איך אתם יכולים להתקדם עם זה

היא לא מוכנה לקבל שזו בעיה, ולכן היא לא רוצה לשמוע על טיפול

תאר לעצמך שהיא לא מוכנה לטיפול והמצב ממשיך ככה תמיד

דמיין את עצמך ואתכם בעוד שנה, שנתיים, חמש שנים ועשר שנים

איך החיים שלך נראים? 

איך החיים נראים?  

הם נראים שאנחנו כבר לא יחד...

יש רבנים שמתעסקים בתחום של שלום בית ויש להם הרבה נסיון עם זוגות עם בעיות מגוונות מכל הסוגים

כדאי שתפנה לאחד מהם ותתייעץ איתו, (אולי תבקש המלצה מהמדריך חתנים שלך למי לפנות) - האם יש סיכוי להציל את המצב ומה לעשות, תתייעץ איתו איך להציב לה את הדברים כך שהיא תבין שזה או שהיא מטפלת בעצמה או שזה נגמר, לא בקטע של לאיים בגירושין אלא שהיא תבין את חומרת העניין שהנושא הזה הוא בסיס לחיי נישואין תקינים ושהיא חייבת לטפל בעצמה.

ועוד משהו

קראתי בכרטיס האישי שלך,

האם היתה לה מדריכת כלות טובה?

אולי תנסה ליצור קשר איתה? נשמע שזה לא רק טיפוח הגוף

היא לא, כי לא היינו יחד מאז החתונה.. (כמה חודשי כבר)

דיברתי עם המדריכה שלה, היא אמרה לי שלפי מה שאני אומר היא צריכה לטפל בזה,

והמדריכה שלה דיברה איתה ג'כ אבל היא פשוט אמרה לה שהכל בסדר וככה מרחה אותה.

אולי משהו מהעבר חוסם אותה?

יש לה איזה מורה עם השפעה עליה או רבנית?

כל הכבוד לך שאתה לא מרפה!

כתבתי כאן לפני דקות אחדות, שדיברתי עם המדריכה שלה...

איזה כל הכבוד...אין לי הרבה ברירות, זה להיות או לחדול

ואגב, אני על סף היאוש, כי להגיע אחרי חיי רווקות ארוכים, ואתה חושב שתבוא למשהו נורמלי, ופתאום דבר כזה...

זה מוציא את כל האוויר

ואם היא לא רוצה להיות ביחד זו בעיה הרבה יותר גדולה שמצריכה עזרה מקצועית לא פה בפורום

אמרת שאת המדריכה היא מרחה

אולי דמות תורנית יותר תעזור?

מה המדריך חתנים שלך אומר? יש לך רב שמבין בזה?

דיברתי עם המדריך שהוא דיבר עם המדריכה, 

הם אמרו לי להפסיק להיות נחמד, ולומר לה שזו הלכה, 

אני לא יכול להיות נוקשה, ולכפות על כלה חדשה כאלו דברים, קשה לי.

כל מי ששאלתי אותו, אמר טיפול, אבל העניין הוא שצריך נכונות מצידה

אולי היא לא פרטנר לזוגיות?

היא מראה שהיא אוהבת אותך?

מראה? אמ.. את יודעת מילים של חיבה

אחרי המקווה למשל, כלום, אין כלום,לילה רגיל לחלוטין, וגם הלילה שאחרי, וגם הלילה שאחרי האחרי

אתה צריך לחשוב עם עצמך כמו שכתבו לך פה האם אתה רוצה להמשיך ככה את חייך

תחזור למדריך שלך, תגיד לו מה המצב, אולי בעצה של רב גדול תציב אולטימטום להמשך הקשר?

נשמע מפחיד מאד אבל אלו לא חיים

זה פשוט מה שאמרו לי, להיות נוקשה, לדרוש

זה הזוי להיכנס למצב כזה שהכל טרי, 

זה עצוב לדרוש מה שצריך לבוא טבעי, 

זה מרגיש כסוג של אונס, 

אם זה מגיע למצב כזה שאני צריך לדרוש, זה מוריד לי הכל... 

הרי לא באמת תכפה עליה

היא צריכה משהו יסודי יותר

איך ההורים שלה?

אמ..אפשר לכתוב כאן או שזה מידיי חשוף? לא יודע...

משפחה דיי לחוצה, סגורה, מלחיצה.

אולי משם תבוא הישועה

יש הרבה אנשים סגורים ושמרנים שחיים מדהים בבית שלנם

היא אמרה לאמא שהיא לא מתכננת, והיא זורמת איתה...

והאבא?

אתה יכול לפנות אליו?

אני בטוחה שכשהאמא תבין במה מדובר היא פחות תזרום

אדם נשוי שלא נמצא עם אשתו?

את אמיתית???

קראת את השרשור הקודם שהוא כתב?

קראת תגובות שלו?

חיי אישות זה בסיס בזוגיות, טיפוח נשי זה פרט שולי יותר

מנסים לעבוד על האגו שלנו 

אין לי מילים, תודה על ההקשבה, הנסיון לעזור, ליעץ

מקווה שהכל יסתדר....

בטח לא את ההורים שלה, אי אפשר לדעת מה מכל הבעיה שלה הגיעה בכלל מחינוך שלהם ומלא יודעת מה עוד.

אולי רק הם יכולים להשפיע?

אולי הם יודעים דברים שאף אחד לא יודע?

ברור שזו אופציה אחרונה אבל אם תקראי את כל מה שהוא כתב תביני שהוא כבר דיבר עם כל מי שיכול

זה לא סתם אישה שלא בא לה היום להיות נחמדה

זוג שלא נמצא יחד זה חמור ממש

וזה לא נכון שהוא דיבר עם כל מי שהוא יכול. הוא דיבר עם המדריך שלו ועם המדריכה שלה.

לעניות דעתי השלב הבא זה רב עתיר נסיון בשלום בית שמכיר זוגות שצלחו משברים וזוגות שלא צלחו והתגרשו, רב כזה ידע לכוון אותו הרבה יותר טוב מה לעשות, איך להתמודד והאם יש מה להמשיך אם היא ממשיכה לסרב לטיפול.

האבא אין מצב, הוא טיפוס  שנורא חששתי ממנו בהתחלה, ממש חונק. נלחץ, ולוחץ

תפנה לדמות רבנית מוסמכת שמבינה בנושא

ותתפלל על זה!

תפנה לדמות רבנית מוסמכת שמבינה בנושא

ותתפלל על זה!

שהיא תלך לטיפול! לא להיות נוקשה ולדרוש חיי אישות, ברור שלא. חס וחלילה.

זה עצוב לדרוש מה שצריך לבוא טבעי אבל מה לעשות שזה לא בא לה טבעי, כי יש לה בעיה עם הנושא הזה. וזה המציאות שאיתה אתה צריך להתמודד.

והבעיה היא על רקע פגיעה

זה רק יגדיל את הבעיה.

צריך המון כח נפשי להתמודד עם זה ממש על ההתחלה, 

מה גם שצריך אהבה ממש חזקה..

נכון, ברגע שאני מגיע לנושא, פתאום היא בה כעס והכל הופך  להיות כמין אוירה עכורה

אין לה משיכה אלי, איך אני יודע?! אני יודע איך בחורה מרגישה כשיש משיכה....

חיבוק זו קרבה? לא חושב במובן של בעל ואשה.

ונכון גמלי מוזר שהיא נותנת לי לראות ולעשות דברים שהיא עצמה נורא מסתייגת, יש בזה משהו עלום.

יש כאלו שיאמרו טמבל תגיד תודה שיש לך אשה כזו, אבל מצד שני זה יכול להיות מצב שטומן בחובו משהו....

שורה תחתונה> אתה צריך הרבה כוחות נפש.

10% מהאנרגיה שהשקעת בפורום ופותח על זה שיחה עם ה' ככה בפשטות ומספר לו על הקושי שלך ומעיז לספר לו על הפנטזייה של איך הייתי רוצה שהיא תיראה ושיכניס לך בראש מחשבות טובות עליה להתבונן בהרבה דברים שלה שהם לא מובנים מאיליו כולל החביתה של הבוקר... 

הבעייה כבר הייתה נעלמת!

או בגלל שהראייה שלך עליה הייתה משתנה לטובה או בגלל שה' היה שם בליבה חשק לעשות את הרצון הנסתר שלך גם בלי שאמרת לה אותו...

אחי היקר המתוק והאהוב- אל תחפש נחמות וסיבות למרחק מאשתך מאנשים בפורום הזה, בסופו של דבר כל אחד חוזר לעניניו אחרי התגובה שכתב לך ואתה נשאר עם הקושי, תתמקד בלמצוא בה כל יום לפחות 2 נקודות (חוץ מנושא יחסי האישות) שבהם היא טובה ואיכותית ומדהימה, תעשה את זה שבוע ותרגיש איך כל הגישה שלה אליך משתנה ומחפשת קרבה אליך.

אגב תתחיל להשתמש במילים בין החברים והמשפחה- "יש לי אשה זהב" "יש לי אשה מליון דולר" רק תחשוב איך היית מרגיש אם היא הייתה אומרת את זה עליך...אה..?

אל תהיה מדומיין- כל ביקורת שיש לך עליה גם אם היא לא נאמרה במפורש היא משודרת ממך אליה תרצה או לא תרצה והיא מרגישה את זה , אולי היא לא יודעת לבטא במילים אבל היא מרגישה את הביקורת וביקורת אף פעם לא נותנת חשק לקרבה...

אוהב אותך באמת ובתמים אבל בבקשה אל תישען עלינו תישען על ה' הוא באמת יכול לעזור אחי האהוב!

וייתכן ולא קשור אך ייתכן שכן...

זכות הפותח לקרוא ולהחליט מה נכון יותר עבורו.

ואגב- הוא לא צריך טיפול! הוא צריך הזדהות!!

זו הסיבה שהוא פתח את הנושא כאן

ואנחנו עם לבובת פתוחים לעשות לו טוב ולתת תשובות כל אחד כפי הבנתו

ברור שהבעיה גדולה, אני לא ממש אוהב אותה ברמה כזו (אם קראת שירשורים קודמים)
אני פשוט מנסה, ומנסה... ולא כיף וקל להגיע למצב לא נעים, אב אם אין ברירה אז אין..

מקובל להגיע מטופחים לפגישות גם אם במציאות את לא ממש אדם מטופח (וזה טעות לדעתי.. אבל אוקי)

וזה לא סותר את מה שאמרתי חח .. מי שבאמת מטופחת גם ביום יום זה יבוא לידי ביטוי בפגישות

וכן זה גם בלבוש.. 

אבל בציבור הדת"ל ראיתי מלא שלא רגילות להתגנדר שזה כולל הכל לבוש, איפור וכו' וירגישו בנוח ממש לבוא ככה לפגישות (במיוחד יותר מתקדמות..)

דיברתי עם כמה אנשי מקצוע, חלק מהם הביאו לי אנשים בפורום, כולם, ללא יוצא מן הכלל נוטים לכיון של פגיעה מינית, 

יש גם את האפשרות לחוסר מודעות, אבל ברמה קיצונית

מי שאומרים לבחור לומר לאישתו זו ההלכה ואת חייבת ולבוא עליה בכפיה זה לא דעה שאפשר לכבד.

ובכלל את סוטה מהדיון עצמו... קבלי ביטול על הביטויים המזלזים. צודקת שלא היה במקום.

אבל עדיין ברור שאלו לא רבנים שמתמחים בתחום.

הבחור אומר שיש לו בעיה והוא כבר לא אוהב את אישתו ואישתו לא רוצה להיות איתו יחד כמה חודשים מאז החתונה וחוץ מלשלוח הודעות בפורמים הוא לא עושה כלום כי "אין לי כוח להשקיע בשביל לטפל בזה"

מחילה... אבל בן אדם כזה צריך להבין שאם הוא לא יטפל במצב זה לא יפתר מעצמו.

זה לא מצב לשאלות בפורמים או לשלוח הודעה אנונימית ליהל. יש רבנים ומדריכים שמתעסקים עם זה ומייעצים לזוגות.

המינימום שהוא צריך לעשות במצב כזה זה להתקשר לאחד הרבנים שכתבתי שיעזרו לו ולאישתו.

אדם שכותב שאלה ונותן לציבור להציע לו פתרונות בפורום צריך לדעת להקשיב לביקורת ולתשובות שונות.

דבר ראשון היא לא רוצה ילדים כרגע בכ"א זה מה שהיא הצהירה ישר.

יש בנינו פערים גדולים, וכלה נאה, כאן למעלה, העלתה נקודה מעניינת, לכן הכל ממש מוזר לי.

אחר כך שיחשוב על גירושים.

הבן אדם לא עשה דבר מלבד מלכתוב הודעות בפורום.

המינימום לעשות במצבו זה לפנות למדריכי חתנים ורבנים שהם ובת זוגם מתמחים ביעוץ לזוגות.

הוא התייעץ ומתייעץ

ומתייעץ גם בפורום - מהודעות בפורום לפעמים מקבלים עוד כיווני מחשבה שלא חשבו עליהם לפני או המלצות על יועצים, יש תועלת גם מלהתייעץ בפורום. מנסיון (בנושאים אחרים)

וואו ממש מחזק  תודה !

טפח את עצמך.

כמעט תמיד זה הדדי: כשאחד הולך טיפה מוזנח וברשלנות אז גם השני מרגיש בנוח ללכת כך.

אך אם תטפח את עצמך (מקלחות, דאודורנט, צחצוח שינים תדיר, בגדים נאים ומסודרים, תספורת נאה) הסיכוי שהיא תלך לא מטופחת שואף לאפס.

חוץ מזה שתחשוב מה עובר לה בראש: למה לבעלי מגיע אשה מטופחת ולי לא מגיע בעל מטופח?

בינינו, היא צודקת...

אחרי שהתחלת עם זה,

אפשר להציע לה ליומולדת סדנת סטיילינג (יש אחת סטייליסטית דתיה שעושה קורס סטיילינג אינטרנטי סטיילינג לדתיות – לאה לאוקשטיין), ועוד כמה דברים קטנים (20 פריטים משלימים בחנות יד שניה שווים בעלותם לשרשרת זהב אחת...).

כאמור העיקר זה החלק הראשון. הטיפוח של עצמך..

את קפצת למסקנה שאני לא מטופח בלי לבדוק את המציאות בשטח, חבל...

שיתפתי את זה כאן כי למרות כל זה היא כך, אז כנראה הייתה לך אי הבנה או משהו.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..