7 חודשים אחרי לידה. יש לי תינוקת מדהימה מדהימה ב"ה.
ההריון כן היה קשה נפשית, עם התקפי חרדה ומצבי רוח קשים..
אחרי הלידה הייתי בהיי מטורף. שהתחיל לנחות רק כעבור חודש- אבל בטוב,בשמחה.
אבל מאז יש לי מדי פעם ימים קשים שאני פשוט עצובה. אני מרגישה בודדה מאד. אנחנו לא גרים קרוב למשפחה, ואין לי כאן חברות או שכנות קרובות. והחברות שלי- כל אחת בעולמה.... קשה מאד לשמור על קשר.
הלימודים שלי לא מעניינים אותי, אני מחכה רק לסיים את התואר. שונאת ללכת ללימודים. למרות שאני פוגשת שם אנשים...
להשאיר את האוצר שלי, הדבר היחיד שנותן לי חיות ושמחה, ליום שלם, וללכת...
אין חשק לכלום. אני מלאת תחושות קשות כלפי עצמי.
זה יוצא הרבה על בעלי המתוק... הוא באמת מדהים. באמת זכיתי. אני יודעת שאני אוהבת אותו כל כך, אבל אני מרגישה
שהלב לא מרגיש. וזה קשה ככ.
בהריון הייתי יכולה פתאום לחשוב עליו באמצע היום ולהתחיל לבכות מגעגוע (טוב, גם זה קצת הורמונלי משוגע...)
אבל עכשיו... קשה. אני מרגישה אטומה. לא מסוגלת להיות מספיק חמה אליו, והוא צריך את זה מאד. (שלא לדבר על החוסר חשק המיני..)
פרקתי המון...
אני לא יודעת כבר מה לחשוב. יש סיכוי שזה סוג של דכדוך שאני גוררת מההריון החרדתי שהיה לי?
אולי מהגלולות? הורמונים של הנקה?
אולי יהיו למישהי כיוונים נוספים.תודה


ברור שלא התכוונתי לנקות פעם בשנה..
