סתם חוויה קטנה שלי הייתה עוצמתיתהיום, הייתי הכותל. התגעגעתי הבייתה.
כשהגעתי פתאום נזכרתי שהיום יש תפילה של חיילי נצח יהודה המתוקים.
לא יכולת שלא להוריד כמה דמעות עם השירה שלהם.
כשנגמר, הלכתי ליציאה של העזרת גברים בניסיון לתפוס את הרב שמואל לברכה.
אני עומדת בצד וניגשת אליי אישה, לא נשואה, נראית כבת 25 בערך וכל פנייה אומרות תמימות, אצילות, ומתיקות.
"את מחכה לברכה מהרב? למה את בצד?, בואי תעמדי עם כולם!" היא פנתה אליי בחיוך (אני מודה, עד לאותו הרגע חשבתי שאני המקורית היחידה
),
"לא, זה בסדר לי פה" עניתי לה, אז בלי להסס היא נעמדה על ידי בצד.
"איך קוראים לך? כלומר, אני אביטל. מה שמך?" היא שאלה בבישנות מלאת עוצמה. עניתי לה. "ואוו, איזה שם. מיוחד ממש, שם של אצילות וחן שם של יופי. אני ממש מחכה לקבל ברכה. אני מרגישה שאני צריכה ברכה מהקב"ה". שתקתי. מה יכולתי לומר. הסכמתי איתה בנדנוד ראש.
כעבור כמה רגעים היא המשיכה: "ה' הוא כל כך טוב. אני מרגישה כמה שהוא רוצה טוב". הסתכלתי עלייה מופתעת, לא רגילה לכזאת פשטות, ומתיקות ככה סתם. "ברוך ה' שהכל כל כך טוב. ובעזרת ה' שהכל יסתדר. ברוך ה' הכל טוב" היא המשיכה..
"חבל שיש פה כל כך הרבה בנות, הרב בטח יברך ברכה כללית את כולנו בלי שם ושם האם." שיתפתי אותה.
היא מלמלה איזה משהו על ה' ועל להתעקש, באותו גמגום נבוך וצנוע.
הרב יצא. כמובן שהמון אנשים תפסו אותו בדרך אבל שסוף סוף הוא הגיע אליינו מיד אמרתי "כבוד הרב, אפשר ברכה?" כמובן שהרב בירכך במאור פניו המיוחד כל כך. אני הסתפקתי בזה. התכוונתי ללכת ופתאום אני רואה את אביטל ניגשת לרב, אדומה, מבוישת ומגומגמת ואומרת לו "הרב, אני יכולה להתעקש לקבל ברכה אישית?" לקח לה קצת זמן להוציא את המשפט הזה, היא ממש גימגמה במבוכה. הרב כמובן בירך אותה בהשקעה ובאהבה.
יצאתי משם ממש נפעמת. שאלתי את עצמי מתי בפעם האחרונה יכולתי לומר בקול, בפשטות ובטבעיות שה' הוא טוב. ושאני אוהבת אותו?. מתי בפעם האחרונה לא וויתרתי. והתעקשתי.
מאז בראש שלי יש איזה אביטל קטנה ומתוקה שרק רוצה טוב, וקרבת ה' ומתיקות. בפשטות.
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.
