האמת שעוד לא מספיק ברור לי מה זה כולל.

אני מאמינה שלא אתנגד/ לא אתקע לו גלגלים.

אבל גם לא אעודד אותו לזה. (אלא אם כן זה יגרר למקומות שבעיני הם לא בריאים/ מסוכנים. ואז אני בהחלט אתנגד)

ולגבי השאלה אם  אני יכולה לכבד את הדרך שלו? זו השאלה המשמעותית פה בעיני.

ואני לא בטוחה שהתשובה היא כן.

בינתיים זה רק משעשע בשבילי, אבל חוששת שעם הזמן זה יהפוך לזלזול ח"ו.

זה אכן עלול להשתמע כך.

מה ששיעשע אותי זה עצם הסיטואציה.

שאני יושבת עם מישהו שהוא אנטי - תזה למה שבפנטזיה שלי,

והוא מדבר איתי במושגים קבליים ורוחניים,

ואני אשכרה מצליחה לזרום, ולצחוק וכו'.

א. האם במקרה את אשכנזיה והוא ספרדי? אם כן זה יכול להסביר את הפער הזה, לפחות באופן חלקי. באופן כללי- אצל הרבה מאוד ספרדים נושא הצדיקים וסיפורי המופתים מתקבל באופן מאוד טבעי וזורם ומהווה חלק מהחיים.  אצל אשכנזים שאינם חסידים זה מאוד לא ככה. הגישה יותר שכלתנית, וצדיקים וסיפוריהם יכולים להיות מאוד רחוקים מההווי היומיומי. 

ב. גם אם לא...

זה שהוא לא מעורר אצלך התנגדות זה מענין. ניסית לחשוב למה?

אני חושבת שככל שהדבר נוגע בנושא של אמונת צדיקים , קברי צדיקים וכד'- זה פער שעם הזמן יכול להצטמצם. את יכולה להיפתח לנושא הזה,לשמוע, אולי להתחבר, לא להישאר במקום השכלתני. הרי בסופו של דבר יש סיפורי מופתים, אי אפשר לפטור הכח באחיזת עיניים ונוכלות. הבבא סאלי, הבן איש חי, הרב אליהו, היו צדיקים אמיתיים עם כל מה שכרוך בכך...

(אני כותבת לך כי אני מבינה את המקום שלך. גם אני הייתי ככה, אולי קצת פחות. התחתנתי עם ספרדי חובב קברות צדיקים. לא שאני מתחברת להכל כמוהו היום, אבל עם השנים למדתי להעריך, לקבל, ואפילו להתחבר.

אם היו אומרים לי לפני 15 שנים שיהיו לי תמונות של הבבא סאלי והבן איש חי בבית הייתי מתגלגלת מצחוק. אבל יש. כי אני רציתי, לא הוא...

כך שזה נושא שאפשר בהחלט לחיות איתו, אם את מוכנה להיפתח לזה ולא להישאר מחוץ לענין לגמרי.

ג. נושא של החמרות זה בכלל נושא אחר. 

אני הייתי מנסה להבין קודם כל- למה הוא בקטע של החמרות, מי רבותיו בענין. יכול להיות שזה בכלל לא ענין אידאולוגי אלא ענין אישי- נפשי שיש לו צורך בו מאיזושהיא סיבה.

ב- הייתי מנסה להבין עד כמה ואיך הדבר הזה בא לידי ביטוי בתכל'ס-במה הוא מחמיר, האם ההחמרות משמחות אותו הוא שהוא נהיה לחוץ עליהן. וגם- מה הציפיות ממך. האם הוא מצפה שתיישרי קו בענין ההחמרות או שהוא בסדר עם זה שהוא יחמיר על עצמו בענינים שקשורים אליו ואת תנהגי כפי שורת הדין בענינים שקשורים אלייך. (האם למשל הוא יסמוך עלייך שאת מנהלת את המטבח באופן תקין מבחינה הלכתית או שהוא יהיה לחוץ על החמרות)

ד. התבטלות לצדיקים. שאלה- לאיזה צדיקים הוא מתבטל ומה זה אומר תכל'ס?

אם הוא מתבטל לצדיקים בני דורינו החיים עימנו פה היום אז זה עלול להיות בעייתי. וראינו מספיק מקרים שבהם התבטלות הביאה לאסונות. למרבה הצער והכאב. 

אם הוא מתבטל לצדיקים כמו ר' נחמן והבעשט זה כבר יותר פשוט מהרבה בחינות. אבל מה זה אומר? האם הוא מפעיל שכל ישר ופשוט בהחלטות יומיומיות בסיסיות? האם הוא לוקח על עצמו דברים שלא רלוונטיים לגביו רק כי קרא בספר? האם הוא מבין מה זה באמת אומר להתבטל לצדיק? (לא בטוחה שאני מבינה עד הסוף...)

ה. האם יש חיבור פשוט וטוב ביניכם? האם יש שיחה זורמת? תחומי ענין משותפים אחרים? האם את מרגישה שהוא כופה עליך את הדרך שלו או מקבל אותך כפי שאת? 

כל הדברים האלה מאוד חשובים. 

אף צדיק אמיתי לא דורש שיתבטלו אליו... פעם שמעתי, ממקור ראשון, על צדיק שנזף בתלמיד שלו "אתה צריך להפסיק לסמוך על צדיקים, גם עלי! ולהתחיל לסמוך על ה'..."

באמת, יש כאן שאלה הרבה יותר משמעותית מבחינתי והיא: עד כמה הוא יכול לקבל דעה אחרת?

עד כמה הוא מכבד גם אם הוא לא מסכים?

ועד כמה יש לו נכונות להקשבה אמיתית של האמירות שלי ומה שעומד מאחוריהן.

יש גם לקחת בחשבון שלַבּחור יש, ככל הנראה, דרישות כלפי אשתו לעתיד: כיסוי ראש בסגנון של אותה החסידות, מוסדות לימוד מאוד מסוימים עבור הילדים, הקפדה על תכנים "על טהרת הקודש" (שירי ילן-שטקליס אאוט, מנוחה פוקס אין) וכיוצא באלה.

בד"כ כשנרתעים מאדם כזה, זה כי הוא באמת קצת חי בסרט. אולי כאן ראית מישהו אמיתי, ולכן זה לא מפריע לך.

לגבי צדיקים ורוח הקודש וכל זה, ברור שיש כאלה בכל דור ודור. וברור שבדורנו הרוב, המוחלט, שרלטנים. וגם מי שיש לו רוח הקודש הוא לא תחליף להקב"ה ואין כאן המקום להאריך בדיבור על זה.

לגבי העניין של מידות חסידות, אם הוא רוצה את זה רק לעצמו ולא דורש את זה מאשתו וגם לא חושב לכפות את זה על הילדים (לחנך לכיוון הזה זה נחמד, בתנאי שלא מכריחים כי זה לא עיקר הדין) - זה מדהים. מה יותר טוב מאדם כזה יקר וקרוב לה'?

אני חושב שאת צריכה לברר פשוט איפה הוא עומד במקום הזה. אם הוא "מתלהב" או "באורות" שזה משהו שידעך, או שהוא אחד כזה שרוצה שכל מה שסביבו יהיה ככה (וזה לא נכון לגבי הבת זוג כמעט אף פעם), או שהוא לא הכי מחובר לקרקע - כנראה שלא תסתדרו.

אם הוא מיושב, מחובר לתורה, הצדיקים שהוא מתבטל אליהם הם באמת רבנים ובאמת תלמידים חכמים, מבין שחסידות זאת בחירה והקב"ה לא רוצה, לעת עתה, עולם מלא חסידים - לא נראה לי שתהיה לכם בעיה כל-כך.

אני חושב שאת צריכה גם לברר עם עצמך למה באמת הפריעו לך האנשים מהסוג הזה בעבר.

אם תראי שבאמת זה רק כי הם היו מדומיינים שמחוברים לכל מיני רמאים שהתחפשו לרבנים, אז הרווחת. ואם הבחור הנוכחי לא כזה, הרווחת כפליים.

אם בכלל אנשים שמכוונים להיות חסידים של ה' (שודאי שזאת מדרגה גבוהה) מפריעים לך, אז יש מצב שהקשר הזה לא מתאים לך..

אבל אני רואה את המציאות מהצד שלו

ואולי אוכל לומר משהו

שההתקרבות למקובלים והמיסטיקה שבעניין כנראה פחות ממה שאת חושבת.

ולמה שאת קוראת "חומרות" זה באמת קצת יותר משמעותי. זו צורת חיים, והיא נוגעת לכל דבר. 

בהצלחה לכם, ומקווה שרצון ה' יתברך יתגלה בעניין לטוב או למוטב

מהדרך שאת רואה את העולם שלו נשמע חוסר הבנה לכל עולם המושגים הזה, ובעיקר חוסר התחברות.

אלא אם כן זה לא מפריע לו- מה שלא נראה לי הגיוני לטווח הרחוק.. 

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות