האמת שעוד לא מספיק ברור לי מה זה כולל.

אני מאמינה שלא אתנגד/ לא אתקע לו גלגלים.

אבל גם לא אעודד אותו לזה. (אלא אם כן זה יגרר למקומות שבעיני הם לא בריאים/ מסוכנים. ואז אני בהחלט אתנגד)

ולגבי השאלה אם  אני יכולה לכבד את הדרך שלו? זו השאלה המשמעותית פה בעיני.

ואני לא בטוחה שהתשובה היא כן.

בינתיים זה רק משעשע בשבילי, אבל חוששת שעם הזמן זה יהפוך לזלזול ח"ו.

זה אכן עלול להשתמע כך.

מה ששיעשע אותי זה עצם הסיטואציה.

שאני יושבת עם מישהו שהוא אנטי - תזה למה שבפנטזיה שלי,

והוא מדבר איתי במושגים קבליים ורוחניים,

ואני אשכרה מצליחה לזרום, ולצחוק וכו'.

א. האם במקרה את אשכנזיה והוא ספרדי? אם כן זה יכול להסביר את הפער הזה, לפחות באופן חלקי. באופן כללי- אצל הרבה מאוד ספרדים נושא הצדיקים וסיפורי המופתים מתקבל באופן מאוד טבעי וזורם ומהווה חלק מהחיים.  אצל אשכנזים שאינם חסידים זה מאוד לא ככה. הגישה יותר שכלתנית, וצדיקים וסיפוריהם יכולים להיות מאוד רחוקים מההווי היומיומי. 

ב. גם אם לא...

זה שהוא לא מעורר אצלך התנגדות זה מענין. ניסית לחשוב למה?

אני חושבת שככל שהדבר נוגע בנושא של אמונת צדיקים , קברי צדיקים וכד'- זה פער שעם הזמן יכול להצטמצם. את יכולה להיפתח לנושא הזה,לשמוע, אולי להתחבר, לא להישאר במקום השכלתני. הרי בסופו של דבר יש סיפורי מופתים, אי אפשר לפטור הכח באחיזת עיניים ונוכלות. הבבא סאלי, הבן איש חי, הרב אליהו, היו צדיקים אמיתיים עם כל מה שכרוך בכך...

(אני כותבת לך כי אני מבינה את המקום שלך. גם אני הייתי ככה, אולי קצת פחות. התחתנתי עם ספרדי חובב קברות צדיקים. לא שאני מתחברת להכל כמוהו היום, אבל עם השנים למדתי להעריך, לקבל, ואפילו להתחבר.

אם היו אומרים לי לפני 15 שנים שיהיו לי תמונות של הבבא סאלי והבן איש חי בבית הייתי מתגלגלת מצחוק. אבל יש. כי אני רציתי, לא הוא...

כך שזה נושא שאפשר בהחלט לחיות איתו, אם את מוכנה להיפתח לזה ולא להישאר מחוץ לענין לגמרי.

ג. נושא של החמרות זה בכלל נושא אחר. 

אני הייתי מנסה להבין קודם כל- למה הוא בקטע של החמרות, מי רבותיו בענין. יכול להיות שזה בכלל לא ענין אידאולוגי אלא ענין אישי- נפשי שיש לו צורך בו מאיזושהיא סיבה.

ב- הייתי מנסה להבין עד כמה ואיך הדבר הזה בא לידי ביטוי בתכל'ס-במה הוא מחמיר, האם ההחמרות משמחות אותו הוא שהוא נהיה לחוץ עליהן. וגם- מה הציפיות ממך. האם הוא מצפה שתיישרי קו בענין ההחמרות או שהוא בסדר עם זה שהוא יחמיר על עצמו בענינים שקשורים אליו ואת תנהגי כפי שורת הדין בענינים שקשורים אלייך. (האם למשל הוא יסמוך עלייך שאת מנהלת את המטבח באופן תקין מבחינה הלכתית או שהוא יהיה לחוץ על החמרות)

ד. התבטלות לצדיקים. שאלה- לאיזה צדיקים הוא מתבטל ומה זה אומר תכל'ס?

אם הוא מתבטל לצדיקים בני דורינו החיים עימנו פה היום אז זה עלול להיות בעייתי. וראינו מספיק מקרים שבהם התבטלות הביאה לאסונות. למרבה הצער והכאב. 

אם הוא מתבטל לצדיקים כמו ר' נחמן והבעשט זה כבר יותר פשוט מהרבה בחינות. אבל מה זה אומר? האם הוא מפעיל שכל ישר ופשוט בהחלטות יומיומיות בסיסיות? האם הוא לוקח על עצמו דברים שלא רלוונטיים לגביו רק כי קרא בספר? האם הוא מבין מה זה באמת אומר להתבטל לצדיק? (לא בטוחה שאני מבינה עד הסוף...)

ה. האם יש חיבור פשוט וטוב ביניכם? האם יש שיחה זורמת? תחומי ענין משותפים אחרים? האם את מרגישה שהוא כופה עליך את הדרך שלו או מקבל אותך כפי שאת? 

כל הדברים האלה מאוד חשובים. 

אף צדיק אמיתי לא דורש שיתבטלו אליו... פעם שמעתי, ממקור ראשון, על צדיק שנזף בתלמיד שלו "אתה צריך להפסיק לסמוך על צדיקים, גם עלי! ולהתחיל לסמוך על ה'..."

באמת, יש כאן שאלה הרבה יותר משמעותית מבחינתי והיא: עד כמה הוא יכול לקבל דעה אחרת?

עד כמה הוא מכבד גם אם הוא לא מסכים?

ועד כמה יש לו נכונות להקשבה אמיתית של האמירות שלי ומה שעומד מאחוריהן.

יש גם לקחת בחשבון שלַבּחור יש, ככל הנראה, דרישות כלפי אשתו לעתיד: כיסוי ראש בסגנון של אותה החסידות, מוסדות לימוד מאוד מסוימים עבור הילדים, הקפדה על תכנים "על טהרת הקודש" (שירי ילן-שטקליס אאוט, מנוחה פוקס אין) וכיוצא באלה.

בד"כ כשנרתעים מאדם כזה, זה כי הוא באמת קצת חי בסרט. אולי כאן ראית מישהו אמיתי, ולכן זה לא מפריע לך.

לגבי צדיקים ורוח הקודש וכל זה, ברור שיש כאלה בכל דור ודור. וברור שבדורנו הרוב, המוחלט, שרלטנים. וגם מי שיש לו רוח הקודש הוא לא תחליף להקב"ה ואין כאן המקום להאריך בדיבור על זה.

לגבי העניין של מידות חסידות, אם הוא רוצה את זה רק לעצמו ולא דורש את זה מאשתו וגם לא חושב לכפות את זה על הילדים (לחנך לכיוון הזה זה נחמד, בתנאי שלא מכריחים כי זה לא עיקר הדין) - זה מדהים. מה יותר טוב מאדם כזה יקר וקרוב לה'?

אני חושב שאת צריכה לברר פשוט איפה הוא עומד במקום הזה. אם הוא "מתלהב" או "באורות" שזה משהו שידעך, או שהוא אחד כזה שרוצה שכל מה שסביבו יהיה ככה (וזה לא נכון לגבי הבת זוג כמעט אף פעם), או שהוא לא הכי מחובר לקרקע - כנראה שלא תסתדרו.

אם הוא מיושב, מחובר לתורה, הצדיקים שהוא מתבטל אליהם הם באמת רבנים ובאמת תלמידים חכמים, מבין שחסידות זאת בחירה והקב"ה לא רוצה, לעת עתה, עולם מלא חסידים - לא נראה לי שתהיה לכם בעיה כל-כך.

אני חושב שאת צריכה גם לברר עם עצמך למה באמת הפריעו לך האנשים מהסוג הזה בעבר.

אם תראי שבאמת זה רק כי הם היו מדומיינים שמחוברים לכל מיני רמאים שהתחפשו לרבנים, אז הרווחת. ואם הבחור הנוכחי לא כזה, הרווחת כפליים.

אם בכלל אנשים שמכוונים להיות חסידים של ה' (שודאי שזאת מדרגה גבוהה) מפריעים לך, אז יש מצב שהקשר הזה לא מתאים לך..

אבל אני רואה את המציאות מהצד שלו

ואולי אוכל לומר משהו

שההתקרבות למקובלים והמיסטיקה שבעניין כנראה פחות ממה שאת חושבת.

ולמה שאת קוראת "חומרות" זה באמת קצת יותר משמעותי. זו צורת חיים, והיא נוגעת לכל דבר. 

בהצלחה לכם, ומקווה שרצון ה' יתברך יתגלה בעניין לטוב או למוטב

מהדרך שאת רואה את העולם שלו נשמע חוסר הבנה לכל עולם המושגים הזה, ובעיקר חוסר התחברות.

אלא אם כן זה לא מפריע לו- מה שלא נראה לי הגיוני לטווח הרחוק.. 

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים