בכל אופן, קיבלתי ברכות מרבנים, התייעצתי עם שני יועצים ובגדול כולם דוחפים ל...כן. תתחתני איתו. אבל מה? יש לי יום עסל יום בסל, פעם רוצה פעם לא.. פעם מרגישה שזה הוא באמת החבר הטוב ופעם - מה הקשר בכלל אני והוא? עוברות לי מחשבות של- יואו, התפשרתי מה זה בגדול, ומחשבות של איזה חמוד הוא, ברור זה הוא.. בהתאם למה זה קורה?
לתנודות בקשר- אם השיחות נעימות וכך גם הפגישות (נעימות- לא מעבר) אז הכל חיובי אצלי ואם לא (למשל אתמול נתן לי דבר תורה ברמה של ילד בכיתה ט') אז יורד לי ממש ויש לי מחשבות של- מה את עושה??? רצית מישהו מלא בתורה!
בקיצור, גילי המתקדם לוחץ עלי וזה לא שהקשר רע חלילה.. פשוט- לא מה שחשבתי.. מרגישה שמוותרת מדי . ואני אומרת לעצמי יאללה- 20 שנה חיפשת, דקדקת בציציות, פסלת מלא (וטובים) ועכשיו מצאת מישהו שיחסית לכל המעפנים והלא רציניים שפגשתי בשנים האחרונות הוא מציאה... אז קחי ומהר. תעשי עבודה פנימית עם עצמך ו...יאללה קפצי.
מתה מפחד!!!
יכולה לחזור לנח ולמוכר לי ולהמשיך לחיות את חיי ולקוות שיבוא המדוייק והאחד שלי, או ללכת על זה, גם אם לא במאה אחוז , לעבוד על עצמי, אולי להספיק להביא איזה ילד או שניים בעז"ה ולהתפלל שנצליח.. מה אתם אומרים?
שמחה תמיד לשתף ולשמוע את תגובותיכם..
ממש תודה.
וגם דעתך...