גמילה מטיטולים - הכיצד? אשמח לתשובה גם מיהודיתנחשונית
 
1. אז איך גומלים ילד מטיטול?
 
2. איך עושים את זה בבית שבו יש אבא ואמא כמובן, ילד בן שנתיים וחצי שמראה סימני גמילה ועוד ילד בכור בן 4 גמול ביום ולא בלילה, שיושב על האסלה שעות ארוכות,   
ו...   הפתעה הפתעה, רק חדר שירותים אחד!  הייתי בהרצאה על גמילה, והמנחת הורים אמרה שהיא מתנגדת בתוקף לשימוש בסיר. בגלל שזה שלב מעבר מיותר ומעכב שאבד עליו הכלח. היא גם התנגדה ל - PULL  UPS  תחתונים חד פעמיים, כי זה משדר לילד חוסר אמון: "אנחנו גומלים אותך אבל חוששים שלא תצליח ומפחדים להתמודד עם התהליך הקשה והארוך, הכביסות האינסופיות והתוצאות הריחניות..."   וכן התנגדה לישבנון, הטבעת הזאת עם הסולם, מאותה סיבה של עיכוב, וגם כי הוא צר וקשה לילד להסתובב עליו כשהוא עולה, מתישב, קם ויורד. היא אמרה שבמעונות מרגילים אותם ישר לאסלה (הקטנה) וזה עדיף. כמובן שזה מצוין, אבל מה לעשות שלנו יש בבית רק אסלה אחת רגילה, ולא 3 קטנות! תכל'ס, בבית שלנו זה לא מציאותי!
 
3. מה עדיף, להוריד לילד רק את הטיטול, ולהשאיר לו:
1. את כל הבגדים כרגיל, ולהסתכן שילכלך ולהחליף לו 4 פעמים באחה"צ אחד.
כל יום כביסה.
2. רק חולצה ומכנסיים.
3. רק חולצה ותחתונים.
4. רק תחתונים ומכנסיים.
5. רק מכנסיים.
6. רק תחתונים.
7. רק חולצה.
8. כלום. אופס! לא צנוע. אז מה אם הוא רק בן 2.5
 
4. מה דעתכם על הספר "סיר הסירים" של אלונה פרנקל? טוב או רע לגמילה, במיוחד בבית דתי?
 
5. על איזה ספרים ואתרים בנושא גמילה אתם ממליצים?
 
6. באיזה מילים אתם, או יותר נכון, ההלכה מדריכה להשתמש בשביל הפרשות "גדולים"  "קטנים" והאברים המכוסים, כשגומלים ילדים?  אנא תשובה לשאלה 5 רק במסר"ש כדי שהפורום ישאר נקי. תודה.   
 
7. האם כדאי לעשות "עסק" גדול כל פעם שהוא מצליח, או בדיוק ההפך, להחליק את זה בשיא הטבעיות?
 
8. מכל זה, אתם בטח מבינים שאנחנו קצת בלחץ. ואני יודעת שזה בדיוק מה שאסור בשביל גמילה מוצלחת! יודעים, אבל בשטח לא מצליחים ליישם.
קשה לנו. אוף לנו. נמאס לנו. מסריח לנו.     אנא שתפו אותנו בניסיונכם העשיר.  תודה
 
 
התכוונתי כמובן שתשובה לשאלה 6 במסר"ש בלבדנחשונית
אני חושבת שאין טוב מהשיטה הישנה והטובה:יהודית פוגל
אומרים בקול נחרץ לילד: לא עושים בטיטול יותר רק בשירותים ו/או בסיר. על כל הצלחה מתגמלים אותו בתשואות ובתופים ובמחולות, על פיספוס - מביעים חוסר שביעות רצון, הילד יותר מכל  רוצה לקבל את אהדת הוריו ואת ההתפעלות שלהם, ומאוד ישתדל להצליח. אולי זה נשמע אנכרוניסטי, אבל שיטת המקל והגזר עובדת מצויין בקטע של הגמילה. רצוי לא להלביש לו הרבה שכבות כי הוא צריך לחוש את הצורך לתת שתן ואת הדחף לפעולת המיעיים. כשהוא יחוש את הצרכים הוא יכנס ללחץ כלשהוא כי מצד אחד הוא לא רוצה לעשות על הרצפה כי כועסים עליו, ןמצד שני הוא מפחד לשחרר, כאן הרגע להרגיע אותו וממש להושיב אותו על האסלה ולעודד אותו לעשות לעשות לעשות.... הוא "נכנע" עושה, ורואה שהשד לא נורא כ"כ, וכך הוא נכנס לשוונג, ופעם הבאה הוא ישחרר יותר מהר עד שיפסיק לפחד וגם ירגיש שהרבה יותר נוח ואסטטי להשתמש בשירותים או בסיר. אני לא מתנגדת לסיר הוא מעיין מעבר נוח לאסלה. ואין חשש הילד ירצה להשתמש בסיר כל חייו..
אז ככה:אדמונית החורש
1.  לא מאמינה שיש נוסחת קסם.  אצלינו עם כל ילד זה היה שונה וצריך קצת גמישות כדי להתאים לילד, לתנאים ולכוחות הנפש שלנו...
2.  אולי עדיף להושיב את הגדול על סיר ולשחרר את האסלה?   אצל רב הילדים שלי דווקא הישבנון היה מעולה כי הם הרגישו שהם עושים ממש באסלה של הגדולים אבל בלי החרדה שהם עלולים ליפול פנימה.  כך הם גם היו הרבה יותר עצמאיים ויכלו להסתדר כמעט לבד.  חוץ מזה שזה הרבה יותר הגייני מסיר!
3.  כמה שפחות להחליף ולכבס יותר טוב אבל לא הייתי מפשיטה לגמרי כדי שתיווצר תחושה שונה כאשר הם מתפשטים בשירותים ואז אפשר לשחרר לחצים...
4-5 לא מספיק מכירה
6.  אני בעד השיטה הטבעית-לקרוא לילד בשמו כלומר מה שאת היית אומרת נניח כשאת מדברת עם חברה בצורה מכובדת.
7.  אפשר לעשות מזה קצת חגיגה אבל כדאי לשמור על פורפוציות.  מותר לו להיות גאה בעצמו סביב זה אבל אם עושים מזה יותר מידי עניין אז האם כל פספוס הוא אסון?  זה מסר מעט בעייתי בעייני.
8.  הסוד:  המון סבלנות וסובלנות.  קחו נשימה עמוקה, (טוב, לא באזור שמסריח...) בסוף הם נגמלים.
בהצלחה, כולנו באתה הסירה-זו העונה החמה...
אני עכשיו גמלתי את בן השנתיים וחציאנונימי (פותח)
ובערך שבוע אחרי שכבר שלט פחות או יותר הורדתי טיטול גם בלילה- חברה המליצה לי, זה ילד רביעי ולא כל הגדולים ממנו כבר יבשים בלילה... אבל היא הסבירה לי שדווקא זה הזמן כי הם נורא מתאפקים ומודעים ואם לא מנצלים את זה הם מתרגלים לוותר לעצמם בשינה ואז זה סיפור לגמול בלילה(את זה אני מכירה היטב... אוף שונאת לכבס סדינים ושמיכות)
בקיצר ניסיתי, לא שמתי לו טיטול בלילה ולקחתי אותו מתוך שינה אחרי איזה שעתיים. ולתדהמת כולנו הילד קם יבש אחרי 9 שעות שינה בלילה! והמשיך לקום יבש מאז כל לילה- חוץ מ2 לילות (מתוך שבועיים וחצי) שבהם שתה בקבוק לפני השינה. אז מסקנתי:
לגמול מבקבוק בלילה יחד עם הטיטול
לקחת לשירותים אחרי שיתיים בהתחלה ולאט לאחר את זמן השרותים- היום אני לוקחת אותו לפני שאני הולכת לישון- לפעמים אחרי 12. יכול להיות שאני בכלל לא צריכה כבר לקחת אותו אני צריכה לנסות.
חבל שגיליתי את השיטה רק בילד 4...
בהצלחה  
תודה על התשובות. אשמח לקבל עוד.נחשונית
בכל זאת, 8 שאלות...
נחשונית חביבתי...איתך באותה הסירה...אני ירושלמית
זה כל מה שיש לי לומר...צריכה לגמול את בני בן ה2.5  בהקדם...
מנסיוני אצל שני בני הקודמים
השארתי רק עם חולצה בהתחלה כדי שיחזו בתוצאות בצורה מוחשית...
השתמשתי בסיר כי זה יותר נייד וניתן לקחת איתך לדוג' אם אתם יוצאים לטיול ארוך... לאחר תקופה העברתי לישבנון ואח"כ לשירותים כרגיל.
ניסיתי לגמול מיד כיבשו גם בלילה, אבל לצערי בני השני עדיין 'משקה' מדי פעם את מיטתו...
תיגמלתי במשהו קטן בכל פעם שהצליחו (עדש)וכשפספסו אמרתי:'חבל! פעם הבאה בעז"ה תעשה בסיר נכון?' בהתחלה מדי כמה זמן העמדתי אותם בעצמי כדי שלא יפספסו, ועם זאת היו פספוסים.
בני השני היה בן 2 ותשעה חודשים ונגמל מהר יותר מבני הראשון שהיה בן 2.5...
לגבי הכינויים.. אנו מכנים בכינויים שציינת. אלו כינויים שנאמר בגמרא כלשון נקיה לעניין.
הייתי מחכה גם עם האחרון לגיל גדול יותר אבל הוא רשום לגן של 'גדולים' שנה הבאה בעז"ה ואין מצב שהוא יהיה עם טיטול... כך שה' יעזור ואני מקוה שיגמל בקלות ובמהירות.
הרבה הצלחה לכם ולכל הנגמלים והגומלים בע"מ!
תשובה לכמה שאלות:נווה מדבר
1. עד כמה שאני זוכרת את "סיר הסירים" (לאחי היה אותו כשהיה קטן, לפני הרבה הרבה שנים טובות...) הרעיון נחמד אבל ,לדעתי,הציורים שם לא צנועים, החל מהישבן הגלוי עד לאיך שאמא שלו מצויירת, ולדעתי, יצא שכרנו בהפסדנו, אני את ילדי גמלתי ללא הספר הזה והם ב"ה נגמלו מהר וטוב...
 
2. אנחנו קוראים לזה "גדולים" ו"קטנים" (גם אנחנו התלבטנו בזה רבות )  ולמקום המכוסה- זה מצחיק כי עם הגדול קראנו לזה "המקום הלא צנוע" ואז חשבנו :וואלה, זה דווקא צריך להקרא "המקום הצנוע" (גם יותר חיובי, וגם יותר מדוייק) אבל זה השתרש אצלו בצורה רצינית, אז זה נשאר "המקום הלא צנוע" גם אצל שאר הילדים (עדיין אנחנו מנסים מידי לשנות בחזרה...)
 
3. אנחנו גם נותנים  עדש או משהו קטן, ובהתחלה כן עושים סיפור (מתלהבים וכו') עד שרואים שהעניינים בשליטה, אז יורדים לאט אבל בטוח . אגב, בהמשך, אפשר לעשות דף עם מדבקות, וכל כמה מדבקות מקבלים משהו קטן.
 
4. אצלנו אני משאירה אותם עם חולצה, מכנסיים ותחתון- קודם כל כי זה יותר צנוע וזה חשוב להרגיל גם את הילד וגם את שאר האחים לזה, שנית, זה הרבה פחות מלכלך את הבית (תנסי או יותר נכון אל תנסי, להשאיר אותו עם מכנסיים בלי תחתון על השטיח, הכל יתלכלך מיד, התחתון קצת שומר על מה שיוצא שלא יתפזר מיד וגם קצת יספג, נראה לי שעדיף לשטוף את האמבטיה יחד עם הבגדים מאשר את השטיח או סימני דרך כאלה ואחרים בבית .
 
 
מקווה שעזרתי!
 
בהצלחה, תקופה לא קלה ולא ריחנית במיוחד... אבל גם שווה, אחר כך גם מגלים יו, כמה כסף חוסכים כשאין טיטולים... (למרות שב"ה אצלנו זה בתורנות-עד שאחד נגמל, נולד חדש)
אגב ,התשובה היתה אמורה להיות במסר אישינווה מדבר
אבל רק אחרי ששלחתי גיליתי ששלחתי בפורום,
אז קבלי/ו התנצלותי מראש...
זה לא הולך והגן תכף מתחילנחשונית
טוב, אנחנו נמצאים 3 שבועות לפני תחילת הלימודים והילדון עדיין לא גמול! במכתב רישום לגנים שקיבלנו ממחלקת חינוך היה כתוב שיש לגמול את הילדים עד תחילת הלימודים. ואנחנו באמת מנסים מאז חג שבועות לגמול, כבר חודשיים וחצי אבל זה לא הולך! אומנם, נראה שהוא נגמל מחיתול בלילה ובמנוחת צהריים, הפסקנו עם חיתול והוא ישן כבר רק בתחתונים וקם יבש וזה נהדר, אבל דווקא ביום מפספס בלי הכרה! שמתי לב שהוא מפספס יותר כשהוא שקוע במשהו שמרתק אותו ודעתו מוסחת. אז אנחנו מזכירים לו, והוא עונה: "אבל אין לי! אני לא צריך!" ושתי דקות אחרי זה עושה במכנסיים...   אנחנו עובדים עם לוח מדבקות ופרסים, טקס זריקת חיתול לפח ביומולדת, תחתונים חדשים במתנה, נשיקות חיבוקים וצימוקים, תזכורות, מורת רוח כשהוא מפספס, שירים ושבחים כשהוא מצליח פעם ביום, אבל זה די תקוע. אני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות. אני חוששת שהגננת והסייעת יגידו לי אחרי היום הראשון בגן: "קחי אותו הביתה ואל תחזירי אותו עד שהוא לא גמול!"  מה לעשות מה לעשות?
הוא כבר בן 3?נווה מדבר
אם לא אז מתי הוא יהיה?
אוטוטו בן 3נחשוניתאחרונה
הוא יהיה בן שלוש בע"ה בתאריך לועזי ב 1.9.09  בדיוק ביום הראשון של הגן. תאריך עברי ח' באלול. בפועל גן לגיל 3 מתחיל בימי הכנה כבר ביום ראשון  י' באלול  30.8.09  
שכחתי לציין שבמעון הוא גם פיספס הרבה, למעשה לא עשה כלל באסלה. ופעמים רבות אחרות חזר הביתה יבש ונקי עם אותם בגדים מהבוקר כי פשוט לא עשה כלל כל היום! ודקה אחרי שנכנס הביתה - שיחרר ובגדול, במכנסיים ועל רצפת הסלון! כאילו התאפק פסיכולוגית, העיקר לא להסתבך במעון...  
וד"א: הוא כ"כ כ"כ מתוק וחכם וצדיק. והוא עדיין עמוק בתקופת "טרבל טו." אם לא פועלים בדיוק בדרך ובקצב שלו, הוא חוטף את האמאמא של הקריזות, משתולל וצורח בדמעות. הוא לא מבין שלפעמים חייבים למהר כי אחרת נפסיד את האוטובוס / נאחר לרופא וכו'.
הגננת והסייעת מקסימות, הבכור שלנו היה אצלן השנה. ובכל זאת זה לא מעון. הן מחנכות, לא מטפלות ולא מחליפות. ואני לא רוצה להשאיר אותו במעון. אני מתלבטת אם לפנות אליהן ולהסביר מה המצב או לא, ואם כן מתי: עוד בחופש או רק ביום הראשון, או רק אחרי הפנצ'ר הראשון. מה דעתכן?
ליבי איתך...שיקמה
כמעט בן שלוש, גמול כבר כמה חודשים, וצריך להתחיל גן. בשבוע האחרון מפספס מדי יום (כאילו בכוונה). אין לי נסיון עם גנים של בנים - הם יכולים להחזיר הביתה? 
    הם לא יכולים להחזיר הביתה!טלי10
לא כל הילדים מצליחים להיגמל עד גיל 3. אצלנו בישוב אמרה לי מי שאחראית על ועדת החינוך , שהכינו את הגננות לכך, שישנם ילדים שעוד לא נגמלו. דרך אגב ישנם ילדים גמולים שבעקבות המפגש עם הגן קיימת אצלם נסיגה והם חוזרים להרטיב. כך שלהציב תנאי כניסה לילד שהוא גמול, נראה לי לא הוגן ולא סביר.
מאחלת לכן שתצליחו בעזרת ה' לגמול את הילדים בקצב שלהם ולא מתוך מתח. בהצלחה!
מה זה מחלקת החינוך הזו???דבורי
עד כמה שאני יודעת, אסור להם להציב תנאי כזה. אפשר לחפש בגוגל חוזרי מנכ"ל של משרד החינוך בענין, או בפורומים של גננות. אחרי שתמצאי את ההנחיה המדויקת, אני מציעה לך להעביר גם למחלקת חינוך שיתעדכנו, אנחנו לא בשנות תרפפו כאן...גם הבכור שלי כשנכנס לגן עוד לא היה גמול לגמרי, הסברתי לגננת שחשוב לי שלא ירגיש שמלחיצים אותו. שידרתי לה שהיא עובדת איתי על הנושא הזה, ביחד, ואני פתוחה לשמוע על קשיים בגן, אבל הילד הוא ילד, וזה טבעי שיעשה מה שצריך איך שהוא מצליח.
הוא נגמל במהלך השנה, הקפדתי שיהיו בגן בגדי החלפה, ותחתונים מלוכלכות במיוחד הרשיתי לעצמי לזרוק ולא לכבס. כך שהייתי פנויה יותר למהות ולא לטכניקה.
 
 
 
זה לא כ"כ משנה מה החוקנווה מדבר
מניסיון- גם אם החוק מחייב, זה לא תמיד טוב לילד.
הבכור שלי נכנס לגן בן שנתיים ו 10 חודשים. הסייעת, היתה נגעלת להחליף לילדים שהתלכלכו אפילו אם רק נרטבו, הגננת היתה גם טיפוס כשלעצמה, והילד שלי פשוט סבל!
הן היו מתקשרות אלי באמצע העבודה שאבוא לקחת אותו כדי להחליף לו, עד שהייתי מגיעה אליו (זמן לצאת מהעבודה+נסיעה עד לגן) הוא היה בצד מחכה לי!
פשוט מסכן, וכשהעזתי להגיד משהו, הן התייחסו כזה לא יפה גם אלי אבל אח"כ גם אליו.
כשהחלטתי להתלונן לעירייה- הוא נגמל לחלוטין. 
חיכיתי קצת, התלוננתי בעירייה- ועד היום הסייעת בעבודה! כמה נפלא...
 
עם השני, כשראיתי שהוא לא ממש גמול, ולא בקטע, פשוט השארתי אותו במעון, הוא נכנס בסוף לגן , שנה אחרי, בן כמעט ארבע , מה אני אגיד לכן: ילד בוגר, מלא ביטחון, עצמאי, פשוט כיף!
לדעתי, מאוד תלוי מי הגננות, אם יש סיכוי אפילו קטן, שהוא לא ירגיש עם זה בנוח, אני הייתי משאירה עוד שנה במעון.
(לפעמים יש אופציה, להעלות ילד לגן אחרי החגים, שווה בדיקה) 
החוק מפורש שאסור לחייב, אבל את צודקת - לא תמיד ישדבורי
עם מי לדבר. לפעמים אפשר, ראיתי כמה אמהות אמיצות שהתעקשו (ביישוב, לא בעיר) ובאמת הצליחו לשנות משהו...
אז אם נחשונית נמצאת ביישוב קהילתי, אולי זה אכן אפשרי להעמיד את מחלקת החינוך על טעותם. בכולופן, ברוררררררררררררררר שהילד יקלוט בעיקר את היחס של ההורים מהבית, וגם אם הגן קטסטרופה (תאמינו לי, הוא יכול להיות כזה...) אם הוא מרגיש גיבוי מהבית, בלי שירגיש ביקורת של ההורים כלפי הגן - כי זה יגרום לו להרגיש שם חסר ביטחון - הוא יזכור לאורך שנים את התמיכה מבית ולא את הגננת והסייעת.
יוגה עם פרשת שבוע לילדי מילואיםאיתי פ

אהלן, הכנתי סרטון של יוגה להורים וילדים לפרשת השבוע.

הוא מעולה לילדי מילואים/קבע כי יש בו המון מגע, עיטוף, הענקת ביטחון. ומתאים כמובן לכל משפחה, לא רק מילואים.

תהנו

יצירתי!תהילה 3>אחרונה
בהצלחה
אולפנה או תיכון בירושליםאילת אלישיב

מחפשת בירושלים אולפנה או תיכון דתי לבת שלי, מקום טוב וחם עם רמה לימודית טובה וחינוך טוב.

כן שמאפשר טלפון חכם ולק ג'ל. 

מציעה לך לשאול גם בפורום אמהות. בהצלחה בחיפוש!יעל מהדרום
אולי אולפנת חורב?הרמוניהאחרונה
אירועי תרבות בקהילה- מה הכי אהבתם?טליולה

קיבלתי תפקיד חדש יו"ר ועדת תרבות בקהילה שלנו

התקציב דיי דל 🤧

אשמח להמלצות למפעילים באירועי קהילה שהייתם בהם!


תודה!

מקסיםזיויק
באיזו קהילה?
אני אוהבת ערבי נשים שיש זמן לפטפט ולהכיריעל מהדרום
לק"י


יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

ומציעה לך לשאול בפורומים פעילים יותריעל מהדרום
סיורים בגינות וחורשות קטנות מקומיות עם מדריכים,ירושלמית טרייהאחרונה

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

סעודות שבת - קטסטרופה אבא פגום
עבר עריכה על ידי אבא פגום בתאריך י"ח בחשוון תשפ"ו 16:30

אני סובל בשבתות, פשוט סובל, כל סעודה היא סיוט. יש לנו ב"ה 6 ילדים מגיל 3 עד 17 וכל סעודה היא בעיקר הקנטות בין הגדול לכולם. אני מכין דברי תורה, חידונים, סיפורים (כן, ניסיתי גם את "עושים עניין" של הרב יוני לביא) ופשוט לא מצליח להחזיק יותר מ 20 שניות. אני רק פותח את הפה הגדולים על הספה במקרה הטוב קוראים עלונים, או בחדר, נחים מחוסר עזרה בשישי.. אני מרגיש מועקה גדולה, תחושת כישלון, אפילו הקטנים לא מקשיבים לסיפורים.

יש למישהו עצה מלבד תפילה?

אני עובד עצות..

לצערי מוכר גם ליליפא העגלון

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''


בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

תתרכז אולי בשירים וחוויה.זיויק

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

שיטה טובה, עובדת אצלנו:חירטטתי
להתחיל לשיר שירי עונג שבת, מניסיון זה מושך את אלה שעוד נשאר בהם קצת ניחוח של שבת ואלה שלא, כבר בעיה אחרת
מטורףזיויק
שחרר אותם…רינת 24

זה נשמע מאד מעיק.


למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מבינה אותךשם פשוט

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

א כלהעני ממעש

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

אולי לא צריך ארוחה כל כך ארוכה?משה
יש דרך!!!אוצרי

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

פרסומת?זיויק
לא מתאים לכל הורה, לא מתאים לכל ילד.טויוטה
מגפה כלל יהודיתטויוטה

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

 

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

 

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

 

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

 

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

 

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

 

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

 

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

 

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

 

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

 

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

 

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

 

כמה מוכר...arlan

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

 

משהאחרונה
לא מבין..יהולב

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

כמה דברים:תהילה 3>

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

מחפשת מטפל רגשי מומלץ מנסיוןבננה צהובה

הבן שלי בן 16. מתוק, אבל  עם חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
מחפשת מטפל רגשי ממש טוב באיזור פתח תקווה והסביבה.
אשמח להמלצות!
תודה רבה!!

מציעה לך לשאול גם בפורומים נוספים ופעילים יותריעל מהדרום

לק"י


אמהות

הריון ולידה

ועוד

אפשר דרך השרות הפסיכולוגי של פתח תקווהמתיכון ועד מעון

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

עניתי לך בפרטי, אם עדיין רלוונטיחירטטתי
מה טעות?חירטטתיאחרונה
כמה עובדותאריק מהדרום

1. כלכלת ארהב היא כרבע מכלכלת העולם כולו.

2. כלכלת סין היא הבאה בתור עם כ-17% מכלכלת העולם כולו.

3. אחריה כלכלת גרמניה בפער משמעותי של כ4.3% מכלכלת העולם כולו

4. שלוש הכלכלות האלה יחד לבדן מהוות כמחצית מכלכלת העולם כולו

5. כשמונים אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במדינות G8 שהן היום G7 בתוספת רוסיה שממודרת כרגע מהמועדון.

6. 86 אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במועדון G20 שהם 19 המדינות החזקות כלכלית בעולם והאיחוד האירופי שנחשב לחברה בפני עצמה (כלומר יש נציגות גם למדינות אירופאיות נחשלות באיחוד)

7. כל שאר העולם מתחלק ב14 אחוז הנותרים

8. ישראל איננה חברה בG20.

9 סדר גודל של התלג לנפש בישראל הוא סדר גודל של תלג לנפש של גרמניה

10. אנחנו לא כמו גרמניה כי אין מספיק נפש, לא כי אנחנו לא מוכשרים או חכמים מהם אלא כי אין מספיק נפשות.


מסקנה שלי, הביאו ילדים זה טוב לכלכלה, שאו ברכה.


(זה איננו פוסט כלכלי ולכן לא נכתב בפורום חיסכון השקעה וצריכה, אני יודע שאני משקר ביודעין שקרים לבנים למשל לגבי התלג לנפש של סין ולא אכפת לי ואני לא נכנס לדיון על כח קניה כי זה לא פוסט כלכלי, רק שורת המסקנה חשובה לי פה וכל השאר לא מעניין אותי)

תמיד נהיה עם קטן יחסית לאומות העולם, "כי אתם המעטקעלעברימבאר
מכל העמים". אף פעם לא נהיה 70 מיליון כמו גרמניה, ולא בטוח שיש מספיק מקום בארץ ישראל המורחבת להיות כמו הסינים.


אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.


לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

ישראלאריק מהדרום

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.


בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

מסכים איתך שזה ברכה, פשוטקעלעברימבאראחרונה

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

 

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

קראווניםיוני21

עד כמה ילדים זה מתאים


עם 2 ילדים איך זה?



כמה המחירים היום לקראוון בברוכין?


מערב השומרון



תודה רבה

תלוי בגודל של הקראווןעזריאל ברגראחרונה

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....

הבת שלי שאלה אותי. אבא למה יש לך קוויםאדם פרו+

היא מתכוונת קווים בעור.

אני חושב שאלו קמטים.


מה עונים לה?

אולי יעניין אותך