ברור שהרב זצ"ל לקח גם מהחסידות את הדברים שנראו בעיניו שייכים לקחת ממנה, אבל דווקא את עניין הפצת פנימיות לכל עם ישראל כולו - הוא לא לקח, וכתב שזה רק לבני עלייה מועטים.

נזיפה במקרה הטוב, נידוי במקרה הרע.

א'. הגרי"ש אלישיב שליט"א נחשב אצל רוב הציבור ורוב התלמידי חכמים - גדול הדור, והוא באמת כזה. זה שישנם כמה שיצאו נגדו (ולא גדולים עד כמה שידוע לי), אין זה אומר שהוא לא גדול הדור. הסטייפלער זצ"ל, שכמעט ואין ליטאי שלא היה סר למרותו, שהחזון איש סמך עליו את שתי ידיו, אמר על הגרי"ש אלישיב שהוא מגדולי הפוסקים, עוד לפני שלושים שנה. כל שכן היום.

גם נגד הגראי"ל שטיינמן שליט"א יש פאשקווילים (שכתוב עליהם: שטיינמן=קוק) במאה שערים, זה אומר שהרב שטיינמן אינו אחד מבכירי ראשי הישיבות כיום?

הסכת ושמע - לא זכו הרבה מגדולי ישראל שאף אחד לא יצא נגדם.  וישנם קנאים בעדה החרדית הירושלים שיוצאים נגד כל מי שלא מוצא חן בעיניהם, והיה אחד מהם שגם רצה לצאת אפילו נגד הגרש"ז אויערבך זצ"ל (!) והסטייפלער גער בו.

ודבר נוסף - אל תתרגש ממה שכל קנאי בעדה החרדית בירושלים אומר. אם המנחת יצחק אמר את זה על הרב אלישיב, אז בסדר, אבל זה שיש פאשקווילים אין זה אומר כלום.

ב'. הגרא"מ שך זצ"ל היה גאון עצום, וזה שאתה מבזה אותו - אומר שדינך הוא כאפיקורוס, ואתה רשע ומותר לשנוא אותך כדין מבזה ת"ח.

ג'. תתחיל להתרגל לעובדה שגם אם גדול תורה מסויים יוצא נגד הרב המובהק שלך, אין זה אומר שאותו גדול מפסיק את כהונתו כרב רק בגלל שהוא לא נראה לך. הוא גדול ונשאר גדול, וזו הדרך שלו להביע את חריפותו בעניין.

האם בגלל שהקצות החושן והגר"א התנגדו חריפות, ונידו את החסידים בעירם - האם בגלל זה הם פסקו מלהיות מגדולי הדורות, שאין פוסק שיכול לפסוק בלי לעיין בספריהם??

האם בגלל שהגה"ק מסקווירא זצ"ל, כשהחלה חסידות ברסלב - נידה את חסידי ברסלב, עד כדי כך שאמר ששחיטת חסיד ברסלב היא טריפה, האם בגלל זה הוא פסק מלהיות גאון וקדוש?

האם בגלל שהגאון הקדוש, גדול חכמי הקבלה בדורו, בעל לחם שבו ואחלמה זצ"ל (סבו של הגרי"ש אלישיב שליט"א) היה מתנגד חריף ביותר לחסידות, ולא הסכים לשמוע דבר שקשור איכשהו לחסידות, האם בגלל זה הוא לא גאון וקדוש עליון???

תבין שיש מחלוקות בין גדולי ישראל, ואין בעיה שתמשיך לדבוק ברבך, אבל אל תבזה את הגדול השני, כיוון שע"פ דברי חז"ל זהו ביזוי דבר ה', ואדם כזה הוא רשע.

ודבר אחרון - הציונות הדתית היא ע"פ התורה, כמו בציבור החרדי יש הרבה דברים לתקן (ואני מתלבט אם יש יותר דברים לתקן אצלינו או בציבור החרדי, זה כלל לא בטוח), ובע"ה נתקן.

כל טוב.

ובקשר ליחס הרב זצ"ל לחסידות, ראה פה שיחת הרב צבי יהודה זצ"ל -

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/hasidut-4.htm

מי שכותב שליט"א על הרבי מלובאויטש זצ"ל, מבזה את שמו של הרבי, ועושה ליצנות. (פשוט ראיתי שכתבת "שליט"א")

ולא נראה לי שאתה חב"דניק יותר מרי'ב יואל, והראיה היא שהרבי מינה את רי'ב יואל לראש צוות ה'חוזרים' שלו.

הרש"ד וולפא והרב וילשאנסקי הם חסידים חשובים, אבל לא יותר מר'יב יואל כהן.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא