ברור שהרב זצ"ל לקח גם מהחסידות את הדברים שנראו בעיניו שייכים לקחת ממנה, אבל דווקא את עניין הפצת פנימיות לכל עם ישראל כולו - הוא לא לקח, וכתב שזה רק לבני עלייה מועטים.

נזיפה במקרה הטוב, נידוי במקרה הרע.

א'. הגרי"ש אלישיב שליט"א נחשב אצל רוב הציבור ורוב התלמידי חכמים - גדול הדור, והוא באמת כזה. זה שישנם כמה שיצאו נגדו (ולא גדולים עד כמה שידוע לי), אין זה אומר שהוא לא גדול הדור. הסטייפלער זצ"ל, שכמעט ואין ליטאי שלא היה סר למרותו, שהחזון איש סמך עליו את שתי ידיו, אמר על הגרי"ש אלישיב שהוא מגדולי הפוסקים, עוד לפני שלושים שנה. כל שכן היום.

גם נגד הגראי"ל שטיינמן שליט"א יש פאשקווילים (שכתוב עליהם: שטיינמן=קוק) במאה שערים, זה אומר שהרב שטיינמן אינו אחד מבכירי ראשי הישיבות כיום?

הסכת ושמע - לא זכו הרבה מגדולי ישראל שאף אחד לא יצא נגדם.  וישנם קנאים בעדה החרדית הירושלים שיוצאים נגד כל מי שלא מוצא חן בעיניהם, והיה אחד מהם שגם רצה לצאת אפילו נגד הגרש"ז אויערבך זצ"ל (!) והסטייפלער גער בו.

ודבר נוסף - אל תתרגש ממה שכל קנאי בעדה החרדית בירושלים אומר. אם המנחת יצחק אמר את זה על הרב אלישיב, אז בסדר, אבל זה שיש פאשקווילים אין זה אומר כלום.

ב'. הגרא"מ שך זצ"ל היה גאון עצום, וזה שאתה מבזה אותו - אומר שדינך הוא כאפיקורוס, ואתה רשע ומותר לשנוא אותך כדין מבזה ת"ח.

ג'. תתחיל להתרגל לעובדה שגם אם גדול תורה מסויים יוצא נגד הרב המובהק שלך, אין זה אומר שאותו גדול מפסיק את כהונתו כרב רק בגלל שהוא לא נראה לך. הוא גדול ונשאר גדול, וזו הדרך שלו להביע את חריפותו בעניין.

האם בגלל שהקצות החושן והגר"א התנגדו חריפות, ונידו את החסידים בעירם - האם בגלל זה הם פסקו מלהיות מגדולי הדורות, שאין פוסק שיכול לפסוק בלי לעיין בספריהם??

האם בגלל שהגה"ק מסקווירא זצ"ל, כשהחלה חסידות ברסלב - נידה את חסידי ברסלב, עד כדי כך שאמר ששחיטת חסיד ברסלב היא טריפה, האם בגלל זה הוא פסק מלהיות גאון וקדוש?

האם בגלל שהגאון הקדוש, גדול חכמי הקבלה בדורו, בעל לחם שבו ואחלמה זצ"ל (סבו של הגרי"ש אלישיב שליט"א) היה מתנגד חריף ביותר לחסידות, ולא הסכים לשמוע דבר שקשור איכשהו לחסידות, האם בגלל זה הוא לא גאון וקדוש עליון???

תבין שיש מחלוקות בין גדולי ישראל, ואין בעיה שתמשיך לדבוק ברבך, אבל אל תבזה את הגדול השני, כיוון שע"פ דברי חז"ל זהו ביזוי דבר ה', ואדם כזה הוא רשע.

ודבר אחרון - הציונות הדתית היא ע"פ התורה, כמו בציבור החרדי יש הרבה דברים לתקן (ואני מתלבט אם יש יותר דברים לתקן אצלינו או בציבור החרדי, זה כלל לא בטוח), ובע"ה נתקן.

כל טוב.

ובקשר ליחס הרב זצ"ל לחסידות, ראה פה שיחת הרב צבי יהודה זצ"ל -

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/hasidut-4.htm

מי שכותב שליט"א על הרבי מלובאויטש זצ"ל, מבזה את שמו של הרבי, ועושה ליצנות. (פשוט ראיתי שכתבת "שליט"א")

ולא נראה לי שאתה חב"דניק יותר מרי'ב יואל, והראיה היא שהרבי מינה את רי'ב יואל לראש צוות ה'חוזרים' שלו.

הרש"ד וולפא והרב וילשאנסקי הם חסידים חשובים, אבל לא יותר מר'יב יואל כהן.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!