בס"ד
- 12 שבועות לבחירות -
הבחירות שהתקיימו אתמול במפלגת תקומה הם ללא ספק ההחייאה שנדרשת כל כך למפלגה. אומנם אורי אריאל הוא זה שעמד בראש המפלגה במהלך הקדנציה האחרונה, אבל מי שניהל אותה בפועל היה ח"כ בצלאל סמוטריץ'. הוא זה שכתב את התוכניות המדיניות והחברתיות שהוציאה המפלגה במשך ארבעת השנים האחרונות. הוא זה שהוביל מהלכים והיה הדמות הדומיננטית במפלגה, בעוד אורי אריאל נגרר מאחוריו. סמוטריץ' הוא זה שהעלה בשנים האחרונות את מפלגת תקומה חזרה למפה הפוליטית, ואמש חברי מרכז המפלגה החזירו לו את תודתם, מתוך תקווה שבתור ראש המפלגה הוא יוכל להרים את המפלגה עוד יותר.
אומנם סמוטריץ' ניצח בהפרש גדול, אבל זאת לא הייתה התמודדות קלה כפי שחשב בהתחלה. במהלך השבועות האחרונים חטף סמוטריץ' מכל הכיוונים, הכול במטרה אחת - שהוא לא יכבוש את ראשות תקומה. מי שכמובן נלחם הכי קשה בסמוטריץ', הוא השר אורי אריאל שחשש, ובצדק, למקומו. אריאל הודיע כבר מההתחלה לחברי המפלגה שאם הם רוצים אותו חלק מהרשימה, הוא מוכן להיות רק יושב הראש, ולא שום אופציה אחרת. אבל לא רק אריאל נלחם בסמוטריץ'. על פי דיווח של כתב הכנסת של חדשות 10 (חדשות 13, ממחר), עקיבא נוביק, גם בבית היהודי התגייסו למען בחירותו של אריאל. החשש מבחינתם הוא שבחירתו של סמוטריץ' תהפוך את תקומה למפלגה הדומיננטית באיחוד בין המפלגות, והם יהיו מספר שתיים. החשש הזה הוא לא סתם. סקרים שפורסמו בשבועות האחרונים בעיתונים מקור ראשון ובשבע הראו שהציבור רוצה לראות את סמוטריץ' בראשות המפלגה המאוחדת, ולא נציג מהבית היהודי.
אך אם זאת יש משהו שמפריע לתקוות מבחירתו של סמוטריץ', וזה יתר הרשימה שנבחרה. במקום השני הציבו חברי תקומה את מזכ"ל המפלגה אופיר סופר, ורק לאחר מכן את ח"כ לשעבר אורית סטרוק, ובהמשך את הרב עמיחי אליהו שגם הוא דמות מוכרת שהתמודדה על מקום במפלגה. סופר כנראה מוכר מאוד לחברי תקומה, וכך גם העשייה שלו, אבל רוב הציבור לא מודע לה בכלל. יש כאלה שעד אתמול בלילה כלל לא שמעו את השם שלו. יו"ר חדש וחזק זה לא העיקר במפלגה, צריך שגם בהמשך הרשימה יהיו אנשים מוכרים, כאלה שהציבור הכללי מכיר וירצה להכניס אותם לכנסת.
כעת, לאחר שהקולות כבר נספרו, ולאחר שסמוטריץ' ינוח מעט ממערכת הבחירות, מוטלת עליו המשימה הבאה - ליצור אחדות בין כל מפלגות הימין האידאולוגי. אחדות עם הבית היהודי זה דבר אחד, אבל על מנת שתהיה מפלגה גדולה וששום קול לא יזרק לפח, חייבים לצרף לאיחוד הזה גם את עוצמה יהודית ואת מפלגת יחד של אלי ישי. על פי סקר שפורסם לפני שבוע וחצי בעיתון 'ישראל היום', איחוד כזה יביא לתוצאה של תשעה מנדטים. אומנם המציאות הישראלית לימדה אותנו שלא כדאי להסתמך על סקרים, אבל המגמה היא ברורה. הציבור הדתי לאומי רוצה אחדות, ומפלגה שכזאת תמנע זריקה של קולות חשובים לפח.
ועוד מילה על אורי אריאל.
לאריאל יש היסטוריה רחבה מאוד של עשייה למען ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל. אבל בשנים האחרונות נדמה שכבר נגמר לו הכוח. הוא כבר לא היה בשיא כוחו כמו פעם. בכל הקדנציה האחרונה לא זכור שלאריאל הייתה עשיה משמעותית למען הנושאים החשובים לציונות הדתית, ולציבור התורני בפרט. לכן היה מוטב ואריאל עצמו היה הולך לעשות לביתו מבלי שחברי מרכז תקומה היו צריכים להראות לו את הדרך החוצה. בהחלט מגיעה לו תודה ענקית על העשייה, אך טוב שבכנסת הבאה הוא כבר לא יהיה.
אחדות חרדית
רוב הפרשנים לענייני חרדים צחקו על העיתון החרדי 'משפחה' לאחר שביום חמישי לפני שבוע וחצי הוא יצא בחשיפה בלעדית על מגעים לריצה משותפת של מפלגות יהדות התורה וש"ס. מה שהגביר את הלגלוג היה שבעיתון המתחרה 'בקהילה' שמו בכותרת את הטור של יעקב ריבלין, אחד הפרשנים הבולטים בציבור החרדים, שבה דווח על כך שיהדות התורה מתפרקת ואגו"י ודגל התורה נערכות לריצה נפרדת. עברו כמה ימים של צחוק ובדיחות על מערכת 'משפחה', אבל אז יותר ויותר הבינו שאכן יש צדק בדיווחים ומתקיימות שיחות רציניות לקראת ריצה משותפת של המפלגות החרדיות. כאן המקום לציין שבכל מערכת בחירות יש את הדיווחים מצד אחד על ריצה משותפת עם ש"ס, ומצד שני על ריצה נפרדת של אגודת ישראל ודגל התורה. אך אם זאת, הפעם זה נדמה רציני מתמיד.
לציבור הימני, ולנתניהו, הבשורה הזאת היא טובה. ריצה משותפת של כל המפלגות החרדיות תשמור על שלושת המפלגות רחוקות מאחוז החסימה, במיוחד שהאופציה השנייה שעל הפרק היא היפרדות של דגל התורה. לעומת זאת לכוח החרדי, בסופו של דבר זה מהלך פחות טוב. דווקא ריצה נפרדת היא זאת שתמקסם את הקולות שלהם, בעוד ריצה מאוחדת תביא לכך שלא מעט חרדים ילכו לתמוך במפלגות כלליות כמו הליכוד, הבית היהודי, ואפילו העבודה.
מי שהכי צריכה מהלך שכזה היא מפלגת ש"ס, שבשבילה המהלך הזה יהיה גלגל הצלה. על פי הסקרים האחרונים ש"ס נמצאת קרוב מאוד לאחוז החסימה, ויש חשש כבד מאוד שהיא לא תעבור אותו. אך אם זאת, הדבר האחרון שאריה דרעי ירצה זה שכולם יגידו שכל המהלך הזה נועד אך ורק בכדי להציל אותו. מבחינתו, ההצלחה של ש"ס בבחירות המקומיות מצביעה על כך שמצב המפלגה מעולה, ואף היא יכולה להגדיל את כוחה בכנסת. לכן כרגע דווקא דרעי הוא זה שמנסה לשים ברקס למהלך, אבל אין ספק שברגע האמת הוא יצטרף לזה בשמחה.
כבר עכשיו יש מי שמנסה בציבור המזוהה עם הציבור החרדי-ספרדי להציג את כל המהלך הזה כגלגל הצלה דווקא לאגודת ישראל, שכוחה ירד משמעותית בבחירות המקומיות. אך לדעתי המציאות היא הפוכה. דווקא אגודת ישראל תעשה הכול על מנת להראות שהיא עדיין המפלגה הגדולה, ודווקא בגלל זה היא תצליח למקסם את יכולותיה. לעומת זאת בש"ס נמצאים עכשיו באופריה שהם מקבלים שבעה עד שמונה מנדטים, מה שעלול לגרום לאנשים שלא רוצים להצביע ש"ס, אבל כן יצביעו לה במידה והיא תהיה בסכנה, להצביע עבור מפלגה אחרת. להיות אופטימיים זה חשוב, אבל צריך להיות גם מציאותיים.
אדם נוסף שבהתחלה היה נדמה שעשה ברקס למהלך הוא סגן השר יעקב ליצמן. בשבוע שעבר אמר ליצמן שאם הולכים לאיחוד חרדי, אז צריך ללכת עד הסוף - גם עם אלי ישי וגם עם הפלג הירושלמי. על פניו נדמה שהדבר הוא לא מציאותי בכלל. ש"ס לא יסכימו לקבל את ישי, ודגל לא תסכים לקבל את הפלג הירושלמי. אבל בפועל ליצמן לא רק שלא שם ברקס, אלא הוא באמת פעל למען הצלחת המהלך, ואפילו בהצלחה חלקית (בינתיים). על פי פרסום של אילה חסון במהדורת שישי של חדשות 10, דרעי הסיר את התנגדותו לצירופו של אלי ישי לרשימה החרדית המאוחדת. כעת נותר רק לראות האם יצליח ליצמן להוביל גם להסרת ההתנגדות של אנשי דגל התורה לצרף לאיחוד את יריביהם המרים מהפלג הירושלמי.
ומה עם אלי ישי?
על פניו נדמה שהוא מעדיף לרוץ ברשימה משותפת עם הימין והחרד"לים. החשש שלו שאיחוד שכזה ידרוש ממנו לא מעט פשרות שהוא יצטרך לעשות למען דרעי וכן שמקומו לא יהיה בראש. במיוחד לאור העובדה שמי שצפוי לעמוד בראש המפלגה הוא אריה דרעי עצמו משתי סיבות עיקריות: האחת, אם מפצלים את יהדות התורה, ש"ס היא המפלגה הגדולה מבין השלושה. הסיבה השנייה היא שביהדות התורה מסרבים להיות שרים מטעמים אידיאולוגים בעוד בש"ס אין את הבעיה הזאת.
אך אם זאת, במידה ואיחוד כזה יצא אל הפועל, בסופו של דבר ישי יבחר ללכת לשם על פני הריצה במפלגה ימין-אידיאולוגית, אם תקום אחת כזאת. ישי לא רוצה להיות זה שיואשם אחר כך שהוא זה שהרס את האחדות החרדית, במיוחד עם גם הפלג הירושלמי יצטרף למהלך שכזה. זאת הסיבה שבימים האחרונים התבטא ישי שאם כבר איחוד חרדי, אז לצרף אליו גם את המפלגות הדתיות הסרוגות, ובכך להביא למפלגה אחת גדולה.
צריך להבין, מבחינתם של החרדים מדובר בבחירות גורליות עבורם. הרי כל היציאה למערכת הבחירות היא אך ורק כי הממשלה לא השיגה רוב על מנת להעביר את חוק הגיוס, ואין ספק שעיקר העבודה של תחילת הממשלה הבאה תעסוק במציאת פתרונות למשבר גיוס החרדים לצה"ל. לכן הציבור החרדי חייב לדאוג ששום קול שלו לא ייזרק לפח, כי זה או מפלגה חרדית אחת גדולה ומאוחדת, או פיצול עם חשש לאיבוד קולות ליברמן אחד שמכתיב להם את העסק. אם הציבור החרדי יצליח לגייס מספר גדול של מנדטים, לנתניהו כבר יהיה קשה שלא ללכת לקראת במשא ומתן הקואליציוני ופחות ללכת לכיוונו של ליברמן. לכן גם אם החיבור של החרדים עם הציונות הדתית נראה עוד הרבה יותר הזוי מריצה משותפת של החרדים, יתכן מאוד שבאמת נראה שיתוף פעולה כזה או אחר בין המפלגות, גם כשהם ירוצו ברשימות שונות. בבחירות האלה כבר הכול נראה הגיוני.
זה כנגד זה
שני אירועים פוליטיים גדולים התקיימו בסוף השבוע האחרון. ביום חמישי התכנסה וועידת מפלגת העבודה על מנת להעביר את הבקשות של יו"ר המפלגה, אבי גבאי, לשלושה שריונים שלו ברשימה המפלגה לכנסת. באותה שעה עשו עשרות פעילי ליכוד את דרכם לסוף שבוע באילת, על מנת להשתתף בלאומיאדה השנתית (מה שנקרא עד לא מזמן הליכודיאדה).
אומנם אבי גבאי הצליח להעביר את השינויים שרצה, אבל זה לא היה פשוט. את נאומו בכינוס המפלגה ליוו צעקות בוז רמות שקטעו את דיבורו לא פעם. אבל הפעילים הם היו עוד הבעיה הקטנה. מי שבעיקר הקשו עליו היו הח"כים מטעם המפלגה, אלו שרוצים בעוד כשלושה חודשים לרוץ יחד איתו במפלגה אחת. הראשי שבהם היה ח"כ איתן כבל שקרא לגבאי לצאת לבחירות חדשות לתפקיד יושב ראש המפלגה תוך שהוא מנפנף בתוצאות בדיקת פוליגרף המוכיחות לטענתו של כבל שגבאי הוא שיקר בכך שהכחיש שאמר לכבל שאם הוא יפול הוא יפיל את מפלגת העבודה יחד איתו.
באותו הזמן באילת קולותיהם של משתתפי הלאומיאדה כלפי יו"ר המפלגה וראש הממשלה, בנימין נתניהו, נשמעו אחרת לחלוטין. שם הביעו תמיכה מלאה בראש הממשלה, ורבים מהם אף הביעו את עמדתם במדגם שנעשה, שגם אם יוגש כתב אישום נגד נתניהו הוא אינו צריך להתפטר מתפקידו. מה שקרה במפלגת העבודה, ולא בפעם הראשונה, לעולם לא קרה ולא יקרה בליכוד. כנראה זאת הסיבה למה הליכוד ממשיך להיות בשלטון בעוד בעבודה מחליפים מנהיגים כל ארבע שנים.
יורה בתוך הבית
ועוד הערה לסיום על המתרחש במפלגת הבית היהודי.
מאז פרישתם של בנט ושקד מהמלגה, הבית היהודי איבדה כל כיוון. מזכ"ל המפלגה וחברו של בנט, ניר אורבך, אובד עצות. בהקלטה שפורסמה בשבוע שעבר בגל"צ נשמע אורבך אומר לפעיל במפלגה: "חבר'ה תתחילו להתעורר אנחנו במצב חרום. אל תעלו לנו שמות הזויים שינהלו את המפלגה, אין לנו זמן לזה. זה לא בני עקיבא פה".
ולא רק זה. במהלך השבועיים האחרונים נזרקים לחלל האוויר לא מעט שמות פוטנציאלים לתפקיד יו"ר התנועה. אחד השמות שעוררו סערה השבוע, הוא שמו של ראש השב"כ לשעבר יורם כהן. כהן, שביקש לחשוב על הדברים, התבטא רק לאחרונה על כך שהוא תומך בהסדר עם הפלסטינים, וכן בהתבטאויות נוספות שלא תואמות בהכרח את חזונה של מפלגת הבית היהודי.
רק חבל שהחשש של אורבך ממצב החרום, ואולי הקשר שעדיין נשאר עם בנט, גורמים לכך שבמקום להואיל למפלגה שלו, הוא רק עושה לה הרבה יותר נזק ממה שכבר נעשה לה לאחרונה.
