לכל סמבטיון יש גדה,
תיקונטעות: לכל סמבטיון יש שתי גדות.
לכל סמבטיון, הווי אומר גם בסמבטיון שלי. שתי גדות, ונהר אחד עובר באמצע. חותך יבשה לשברים מקבילים, ויש הכל. ורק חצי.
אנ'לא זוכרת מתי גיליתי את הגדה השניה, שמעבר. אולי כשהתרחקתי, ואבנים החלו להכות בי. אולי כשגבהתי והצלחתי להשקיף הרחק. שמא היתה שם תמיד- מלווה את חיי במין המהום שקט, נוכח.
נקרעתי בין גדה לגדה, גדת מציאות, וגדה של חלום.
חיפשתי מקום.
הגשר- מרוצף מוטות עץ, מגודר בפלדה, היווה לי בית, הכרתי את שביליו המסתוריים טוב יותר מהיבשה. הוא היה לי לעוגן כשהאדמה פלטה אותי החוצה, גוזרת עלי נדודים ומחסור.
ילדה גדולה זקוקה לבית, אמרו כולם- מביטים מרחוק, על בית הנייר שלי וקלאס וגיר על עץ.
התחלתי
לבנים אדומות, רעפים, מעדר ובטון- לא הסתפקתי באחד. ובכל גדה הותרתי חותם, יצקתי יסודות בארץ החלום, מיהרתי ליישר את הקרקע במציאות- הגדה שכנגד.
ואהבתי הכל, כמו תמיד, בגשר ההוא כבר לא העמדתי חכה לדגים טועים, סחבתי מריצות מהכא להתם- מלאות בקש, עשיתי תבן.
רציתי ארמון ובית, וגדר. רציתי פרחים ועץ של פירות- זנחתי חלום, נטעתי, הנחתי, יצקתי בניתי. מקימה מציאות- קונה לה שביתה.
הגשר ההוא הישן, נד לו ברוח, ברגיו מתרופפים, וצורך אין.
מכירים את הכאב של הבניין שנבנה על חורבות הגינה הישנה של הילדות? את הצביטה ההיא כשרכב כחול צופר איפה שהסתובבתם נצח בקרוסלה?
דורות מתחלפים, צרכים משתנים. וגן? שעשועים? נו, שוין. אפשר לוותר.
מכירים את הנשנוש של הזיתים מעל הפיצה? משאירים גומה עגולה, עדות אילמת. ואת משחק מפולת הלבנים? כשמוציאים לבנה בשביל בניין גבוה יותר?
ברבות הימים, הגשר שלי הפך לכזה, הוא היה הבניין הראשון במפולת, השאלתי ציוד- כשלא הייתה לי ברירה. וגדר ומכלאה, ועצים להסקה.
בלילות האחרונים, בנים הזה שבין חלום למציאות. אני מביטה בגדה שנטשתי. הירח שולח אור במבט מהוסס, כמו נבוך בתיווך ביננו.
בגאות, אני חוזה בקירותיו משחירים, מקבלים לתוכם עובש וריקבון, בשפל- השלד העמום כמו מותיר רק חותם מברזל, מחזיר את כל מה שנכון בו לקרקע. אבנים חובטות בו, יורות הרס. הוילונות שרקמתי נעים בזרם מים עכורים, ושועלים מהלכים בו בלי חן, בזים לי- שנתתי יד ורגל לחורבן.
זה הגשר שלי, שהיה וגדר מפלדה נותרה בו מזכרת.
אולי יום אחד, גשר כזה יאחד יבשות סמוכות, יבנה מעל, ויתרחב הבנין הלאה. ומתחת מיים גועשים, מבקשים.
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.
