יש טוענים נגד הצניעות שאין שום סיבה להטיל אחראיות על האישה במקום על האיש.
הם טוענים שאם גבר רואה אישה ומתעורר היצר שלט אזי הוא זה שצריך לשלוט בעצמו ובידיו ולא האישה היא זו שצריכה להסתתר.
הטענה נכונה בהחלט.
אדם חייב ללמוד לשלוט על עצמו. הוא חייב ללמוד איך להיות גיבור. לא תיתכן הפקרות בעניין הזה מהבחינה הזו.
אבל יחד עם זאת, הגבר יכול לשלוט בגופו ובדחפיו אך הרבה פחות במחשבתו, בהרהוריו, בדמיונו. האדם בנוי בצורה כזו שיש טריגרים שמעוררים את יצר הקיום, יצר ההולדה. זה טבוע בו.
אז אמנם האחראיות על הגבר היא ברורה, עליו לשמור את הידיים בכיסים, וכל התנהגות צריכה להיות תחת בקרה וביקורת, אבל כאשר נשים ממשיכות ללכת בצורה פרוצה וגסה הרי יוצא שהן גורמות בפועל לכך שהמחשבות, ההרהורים והדמיונות של הגברים יהיו עסוקים. עסוקים בדברים נמוכים. מציאות כזו מנכיחה את המיניות בתוך החברה. חברה שלמה הוגה במיניות כדרך חיים, כתרבות.
אישה שלא תחפש לחשוף תוכל לחזור ולהתעסק בעולם הפנימי שלה, ברגשות שלה, בחסד, באכפתיות, במוסר, בערכים, באידיאלים.
התבוננות במהלך של צניעות אמיתית מלמדת אותנו על סוג האחראיות שמוטלת עלינו, וההבדל ביניהם הוא מדהים.
הגבר דואג שאישה אחרת לא תיפגע ותחיה את חייה בבריאות. בעצם הדאגה הזו היא לכל הנשים, לכל אישה ואישה, כלומר האחראיות היא ביחס לפרטים.
האישה לעומת זאת דואגת שהחברה כולה לא תהיה משועבדת למישורים הנמוכים של החיים. לנשים יש כח לעצב תרבות, לעצב מציאות, כלומר אחריות האישה היא ביחס לכלל.
איש משפיע על הפרט, אישה משפיעה על הכלל.
זו זווית נוספת שפתאום חשבתי שיש בנושא הזה.
מה דעתכם?
הם טוענים שאם גבר רואה אישה ומתעורר היצר שלט אזי הוא זה שצריך לשלוט בעצמו ובידיו ולא האישה היא זו שצריכה להסתתר.
הטענה נכונה בהחלט.
אדם חייב ללמוד לשלוט על עצמו. הוא חייב ללמוד איך להיות גיבור. לא תיתכן הפקרות בעניין הזה מהבחינה הזו.
אבל יחד עם זאת, הגבר יכול לשלוט בגופו ובדחפיו אך הרבה פחות במחשבתו, בהרהוריו, בדמיונו. האדם בנוי בצורה כזו שיש טריגרים שמעוררים את יצר הקיום, יצר ההולדה. זה טבוע בו.
אז אמנם האחראיות על הגבר היא ברורה, עליו לשמור את הידיים בכיסים, וכל התנהגות צריכה להיות תחת בקרה וביקורת, אבל כאשר נשים ממשיכות ללכת בצורה פרוצה וגסה הרי יוצא שהן גורמות בפועל לכך שהמחשבות, ההרהורים והדמיונות של הגברים יהיו עסוקים. עסוקים בדברים נמוכים. מציאות כזו מנכיחה את המיניות בתוך החברה. חברה שלמה הוגה במיניות כדרך חיים, כתרבות.
אישה שלא תחפש לחשוף תוכל לחזור ולהתעסק בעולם הפנימי שלה, ברגשות שלה, בחסד, באכפתיות, במוסר, בערכים, באידיאלים.
התבוננות במהלך של צניעות אמיתית מלמדת אותנו על סוג האחראיות שמוטלת עלינו, וההבדל ביניהם הוא מדהים.
הגבר דואג שאישה אחרת לא תיפגע ותחיה את חייה בבריאות. בעצם הדאגה הזו היא לכל הנשים, לכל אישה ואישה, כלומר האחראיות היא ביחס לפרטים.
האישה לעומת זאת דואגת שהחברה כולה לא תהיה משועבדת למישורים הנמוכים של החיים. לנשים יש כח לעצב תרבות, לעצב מציאות, כלומר אחריות האישה היא ביחס לכלל.
איש משפיע על הפרט, אישה משפיעה על הכלל.
זו זווית נוספת שפתאום חשבתי שיש בנושא הזה.
מה דעתכם?
