יש מצב שזה הפחד ללדת?? שיהיה כואב ולא יהיה לך מה לעשות?? הפחד מקיסרי??

הפחד מזה שלא תהיי אמא טובה?? ח"ו.. הפחד מזה שישתנו לך החיים??

אני חושבת שמאוד כדאי לקחת דף ולעלות את כל השאלות שיש לך.. ולשבת ולדבר

עליהם עם בנאדם קרוב אלייך.. (בעל , אמא , אחות , חברה..)

זה מאוד עושה סדר.. מנסיון.. 

בהצלחה!!

לידה קלה , בריאות לכולם , וכמובן ידיים מלאות בשתיים!!!

יש מצב שזה גם עייפות.. בכל זאת את סוחבת שניים..

בהצלחה!!

זה לא שאין פחד בכלל, אבל אני כבר משתוקקת להגיע לחדר לידה. מיציתי את ההריון לגמרי.

גם כבד, ואיכשהו בדרך פלא מצליח כל יומיים בערך להיות כבד יותר (זו ברכה כמובן, כי כנראה שהן ממשיכות לגדול, אבל באמת שמספיק ודי), וגם כבר רוצה להיות ברגע האמת, אחרי הלידה, ולראות איך אני מתפקדת בפועל (במקום לדמיין, שאז יש מקום גם לחרדות וגם לפנטזיות וכל קשת האפשרויות באמצע).

מנסה להתנחם בידיעה שעוד לא נולד התינוק שלא מצא בסופו של דבר את דרכו החוצה... 

ממליצה לך להעביר את שרשור לפורום של הריון ולידה..

יש מצב ששם יעזרו יותר.. כי הוא יותר פעיל.. למרות ששלך זה תאומים

הרופאה שלי מרוצה

הייתי פעילה יותר לפני שבוע-שבועיים. 

אני לא על הספה כמעט בכלל (היום היה יוצא מן הכלל, זרמתי עם העייפות), משתדלת לעשות דברים (קצת בירוקרטיה, קצת יצירה, בישול וכד'), אבל מרגישה שהולכת ו"שוקעת". לא יודעת להסביר במדוייק- גם עייפה פיזית, וגם מנטלית מרגישה שקשה לי להתרכז/להניע את עצמי לפעולה.

אולי זה באמת הגיוני סה"כ. זו באמת סיטואציה של עומס פיזי ורגשי 

מרגיע לשמוע את זה

הלב והראות עובדים פי אחד וחצי.

וזה מעייף.

בכל תנועה הכי קטנה הדופק מזנק לך?

זה גם מעייף.

תשני הרבה, תאגרי כוחות.

זה מתקרב.

אני ילדתי שבוע 37 בול.

לא יכולתי לדמיין לסחוב עוד יום אחד...

את סוחבת משקל ממש גדול.

אני חזרתי הביתה שלושה ימים אחרי הלידה 10 קילו פחות...

ופשוט מיואשת.

גם הבנתי היום שיש מצב שזה ימשך מעבר ל 38, שזו סיטואציה שלא לקחתי בחשבון. עם כל השמחה על הברכה שההריון החזיק כל כך הרבה זמן, ועבר כל כך טוב, אני פשוט שבורה מהמחשבה שזה ימשך עוד ועוד (אולי יעבור לי עד מחר, זה משבר ממש טרי).

הייתי שמחה לישון, אבל המעבר מישיבה לשכיבה (ולהיפך) כ"כ קשה לי שלפעמים אני פשוט דוחה את השינה כמה שיותר כדי לא להגיע לסיטואציה הזאת.

אוף. סליחה על ההתבכיינות. היה יום מורכב.

תודה על התגובה והעידוד 

זה הריון ראשון. 

לא מבינה איך עושים את זה עם ילדים בבית, לא מבינה איך עושים את זה עם שמירה וכו'.

אבל מניחה שכל אחת מתמודדת עם המציאות שמגיעה אליה...

יודעת שיש סיטואציות הרבה יותר מורכבות משלי, ומעריצה כל אחת שחווה את זה ומתמודדת בגבורה. 

לי עשו זירוז בשבוע 35+6 (תאומים זהים) פיטוצין- מאד בהדרגה בכל שעה הרופא העלה את המינון בעוד טיפה אחת, הלידה התארכה בשל כך אך הסכנה הופחתה... וד"א- הביאו לי אפידורל עוד לפני הזירוז כך שלא כאב לי פשוט כלום בלידה! לא הרגשתי שום צירים... בהצלחה רבה רבה!

האמת שזה תלוי גם במספר הלידה.

אצלי זו היתה לידה חמישית ב"ה.

אצלי עשו סטריפינג ותוך 4 שעות ילדתי.

נתנו לי פיטוצין אחרי הלידה אחרי שראו את המשקלים שלהם...

שבגללו כ"כ ממליצים לי על קיסרי-

בנוסף להכל, זו גם לידה ראשונה. 

ממליצה לך מאד, אם אין סיבה רפואית ממשית לא ללכת סתם על ניתוח! גם לי זה היה נשמע "החיים הטובים" ורק אחרי הלידה הבנתי עד כמה הייתי לא מציאותית, ראיתי במחלקה בנות אחרי קיסרי עם תינוק אחד שכמעט ולא הצליחו להחזיק אותו מרב כאבים, וב"ה אצלי היינו בפגיה "רק" שבועיים, וכל הזמן רק חשבתי איך הייתי בכלל מתפקדת אם הייתי אחרי ניתוח... (כמובן שאם הרופא חושב שיש צורך רפואי או לחילופין המצג לא ראש וכד' ברור שצריך ללכת על ניתוח אבל לא סתם....)

למרות שזו לא הייתה לידה ראשונה שלי, פחדתי מאד מלידה רגילה עם התאומות, וחשבתי לתומי שניתוח יפתור את עניין הפחדים והמתח. מה יקרה אם הראשונה תהיה בלידה רגילה והשניה ניתוח וכו'.... במהלך ההריון הם היו אצלי כל הזמן ראש, עד שבוע 31 שפתאום התהפכו לעכוז... וכמ חוק מרפי בדיוק אז החלו הבעיות... כבר הספקתי להיות 12 שעות בצום בהכנה לניתוח, ובסוף נתנו לי ולהן עוד צ'אנס להשתפר.... עד שבוע 34 הן היו עכוז עם מיעוט מים כך שלא נתנו לי שום סיכוי ללידה רגילה ולא האמינו שהן מסוגלות להתהפך. אצלי זה עשה כמין רגיעה שההחלטה לא בידיים שלי...בסוף, כנגד כל הסיכויים בשבוע 34+3 הן התהפכו...וההמשך ידוע...

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, בקלות ובידיים עמוסות עמוסות- זה שווה הכל!!!!!!!!!!!

היו אצלי בתחילה ראש עכוז ורופא ההריון בסיכון המליץ לגשת לקיסרי.

בבית החולים אמרו לי שהם כן מיילדים רגיל.

למרבה הנס השני התהפך בשבוע 36 מעכוז לראש וחסך לנו התלבטויות.

אני כבר לא כ"כ עוקבת על מה אני אוכלת, בניגוד לכל שאר התקופה.

מילא. הבנתי היום שצריך פשוט לחכות (או כמו שחברה שלי אומרת: לא צריך לנסות לנהל את ריבונו של עולם. הוא מסתדר לבד) 

ובינתיים נסי לאכול ארוחות עם פחות פחמימות ויתר שומנים וחלבונים (בריאים כמובן) ולחכות לפחות 3 שעות לארוחה הבאה... יענו פחות נשנושים... זה מעמיס על מערכת העיכול וכל היום (חוץ מבשינה) הוא עסוק בעיכול וזה נורא מתיש....

בהצלחה!

תהרגי אותי וזהו  

זה מעלה מהר ויורד מהר אח"כ... תאכלי קצת פחות פחמימות וקצת יותר חלבונים ושומנים. לא אמרתי לוותר לגמרי...

אני צוחקת כי חיבתי לפחמימות גדולה מיני ים. ומעוגנת בגנים המשפחתיים. עברה אלי בירושה מסבתי עליה השלום 

צמצמתי ארוחות בכל מקרה, ועברתי לדברים קלים יותר (יותר ירקות, מרקים וכד'), כי חזרו לי קצת בחילות (בקטנה) אם אני אוכלת כמויות או משהו כבד יחסית (בשר, עוף וכד')

ילדת כבר?...

השארת אותנו במתח.

התחלתי היום את שבוע 38. 

לא מאמינה שהגעתי לזה. 

הזוי...

ואל דאגה עוד יגיע הרגע שתלדי!!!!

למרות שזה ניראה כמו נצח 

בהצלחה רבה ורק בריאות לכולם וכמובן ידיים מלאות בשתיים!!!!

מצדיעה לך ממש

תודה על העידוד 

יש כאן עוד מישהי שהגיעה לשלבים האלה?

אני חוששת למשוך עוד הרבה, אז גם קבעתי קיסרי אלקטיבי לתחילת שבוע הבא.

בתקווה שהקב"ה יחליט שעדיף לכולנו לידה רגילה וישלח אלי צירים ופתיחה בקרוב 

ואני הייתי מציעה לך אם את יכולה לזוז מלא זה ממש מקדם את הלידה.

אבל תלוי לפי המצב שלך..

בהצלחה רבה!!

אבל עד כה- אין תוצאות (אתמול בדקו פתיחה. כלום. סגור חתום. הבנות לא רוצות לצאת)

הבנתי גם מרופאים וגם ממיילדות שזירוז כשאין צירים ואין פתיחה (וכרגע אין משניהם. בכלל) לא מומלץ בכלל בתאומים, בטח לא כשהרחם כבר סוחבת משקל שהוא הרבה מעל עובר בודד.

אומרת שזה יכול לעורר רק צירים, בלי פתיחה ו"לתקוע" אותי להרבה זמן במצב הזה.

בגדול כבר שחררתי (או משתדלת לשחרר עוד ועוד)- קבעתי קיסרי. תהיה לידה לפני- מעולה. לא תהיה- גם טוב. העיקר שיצאו בריאות ושלמות, וגם אני 

איזה עצבי ברזל צריך...

אני רק נזכרת מהמתח של השבועיים האחרונים.

בתאומים באמת לא ממליצים על זירוז.

מפחדים בגלל הגודל של הרחם.

הרבה, הרבה הצלחה

ושיעבור בקלות בכל דרך שהיא תהיה הכי טובה בשבילך.

הייתי בטוחה שבשלב הזה כבר אהיה אחרי. תפס אותי בהפתעה גמורה.

אבל באופן עקרוני אני חושבת שאפשר להמשיך לחכות (שמעתי עכשיו על מישהי עם תאומים שילדה בשבוע 40).

ממליצים לי על ניתוח בכל מקרה, אבל גם יאפשרו לי להמשיך אם ארצה.

אני אישית, בשקלול של כל ענייני ההריון הפרטי שלי, מעדיפה לא למשוך יותר.

אחרי שבוע 38 בתאומים מתייחסים כהריון עודף.

מפחדים שהשיליות יפסיקו לתפקד.

מיום חמישי עד מחר זה בסדר גמור.

מחר את בטרום ניתוח?

סליחה על החפירה... ניסיתם להיות ביחד?... לפעמים זה מזרז....

מתייגת לך את @זהות כפולה שעברה את זה, ב"ה עם שני תינוקות בריאים בעיקרון. (זה לא הניק העיקרי שלה, אז מקווה שהיא תראה את התיוג)

אולי היא כתבה את הסיפור שלה בשרשור הנעוץ, תחפשי❤️

לק"י

או לשים שם קישור לשרשור הזה. שם פעיל יותר.

מתייגת בשבילך 2 אמהות לתאומים:

@אמהלה

@מתואמת

אז לא יודעת אם העגלה שקנינו אז עדיין קיימת, ואני גם לא זוכרת את שמה. רק זוכרת שהיא התקפלה גם באמצע (כלומר שני המושבים התקפלו זה על זה), וזה חסך מקום.

מציעה פשוט ללכת לחנות מוצרי תינוקות, ולבקש עגלה לפי הצרכים שלכם... (זה מה שאנחנו עשינו בזמנו)

לוקחים ברזל לפי רמת הצורך, לפי מה שרואים בבדיקת דם. במולטי ויטמין גם ככה אין מספיק ברזל למי שממש חסר...

אם זה מעודד אותך - דווקא בהיריון התאומים היה לי ברזל גבוה בהיריונות אחרים היה לי חסר ברזל, לפעמים הרבה מאוד...

היה להם עיכוב בדיבור, וההמלצה של גורמי המקצוע הייתה חד משמעית להפריד אותם בגן (בגנון הם היו ביחד).

תאומים אחרים שראיתי סביבי היו ביחד בגן, אולי רק בגן חובה הופרדו. לדעתי בגיל קטן התאומות שלהם נותנת להם כוח כשהם ביחד.

בכל אופן, התאומים שלנו כאמור היו בנפרד בגן. בשנה הראשונה שניהם היו בגן שפה - באותו מתחם אבל גנים נפרדים. בשנתיים אח"כ אחד מהם נכנס לגן רגיל ליד הבית והשני נשאר בגן שפה, וכמעט לא היו לו שם חברים מהשכונה. אבל למרות זאת יחסית הוא הסתדר חברתית, וגם כששניהם נכנסו לכיתה א' בבית הספר ליד הבית הוא השתלב מהר מאוד גם מהבחינה החברתית.

אבל מלכתחילה לא הייתי בוחרת לעשות כך ולבחור במודע שאחד מהם יהיה רחוק מהסביבה החברתית הטבעית שלנו...

החלטות טובות!

(וסליחה שרק עכשיו עונה - מזמן לא נכנסתי לפורום הזה...)

נותנת לי הרגשה טובה להשאיר כרגע יחד

שזה מה הלב שלי אומר נכון לעכשיו...

גם אצלנו הם שונים אחד מהשני, תחומי עניין שונים, הגננות גם לא ראו שאחד עולה על השני במשהו וזה לא פוגע בהם הביחד. הם כן נראים זהים אבל ילדי הגן למדו מהר מאד מי זה מי.. הציק לי לפעמים שהצוות התייחס אליהם כאל "התאומים", אבל לא נראה שזה פגע בהם.

את מכירה אותם לדעת אם אחד עולה על השני במשהו, או שאחד מהם חוסה בצל של אחיו באיזה שהוא תחום.

מעבר למרחק מהבית תוסיפי שיקולים של אירועים נפרדים בשני הגנים שצריך לנכוח בהם, פעילויות שונות שעלולות לעורר קנאה בינהם. 

גם אצלי תאומים בנים  מס 6,7 , הם בני עוד מעט 4

הם כרגע בגן שפה ביחד

שונים מאוד אחד מהשני גם באופי גם ביופי.

הגננת לטענתה לא מפריע להתפתחות שלהם שהם ביחד.

שנה הבאה בעז"ה הם אמורים לעבור לתלמוד תורה

אם יהיה 2 כיתות אני אפריד אבל רק בגלל הצוות שמעדיף...

יש לי גם תאומות גדולות יותר, הפרדתי בגן חובה כדי שלא יהיה להם משבר קשה בכיתה א ( אצלנו בבית ספר חד משמעית לא שמים תאומות באותה כיתה) , וצהרון השארתי יחד שיהיה להם בהדרגה זה היה חכם מאוד

הם מאוד שונות אחת מהשניה וכן חושבת שזה טוב שהם לא יחד.

אבל בנות זה מאוד מאוד שונה מבנים...

נכון שבהריון עם תאומים יש hcg גבוה יותר, אבל זה לכשעצמו לא מהווה אינדיקציה להריון עם תאומים.

אגב, ההבדל בין ההריון הקודם לנוכחי הוא בסך הכל של 5 ימים בערך, בהנחת הכפלה כל יומיים. כלומר באותו השבוע שתי התוצאות האלה בכלל לא מהוות גידול...