רק לשאול את אלוקים מה עושים מפה עכשיו,
רק לפתוח את הפה, לדבר איתו אגב.
והכאב שלנו מגלות ובלי שכינה,
זה כאב שמרסק מצער ובלי מנגינה.
זו קינה עצובה,
על קינאת קדושים.
זו זעקה אילמת,
לגחלים רוחשים.
כבו את האש הזרה שבהיכל,
הדליקו את אור האמת והאהבה בכדי שנוכל.
רציתי לחיות פה,
ולו במעט.
חיפשתי לי אי של שפיות,
וטבעתי לאט.
רציתי לנסוק לשמיים,
ושוב לא להתרסק,
שכחתי שאדם אני,
ולא מלאך.
מרטו את כנפיי,
ודמי מרטיב כוכבים,
צעקתי בשקט ימים ארוכים,
זו מלחמה ידידי,
עם חתכים של לוחמים.
ובהיכל מעשנים זוג כרובים,
רקובים.
מאובנים, מרוחקים,
מכובים.
אש זרה במשכני,
יזעק כהן מורם מעם.
שריפה בחזי,
משתולל האדם.
ופחד נורא ואיום,
מול קול יללה,
תגיד לי אדם,
למה חטאת?
ראה איזו קללה.
ואישה מחטאה רוצה לשוב,
ואישה מהימנה רוצה שוב.
קרבני נא קרבני נא,
ואהיה מולך מגן,
השליך כל פחדייך,
תגיד לי שכן.
ומהומה בלב אדם,
ופחד איתן, איתם,
יראת שמיים,
ויראת הדם.
יש פה גילוי וחיסרון,
מחכה לך שלמות ויתרון,
צא.
צא מן התיבה.
נוח.
צא, צא משם עכשיו,
בכוח.
אש בהיכל,
מפזזת ומדלגת אהבה,
אש קודש וברית,
פה תהא כרותה.
רק לפתוח את הפה, לדבר איתו אגב.
והכאב שלנו מגלות ובלי שכינה,
זה כאב שמרסק מצער ובלי מנגינה.
זו קינה עצובה,
על קינאת קדושים.
זו זעקה אילמת,
לגחלים רוחשים.
כבו את האש הזרה שבהיכל,
הדליקו את אור האמת והאהבה בכדי שנוכל.
רציתי לחיות פה,
ולו במעט.
חיפשתי לי אי של שפיות,
וטבעתי לאט.
רציתי לנסוק לשמיים,
ושוב לא להתרסק,
שכחתי שאדם אני,
ולא מלאך.
מרטו את כנפיי,
ודמי מרטיב כוכבים,
צעקתי בשקט ימים ארוכים,
זו מלחמה ידידי,
עם חתכים של לוחמים.
ובהיכל מעשנים זוג כרובים,
רקובים.
מאובנים, מרוחקים,
מכובים.
אש זרה במשכני,
יזעק כהן מורם מעם.
שריפה בחזי,
משתולל האדם.
ופחד נורא ואיום,
מול קול יללה,
תגיד לי אדם,
למה חטאת?
ראה איזו קללה.
ואישה מחטאה רוצה לשוב,
ואישה מהימנה רוצה שוב.
קרבני נא קרבני נא,
ואהיה מולך מגן,
השליך כל פחדייך,
תגיד לי שכן.
ומהומה בלב אדם,
ופחד איתן, איתם,
יראת שמיים,
ויראת הדם.
יש פה גילוי וחיסרון,
מחכה לך שלמות ויתרון,
צא.
צא מן התיבה.
נוח.
צא, צא משם עכשיו,
בכוח.
אש בהיכל,
מפזזת ומדלגת אהבה,
אש קודש וברית,
פה תהא כרותה.
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.
