אז אל תשמעי "חדשות" כאלה.. אם באמת היה דבר כזה.

מה זה "כמו".. כאילו שזה איזה שטאנץ. לוקחים איזה פסיכופאט מקצה העולם, מפרסמים עליו ידיעה, ולפי זה כבר דנים את העולם? וכבר "אין אמונה באף אחד"?!  ממש בלי קשר. מזיקה לעצמך בלבד, בידייך.

האולם אינו "רע, תאוותן ואכזר"..

זה שיש לך נפש רגישה, שאינה מסוגלת להכיל את הרוע - זה יפה. לא צריך "להכיל" רוע כזה. אבל הבחירה בידייך, אם לעסוק בזה, או לראות את הטוב, ולפעול כדי להרבות טוב.

"להיעלם מהעולם המגעיל הזה"?.. העולם אינו מגעיל. וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד.

יש לאדם בחירה, וזה חלק מתפקידו, לדאוג שהעולם יהיה טוב.

הרוע לא תופס מקום הרבה יותר מהטוב זו בחירה אם להסתכל כך. 

הבעיה אינה בעולם - אלא ב"ראש".

כדאי לשנות מבט - ויפה שעה אחת קודם.

"מבחינה עובדתית" זה לא נכון. הכל ענין של צורת מבט ובמה בוחרים.

זו גישה רגילה, של אנשים שמסיבות שונות בוחרים לראות כך, להאשים את האחרים ב"מבט אופטימי מלאכותי ע"י התעלמות" - ולכנות את מבט-עצמם כ"מבט רחב וכנה". 

אבל זה לא מייצר את המציאות.

המבט הזה הוא פסימי - לא פחות מאשר המבט השני אופטימי. המבט הזה מתעלם, לא פחות ממה שהוא טוען כלפי הצד השני.

הענין הוא בפירוש בחירה. ולפעמים גם כל מיני נסיבות. לא סתם יש כאלה שמסתכלים כך וכאלה שמסתכלים כך.

ואף אחד לא דן אם עדיין "הרוע ממשיך להתקיים" במקומות רחוקים.

מי שבוחר - במקום לראות שהוא נמצא בארץ ישראל, אחרי אלפיים שנות גלות, במדינה שיש לה צבא, כלכלה טובה, רפואה מעולה, לימוד תורה איכותי ובהמון, אור ואויר ופריחה בחינם.., מלא אחוה וגמילות חסד וכו' וכו' - לראות דווקא מה כותבים באיזה ערוץ על משהו שקרה עם פסיכופאט אי שם, או אפילו להתמקד בדברים אכן נוראיים שהזכרת - זו בחירה שלו. הוא מזיק לעצמו, וזה גם יגרום לו אכן להוסיף פחות אור, גם אם יגיד את זה.

רוב האנשים בעולם, חיים ברעב, או יש להם מה לאכול? סטטיסטית - לרוב יש מה לאכול. אע"פ שזה נורא שיש כאלה שאין להם.

רוב האנשים בעולם, נפגעים בטרור/טרוריסטים או לא? לא.

רוב האנשים בעולם, נמצאים בטבח בסוריה או במלחמות עקובות מדם? לא.

רוב הנהגים, נפגעים מתאונות דרכים, או חוזרים לשלום? חוזרים לשלום.

אז "סטאטיסטית", אם כבר, זה ההיפך.

אז ה"לברוח מהמציאות", בגלל רצון מאיזו סיבה שתהיה לשקוע בפסימיות, זה ה"ליצור במלאכותיות" רע מופרז.

חבל על  מי שניגש כך.

אפשר גם לחשוב על האור והטוב שבאים עם כל תינוק שנולד, לכל הסביבה.

לא צריך להתעלם ממה שלא טוב. צריך להתפלל שיהיה יותר ויותר טוב.

כשילד בריא נולד, כשאנשים חיים ומתקיימים, זה דבר גדול ועצום. לא פחות מאשר ההיפך חס ושלום.

מעשה טוב, לא "מכסה" על ילד שעובר רע ח"ו. אבל כנגד ילד שחלילה עובר דבר כזה במשפחתו - יש הרבה לאין ערוך כלל, שהוריהם מוסרים נפשם עליהם, קבוטע, בתור דבר טבעי לגמרי. לא  ישנים לילות - הכל בשמחה ובאהבה.

שלא לדבר על האמונה ביד ה' המנהיגה את הכל.

כמובן, לא מקלים ראש באף דבר שאינו רצוי. צריך להתפלל שיהיה אך טוב.

אבל כמו שאמרתי, זה ענין של בחירה איך להסתכל. לעיתים גם של נסיבות.

והבוחר יבחר.

אם מישהו היה כותב על עצמו - מי היה משיג. היו מנסים לעודד ולחזק (וזה מה שעשיתי בתגובה על ההודעה הראשונה בשרשור, כשהיה נראה שזה על משהו אישי).

[ולא נכון שלרוב האנשים קורה משהו ממה שכתבתי - ומכל מקום רוב חייהם לא כך]

רוב האנשים במדינת ישראל מרגישם בכללי מאושרים ומרוצים מחייהם. זו סטטיסטיקה מאד ברורה.

[ואת כותבת "רוב האנשים" לשלילה, ואח"כ, "לאדם מן השורה קשה לדמיין" - כלומר, שהרוב לא כך. ואכן, מאד מצער מה שמרגיש מי שרע לו. ה' יעזור ותן כחות והתגברות]

לגבי הסוף - זה לא דווקא "אנשים שקל להם בחיים". לפעמים ההסתכלות הזו עצמה, מקלה על החיים, בצדק.

וחלילה, לא שקשה להבין איזה סבל עובר על אנשים.. וגם לא דנים למה מישהו "רואה את הרע". הרי בעצמי ציינתי בכמה הודעות שזו יכולה להיות סיבה. אבל כשכותבים כאילו זו "עובדה אובייקטיבית" חלילה - אז צריך להעיר שהרבה בא ממה ש"בראש". זה מה אמרתי, וזה בעצם גם מה שאת אומרת..  וגם - כדאי גם למי "שיש לו סיבות", להתאמץ לאמץ מבט אחר קצת, חיובי יותר (לא אומר שזה כ"כ קל), זה יכול להיטיב לו עצמו.

לא טוב בנישואיהם. מאיפה זה לקוח? ההסתכלות המרה הזו?

[ואם קורה משהו "בסדר גודל" - הרי קורים הרבה יותר דברים טובים]

ב. מה שבארץ - זה מה שצריך יהודי בארץ להודות עליו ולשמוח בו.

אם הקב"ה משמח את עם ישראל בארץ אחרי אלפיים שנות גלות - ומישהו בוחר דווקא לחפש דווק למה "לא טוב" כי בחו"ל עדיין יש דברים רעים, בעיני יש בכך צד של כפיות טובה. כתוב על האיה שמוזכרת בתורה, שנקראת גם "ראה". למה? כי "עומדת בבל ורואה נבלות בארץ ישראל".

ג. תכל'ס - אנשים כן מאושרים. כך ענו על השאלה הזו רוב הנשאלים כאן בארץ. כאן אנחנו חיים. ובהחלט יש שעובדים על זה. מסגלים לעצמם צורת מבט. בבחירה.

רבי מנשה מאיליא, תלמיד הגר"א, אמר שכל זמן שיש איזו תולעת בנקיק סלע שלא נוח לה, הוא עדיין לא יכול להרגיש לגמרי טוב. זה מבט "קוסמי" כזה. אבל לא קשור להסתכלות על מרה על המציאות.

הרי היית יכולה לכתוב בדיוק ההיפך: "ויש טוב. הרבה".

למה בחרת לכתוב דווקא כך? זו בדיוק שאלה של בחירה והסתכלות. אם את מרגישה טוב עם זה - אין לי אלא להצטער עבורך (ואף אחד לא אמר שההסתכלות על הטוב, הופכת את הרע שיש בכל מיני מקומות, לטוב. אם כי בוודאי שהיא מסייעת להוסיף טוב).

והאמירה ש"לרוב האנשים לא טוב" בנישואין (אני לא מכיר בדבר הזה "זוגיות". או שנשואים - או שלא), היא לא "עובדה" אלא שקר.

הרי את לא בדקת מה "לרוב האנשים". ואין לך היכולת לבדוק את זה. וכבר את וקבעת "זו עובדה" - שקר.

ולדעתי, אכן ברור שדווקא לרוב האנשים טוב בנישואיהם. היום גירושין זה כבר לא כ"כ דבר בלתי אפשרי, והרוב נשארים נשואים, כי טוב להם כך. כמובן, צריכים גם לתחזק.

כחוט השערה - שמבדיל שמיים וארץ - יש בין להצטער ממש על הרע שהזכרת, לבין להסתכל כך על העולם.

זה ממש לא נורמלי, "הורים חולי נפש" וכו'.. העולם מלא בהורים נפלאים שמוסרין את הנפש על ילדיהם, וזה מה שאת "רואה"..

[כעת אני רואה שאת אומרת, "נכוויתי אישית בתור נערה". זה באמת מאד מצער. אולי זה מסביר ומלמד זכות למה את רואה כך. אמרתי שאלו דברים שמתחילים מהראש. אבל זה ממש לא בריא. חבל שתתני למנוול כזה לנהל לך את ההסתכלות על מכלול החיים]

הבחירה היא של כל אחד. מאד ממליץ לנסות לעלות מעל מה שגורם להסתכל כך - בלי לאבד את הרגישות לכל שמץ חוסר צדק.

זה טוב מאד שכואב לך שיש רוע.

וזה לא סותר שאת חזקה נפשית.

אבל כדאי לסגל מבט חיובי בעיקרו, זה גם יותר בריא, בלי סתירה לזעזוע מהרע. כך גם אפשר יותר להוסיף טוב.

ואכן, מי שחש כמותך, עדיף שיעשה לעצמו גדרים בשמיעה על "דברים רעים". הרי לא מדובר על משהו שהוא יכול לעזור בו - למה להזיק לעצמו.

אדם ממילא אינו יכול לדעת כל מה שקורה בעולם. בחדשות וכד' מביאים מה שאטרקטיבי. אז עדיף, לטובת עצמך והסביבה, שתשמעי פחות דברים כאלה, תבני אישיות יותר שמחה - וממילא גם תקריני מזה על אחרים. "תרומתך הצנועה" למאבק ברוע, ולהוספת טוב...

החיים יקרים. אם לא היית, לא היית מרגישה טוב יותר, כי לא היית...

ומה שאסור, מצביע גם על המציאות האמיתית, שחיי האדם נמשכים מעבר לעולם הזה, ולפעמים מה של"ע הוא מתייסר, הוא בגדר "יסורים ממרקים" ויזכה לעתיד לבוא.

אבל עם כל זה, בוודאי שצריך להיעזר ככל האפשר, כדי להתגבר על מה שלא טוב ואכזרי. לעשות כל מאמץ להרגיש טוב, הן מבפנים והן מצד הגורמים הסביבתיים.

חזק ואמץ!

שה' יעזור לך להרגיש טוב, לשמוח, לראות אור - וממש לשמוח שאת חיה וקיימת..

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.