זה כל-כך גרוע
כשהכל סביב רעוע,
אין אחד שלא פצוע
והלב מאיים להיות קרוע,
תמיד יהיה את האחד הרגוע
כאילו רק הוא אינו פגוע
מפלאי הטבע הפרוע.
ואין פלא שהכל נגוע
כשרעל בכל האזור זרוע.
אבל גם כשהכל נראה מנוע
נהיה חייבים להמשיך לנוע,
אל עבר מקום אחר
נקי, טהור וזך יותר.
נהיה חייבים לקוות שזה ייגמר
וכמה שיותר מהר
שלא נצטרך עוד להישאר
איפה שנלחמנו עם אחד כנמר,
והוצרכנו היטב להיזהר
מכל מגע עם הזוהר.
וזה יהיה קשה להיזכר
וקשה יותר - מכל המצטבר
להתנקות ולהיטהר,
אך בזהירות בל ניפטר..
כי לא בטוח שיש מישו כלפינו בעל חוב
ולא בטוח שנעלה לעולם שכולו טוב,
אולי להפך ניקלע לתוך הגוב
כמו איזה גורל של חתול רחוב.
ולאט לאט יכסה אותנו האוב
חזק חזק בחיבוק של דוב
עד שהדם יתחיל לזוב
והגוף כולו בנוזל החם רטוב..
גב לבטן פתאום יהיה קרוב
ומנגד תקום דרכינו דרך איוב-
ששנים ודורות בה הלכנו
שאף לרגע לא חשבנו
על מישו אחר בלעדינו.
רק אכלנו ושתינו, ישנו וקמנו
וכך חלילה על הכל חזרנו.
ועשינו את עצמינו כאילו לא ידענו.
כאילו במעמד הנשגב לא נכחנו
אם לא בגופנו אז בנשמותינו.
כאילו לא הבנו והפנמנו
את האופן בו שהינו
באחדות ליבנו עם עמנו.
ועכשיו, כשהכל אמור להיות נהיר
נתפלל לזכות ליום הבהיר,
בו הכל יהיה זהיר
בין בחי בין בחציר,
ונאהב ונכבד כגדול גם צעיר.
הכל יהיה כל-כך אדיר
שהארץ כולה תהפוך לעיר
ובעיר כולה, ייבנה הדביר
מקום משכנך בבניין תמיר,
וכל בריה ובריה אף שאינה זמיר
יהללו ויזמרו לא-ל הכביר.
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.
