"בקצרה ולא בראליות" נוסח תשע"טיעל
עבר עריכה על ידי אנחנו יחד נבנה בתאריך כ"ב בשבט תשע"ט 18:04

או במילים אחרות: שרשור התפקדות מעודכן

 

פסיפס מתחדש, הפורום מתחדש, הרבה מים עברו בירדן והרבה אנשים התחלפו בפורום מאז שL ענק פתח את שרשור התפקדות, או "בקצרה ולא בראליות מי אתם?" - פרוזה וכתיבה חופשית. אפשר למצוא שם כמה ניקים בהודעות מפדחות במיוחד מלפני שש שנים (אל תחפשו, ראו הוזהרתם), אבל תכל'ס המטרה היא להכיר.

לכן, כותבים חדשים וישנים, בואו והתפקדו!

 

 

שם

גיל

סגנון כתיבה עיקרי (וגם משניים)

ציפיות מהפורום

אם הייתם שוקולד איזה שוקולד הייתם

ולסיום - תייגו ניק מוכשר שעוד לא התפקד כאן.

 

שוטו!

אני אתחיל -יעל

שם: יעל

גיל: 17

סגנון כתיבה: שירה, קטעים, לפעמים גם פרוזה. היו ניסיונות בספוקן וורד שמעולם לא הוקראו

ציפיות מהפורום: אני מקווה שהפורום הזה ימשיך להיות מצע גדילה נוח למשוררים חדשים, שידרבן אנשים לכתוב ושתצא ממנו ספרות טובה ואיכותית.

אם הייתי שוקולד: סביר להניח שהייתי שוקולד עם 70% מוצקי קקאו.

 

אני אתייג את @בחור שמח 

 

ועוד כמה, תסלחו לי

@נפתלי הדג

@פרפר בכלוב

@שורקת

 

...בחור שמח
עבר עריכה על ידי בחור שמח בתאריך כ"ב בשבט תשע"ט 19:07


עונהאלאיהאחרונה

עונה!פרפר בכלוב

שם אנה

גיל 19

סגנון כתיבה עיקרי (וגם משניים) לא משהו מוגדר, מה שנשפך הלב

ציפיות מהפורום

אם הייתם שוקולד איזה שוקולד הייתם קליק סגול או שוקולד מריר

ולסיום - תייגו ניק מוכשר שעוד לא התפקד כאן. @מגוש @גיטרה אדומה

 

עונה-גיטרה אדומה

שם---

גיל-דקה ל17

סגנון כתיבה-מה שיוצא..

צפיות-שיהיו עוד תרגילי כתיבה מעניינים.

אם הייתם שוקולד,איזה הייתם?-קליק כריות/שוויצרי.

ולסיום-תייגו ניק מוכשר שעוד לא התפקד כאן.@מי אני ומה שמי

עונהפלפלחריף

שם

גיל 16

סגנון כתיבה עיקרי (וגם משניים) שירים, וכתיבה חופשית

ציפיות מהפורום שימשיך להיות מקום שנחמד לי לשתף בו דברים

אם הייתם שוקולד איזה שוקולד הייתם פסקזמן

ולסיום - תייגו ניק מוכשר שעוד לא התפקד כאן. @ארי1 @ניצוץ ההוויה @לעבדך באמת!

 

חן חן..לעבדך באמת!
שם- רעיה
גיל- 19

סגנון כתיבה עיקרי (וגם משניים) - הכל

ציפיות מהפורום - מכל מלמדי השכלתי.
ושנזכה לקרוא דברי טעם וכתיבה מענגת..

אם הייתם שוקולד איזה שוקולד הייתם- שוקולד אקסטרה חלב עם עוגיות.

ולסיום - תייגו ניק מוכשר שעוד לא התפקד כאן.
@נחמיה17 אולי?

היי. תודה.נחמיה17

אענה מאוחר יותר בעה"י בל"נ.

עונהניצוץ ההוויה
שם- אסף.
סגנון כתיבה עיקרי- עוסק בעיקר בשירה מדוברת (ספוקן וורד) וכמו כן גם בשירה לא מדוברת;)
ציפיות מהפורום- להתחדד ולהיחשף לקהילת כותבים מגוונת שתעצים את ההסתכלות שלי ותסייע בעדי ללמוד להעמיק
אם הייתי שוקולד- הייתי ככל הנראה חלבה,אבל נניח שהייתי שוקולד,הייתי מריר עם -97 אחוזי קקאו.
תיו@כוסף
עקב בקשתך- אענה.בחור שמח

שם- ידידיה

גיל- 20

סגנון כתיבה- פרוזה, קטעים, שירה קצרה וארוכה, טיפה ספוקן וורד(שב"ה מעולם לא עלה לכאן כרגע...)

מקום שנעים להיכנס אליו, פותח את הלב ואת הכישרון לכתיבה טובה יותר. ושאנחנו נהיה טובים יותר. לפתח מתנות שה' יתברך נתן לנו.(אמרתי את ה כמה פעמים שאני מאמין שהכתיבה זה הכוח הכי חזק בעולם...)

שוקולד- מיני פסק זמן.(למה מיני? נתחיל בקטן..)

תייוג- @היי זאת אני .. (היא עוד קיימת?)

 

בהצלחה לכולנו!!

....כוסף
עבר עריכה על ידי כוסף בתאריך כ"ג בשבט תשע"ט 00:38

גיל 19

סגנון כתיבה עיקרי, שירה, קצת קטעים

ציפיות מהפורום- תגובות הערות והארות בעיקר על עצם הכתיבה וההתנסחות

אם הייתי שוקולד הייתי לבן עם עוגיות

ולסיום - מתייג את @חותם צורי

 

אני כאןברוך השם
שם- יולי (כן כן, כי נולדתי ביולי. מוזמנים לשלוח לי מזל טוב כשיגיע)
גיל- 14 (צעירה ויפה)
סגנון כתיבה- מה שיוצא לי
ציפיות מהפורום- יהיה נחמד ללמוד פה משהו חדש
ושמישהו יסביר לי מה זה פסיפס
תיוג: אולה @אילת השחר
יאללה עוד תיוגברוך השם
היי, נעים להכיר פסיפס

באופן כללי, פסיפס הוא במה ליצירה יהודית. מה זה אומר בפועל? יוצרים שולחים יצירות שלהם (מכל תחום - כתיבה, ציור, צילום, מוזיקה ועבודת יד), מקבלים פידבקים ותגובות ויוצאים לאוויר העולם. שלוש או ארבע פעמים בשנה נפגשים כולם לסוג של יום עיון שבו מכירים, נהנים ולומדים דברים חדשים בכל מיני סדנאות. אנחנו מפרסמים על המפגשים בפורומים ובפייסבוק, מוזמנת לעקוב.

 

את יכולה לקרוא כאן על היחסים בין פסיפס לפורומים (בסוף השרשור יש פסקה שמתייחסת לזה), וכאן יש הסבר איך מעלים יצירה.

...אילת השחר
עברתי רק כדי להניח פה...

שם - אחד מאבות אבותינו הקדומים...

משתדלת להיות ראויה לשם שניתן לי (באופן כללי, בחרתי ניק כדי לא לכתוב את שמי בגלוי...אממ...),
בין כה הרבה חברות קוראות לי בשם הניק, אז זכיתי בשם שני - שלא נכנס בהגדרת 'לכל איש יש שם שנתנו לו הוריו' - מהמם בעיניי (אני בחרתי;).
גיל - 29 (באמת?!!!לא מאמינים לך...כן,כן...).
סגנון כתיבה- משולב - שירה, סיפורים והרהורים שזוכים להכתב בעיקר לעצמי.
ושטויות. הרבה מאלה.

ציפיות מהפורום- חשבתי שזה מושג שקשור לכריות...
כבר לא כאן כדי לצפות ממנו למשהו ממערכת הפורומים בכללה. כתבתי לא מזמן מה הייתי שמחה שיהיה.
דימוי!!!!אני אוהבת!
כר פורה שמתרוצצים עליו הרבה סוגים של בני צאן ובקר מסוגים שונים ולכל אחד הייחודיות הצבעונית והייחודית שלו.
או (זה אחד טוב גם כן-) מסיבת צבעים וצלילים ססגונית הרמונית ומיוחדת שלכל גוון יש משמעות וחשיבות ומה לתרום.
ושיעורים. הרבה לימוד מאחד לשני כדי לגדול ליוצרים טובים שמוציאים תחת ידם יצירות טובות.

שוקולד - כמו מן כזה, שכל מי שטועם זה בדיוק בטעם שהוא אוהב ומתחבר ומתגלגל לו טעים על הלשון ובחיך.

תיוג מוכשרת ואהובת נפש @מחפשת^.

(תודי שאחד השטותיים שיצאו לי..אבל נהנתי מכל רגע;)
הי! איזה כייף לימחפשת^

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

שכחתי את החשוב ביותרברוך השם
אם היית שוקולד היתי נוטלה!
עונה-יש ויש...

שם- אנונימי

גיל- 18 וחצי

סגנון כתיבה עיקרי (וגם משניים)- לא מוגדר... כל פעם משו אחר, מה שזורם.

ציפיות מהפורום- להמשיך להיות כזה מדהים ותורם.

אם הייתם שוקולד איזה שוקולד הייתם- שוקולד וניל עוגיות ולפעמים שוקולד מריר...

ולסיום - תייגו ניק מוכשר שעוד לא התפקד כאן.- @פרפר בכלוב, @ארי1

 

עונה:מחפשת^

שם: מחפשת, כן- כל טבע ראשון הופך לשם שני

 

גיל: 21

 

סגנון כתיבה: פרוזה, שירה, והרבה חומר לימודי

 

ציפיות מהפורום: יש כאן חומר מעולה, איכותי. וכייף לקרוא כאן. מה הציפיות שלי? להתעמק יותר בדברים שאנשים כותבים, להבין טוב יותר.

 

אם הייתי שוקולד: ברור שבלונדי! קרמל ומלח ים! השילוב בין מתוק למלוח הוא מעולה ממש

 

לתייג ניק מוכשר: @לעבדך באמת!  ועוד ניקית מוכשרת, אבל היא התפקדה כבר.

 

 

 

 

תודה אהובית❤️לעבדך באמת!
הידד!חולות
חיים
20
כותב בעיקר שירה, מעט פרוזה
אגוזים
@חותם-צורי
טוב נו..חותם-צורי
חותם- 22
שירה/פרוזה/קטע
פררו רושה (מסתומא)
מממ אני מצפה מהפורום לקבל פידבקים תרגילים מאתגרים וחברה של אנשים טובים כמו שיש פה בדכ
הי, תודה!לב סדוק


בבנחמיה17

שם- נחמיה

גיל- 18 (תכף כבר 19)

סגנון כתיבה עקרי- שתיקה. בעקרון הכל- משתדל לא להיות מקובע על אחד אם כי נראה לי שהרוב שאני מעלה זו כתיבה חופשית/ שירה חריזה עם משקל דקדוקי. 

 

צפיות מהפורום- שיח פורה, מקום שאפשר לפתח דיון בתגובות. מקום בלי ציניות והרבה סבלנות. מקום רציני, כזה שלא יהיה מפחיד להעלות לפה יצירה כי הוא דורש רמה גבוהה אבל גם נותן לי את ה"פוש" ליצור עוד ולהשתפר. עוד נקודה- אולי להגדיר זמן קריאה לפי אורך טקסט ושיהיה סימון ל"כמה אנשים קראו". כי אחרת יש אנשים שרוצים שהכותב ירגיש שקראו אותו אבל לא באמת יש בהם רצון להגיב.

מקום עם במה גדולה מצד אחד מצד שני לא סואנת. מקום שמכיל בית מדרש מצד אחד ומהצד השני- מכיל גם לא בית מדרש כל עוד הוא דתי. כן, דתי. מקום כזה שלא מפחד להגדיר את עצמו כשומר מורשת ישראל סבא.

 

מקום שיתן גם צוהר לשיח מחוץ לפורום הזה (זה כולל גם שיח בסתם נוג"ה נסיו"פ וכו' וכד')

 

בעיקר בעיקר- מקום.

 

לא הייתי שוקולד. שוקולד שאיכשהו עולה לי במחשבות כשאני חושב על השאלה הזו-

שוקולד חלב, לא "שוקולד חלב מעולה", סתם שוקולד חלב. של עליה. עם העיצוב הישן. לא מגדים אבל גם ללא אבקת חלב נכרי, רבנות. אולי "עלול להכיל רכיבי". ואולי אולי אולי- כזה עם פצפוצי אורז. שנזכה. (אולי אפי' כשל"פ, לפתית).

 

ניק- @יחידי, יא-ללה, נראה אותך, גבר!

 

שכוייח @אנחנו יחד נבנה.

 

וכל השאר- לחיים לחיים! נשתמע.

בהצלחה בעבודתו יתעלה (היינו, החיים).

 

"כל העצבונות שבעולם באים רק מפני שאינו רוצה את רצון את רצון ד' יתברך, הבורא יתעלה, באמת." (מרן הרב אי"ה קוק זצ"ל)

 

כתבת יפהיעל

תמיד כיף לקרוא אותך.

 

בקשר לרעעיון של מספר אנשים שקראו, אני חושבת שעלה משהו כזה והתברר שהוא לא מעשי. בכל מקרה אפשר להגיב ב"קראתי" וזה מספיק

עונהשורקת

שם סוד סודי ביותר

גיל החודש נהייתי 17

סגנון כתיבה עיקרי (וגם משניים) מה שיוצא או זורם.

ציפיות מהפורום שהוא יתן השראה לכתיבה שונה, שיהיו כאן דברים איכותיים ויצאו כשרונות חדשים, ושאני באפן כללי אתעמק יותר בדברים שאנשים מעלים לפה 

אם הייתם שוקולד איזה שוקולד הייתם לבן עם אגוזים

ולסיום - תייגו ניק מוכשר שעוד לא התפקד כאן. @דוס בדם

אני.לב סדוק

 

בת 16

 

סגנון עיקרי- שירה וכתיבה חופשית

שלום בלא כחל
וואי כיפ לחזור! וכיפ החידוש!!
גיל: 18
סגנון כתיבה עיקרי... שירה, קטעים קצרים, ספוקן וורד שנותר בדכ ללא במה
אני לא מצפה, אני מקווה שהפורום יהיה מקום לקבל בו הערות ולספוג קצת כתיבה וסגנונות.. להעיר, להאיר, ולקבל כיוון בעצמי.
הכי הכי ישמח אותי ללמוד דברים חדשים.

אם הייתי שוקולד... ממ. הייתי מין עירבוביה... מריר של ורד הגליל אני חושבת
...ריעות.

שם- ריעות

גיל- עוד שניה 20

סגנון כתיבה עיקרי (וגם משניים)- משתדלת לגעת בהכול. אוהבת לכתוב שירה אבל נהנית יותר (ולדעתי גם טובה יותר) מפרוזה. אבל באמת שמשתדלת לנסות כל דבר שמתחשק לי.

ציפיות מהפורום- בעיקר שנלמד להגיב יותר בביקורת בונה, כלומר לא רק מחמאות. חושבת שזה מקום נהדר לעשות את זה.

אם הייתם שוקולד איזה שוקולד הייתם- הסוף של המגנום.

ולסיום - תייגו ניק מוכשר שעוד לא התפקד כאן.

..חוני המעגל פינות
שם-חוני
גיל-19
סיגנון-בעיקר שירים ופרובוקציות
ציפיות-להינות ללמוד לקבל ביקורת
שוקולד-לא יודע. אני אלך על היקר מביניהם.
שם: נעהנעה ונדה

גיל: 15

סגנון כתיבה: סיפורי מתח.

ציפיות: שיעזרו לי לשפר את יכולת הכתיבה, כי מרגיש לי שאני רצה מידי עם העלילה ולא יודעת להתעכב על סיטואציות לא קשורות, אבל מוסיפות, כמו בספרים הרציניים.

אם הייתי שוקולד הייתי שוקולד לבן. כי זה טעים...

 

ניק מוכשר: @אין עלי בעולם

טוב. נראה לי שהגיע הזמן להתפקד כאןקפיץ

שם:

חנה

גיל: 18

סגנון כתיבה עיקרי (וגם משניים) : כבר כמעט לא כותבת, (זה גם למה לא הגבתי כאן עד שעכשיו החלטתי שבא להתחיל להסתובב גם בפורום הזה). אבל... שירה (לרוב עם חרוזים מדויקים, אבל הלוואי שתמיד) , לפעמים קצת סיפורים.

ציפיות מהפורום: שיגרום לי לכתוב, אפילו שטויות מוחלטות, אבל שיחזיר אותי לכתוב קצת.

אם הייתם שוקולד איזה שוקולד הייתם: לבן עם סוכריות קופצות


..אין עלי בעולם

שם- שהם

גיל- 15

סגנון כתיבה עיקרי (וגם משניים)- הכל

ציפיות מהפורום- לקבל רעיונות 

אם הייתם שוקולד איזה שוקולד הייתם- שוקולד חלב של עלית או שוקולד של ורד הגליל 

ולסיום - @נעה ונדה 

 

הי תודה נעה ונדה


חדש פה..צבי לנדמן

שם - ¯\_(ツ)_/¯

גיל - 22

סגנון כתיבה עיקרי (וגם משניים)- פרוזה, שירה, מוזיקה

ציפיות מהפורום - לקרוא יצירות של אחרים, ולראות מה אחרים חושבים על מה שאני כותב וגם שידחוף אותי לכתוב.

אם הייתי שוקולד הייתי שוקולד מילקה רגיל

תשובהדמעה שקופה

רבקה

 

שירים עם לחן

 

שוקולד מריר 60% עם אגוזים.

עונהרק להיות.

הודיה

16.5

כותבת רשימות, כתיבה חופשית בעיקר לעצמי...חדשה כאן.

אני שוקולד בשלבי ההכנה. קצת קקאו אולי?

אז אני מתפקדת כאן...שושיאדית
שושיאדית. זה השם שלי לעת עתה
16
כתיבה עיקרית, שירים בחרוזים לפעמים קטעים ספרותיים ולעיתים רחוקות יש לי יציאות לא ספרותיות בעליל... סוג של פריקה או משהו...
אה אני גם כותבת ספר - להנאה, אם יצא נורמלי אולי אוציא לאור...
כשאין לי השראה אני נכנסת לפה ומקבלת השראה תודה להשם.
שוקולד?... מממ נראה לי רבע לשבע כשבפנים וניל ובחוץ שוקו.
אינלי מושג מי לא התפקד... אבל מה שבטוח - כולם פה מוכשרים עד מעל לראש!
חדש!!!_פלג_

פלג

15

לא יודע

ביקורת בונה

מריר אגוזים

 

סקלוני נאימח שם עראפת

עוד שנה עברה, ורחוקה מהכרעה

שוב במטאפורת שדה הקטל הדמיוני,

הלוחמים כפר עייפים לא תוקעים תקיעה,

שותקים השופרות הצועקים מתוך גרוני

המלך בשדה מתרוצץ והוא עירום

גלימותיו שסועות קרועות ביד כל משרתיו

האם בכלל קיים, הטוב הוא או איום?

ואיך נדע את האמת, מה נעשה עכשיו?

מניפים הלוחמים חרבות שבורות,

היש אלהים אם אין? היכן ממליך המלכים?

בסיבוב אגודל פלדה מתיזים ניצוצות,

משליכים חרבותם בצל העצים ונחים.

עצים שכאלה, עץ הדעת ועץ החיים,

פירותיהם בוסר, גבוהים ענפיהם,

אם ישנו מלך, בצמרתם מסתתר, בשמיים.

אך נדמה שרק ציפרים בצמרת, ואין מנחם.

כל אדם סוקל את עצמונקדימון

המצוי הראשון. מיכאל אברהם.

אתה לא תרגיש יותר את אלוהים לעולם, אך אולי תדע אותו.

מה הכוונה לא תרגיש את אלוהים?קעלעברימבאר

הנה, אני מרגיש אותו

אתה ימח-שם-עראפת?נקדימון

מאיפה קביעתך שהוא לא ירגיש את אלוהים *לעולם*?קעלעברימבאר

ומה הקשר למצוי הראשון ולרב מיכאל אברהם?

חמוד שלי. אתה ימח-שם-ערפאת?נקדימון

חמוד שלי, חזרת בזמןקעלעברימבאר

לעתיד וראית את ימח שם עראפאת עוד 50 שנה?

מאיפה הקביעה של ךשהוא עוד לא ירגיש לעולם את אלוהים?

נשמע שאתה הופך את אלוהים למושג לוגי קר וטכניקעלעברימבאר

שניכם טיפשיםימח שם עראפת

ולמה לעזאזל השרשור הזה מופיע בראשי

נעים לי לקרוא את זה ()צדיק יסוד עלום

ימח שם עראפתאחרונה

לך מפה יצר הרע לך

...רחל יהודייה בדם

חופש.

חופש מחיפוש. חופש מחשוף.

ערגה. חופש מלהרוג. להרוג את הערגה.

הערגה שהורגת.

הורגת את החופש.

הורגת את הערגה. לקודש.

קודש זה טוהר.קודש זה בוסר.

קודש זה הילד הזה שאף פעם לא התבגר.

נעלם. קודש זה היעלם.

לכן הקדושים נעלמים.

לכן קודש הקודשים איננו כאן.

כי העולם הזה הורג לחופש והנעלם לא יכול להיות

בחופש.

שנה טובהזיויקאחרונה

שה' ימלא כל משאלותייך לטובה

יש פה ביקוש לסיפור שהוא בעצמו פיצול של סיפור אחרמשה

שפורסם במקום אחר?

מה הכוונה?אריק מהדרום

סיפורי משה רטמשה

אני עדיין לא מבין מה הכוונהאריק מהדרוםאחרונה

שר - האורותצמר-ארד

היי לכולם זה סגנון קצט שונה ובכ"ז

הם רכבו על אופנועים בעמק הטרשי

מדי פעם עברו על יד תחנת אוטובוס או אוהל בדואי מזדמן

גימלי ישב בתוך הסירה ליד לגולס ידידו

בעוד החמה שוקעת - צללי הערב ירדו

ככה רכבו כל הלילה בדממה שאיש לא הפר

היה זה ערב ראש השנה וגנדלף נשא באמתחתו את הציוד הנדרש

"דבר לגולס, תאר את אשר עיניך רואות"

לגולס ההאיל על עיניו מפני השמש העולה

"אני רואה גבעה ירוקה מסביבה בנייני בטון אדירי קומה

ובראשה מבנה מוזר עם כיפה עגולה

סביב לגבעה הכל דומם כולם ישנים

אך בחצר המבנה שני אנשים עם קסדות בד

שותים משקה שחור עם גרגירים

מעודי בכל שנות חיי לא ראיתי כמראה המוזר הזה"

"זאת ישיבת הספר ואדורס הקודש שמה", אמר גנדלף

"וראש הישיבה תאודן בן תימה שמו

ריש מתיבתת ארץ הספר שוכן בו כבוד

בעלות השחר מגיעים אנחנו

ונתפלל איתם ותיקין אך מעתה

עלינו לנקוט במשנה זהירות משום

שבמלחמה על הבית הם נתונים

על כן הישמרו לבל יישלוף

אף אחד מכם את הספרים.."

המשך יבוא

געוואלדיקעימח שם עראפת

מחכה להמשך

כן?צמר-ארד

מה אהבת?

את הרפרנסיםימח שם עראפת

את הרוב כנראה שלא הבנתי, אבל אהבתי את גנדלף, ואת תאר את אשר עיניך רואות, ובכללי את ההיגיון החסר היגיון של הסיפור

חחח...צמר-ארד

רואים שלא קראת עד הסוף את הטרילוגיה

או ליתר דיוק עד העמצה

חיחי, לא קראתי בכלל, רק ראיתי תסרטים מזמןימח שם עראפת

לצערי..צמר-ארד

לצערי לא ממש אוכל לדאוג לך לחלק שני לפני סוכות

ככה שתעלץ להשאר כרגע עם לספור את הכבשים שלך בגבעה

חחח, דונט וורי אני אתאזר בסבלנותימח שם עראפתאחרונה

בינינוצמר-ארד

זה כנראה חשוב יותר מהסיפור שלי

אין מצב שאני אהיה האדם היחיד שנהנה מזהסופר צעיר
מזעזע 😀צדיק יסוד עלוםאחרונה

והוא פרסם את הפרומפט ולא את התוצר 😆

...רחל יהודייה בדם

בעולם הנעלמים רק הפחד אינו נעלם

הפחד מלהימצא. הפחד מלהפסיק להתקיים.

אנשים חושבים שיעשו להם טובה אם יגאלו אותם

וישחררו אותם לחופש.

אבל החופש הורג.

בעולם הנעלמים יש פחד.

פחד מזה שישבור את הנעלם לנעלמים קטנים שקטנים מדי בשביל להתקבל לממלכה.

נעלמים מדי אפילו בשבילה.

בעולם הנעלמים כשהם רוקדים בחן את ריקוד הסולו שלהם

הריקוד מהוסס מעט.

איה זה שיהרוס את הריקוד ויצטוות לנעלם ויגרום לנעלם לחשוב שהוא לא צריך עוד לרקוד לבד.

שהוא יכול לעזוב את הממלכה ביחד. ולהישאר נעלם ביחד.

שייתן לו את החירות להיעלם.

וואוכְּקֶדֶם

התחברתי לדיוק של הריקוד המהוסס

נעלמיםמשה

אבל השאלה הגדולה זה בעצם האם להיעלם זו בעיה. כלומר, שאנחנו תלויים במי שסביבנו או שזה סבבה להעלם לפעמים.

לא נראלי שזו כוונת המשוררתכְּקֶדֶם

נקרא לנערה ונשאל את פיהמשה

...רחל יהודייה בדם

אני פחות בקטע לפשט את הדברים שאני כותבת..

לא אישי כמובן

@משה @כְּקֶדֶם

🙂

להיות מוגדרxmasterx

על דרך ההיעלמות ולא הגילוי

הגילוי מפחיד מי שרוצה שינסה להצטרף להיעלמות

מה פירוש נעלם?

פירושו: הלך לכל הרוחות

כמו השיר

"אני אף אחד מי אתם

האם גם אתם אף אחד

אם כך יש שניים מאיתנו

אל תגלו"

מעניין 🧐צמר-ארד

שיר מעניין

מסתורי משו

השפעה פנימית נסתרת

געוואלדיקעימח שם עראפתאחרונה

סיפור לא מעניין שכתבתי:צדיק יסוד עלום

כותרת הסיפור: "שלוש שיחות (ואפילוג)"

1.צדיק יסוד עלום

"חזרתי לישיבה לתחילת זמן אלול ופגשתי שם את עמיחי"

"וקנין?"

"לא זוכר איך קוראים לו... רזה, קורא בתורה בספרדי ירושלמי"

"די בטוח שזה וקנין. בחור טוב, היה באגוז"

"בקיצור הוא אמר לי שיש עכשיו כמה חברים שנפגשים בערבים ומתווכחים על פוליטיקה בגן סאקר, נפגשים עם חילונים ומנסים להשפיע. אני ממש רוצה ללכת גםף אבל מתלבט על הסדר ערב."

"מה תשפיע?"

"תצחק תצחק, אבל כשתראה כמה החילונים בורים ואיזה סיסמאות הם משלשלים מהפה אתה תבין שיש ערך גדול למחשבות של בני תורה"

"גם לדוסים יש סיסמאות בלי סוף"

"בסדר אבל זה לשטחיים, מי שלומד תורה כמו שצריך מדבר אחרת. אתה יודע איך זה לפגוש בעלי בתים, זה לא כמו השיחות שלנו"

"כן..."

"אז עמיחי הזה העלה את הנושא של התורה של הגלות והתורה של הרב זצ"ל, תורת ארץ ישראל. היית צריך לראות את זה, לחילונים שם היה אור בעיניים כשהוא דיבר"

"שמו"צים?"

"מה זה?"

"חילונים קיבוצניקים, יעני הארדקור"

"לא, האמת חבר'ה חמודים, הולכים למכינות, כמו הזה של נחל צופית. הם לומדים הרבה אבל דברים לא רלוונטיים, פילוסופיה והיסטוריה... הם מדברים על המצב הבטחוני אבל אין להם מושג על הערך של מה שאנחנו עושים פה, בסוף כמו שהרב קוק אומר הציונות היא דבר קדוש, זה לא סתם מקלט לאומי. שאלתי אחד כזה עם שיער בצבע תכלת מי היה הרב צבי קלישמן והוא לא ידע"

"מתערב איתך שגם בבני עקיבא בשוהם או בכפר סבא לא ידעו מי זה הרב קלישר"

"זה שונה אחי, אל תערבב. אנחנו הולכים לישיבות ובסוף זה משנה את המצב. פעם המזרוחניקים היו בורים... היום בזכות הישיבות זה ממש השתנה, תחשוב כמה אנשים נכנסים לצבא אחרי לפחות שנתיים של עמל בתורה, זה עושה השפעה מטורפת. כל חילוני שפוגש מחלקות בייניש יודע להגיד שאנחנו זה משהו אחר"

"כן..."

"... רוצה אחת?"

"לא אחי, לא מעשן."

"אתה יודע שהרב זצ"ל גם היה מעשן?"

"נראה לי שזה מיתוס. בטוח שהוא היה מרגיש שזה גומר לו את הריאות"

"הרב כדורי היה מעשן נובלס ואומר שזה הכי טעים למלאכים"

"וואלה..."

"דביר אבל למה אנחנו יושבים בחושך?"

"נשרפה המנורה ועוד לא הספקתי להחליף... וחוץ מזה יותר נעים לי ככה. אפשר לראות את הדקלים נעים מול הירח"

"מה נהיית לי עכשיו אורי צבי גורדון, אני לא רואה כלום אחי"

"אני אוהב אותך מאוד אביאל, הרבה זמן לא ישבנו ככה"

"אתה מוזר..."

"למה ככה?"

"אף אחד לא מדבר ככה, יושבים ומדברים אחי, לא יודע. יש לך סגנון מוזר..."

"אתה שומע את הצרצרים?"

"אתה רוצה שאני אזוז כאילו?"

"לא, טמבל. תשמע את הצרצרים."

"וואלה עד שלא אמרת לא שמתי לב, איזה רעש מטורף הם עושים."

"בלילות כאלה אני מרגיש געגועים למשהו שאין לי בחיים ואין לי מושג איך מגיעים אליו."

"מה נהיית לי ברסלבר, אתה רוצה להתבודד או משהו?"

"אבנר הג'ינג'י אמר לי שיש אומנים שיושבים בחדר ובוהים בקיר שבועות בשביל לקבל השראה"

"אבנר הזה כופר, מה אתה מקשיב לו? יש לו בספרייה בבית ספרים של הברית החדשה ודברים כאלה. אמרו לי שהוא להט"ב."

"אני מחבב אותו, יש לו משהו מיוחד."

"אתה מחבב את כל היצורים. לדעתי הוא חולה נפש. אני גם חושב שהוא מסתובב עם גויה. לא מבין איך חבר'ה כאלה לא עושים לך בחילה."

"הרגע אמרת שהוא להט"ב..."

"אתה יודע מי אני מדבר, היא מסתובבת מחוץ לישיבה לפעמים, לבושה לא הכי צנוע. בוהה במרפסות, אני חושב שהיא גם קצת קוקו."

"אבנר טוען שהיא סכיזופרנית"

"אין לי מושג מה אמרת עכשיו אבל אני מאמין לך. אבל עזוב את היצורים האלה, לי זה עושה צמרמורת. לא מתאים לך לחבב אותם, אתה מבלבל אותי."

"מה אני יודע... אמרתי לך כבר שאני אוהב אותך?"

2.צדיק יסוד עלום

"חזרתי לספר הזה אחרי שנתיים שלא העזתי לפתוח אותו. הוא מזיז לך משהו."

"נראה מפחיד. על מה זה?"

"דוסטויבסקי כתב אותו בתקופה שהתחיל הניהיליזם באירופה. אנשים הגיבו לא טוב למהפכה המטריאליסטית, הנוער התחיל להגיד שאין מוסר ואין ערכים, היה רומס את הדברים הקדושים לכיף. הגיבור בספר הוא אחד כזה... זה מבוסס על אחד הפרקים בברית החדשה. ישוע פוגש רועה חזירים שנכנס בו שד. דוסטויבסקי צולל שם לתהום הזאת ובורא את סטברוגין, עם אישיות מפוארת ונשמה חלולה. אף אחד לא יודע לכתוב כמוהו כיום."

"זה איזה שש מאות עמודים. בחיים לא קראתי ספר כזה."

"לא יודע אם טוב שתקרא אותו. יש תהומות עמוקים מאוד בנפש האדם. מי שמציץ לתהום התהום מציצה עליו בחזרה, זה ניטשה מפורש."

"בקושי מכיר את הכתיבה של ניטשה. אני די בטוח שהרב צבי יהודה אמר עליו שהוא נשמה מעולם התוהו."

"הוא היה שבור, כן. אני מצטער שלא הייתי חי בתקופה שלו."

"היית יכול לשגשג בגרמניה היהודית בתקופת ההשכלה."

"היו הורגים אותי כי אני יהודי. אולי הייתי משחזר את העורלה שלי ומשוויץ בה בכל מקום."

"אני שמח שאני חי כיום, אני חושב."

"פעם הדברים הרגישו אמיתיים. אנשים הרגישו שאנחנו לקראת פיצוח חידת החיים. היום זה מרגיש ביזארי וכמעט נאיבי לרצות לצלול למעמקי הנפש, לפרוץ את מחסומי התודעה. אפילו אנשים שעושים מדיטציות מצלמים את עצמם או משלבים את זה ברוטינה לאינסטגרם."

"ניסיתי לעשות מדיטציה. אין לי מושג איך עושים את זה. כל השרירים שלי כאבו."

"אני עושה הרבה מדיטציות. אני חווה דברים שאני לא יודע להסביר במילים, אפילו לעצמי."

"נשמע מטורף, איפה למדת את זה?"

"סיפרתי לך על שירה. היא היתה כמה חודשים במנזר בהודו. היא לקחה את זה ברצינות. אני נהנה לשמוע אותה כשהיא מדברת. אני די בטוח שהיא סכיזופרנית."

"באיזה קטע אתה חושב ככה?"

"יש לה דיבור כזה מוזר."

"זה הכל?"

"אמרתי לה שאני חושב שכדאי שתיפגשו. היא סקרנית לגביך. תפגוש אותה ותשפוט בעצמך."

"אני לא מתכנן להכריע האם היא סכיזופרנית. אני בקושי יודע מה זה."

"היא טוענת שהיא שומעת קולות. שהיא שומעת את האדמה שרה. כמה פעמים ראיתי אותה מנסה לחבק את האוויר ומתחילה לבכות."

"אני מסתנוור מהאור הכתום הזה, אפשר לכבות אותו?"

"שוט."

"אמרת יפה מקודם על החוויה שלך מהמדיטציה. אני גם מרגיש הרגשות נורא עמומות שאין לי מושג איך להסביר אותן אפילו במילים."

"כלא התודעה."

"כמו כלא. הייתי רוצה שיהיה מישהו בעולם שיוכל לתת לזה מילים."

"שמעת על הדא-דאיזם?"

"לא... מה זה?"

"הם טענו שבשביל להגיע אל העומק של נפש האדם צריך לבנות ערוצים עקיפים, בשפה של תת-מודע. בהמשך נולד מהם הסוריאליזם, כמו בציורים של סלבדור דלי".

"אני לפעמים מכבה את האור במרפסת ומסתכל אל הכוכבים ומרגיש שרוב היום אני אומר מילים שאין להן תועלת ולא מדגדגות בכלל את מה שאני באמת רוצה להגיד."

"כמו מחסום?"

"לא... כאילו אין לזה בכלל שפה."

"אתה חייב לדבר עם שירה. היא תשתולל כשתשמע אותך מתאר את זה."

"בת כמה היא?"

"אין לי מושג. מאוד קשה לדעת. בהתחלה הייתי משוכנע שהיא צעירונת, אבל יש לה קמטים בצדדים של העיניים. לדעתי היא נושקת לשלושים."

"זקנה!"

"אולי עדיף להגיד 'נשמה עתיקה'. לשלוח לך את המספר שלה?"

3.צדיק יסוד עלום

"חזרתי ממדיטציה ארוכה של קואן. ישבתי במערה אולי שבועיים, לא אכלתי כלום ולא שתיתי כלום. הלכתי מהנזיר עם שאלת קואן בסיסית, 'איך נשמעת מחיאת כף ביד אחת'. יש לתודעה שבע חומות שצריך להקיף שבע פעמים. אמרו לי שבבלוטת האצטרובל יש יכולות לשבור את החומות האלה. שקעתי בטרנס. קשה לתאר איך תחושת הזמן משתנה, איך תחושות הגוף משתנות. במדיטציה מכבים את המחשבות. אתה יודע שבני אדם חושבים בערך שישים אלף מחשבות בכל יום? אבל מי שמורגל במדיטציה מצליח די מהר להפסיק לחשוב ואז נכנסים פנימה והכל מרגיש אחרת. מצאו לפני כמה שנים קבר של נזיר טיבטי וכשנגעו בבשר שלו ראו סימנים ברורים של חיים. כמה שאנחנו לא יודעים כלום על השבעים קילו בשר שלנו. אני חושבת שמי שיודע למדוט יכול לגעת בנצח. הגוף האסטרלי מתחנן מאיתנו שנפתח לו חלון החוצה. גם בקבלה הנשמה מחולקת לחלקים. החלקים העליונים שלה מחוברים לשורש העליון של ההוויה, לקוצו של יוד. האור המבהיק שם יכול להוציא בן אדם מדעתו. גם הגנוסטים ידעו את זה, לכן הם המציאו את הדמיורגוס. אנשים נתקעים בתוך הבשר שלהם ומטביעים את כל הנשמה שלהם ואת כל האור העליון בתוך הסופיות של החומר. בגלל זה יש אנשים באשפוזים. הם הגיעו לאור בהיר כל כך ששרף להם את הפיוזים והם חיפשו דרך החוצה. הכדורים מחזקים את הכלובים של התודעה.

"יש לך ש' שורקת, בחיים לא שמעתי ש' כזו".

"זאת סוג של מחמאה?"

"לא הבנתי את רוב מה שאמרת, אבל נהניתי להקשיב."

"אתה רוצה לצאת לחופשי?"

"כן."

"שקרן."

"למה ככה?"

"מי שרוצה לצאת לחופשי לא עונה ככה."

"אבל אני באמת רוצה."

"מה זה מבחינתך חופש?"

"יש דברים שאני מרגיש שאין להם מילים בכלל ומשהו בי מתענה כי הוא לא יכול לגעת בהם. הם לא נמצאים בשום פעולה או מעשה או מחשבה שאני פוגש ביומיום. אני מרגיש שיש שפה אחרת שאני צמא אליה ואני לא דובר אותה, והלוואי והייתי יכול למצוא אותה ולהצליח לבטא את מה שאני מרגיש."

"למה אבנר קרא לך לפגוש אותי?"

"הוא אמר שאת סקרנית לגביי. גם אני הסתקרנתי."

"אבנר לא מבין כלום בדברים שהוא מתעסק בהם."

"בעיניי הוא גאון."

"גאון אולי, אבל הנפש שלו מתה."

"ושלך?"

"תסתכל לי בעיניים, מה אתה רואה?"

"חשוך, אז לא הרבה. אני רואה את ההשקתפות של הפנס רחוב."

"תסתכל יותר מקרוב."

"אני לא רואה עכשיו כלום."

"כי אתה טיפש."

"לאן את הולכת?"

"כואב לי כל הגוף."

"הכעסתי אותך?"

"גם הנשמה שלך חולה. אתה מלא טומאה."

"טוב."

"מה טוב?! אתה אדם מגעיל!"

"מה שתגידי."

"אמרת את זה מקודם בשביל ללעוג לי?"

"את מה?"

"על השפה האחרת."

"לא, זה מענה אותי."

"אבנר סיפר לך?"

"סיפר מה?"

"אתם שקרנים, אסור לי לדבר עם אנשים."

"אני נהנה לשמוע אותך מדברת. אני לא מכיר אנשים שמדברים כמוך."

"יש לך פוטנציאל לגעת באור אין סוף. אבל אתה טיפש."

"מה אני יעשה..."

"תגיד לאבנר שאני לא רוצה לפגוש לא אותו ולא אותך שוב."

"היה לי מיוחד לפגוש אותך, מצטער אם אמרתי משהו לא בסדר."

אפילוגצדיק יסוד עלוםאחרונה

לקול קרקוש ותרועת גונג חגיגית עלה עמוד השחר ושרט בחשכת הרקיע. עננים עמומים בכחול עמוק נחרצו בשמיים המתבהרים. גלגלי השמש חרקו על מסילותיהם, פנסי רכבים ושאגת מנועים בישרו ראשיתו של יום. מדרס נעליים עייף גרר נער צעיר למיטתו. לחייו סמקו ועיניו היו נפוחות. חדרו קטן, מיטתו סתורה, הוא נפל אליה וחפן את סדיניה. בחלונו דפק בוקר עיקש וציוץ ציפורים הבליח בעדו. שעון מעורר החליט לצלצל, שקיק קטיפה של תפילין בהה נכחה מהמדף. הוא חשב שהוא שומע את הכוכבים שורטים את החלל, שרגליו מתאחדות עם האדמה, שמפיו בוקע אור, שבעיניו שופעים רקיעים, שידיו צומחות ומתעבות ומתארכות. הוא נשם את הסדין ושתה את גליו ומשבריו. צחקוק עמום מבטן כבדה דנדן לו ואסף אותו אל השינה.

01ריק סאנצ'ז

מיכאל לא האמין שאדם נועד לחיות לבדו. ועדיין, הוא גר לבד כבר חמש שנים.

הדירה לא גדולה, אבל עדיף ככה, זה מה שהוא תמיד אומר, אחרת אני אאבד פה.

הוא מחייך ושואף עוד קצת מאוויר הלילה הקריר.

המרפסת הזאת זה הבחירה הכי טובה בחיים שלו עד עכשיו בלי ספק.

העיניים שלו נעצמות לאט והוא מניח להם, מרפה שרירים בכיסא הנדנדה הישן.

הוא תמיד האמין שהוא יחיה ביחד. עם אישה. עם משפחה. עם חברים.

אבל הוא לא חזר הביתה אחרי הצבא. וגם לא חיפש שותפים. והוא מאוהב. בשקט של הדירה הזאת. ובבדידות.

ידו המגששת מצאה את שישיית הבירות ושלפה עוד בקבוק קריר.

אפשר לומר שהוא המאושר שבאדם? הוא גיחך לאט, פותח עיניים כדי לשלוף את פקק הבירה במיומנות.

לגימה קצרה אל הגרון.

אפשר לומר שהוא בודד. שהוא האחרון להיקרא מאושר. מבטו נדד על אנשים חולפים ברחוב.

חבורת נערים מצחקקים וצועקים. שמחים.

זוג מדבר על משהו חשוב. זה בטוח משהו חשוב. תמיד זה חשוב. חיוך התגנב לפיו.

וכמה עוברי אורח הולכים בדד. כאלה תמיד יש, בכל שעות היום.

הוא הצמיד את הבירה לפיו ולגם ממושכות. נותן למחשבותיו דרור. כמו שהם אוהבות. כמו שהוא אוהב.

תמיד עם פרצוף רציני או מודאג, הבודדים. מסכת התגוננות.

או שאולי אלה הפנים האמיתיות.

מבטו התעכב לרגע על עוברת אורח בודדת. היא הלכה לאט.

כאלה יש גם, אבל נדירים, הם לא עצובים, הם מהורהרים. הם בוהים כמו מפגרים.

משהו בה משך את עינו. בדרך החולמנית שבה היא בהתה בפנס הרחוב.

הוא שתה עוד בירה והביט בה בעניין.

היא הרימה לפתע את מבטה לאט.

מבט תוהה. הלב שלו האיץ לרגע משום מה.

היא הביטה היישר אליו. ברגע של החלטה הוא המשיך להביט.

היא הטתה את ראשה.

סקרנות.

02ריק סאנצ'ז

היא המשיכה להביט בו, היישר אליו

לרגע תהה אם היא בכלל רואה אותו או סתם מסתכלת לכיוון. אבל לא, הקשר עין היה מורגש באוויר. לפעמים מרגישים את זה.

הוא לא העיז לזוז. דקה חלפה. שניהם הביטו זה בזה.

הדופק שלו עלה וירד, הוא לא היה בטוח למה. רק בחורה שמסתכלת עליו.

הקשר עין נמשך, וכל שאר העולם נמחק לאט. מאבד משמעות. הוא לא ידע למה. אבל הוא לא יהיה האחד מבין שניהם שיפנה מבטו. אובססיה השתלטה עליו. משחקים כאלה היו מה שעשו אותו. חיוך קטן התגנב לפיו אבל הוא לא זז אפילו סנטימטר.

אלוהים יודע כמה זמן חלף. אולי רק עשר דקות. אולי שעה. זה הרגיש כמו נצח. אבל לפתע משהו בהבעתה השתנה. היא חייכה גם.

עיניו מרותקות ומוחו מרוקן לחלוטין. הוא הרגיש את עצמו נאבד לאט, שוקע במחשבות, שוקע בעיניה המרוחקות. מאבד אחיזה עם המציאות לאט, נתלה ביד חשופה על העוגן האחרון, האישה למטה.

הוא הרגיש שהוא מתעורר פתאום, אפילו שלא נרדם, כשאור קלוש הגיע פתאום. שמש? הוא הופתע לחלוטין, מסובב את ראש בפצאומיות למזרח.

כן, שמש. אלוהים אדירים, כל הלילה. או שיט. בחורה משוגעת. הוא סובב את ראש בחזרה אליה. הרחוב היה ריק לחלוטין.

03ריק סאנצ'ז

מאז שהוא היה קטן הוא הכיר נדודי שנה מקרוב מאוד.

ההורים שלו דאגו מזה מאוד, רופא, מטפלים, כדורים.

אבל הוא? זה פשוט היה טבעי לו. לפקוח עיניים. כשכולם ישנים, כשהכל רדום ומת. לפתוח עיניים. ולחשוב.

יש לו רק אח אחד, גדול. ליאו. בכל זכרונות הילדות שלו הם ישנו ביחד, חדר גדול, אבל המיטות קרובות.

הוא היה מעיר את ליאו באמצע הלילה בהתחלה. והם היו מדברים, עד הבוקר לפעמים. זה חמוד להיזכר.

עד שאמא שמה לב לילה אחד וכעסה. אוהו כעסה.

חיוך משועשע התפשט על פניו של מיכאל והוא התיישב במיטה ואז התחרט וקם.

נדודי שינה אולי. הוא חייב לרדת למטה. איפה שהבחורה נעלמה, אולי היתה תעתוע.

רגליו נשאו אותו כמאליהם במדרגות, אל המדרכה, אור זריחה בהיר. אנשים זריזים כבר ממהרין לעבודה. אבל הוא באקסטזה משהו. עיניו חולמניות ומחשבותיו מופשטות. הוא הולך לאט. כאן, ממש כאן היא עמדה.

הוא התיישב בספסל הקרוב. מחשבותיו לאט נהיות בהירות יותר. הוא נושם עמוקות ומרגיש עייפות. למה הוא ירד בכלל?

סירנה נשמעת מאחוריו, צעקות עמומות. הוא מסתובב. שוטרים. המון אנשים. מתי הגיען כל ההמון הזה? השמש כבר במרכז השמים. צעקות מכל כיוון. מה קורה פה? הם צועקים אליו. הוא מסתובב במבטו מחפש פיתרון. ואז נעצר הלום רעם.

הנערה ישבה בספספל לידו. צווארה משוסע בגסות. והמון דם, בכל מקום. דם יבש.

04ריק סאנצ'ז

אמא מתה. די מזמן, לפני שנתיים אולי. אבל מה שמעניין זה אבא שלי.

הייתי בטוח, כלומר כולם היו בטוחים שזה יגמור את אבא.

הוא ואמא היו כל כך אוהבים. דברים שקשה למצוא היום. ולילה אחד והיא לא קמה.

בהתחלה אבא היה שקט, לא דיבר. לא איתי ולא עם ליאו.

ואז, בדיוק שלושה ימים מהרגע שהיא מתה. הוא פרח. בן אדם אחר. אני זוכר את הבוקר הזה. העירו אותי דפיקות בדלת. אבא בפתח. עשרים שנה אנחנו מדברים בטלפון. נפגשנם כשאין ברירה. והנה הוא פה על מפתן ביתי, מחויך מאוזן לאוזן.

מאז, כל שבוע ביום חמישי הוא הגיע ללילה. חשבתי שהוא השתגע, השכול גמר עליו. אבל הוא היה יציב. במידה מפתיעה.

אני לא זוכר לגמרי איך הגעתי לכאן ומה שאלו אותי. אבל אני חושב שזה היה חשוב.

"חלאה" ירק האיש שעמד מתנשא מעלי בחדר הריק . שוטר. הוא שוטר.

"לשחק אותה משוגע לא יוציא אותך מזה" הוא אמר בקול מאופק משהו "מבטיח לך"

דם. משהו התחיל להבזיק בזיכרון שלי. לא חשוב.

"מי אתה?" לחשתי בשקט, מעוניין לא מעוניין לשמוע.

האיש-שוטר כיווץ את עיניו ויצא מהחדר, מתעלם לחלוטין.

נערה. ודם. המון דם. אני נזכר אולי.

הוא נעל את הדלת אני חושב. ניסיתי לזוז מהכיסא ללא הצלחה.

ספסל בודד. נערה. נערה מתה. המון דם.

אני שואף אויר בחדות, הזיכרון חוזר אלי במלואו.

רוצח. אני רוצל

וואורקאני

איזו כתיבה סוחפת

תמשיךך

05ריק סאנצ'זאחרונה

חדרים סגורים ריקים. מעולם לא החלטתי לגביהם.

אהבתי אותם. על פי רוב. את השקט שהריקנות הפיזית מביאה איתה, אין דבר חיצוני שיסיח. והייתי שוקע פנימה עוד ועוד, המקומות שבאמת מעניינים אותי. ומרגיעים.

מבטי נשאר על דלת החדר הנעולה בודאי, בוהה.

אני אוהב את זה. אבל אלוהים, אני מפחד מזה.

כששקעתי יותר מדי פנימה, הבדידות האפלה חונקת אותך לאט. ואז מהר מאוד. ואין אויר, והמון פחד. כמה חרדה.

מחדר סגור. חדר סגור וריק. אין כלום ואת זה אני אוהב. רק אני. מזה אני פוחד.

הדלת נפתחה באחת וקטעה את הרהורי. לבוש מדים וחמוש נכנס פנימה נעמד מאחורי הכיסא שלי. ממלא את החדר הריק.

אדם נוסף נכנס לאט. מביט בעיני בעצב. או כעס. אני בולע רוק בחוסר נוחות. אולי אכזבה.

"ליאו, אני-" המילים מתפרצות לי מהפה ועוצרות בעודם באויר. איני יודע.

ליאו התיישב. מולי. אין דבר שמפריד בינינו, רק כמה סנטימטרים של אויר. קרובים כל כך ורחוקים כל כך.

"הרגת" הוא לא ניתק את קשר העין כשהוא לחש רצחת אותה?"

הסתכלתי עליו. על העיניים. אני מנסה להבין מה אני רואה. ולא מצליח. מנסה. מה ליאו רוצה? מה הוא אומר.

"ליאו תקשיב" אני נאנח ועוצם עיניים חזק "אני לא יודע מה קורה. אני לא מבין, אני רצחתי. אולי לא רצחתי, אולי כן, ליאו אני נשבע אני לא יודע" אני פוקח עיניים מיוסרות מדיבור שעל הלב. "ליאו זה כמו פעם" אני מתחנן "שוב, בדיוק כמו פעם", תולה בו את עיני. מבועת.

ליאו הרחיק את ראשו במהירות, נסוג. הוא מבין אותי, אני בטוח בזה. הוא מתנשם פתאום במהירות, עיניו מתרוצצות, אני מבחין. אני מגחך, כן זה אחי.

"אז זה היה אמיתי?" הוא שואל בקול לא יציב. ספק מכחיש ספק מפחד להאמין. לי.

אני רק מהנהן.

"אז למה לא אמרת אף פעם ש-" הוא עצר באמצע, מילותיו עוצרות בפיו.

-----

כדאי שאספר לכם מה קרה לי ולליאו בקיץ שבו הייתי בן 10

אולי יעניין אותך