יש לי תלמידה שקוראת בצורה די שוטפת ונכונה, ומבינה מה שהיא קוראת. העניין הוא שמדי פעם היא נתקעת בקריאה, מתעקבת קצת, ורק אז מצליחה להוציא את המילה. זה יכול להיות גם במילים פשוטות ומוכרות. כמובן שזה קורא גם במילים מורכבות יותר, ושם הרבה פעמים היא גם קוראת לא נכון.
מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה?
לבדוק ברוגע אם זה מפחד חשש או קושי רגשי
ללמד אותה לקרוא בעינים ובראש בשקט לפני שתגיד בקול
אנסה את זה.
כי הרבה פעמים הם קוראים באופן שגוי אך מתקנים לפי הקשר ואני מעדיפה שיתקנו לפי פיענוח מדויק.
אני חושבת שהכי נכון זה להטרים לה מילים מהטקסט.
לפני כן- לקחת טקסט תואם גיל ולסמן לעצמך את כל המילים בהן נתקעה. ולמצוא איזשהוא קשר או מכנה משותף ביניהם.
יש את המילים הקשות- המורכבות לקריאה או פחות מוכרות שזאת קטגוריה אחת ויש את המילים הפשוטות בהן שוגה- אולי הנקוד של כל המילים שמתקשה- זהה, נגיד שמתקשה לזהות הבדל ביו חולם לשורוק וכו'.
אחרי שתהיה לך תמונה יותר מדויקת קל יותר לכוון לטיפול המתאים.
ההטרמה לפני הקריאה- הכוונה שאת ממפה את כל המילים שאת כבר יודעת שאולי היא תתקל בקושי ולקרוא אותן בנפרד, לכתוב אותם, למרקר אותם בתוך הקטע, ממש לעבוד עליהן, ואז , כשהיא כבר מזהה אותן באופן גלובלי רק אז לקרוא את הקטע.
מה שגם עוזר מאוד זה לקרוא טקסטים עם מילים שחוזרות על עצמן כמה פעמים.
את המומחית!
רק אמונהתודה רבה על הפירוט, אשמח להמשך עזרה ממך:
בגדול נראה לי שאפשר לומר שיש לה 2 סוגי טעויות:
1. מילים לא מוכרות.
2. קריאה לא מדוייקת, בעיקר באותיות שמוסיפים למילה כמו ו החיבור, ה הידיעה, סיומת של רבים וכד'- היא מבינה את הסיפור וקוראת את המילים בצורה הגיונית ומתאימה לסיפור, אבל לא לטקסט.
ובעיקר- מה שמפריע זה הנקודה שהיא נתקעת בקריאה פתאם- גם לפני מילים מוכרות. היא אומרת שזה בגלל שהיא מנסה לקרוא לפי זה את המילה ולא לטעות. אבל אולי זה קושי בשליפה..
מילים לא מוכרות- צריך להעשיר את אוצר המילים תואמות גיל .
לקחת כל פעם מילה אחת חדשה או שתיים בטקסט, ולעבוד עליה, להסביר, לכתוב משפטים, להביא הרבה דוגמאות של איך המילה משתבצת בחיים, בסיפורים וכו, לכתוב מילון עם ההסבר של כל מילה חדשה וכך להרחיב את הלקסיקון שלה.
כאשר תכיר יותר מילים- ותבצע העברה של המילים החדשות לחיי היומיום זה יקל עליה גם את הקריאה וההבנה,
בנוסף- תלמדי כח שיעור או מס' שיעורים כלל אחר, כמו ו' החיבור, שוב , עם המון דוגמאות, בכתיבה, בזיהוי בתוך הטקסט, לפני קריאה, היא ממרקרת את כל המילים בהן יש ו' החיבור, וקוראת רק את המילים האלו, ורק אז קוראת בטקסט.
כדי לשפר את הדיוק בקריאת מילים נטולות הקשר- ניתן להביא לה 2 מילים דומות שאחת נכונה ואת שגויה, הילדה מזהה את המילה הנכונה ומסמנת ואומרת בפה איפה הטעות במילה השניה, נגיד- כלב עם קמץ בל', הילדה צריכה לומר, ה- ָ שיש בל' צריך להיות ֶ. כאשר הילדה תלמד לפרק את התנועה מהניקוד, זה משפר את הדיוק.
שהילד חייב לקרוא מדויק כי אין לו את ההקשר להסתמך עליו
ארצה להרחיב מעט את דברייך בכדי שתביני
לפי דעתי יש לה בעיית שטף בדיבור אפשר לקרוא לזה גמגום. גם אם לא בדיוק נראה לך שזאת הבעיה. יש מגמגמים שמנסים להסוות את הבעיה הם יכולים לנסות לומר משהו ואז המילה פשוט נתקעת- פשוט לא יוצאת מהפה או אם ינסו/יפעילו לחץ במילה יגמגמו.. כאן הם מנסים להחליף מילה, לסגנן אותה בצורה שונה, העיקר שלא יגמגמו.
א. הסברת שהיא יכולה לקרוא קטע בצורה די טובה ומידי פעם היא נתקעת, מתעכבת ואז ממשיכה- נשמע שפשוט נסתה לומר מילה ולא צלח לה..לא תמיד תוכלי לראות שהיא נסתה ואז היא פשוט מתעכבת מה תעשה מסכנה?
ב. הסברת שהקריאה אינה מדוייקת ,בעיקר באותיות שמוסיפים למילה כמו ו החיבור, ה הידיעה- למגמגם לפעמים יש קושי גדול באותיות חיבור כמו: ו החיבור, ב... ה הידיעה
הדגשת שמפריע בעיקר שהיא נתקעת במילים מוכרות. את צודקת לכאורה זה נראה חריג, אבל הגיוני מאוד שמתקשה להגות את המילה הפשוטה ומחוסר ברירה משנה אותה.
כותבת לך זאת מנסיון אישי ונראה לי שאני מזדהה עם הילדה. לי אישית יש בעיית שטף- גמגום לא ברמה גבוהה. בשיחה באמת יותר קל משום שאם אני ארגיש שאני נתקעת אוכל להחליף מילה ולסגנן את המשפט אחרת ללא שישימו לב ולסיים משפט.
אך שזה מגיע לקריאה זה כבר מאיים יותר, לא ממש נורמלי שאתחיל לשנות מילים וזה מה שאני עושה לפעמים ברגע של קושי בקריאה.
בבי"ס היו עושים לי מבחני קריאה בכיתה ז'- סוג של קידום התלמידה. חשבו שהקריאה שלי לא טובה.. ובאמת ידעתי לקרוא מעולה!!! רק שבעית השטף תקעה אותי הקושי הזה בלהוציא מילה גמר עלי..ידעתי לקרוא את המילה אך הקושי.... בקריאה קבלתי ציון לא משהו זה פשוט תסכל אותי כי זה לא היה נכון.. תמיד רציתי לבטא את עצמי יותר.. גם שהכנתי שעורי בית הייתי מקצרת בתשובות, שמא אאלץ להקריא תשובה שלא תהיה ארוכה מידי, והסיכויים להתקע גדלים..
אולי כדאי לדבר עם ההורים והילדה בצורה עדינה. אם זאת הבעיה ניתן לטפל בה.
אם כן אוכל להמליץ על מכון נהדר שטפלתי שם בעבר.
אגב באיזה כיתה הילדה?
מגמגמים רבים נוטים לנסות להסתיר את הגמגום. חלקם על ידי דיבור מהיר מאוד תוך בליעת הברות. טכניקה נוספת היא החלפת מילים. כאשר מגמגם "מרגיש" שהוא עומד להיתקע במילה או הברה, הוא מחליף אותה במילה אחרת או מוסיף מילת קישור שלא נדרשת. טכניקה נוספת היא השהיית הדיבור עד שהחסימה תעלם.
זה שהיא מדברת הרבה זה לא מורה שאין בעיה .אולי לא שמת לב. בקריאה יותר קשה א"א לשנות מילים כפי שהסברתי לך.
שמת לב אם היא חוזרת על הברה בקריאה או בשיחה? מתחמקת מלקרוא תשובות או להשתתף בשיעור?
הי, הקלינאית תקשורת הפנתה אותנו לאבחון פסיכולוגי בהתפתחות הילד, על רקע חשד לאוטיזם.
רופא התפתחותי ראה את הילד לפני כשנה, כשהוא היה כמעט בן 3, ושלל בזמנו אוטיזם.
כמה זמן לפי הניסיון שלכם יש המתנה לאבחון פסיכולוגי בהתפתחות הילד?
האם מישהו היה במצב כזה שהיו לילד קשיים שפתיים ורגשיים מינקות, ורק בגיל מאוחר יותר אבחנו עם אוטיזם?
שהילד שלהם קיבל גננת שיח וזה קידם אותו?
הרגשתם שהוא מפיק מכך תועלת?
ושאלה נוספת- למה העדפתם גננת שיח על פני גן שפתי/ התפתחותי?
הבן שלי קיבל שנה אחת גננת שיח (גננת שילוב לא בסל אישי)
היה צריך קצת חיזוק לקראת כיתה א, לא היה צורך בגן שפתי/התפתחותי, גננת שיח בנוסף לריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת שקיבל בהתפתחות הילד בקופת חולים, הספיקו לו. (בבית הספר כבר היה בלי שילוב).
ילד שצריך גן שפתי/התפתחותי זה ילד עם קשיים יותר מקיפים ולא נקודתיים, צריך גם לעבור ועדת זכאות ואפיון (לגננת שיח מספיקה ועדת שילוב).
גם במקרה כזה אפשר לבחור להשאיר בגן רגיל ולקבל שם את העזרה, אך בדרך כלל העזרה תהיה פחות מקיפה ויהיו שם יותר ילדים.
כדאי לבדוק את הצרכים של הילד, לבדוק איזה גנים יש בסביבה (רגילים ומיוחדים), לקחת בחשבון את השיקול החברתי.
במקביל נאמר לנו לתת לו טיפולים ולרשום לגן רגיל כי הוא יכול להשתפר.
ב"ה הוא השתפר מאוד ולכן בסוף החלטנו גן רגיל
יש לו בסל 5.5 ש"ש. איך ממשים אותן?
ממה שהבנתי אחת הבעיות בגן רגיל עם סל אישי היא איך מממשים את השעות.
מקווה שיש פה מישהי עם יותר ניסיון וידע שתדע להגיד לך איך.
אני חושבת שאמורה להיות ועדה בין מקצועית (מתי"א וצוות הגן) שממליצה איך לממש אותם.
ממה שאני מכירה (יותר מכירה בבי"ס על יסודי אז לא יודעת אם רלוונטי לגן), חשוב מאוד שההורים יהיו מעורבים ויראו שהילד באמת מקבל את מה שמגיע לו.
מהבחינה הזו גן מיוחד עדיף כי שם יש מערכת יותר גדולה שאמורה להיות מותאמת לילדים שצריכים עזרה.
בדרך כלל זו בחירה מועדפת.
אם הצוות מקצועי, ואם הילדים האחרים לא בפער מהילד שלך, אז בשיקול ארוך טווח, עדיף לתת לילד שזכאי לעזרה הזו, שנה או כמה שנים במסגרת כזו. ההשתלבות אחר כך במסגרת רגילה, תהיה הרבה יותר טובה בעזרת השם. כי הוא יגיע לרמה גבוהה יותר ולמסוגלות אישית, בטחון בעצמו, ויכולת רגשית טובה יותר.
הענין הוא שבגן התפתחותי הוא בפוקוס לאורך כל היום, וגם בשעות 'הרגילות' הוא מקבל התיחסות מגננת מיומנת יותר, עם כלים טובים הרבה יותר מאשר גננת במסגרת הרגילה.
כלומר, לב הענין הוא לא השעות של העזרה שהוא מקבל בגן ההתפתחותי, אלא היחס לאורך היום כולו.
הרבה סיעתא דשמיא שתהיה לכם!
כהורה לילד עם צרכים מיוחדים, אני תוהה האם מערכת החינוך באמת מנצלת את הפוטנציאל של הטכנולוגיה כדי לסייע לו.
כיום יש פתרונות חדשניים שיכולים לשפר את חוויית הלמידה וההתפתחות, אך השימוש בהם עדיין מוגבל.
לא כל אנשי החינוך מקבלים הכשרה מספקת לעבודה עם הכלים הללו, מה שמקשה על יישום מוצלח.
הייתי רוצה לשמוע מהורים אחרים – אילו אפליקציות וכלים הצליחו לעשות שינוי עבור ילדיהם?
חשוב שנקדם את הנושא כדי להבטיח שהחינוך המיוחד יפיק את המרב מהטכנולוגיה המתקדמת.
יש את סאונדינג בורד וטאצ'אט (השניה יותר משוכללת, ויקרה...).
וחבל
למשל ילדה עם קושי מוטורי אצלינו לא מקבלת הקלה
וצריכה לקבל הקלה לכתוב במחשב
בחנ"מ יש בנות שלומדות את הנושא הטכנולוגי מכירה מישהי שבזה היא עובדת
אולי זה גם תלוי בסוג בית הספר ובמגזר?
לא בכל המקומות יש את הטכנולוגיה הזו
ועדיין לא ישבנו על הזכאויות זה תהליך
כי למשל בכיתה של הבן שלי יש תלמיד עם לקות ראיה, ויש לו עזרה טכנולוגית
זה לא המצב אצלינו ברוך ה’
אתמול אמא שלו הודיעה לו ברגע האחרון לבוא לאירוע משפחתי
הוא טען שרוצה את הבית
והשקט
היא ביקשה מאחיו הגדול שיקח אותו לאירוע
הוא לקח אותו די בכח ופגשתי אותם באיזור
עכשיו כי למדתי חנמ אז אמרתי לגדול שישחרר אותו וציוותי עליו לחכות לאמא בגינה
והבאנו ספרים שישמחו אותו
הוא רץ קדימה
האמא הגיעה אחרי רבע שעה התעצבנה עלי שלא שמרתי עליי חזק
ותכננה לחזור הביתה לראות איפה הוא השאירה דלת פתוחה מראש
אני הלכתי לחפש בתחנת אוטובוס והיא היתה אמורה להתפרס באיזור אחר ולחפש
במקום זה התרתחה עלי ועל בנה הגדול שלא שמרנו טוב
אס אמרתי לה נקסט איך את מכירה אותו?
אז אמרה שהוא יהיה בסרט של הבריחה וכשירגע יתקשר
אחרי שעתים הוא מתקשר שהוא בגינה ואיפה היא
היא כמעט נסעה חזור מרחק חצי שעת נסיעה
סתם פרקתי פה כי אני כל הזמן אומרת לה שזה לא בסדר ויש לו משהו
ולמה היא לא מכינה אותו מראש
היא כל הסמן מנסה להוכיח שאין צורך לאבחן
והכל טוב
הוא יכול לצעוק עליה ברחוב גם כשהוא רעב
שהיא פושעת וזה
ועדיין המורה של הבן אומר שהוא בסדר והוא לא מפריע והוא מדמין אז היא אומרת שהוא נורמלי
רק בסרט והוא מדקלם ספרים שלמים כמו רדיו
מסתגר עם עצמו עם מחשבון לדעתי זה אוטיזם אבל היא אומרת שמשתף אותה ומקריא לה ספרים
אני לא יודעת מה לומר לה ואני גם כועסת שהיא לא חיפשה בגינה ורק צעקה עלי
מה תגידו?
את היית בסדר מהמקום שלך.
יש הרבה מאד הורים בהכחשה (וגם מורים) לגבי מצב הילד שלהם.
ממליצה לדבר בשיחה רגועה כשאתן נפגשות (אולי גם כשבעלה נוכח) על האחיין.
להראות שיש דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם ושאת באה לטובתם.
לא לדבר על איבחון, כן לדבר אפמטית "אני ממש רואה שלא פשוט לך/לכם להתמודד עם הבריחה של X"
"מתי הוא משתולל במיוחד" , "האם שמתם לב שיש לו בעית יצירת קשר עין"... וכן על זה הדרך.
זה מסוג הדברים שצריכים לחלחל.
ובמוסד הלימודים, כל עוד הילד "שקט" , לא רוצים שום ענייני איבחונים ותוספות מצידו. יש להם מספיק התמודדות.
לק"י
כשאת מניחה שמשהו איתו "לא בסדר", וההורים לא מוכנים לשמוע.
אבל כנראה שאת לא צריכה להתערב באמת. זה נשמע שאת קצת לוחצת ומתערבת מידי.
אמרת מה שיש לך לומר, ותני להורים לעשות את שלהם.
בגדול לא באמת יודעים.
כנראה גם כי עכשיו יודעים יותר לאבחן ופעם היו פשוט "אנשים מוזרים".
אבל זה לא מסביר הכל, יש כאלה שטוענים על קשר למסכים, יש כאלה שקושרים לעניינים אחרים.
אבל המחקר להבנתי עדיין לא ממש מבין את ההצפה של המאובחנים על הרצף ברמות השונות.
עשיתי על זה עבודת גמר בקורס באנגלית לפני עשור.
(בלי לזרוק עליי עגבניות, תשאירו אותם לשקשוקה)
מחקרים מורים על עליה באיבחוני אוטיזם בעקבות אורח החיים שלנו שבו אנחנו מוקפים וצורכים מיקרו-פלסטיקים, אוכל מתועש שבו דוחפים לנו מתכות כבדות ושאר דברים...
זה משפיע על קשב וריכוז, על תקשורת .
על הגוף והנפש.
(המחקרים באנגלית, לא מצאתי הרבה חומר בעברית)
למרות שהשאלה עצמה, או יותר נכון, כמה הנחות יסוד שיש לך בשאלה הזו, לא נכונות ומעצבנות.
אבל אני אכתוב על זה בזמן אחר.
וכן. זה בטוח לא מחיסונים.
(אם משה יגיע לכאן מהתיוג הוא דווקא יגיד שכן)
ואם פתחת את השרשור רק כדי שיגידו לך שזה כן - אז בשביל מה? רק כדי שתוכלי להפיץ קונספירציות ילדותיות?
האם יש מתאם בין כמות המסכים בבית, זמן המסך שמביאים לילדים, האם בכלל יש מכשירים חכמים בבית וכו',
לכמות המאובחנים?
לק"י
הזאת.
דברים שפעם אולי לא הגדירו כאוטיזם.
אבל גם בלי קשר, זה נראה שיש פשוט עליה בכמות.
בעיסוקי משיקה למעגלי האבחון, לטעמי יש הרבה תמריצים
(כמו הכרה של ביטוח לאומי ומערכת חינוכית משקיעה ו"שווה") לטייטל של בעיות תקשורת או "על הרצף"
הרף היום מאוד רגיש וילד , אפילו פעוט, שאינו מספיק מפותח ברובד הבין אישי כבר נחשב לבלתי תקין עם חותמת.
להורים שקבלו אבחון אני מייעצת להנות מההקלה שיש עם הידיעה שמילד זה יש להנמיך ציפיות. מערכות היחסים בבית ממש נרגעות
אבל לשקול בזהירות אם ואיך לשתף את הצוות החינוכי,
לעניות דעתי שם עדיף שלא יוכר כבעל מגבלה אלא בבית לתמוך ובמסגרת למצוא את הכוחות להיות אחד מכולם, ובסבלנות הסימפטומים מטשטשים עם הגיל.
א. אין דבר כזה לקבל חותמת של אוטיסט רק בגלל ''לא מספיק מפותח''. יש קריטריונים מאוד מאוד ברורים להכרה באוטיזם, כאשר הם מחולקים לשני חלקים:
בתחום הפרעות התקשורת חייבים לעמוד בכל הקריטריונים, ובתחום החזרתיות, דפוסי התנהגות, תחומי עניין, תגובתיות יתר וכו' חייבים לעמוד לפחות בשניים מהקריטריונים, כאשר יש להוכיח שהבעיות היו קיימים כבר בתקופת ההתפתחות המוקדמת.
מצורף מתוך סיכום האבחון של בני:
כלומר אפילו אם יש בעיות תקשורת קשות אבל הילד לא מנופף בידיים ולא מראה חזרתיות קיצונית ולא סובל מתחושתיות יתר או חוסר תחושתיות וכו', הילד לא יוכר כאוטיסט.
ב. אני כמובן לא טוען שאין מאבחנים גרועים או מושחתים שמאבחנים יותר מדי. אבל מי שמקצועי ולא מחפף, לא ייתן כותרת של אוטיסט רק בגלל עיכוב.
ג. לרגע אחד לא הנמכתי ציפיות אחרי האבחון, רק שיניתי אותן. הוא כנראה לא יוכל להיות פסיכולוג קליני, אבל הוא יכול להיות כ''כ מוצלח באלף ואחד תחומים אחרים כך שאין שום סיבה שנוותר לו או נוריד ממנו ציפיות. יש דברים שבהם כן למדנו לשחרר בעקבות האבחון, כמובן, פתאום הבנו למה יש לו קשיים מסוימים וזה פשוט דרבן אותנו למצוא את הדרך שתתאים לו בכל דבר אבל ממש לא להנמיך ציפיות.
למשל הוא לא מסוגל להיות במקום רועש - אז מביאים אזניות. ואם יש תפילה רועשת כמו בשמחת תורה או פורים, אז מתפללים ותיקין או שמזמינים כמה שכנים לקריאת מגילה אצלנו בבית, וכן על זו הדרך.
זה לא להנמיך ציפיות אלא פשוט להתאים אותן.
ד. התלבטנו המון אם לשתף את הצוות בבית הספר. בסוף החלטנו לשתף רק את המחנכת, כדי שתבין את הקשיים שלו (ולא תכעס עליו כאשר הוא מתחצף, למשל, וזה אחרי שזמן רב הוא אמר לנו שהוא לא מבין מה נחשב חוצפה ואנחנו חשבנו שהוא סתם מתחכם, ולכן הוא לא הבין למה לפעמים כועסים עליו ולפעמים לא).
אחר כך היו עוד ועוד תקלים עם מורים, עד שהבנו שאין ברירה אלא לספר לכולם.
למשל כאשר מורה אומרת לכל התלמידים לסדר את הכיתה אז נוצר המון רעש, כיסאות זזים, ילדים מתרוצצים וכו', אז הוא מוריד את הראש וסוגר את האוזניים בכוח.
אז המורה בטוחה שהוא עצלן שלא רוצה לעזור כשכולם מסדרים, ולא מבינה שהוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם רעש ובלגן, אז היא כועסת עליו ומענישה אותו.
למה? למה שהוא יסבול ככה? למה שהמורה לא תבין שזו לא עצלנות אלא אוטיזם? למה שלא תדע שהוא צריך סדר ושקט אחרת המוח שלו בכאוס נוראי?
אז הבנו שצריך לספר לכל המורים שלו. עשינו זאת באסיפת הורים, פנים מול פנים עם כל אחד מהמורים. ואיזה תגובות קיבלנו!
''אהההה! עכשיו הכל ברור! באמת לא הבנתי למה ככה וככה!'' או ''וואי עכשיו אני אדע איך להתייחס כשהוא עושה את זה ואת זה...''.
היה מדהים.
יום אחד המורה המחנכת הייתה חולה, והייתה מורה מחליפה אשר לא ידעה את יוסף.
והיא לא הצליחה להשתלט על הכיתה, היה המון רעש. אז הוא הוריד את הראש לשולחן וסתם אוזניים.
המורה נעלבה וחשבה שהוא חוצפן, אז במקום לכעוס על הילדים המרעישים היא כעסה עליו מול כולם ושלחה אותו החוצה למנהל.
הוא לא הבין למה היא כועסת עליו, ובקיצור המקרה הזה נגמר רע מאוד. הוא התחיל להתנהג בצורה מאוד מאוד חזרתית ולא הצליח לצאת מזה, עד שקראו לי לבוא מהעבודה כדי להרגיע אותו.
מאז אמרנו למורה וליועצת שהם חייבים לעדכן כל מורה מחליף, אפילו כזה שמגיע לשעה אחת בלבד.
את יודעת מה זה עושה לילד אם בטוחים שהוא סתם מוזר, או עצלן, או חוצפן, כשהוא בעצם פשוט אוטיסט? איזה עוול נגרם לו? כמה עונשים מיותרים הוא מקבל?
ה. ''להיות אחד מכולם'' זה בדיוק מה שרצינו שהוא יהיה, עד שהבאנו שהוא אוטיסט. למה אתה לא יכול לשבת בבית הכנסת כמו כולם? למה אתה חייב לאכול את החולצות שלך עד שהן נהרסות? למה אתה לא יכול פשוט להפסיק להגיד דברים לא מתאימים?
ברגע שהבנו שהוא לא כמו כולם, שהוא יחיד ומיוחד, ירד מאיתנו המון לחץ וגם עליו זה השפיע לטובה. אין שום סיבה להניח שילד אוטיסט יכול פשוט בלחיצת כפתור ''להיות כמו כולם'', לא בבית ולא בבית הספר. אוטיזם זה לא משהו שאפשר לשים במגירה כשזה לא נוח.
כשאת כותבת ''למצוא את הכוחות להיות אחד מכולם'' את עושה האשמת הקורבן, לא פחות (לא שהוא קורבן אבל לא מצאתי ביטוי מתאים יותר). כאילו הוא פשוט חלש ולכן לא מצליח, אז הוא רק צריך למצוא את הכוחות ו... מה בדיוק? ''להבריא'' 6 שעות ביום מהאוטיזם שלו? איך בדיוק?
ו. הסימפטומים מטשטשים עם הגיל? איך? אם כבר אז להפך, ככל שהרמה החברתית והיכולת לנהל קשרים מורכבים עולה אצל חבריו, כך הוא נשאר יותר מאחור.
כמובן הוא מקבל המון עזרה מקצועית, פסיכולוגית וריפוי בעיסוק וקבוצת מיומנויות חברתיות ועוד כל מיני שמות יפים, וזה באמת עוזר לו ותורם לו, אבל זה לא שבהמשך הוא יהפוך להיות ''כמו כולם'' (ע''ע סעיף ה).
שכוייח וכל טוב.
סטודנטית לחנ"מ ומחפשת אנשים בגילאי 18-28 שהם אחים לילד/ה עם צרכים מיוחדים
שיכולים למלא שאלון קצר ואנונימי שעוסק ביחסי אחים לאחים מיוחדים.
בבקשה חסרים לי כרגע רק 4 שאלונים והתוצאות בע"ה יוכלו לעזור לקדם מענים למשפחות.
מי שיכול שישלח לי בבקשה הודעה ואשלח לו קישור לשאלון🙏💝
לק"י
ויש כאלה שממש כן....
וגם תלוי בתחומי העניין שלו.
מוזיאון ישראל בירושלים מארגן שעות שקטות באגף הילדים והנוער. היינו פעם אחת היה מצויין. כדאי לברר על זה
