התגלות זה דבר טוב בשלב מסויים.

אבל זה מעיד שאתה ילד שזקוק להדרכה, שצריך שיאכילו אותו בכפית. 

כשאין התגלות זה אומר שאתה בוגר. מצפונית, ומחשבתית. 

אלוהים בחר לצאת בהדרגה מההתערבות והנוכחות שלו במציאות - נבואה, השגחה ושינוי הטבע, ניסים, כתוצאה מיחס סימטרי בהתבגרות של האדם.  כשבמאה ה4 לפני הספירה קמו אנשים באתונה וכפרו באלים, במיתוסים, במיתולוגיות עם, והפעילו את שיקול הדעת, וחשבו על העולם כמו שהוא, וניסו להבין אותו פיזית, ומטאפיזית - בירושלים פסקה לאט לאט הנבואה, הגילויים של הניסים כבר לא היו גלויים, וכך ספרי עזרא ונחמיה כבר ללא נבואה, ומגילת אסתר ללא אלוהים. 

זה לא רע, זה טוב. מעיד על מצב בוגר. על יחס סימטרי לבגרות האדם. 

ההתגלות נועדה כדי להתחיל מהלך- ואחרי שהוא הותחל אין צורך בהתגלות. אתה מתאר מהלך של אמונות פרימטיביות- התגלות כדי לשלול אותן.

אם כך,

העולם היום זקוק להתגלות, אבל בשונה מהשחרור הקודם של אמונות עתיקות, היום ההתגלות צריכה להיות כדי לפתור את האטיאזם.

חוצמיזה- ביחס להתבגרות של האדם, האם אתה מתכוון לבגרות אמונית? העולם מתקדם לאמונה נכונה יותר? כי אז , זה שלילי  (מנקודת המבט שלי, לפחות)

אם אתה מתכוון לבגרות שכלית וכו'- העולם מתקדם לכיוון 'בוגר' יותר ואז ההתגלות הייתה כדי להקפיץ אותנו לבגרות, זה נשמע הגיוני יותר, אם כי באותה דרך היתה יכולה להתגלות נוסחא  של F=MA או גלקסי 9.

[כאילו, ההתקדמות השכלית- פיתוח לא עומד בקו ישר לפי ההתקדמות האמונית ולכן או שאן צורך בהתגלות דווקא אז, או שייש בה צורך היום]

ה'קיצר מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי נורמלי, בחסות הערפל הסמיך כאן

היום לא צריך לפתור את האתאיזם, כי הוא מגיע מתוך הנחות יסוד בוגרות של תפיסת אמת מדעית, אחרת לגמרי מתפיסת אמת כמיתוסים מיתולוגים שהועברו במסורת. 

בגרות של תפיסת האמת כמשהו שקשור לצפייה בעולם והבנה שלו, פיזית ומטאפיזית. בשונה מתפיסת אמת שהיא בנויה על מיתוסים ודמיונות. עם אתאיסט תוכלי לנהל דיון שיש בו מכנה משותף בתפיסת האמת. עם מיתולוג פרמיטיבי לא.

בגרות מחשבתית ומצפונית. 

ניסחתי את עצמי לא נכון ולכן הבנת אותי בצורה שגויה (ואולי הפוכה) למה שרציתי להעביר.

 אני ארחיב ואסביר את מה שהתכוונתי להעביר בהמשך. 

ותודה על ההודעה הזו כי רק עכשיו שמתי לב שטעיתי בניסוח. 

היהדות לא טוענת - אנשים ביהדות טענו. 

וישנם שיטות, הן בחז"ל והן בהוגי הדעות של ימי הבניים, שהתגלות נבואית, או ניסים גלויים, לא תלויים בגאולה שעליה אתה מדבר. 

ולדעתי היא הכי סבירה היום. 

"אם היה גילוי באמצעות הנבואות בתקופה הקדומה איזה סיבה הגיונית ישנה שהגילוי הזה יפסק?"

אם אני לוקח את התיעוד המקראי על התגלות כנכון היסטורית - אז בימינו אין כזה - הוא נפסק. אלוהים לא שואל אותך מה לעשות כמו שלא אותי, אתה יכול להעלות השערות סבירות אחרות משלי (זו לא השערה שלי), ובמידה ואחשוב שהן יותר סבירות משלי אני אשתכנע. (הנקודה היא שהתירוצים של הוגי הדעות של ימי הבניים שאני מכיר בנושא לא משכנעים, לדוגמא הכוזרי שתלה את זה בארץ ישראל. או הרמב"ם שטען שצריך השכלה + דעות מתוקנות)  

טען שרק אוטונומיה מפרידה בין הגלות לגאולה. וזהו.

הכוונה על פי הרמב"ם שזה הדבר שצריך כדי להעשות נביא. והיו מלא אנשים כאלו וזה לא קרה.

התירוצים הללו מזכירים לי את האנשים שתוקעים חץ, ומציירים מטרה מסביב.

אם אתה לא לוקח את התיעוד המקראי כעובדה מוגמרת זה מאוד מוזר,אם כל אתה לא מאמין שהמקרא שיש לנו אותנטי? אם כל במה אתה מאמין?

אתה לוקח את כיבוש הארץ ביהושוע א-יא, כעובדה מוגמרת? כי אם כן אתה טועה. 

פסוק ולהוציא אותו מהקשרו בצורה כל כך גסה.

א. רב הסיכויים שירמיהו התנבא את נבואת הנחמה הזו לאחר גלות בבל, על הגלות הזו. 

ב. אגב, באותה נבואה מוזכרים 10 השבטים שאין לנו סיכוי להתאחד איתם, ובכל זאת בנבואת ירמיה נאמר "ושבו מארץ אוייב". לכן אני סומך על שיטת התוספות שטענו "אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות" (יבמות נ,א) - ולא מה שעתיד להיות.

ג. לא מדובר שם על נבואה, ולא על מציאות שמשתנית. מדובר שם על דעת ה' או הכרת המושג אלוהים שמושג זה יהיה מוכר לכולם ללא צורך ללמד הרבה.

כך שמואל טען - רוצה לחלוק? תחלוק. אל תעקם דעה בשביל שהיא תיישר קו עם דעה קדומה שלך.

הרמב"ם עצמו לא הסכים למושג ירידת הדורות. 

נ.ב. הכנסתי את זה בשביל דוגמא למשהו, אבל לא משנה. אני אענה בקצרה: בגלל שזה סותר את הארכיאולוגיה והמקרא.

אנחנו לא נסכים על הרבה דברים. 

נתחיל בזה שאין מושג כזה "היהדות אומרת" - אבל לא משנה.

מי אמר לך שימות המשיח קשור לרוחניות במובן של הכרה את אלוהים? שמואל טען שהקשר בין ימות השמיח הוא רק לאוטונומיה בלבד. 

בנוסף, גם אם נניח כמו שאתה טוען, "שהעולם צריך לעלות שלב בהכרה שלו את האלוקים" - (אגב, במילה צריך ביטלת את הבחירה החופשית של האדם) - הוא באמת עולה בהכרה שלו, ניסים והשגחה ונבואה אלו מאפיינים הכרתיים נמוכים ותלותיים לעומת המדע והחשיבה הרציונלית -שהיא בוגרת ועצמאית, ואגב, כך גם טען הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ח, על מעמדו הרעוע של האמון בנביא כנביא כשהוא מסתמך על בסיס האותות והגילויים האלוהיים שעשה.

ולגבי הבניין שיבנה בהר הבית, אני לא אכנס לדעתי האישית, ולעניינם הטכנים והראלים ש"בית המקדש" יוצר מבחינה אמונית.

אבל אני באמת לא יודע איזה הכרה של אלוהים תתווסף כשיבנו את הבית ויקיימו את הטקסים שעליהם בנ"י הצטוו. איזה מן גילויים יהיו? איך זה יקרה? למה אתה מצפה בדיוק?? אני באמת לא מבין.

 בבית המקדש השני לא התווסף משהו, לא היו גילויים של שינוי טבע בסיסיים שהיו כמאה שנה לפני, בדיוק כמו שלא היו נביאים, והכהן היה הולך עם החושן כדי לא להיות מחוסר בגדים. ובית המקדש הראשון היה זירה שאליה הנביאים היו יורים את חיצי התוכחה, בכוהנים, בחכמים, ובעם שמאמין שהיכל ה' יציל אותם, ושהקורבנות מקרבים אותם אל האלוהים.

שלמות האדם היא אותה הכרה רציונלית שעליה דיברתי, נטולת תלותיות בהתגלות כמו פעם.

אם אנו מעיינים באבולוציה המחשבתית של האדם הוא במסלול הזה - ועוד חזון למועד. 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים