תמיד כשהיא נמצאת בעיצומו של משהו - היא מחכה לסיומו, ושוכחת ליהנות או פשוט להיות בהווה...
למשל:
אישה מחכה להיכנס להיריון,
ואחרי שהיא בהיריון - היא מחכה שיעבור השליש הראשון והבחילות.
ואז היא מחכה שכבר יגיע סוף ההיריון,
וכשהוא מגיע - היא מחכה שכבר יעבור החודש המתיש הזה.
ואז היא מחכה שתיגמר כבר הלידהההה,
ואח"כ מחכה שיסתיימו ימי האשפוז בביה"ח.
ואז מחכה שכבר תסתיים תקופת משכב הלידה,
ומחכה גם להיטהר.
ואז היא מחכה שהתינוק קצת יגדל ויהיה "שמיש",
ומחכה שיגדל עוד קצת,
ומחכה שכבר יוציא שיניים,
ואז שכבר תסתיים התקופה המעייפת הזו של הוצאת השיניים...
ומחכה שהוא כבר יתחיל לזחול, ויתחיל ללכת וקצת לדבר.
ואז שוב מחכה להיריון חדש---
וחוזר חלילה

וכל זה רק בתחום של היריון ולידה...
הן כמובן מחכות גם שהילדים יגדלו עוד, וילכו לגן ולביה"ס, ושיעברו כבר את גיל ההתבגרות, ויאללה - שיתחתנו כבר!!!
ואז שיביאו נכדים... ושיבואו לבקר!... ושילכו כבר ויחזרו לבית שלהם... ושיבואו שוב!
ובטח גם בתחומים המקצועיים של החיים אישה מחכה לשינוי שכבר יבוא...
וזה קשה לה נורא לחכות ולהיות בהמתנה! וגם קשה לה לדמיין ולזכור שלא תמיד מה שבא אחרי ההמתנה הוא כיף חיים... בטח לא כשהיא הורמונלית בטירוף

8-(
בקיצור - קלטת, לא?
מקווה שלא חיכית כבר לסיים את הקריאה של החפירה שלי...
