אני עובדת מ7 עד 16, חוזרת ב17 מתה מעייפות. מתקלחת, אוכלת, ב19 אני במיטה, ב20 נרדמת.
האיש שלי מתלונן שהוא לא רואה אותי ושאני לא עושה כלום בבית.
אני מספיקה כביסות ביום החופשי שלי וקצת רצפה אבל לא מעבר כי זה לא בדיוק יום חופשי, יש לימודים, רק יום קצר יותר.
גם לי קשה להרגיש זומבי אבל אני חייבת את השעות שינה האלה!
הכי מצחיק אותי שהוא אומר שקשה לו לראות אותי במצב כמו של נכה... ממש מוגזם. זו רק תקופה גם. כאילו לא מספיק קשה לי אני גם צריכה להכיל את הקושי שלו רק לראות אותי סובלת?
והוא ממש חמוד הוא רוצה לעשות כלים הוא רק לא יודע איפה מסדרים ואז זה מתסכל אותו... דברים שטוטיים כאלה
אההה... אני לא יודעת. שיעבור כבר



