מיואשת וממרחקים.
סך הכל מדובר פה בזוג צעיר, בתחילת הדרך.
הפותחת לא תארה פה אפנדי שחושב שהוא מלך והיא צריכה לעשות הכל.
היא תארה בעל שרוצה ולא יודע איך, ובעל שמתוסכל מזה שאשתו ישנה כל הזמן.
זה תהליך שעוברים אם לא רוב אז הרבה מאוד מהזוגות בהריון הראשון.
שלב המעבר מהזוגיות הנפלאה והבלעדיות של הקשר והאישה שבאופן טבעי מתקתקת את מרבית ענייני הבית, למצב שבו פתאום האישה בשל ההריון חלשה יותר, עייפה, פחות מתפקדת, וזו מציאות חדשה לשני בני הזוג שדורשת למידה והתארגנות מחדש.
אני חושבת שהרבה מאוד נשים פה יעידו שבעליהן התחילו ללמוד לבשל/לכבס/לנקות וכו כשהן היו בהריון הראשון. ובמיוחד זה בולט אצל מי שלא נכנסה להריון סמוך אחרי החתונה אלא כעבור שנה ויותר שאז השינוי והפער יותר בולט.
אז לפותחת- זה תהליך נורמלי. את זו שעוברת את השינויים הפיזיים ולבעל לפעמים קשה באמת להבין את השינוי. מבחינתו אתם בהריון וחוץ מזה הכל כרגיל...
כדאי לשבת ביחד בנחת בדייט נעים ולהסביר את הצרכים החדשים שלך, ומנגד כדאי לחשוב לבד וביחד כיצד את מוצאת זמן בתןך זה גם לזוגיות. אולי להחליט שביום החופשי שלך את נחה בצהרים כדי שלא תשפכי למיטה בערב ויהיה לכם ערב זוגי קבוע? אולי התכווננות מודעת ביום שישי או שבת לעניין וכו.
אנחנו נוטות להשאב להריון ובאמת להזניח את הזוגיות, וזה קשה לבעל וגם לא נכון לשניכם.
זה שלב שבו עוברים מזוגיות ספונטנית לזוגיות יותר מתוכננת. וזוגיות זה לאו דווקא יחסים אלא מערכת יחסים, תקשורת, שיח, שותפות וכו. וגם יחסי אישות.
בהצלחה!
בהצלחה!