בחלקת עולם בה מים ושמים מתהווים
כפות רגליי אדם חצבו מקום באדמה
ועינייו בלעו בשקיקה את מרירות התאווה
הפרי נחמד הוא וערב
מתחבא נחבא אורב
כך היום ולא כך דאז כאשר ידע האדם את אויבו הנכרז
סופות בהלה איומות איימו ורימו את ליבו שפעם בעוצמה לא מוכרת
הוא נרגש ועמד להוט מול מעמד
כשבידו שום דבר מלבד שלהבת
שלהבת להבת חיים מבוהלת
דועכת רוקדת רועדת לשווא
כי כבה מעיין האור ונתלה העב
ואין שום אש ללב האדם שבו מבקש.
רק קול נסתר מחגוויו של סלע איתן
ניגן את נגינת העדן בהבטחה
שתחיה בוא תבוא
בעיתה בזמנה.


