אז בלילה הן בכו ובכו ובכו ובכו, ובאיזה שהוא שלב, בסביבות השעה 4, אנחנו מוצאים את עצמינו, כשכל אחד מחזיק תינוקת והעיניים נעצמות ונפתחות... ואז הצחוק הגיע....
צחקנו וצחקנו וצחקנו והן המשיכו לבכות...
ואז בעלי אומר לי את משפט המחץ: תזכרי שאת רצית תאומים (חלום חיי...)
ועם כל הקושי והעייפות- אני אומרת לה' תודה אלף פעמים!!! אין על תאומים... וכל שכן תאומות זהות....

