איזה לילה.
אני נראה לי מיובשת.
זה די הגיוני.
מתפוצץ לי הראש פסיכי.
לקחת כדור?
נמ.
אין לי כח ליום הזה.
נסיעות.
ולהיפגש עם אנשים.
ככ אין לי כח לזה.
היא חמודה, אבל..
ובכלל גם אין לי כח למטרה המרכזית של כל הנסיעה הזו.
אני נגמרתי.
די.
תקלטו.
והיא, מפגרת.
אוקיי, תסמכי עליי.
אני לא סומכת על עצמי.
אני אמורה לעלות לקנות לה משהו.
ולהתארגן.
ולהכין תיק.
אין לי כח בשיט.
למה הכל פה ככ ככ מורכב אלוהים.
די.
ילדונת.
תשתי בבקשה. ובלי כדורים.
ותשמרי עלייך.
שושית.
נשתדל.
תודה שאת קיימת.
כל כך הזויות
בני אדם זו ההזיה הכי גדולה שאי פעם נבראה
הפסיכה שלו
כל מגדל התודעה הזו
וזה עוד בגבר
גם בלי להבין אפשר לחזות משהו
לצפות לאיזו תגובה של שרשרת סיבתית הגיונית איכשהו
לפי האדם
אצל נשים זה כבר נשגב מכל חומר וצורה
יש יוצאים מן הכלל תמיד
הפסיכולוגיה של זה מעניינת האמת
מעניין אם הומו ינטה לצד מסוים
מהניסיון כן
השאלה מי עסק בזה
עסקו בזה לא מעט ועולים לי שמות השאלה כמה זה נגוע באג'נדות
אולי ארחיק לגל הראשון
לאנאיס נין
היום יקראו לה שובניסטית
אבל איזה פמיניזם יש בלהיות גברית?
ואיזה אישה את אם את הגננת של הגבר
אפשר גם להאשים אותו ועדיין
בטנגו אמיתי יש שני רקדנים במלחמה על ההובלה
שייך לחורף בדרך כלל
ועדיין הוא הגיע אלי
קורא לאונרד כהן בתרגום ישן
דפים צהובים מחוספסים למגע
גמישים מצאתי אותו אחרי נבירה ארוכה ומייגעת בערימת ספרים מאובקת
בחלקת ספרים יד שניה בחנות בסמטה
ככה פינוק של אחרי עבודה שבוע שעבר
סטודנטית יפה, צעירה בטח מרייכמן או מקום כזה עברה לידי מחזיקה עותקים חדשים של רילקה ואוסף פואמות קלאסיות מתורגמות
בטח לאבא יש יום הולדת
ריח של דיסוננס כבד
פתאום מצאתי אותו
שלפתי ממעמקי התהום ספרון שלא הרגיש מגע אנושי כמה שנים טובות כנראה
הקדשה ממאה אחרת בפתיחה
שמות ויחסים אחרים
רגשות ואיחולים עם הרגשה של מתח ובדיחות פנימיות
אינטימיות שדעכה
כמו כולנו
התלהבתי קניתי
עוד פנינה שלא יוציאו יותר
אחרי קריאה של כמה שורות ושירים כבר ברור למה לא יוציאו יותר
איזה תרגום גרוע
גרוע זו מילה עדינה מאוד
כמה פרשנות
כמה היבריס
להרהיב עוז, לגעת
לשלוח יד ועט
למילים של כהן
לפיסוק
למה לא?
היה כדאי לקנות את זה רק בשביל לראות וללמוד איך לא לתרגם
ללמוד מה זו עבודה גרועה
ועדין יש שם משהו ברגע הזה
מסתכל עליו עכשיו והוא מעלה בי חיוך
קשה לסרב לשלוח יד
לפתוח עמוד אקראי רנדומלי ולצלול
לצלול בלי חמצן עד שתיחנק תוך רגע
הספר עושה את העבודה שלו ומעיף אותי ממנו באלימות מפתיעה לכזה זקן
סוגר את החוברת
מעביר עליה יד בעדינות, ליטוף של הערכה וכבוד
הגמישות והגיל עושים את שלהם צריך להיזהר איתה
מניח אותה במגירה מעל החוברות האחרות
הן צעירות וחזקות יותר
יפות יותר ועדין יש קסם בחוברת המתורגמת הזו
עד הפעם הבאה שאפתח אותה באקראיות
שמטלטלת אותך בין תשעה באב לטו' באב והלאה
יושב לסגור את היום
זמן כבר לא פרודוקטיבי
מדפדף בספר של פרנץ פאנון
הוא כותב על מסכות
אותנטיות
זהות
מה זה זהות בכלל
ואת זה הוא כתב אז
כל הרשתות האלה אנונימיות
לכאורה
תיאטרון אחד גדול של זהויות ומסכות
כולם מחליפים זהויות בקרקס הזה והכל בשביל להרגיש אותנטיים
שחרור
מסכה וירטואלית שתכבס ותלבין את כל מה שתרצי
תחשבי על זה
חולצות סינתטיות
עניבות מפלסטיק
דשא מזויף
פרחים מנפט
חלב בלי חלב
קפה בלי קפאין
סיגריה בלי ניקוטין
סוכר בלי סוכרים
בירה בלי אלכוהול
ואהבה בלי כלום
המשפט הכי חזק בשיר
סטייק בלי כולסטרול
לקנות מה שאין
לשלם על אויר ומים
כמו במגילת איכה
עצינו במחיר יבואו
מימנו בכסף שתינו
מה עוד היה שם?
איך הפכת לזונה ממבצר למדבר
נמאס מכל התבונה
העיקר שאפשר לקרוא
בינתיים
עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע
פרנץ פאנון סיפור מעניין
בלי להתעמק יותר מדי
אין למה
עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום
לחיים האמיתיים
לכיף
יש רגעים כאלה
שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת
נחמד
או התורכי
זה לא באמת משנה
חושב על השיר שהיא כתבה
איש אחד עכשיו נרצח
לאחר נולדה בת
סופר ילדים
מי מכנה אותו סופר ילדים?
צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?
אולי
עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר
התייאש בגלל המורים
אמרו עליו שהוא חסר דמיון
לא מצליח להעביר מחשבות לכתב
בקיצור
הזיה
אולי אעשה תרגיל כתיבה
לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה
פסקה לא יותר
לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול
שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה
נוזל כהה
היא יושבת על כסא פלסטיק
כתר ירוק במרפסת
רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.
רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת את וילון צהוב
וילון תחרה דהוי
חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום
חדשות בקול חנוק.
על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות
המיץ שלו נקווה בשולי הקערה
קערת פלסטיק זולה כחולה.
זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע
מתלבט
היא לא מגרשת אותו
היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה
רכב ישן
מפתח בלי מכונית
כלום לא חונה למטה
ציפורניים גזורות קצר
אין לק
מחזיקה סיגריה שלא דולקת
מחזיקה חזק
השכנה מעליה מנערת שטיח
גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום
על הקיר מאחוריה יש כתם
סימן כהה של משהו שהיה שם פעם
שעון גדול
אולי קוקיה
השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר
חוץ מזה שקט
מה את עושה
מה
למה
את ככ הולכת להתחרט על זה
להרגיש חשופה
מושפלת
זה אמצע הלילה
לא הזמן לדברים כאלה
תעצרי עם זה בבקשה
תשמרי על עצמך
זה מפתה
זה מסוכן
שימי לב מה את משתפת
ועם מי
אל תעשי את זה
בבקשה
אל תתפתי
תשמרי את עצמך לעצמך
בבקשה
את כל כך תתחרטי על זה אחר כך
תאספי את הכבוד העצמי שלך
מה קורה לעמוד השדרה שלך
אל תשכנעי את עצמך שזה נכון
את משפילה את עצמך
בבקשה
אל תעשי את זה
ע. שווה יותר
תשמרי על עצמך
תוספי את עצמך
אל תתפתי לזה
זה קוסם ומשכר
אבל אל
אל תשתפי כל כך הרבה
לאט לאט
תשמרי לעצמך משהו
בשביל מה זה טוב
היה הפעם הראשונה שמישהו האמין לי
לא שזה עזר. אבל לפחות לא לבד בעולם יותר
הייתי בעיר הבהדים
תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה
ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)
אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר
זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת
גם היום יעבור. גם השנה הזו
"כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ"
היום בערב
לא מפריע לי ההפסקה המבורכת מכל תעשיית המזון לכמה שעות
בלי בלבולי מוח על חלבון
מספרים
חלב נטול חלב
חופש מהעבודה שמחובר לסוף שבוע ארוך ושבת
שם את בוצר שמדקלם בטעמים שאנחנו דור של פוסט טראומה
אני לא נמנע משירים ומוזיקה אבל השאפל החליט להחמיר
רואה ושומע את נשות הHR שנואות ליבי רוחשות כל מיני רעיונות מעוררי אימה
על גיבוש העובדים בארגון
שצריך לארגן יום שלם
טיולים
ארוחה מפנקת של כולם יחד
צריך להתחשב בכשרויות
למצוא מקום מתאים
אולי גם סדנת שזירת פרחים
רק קללות עולות לי בראש
אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב
אהבת חינם
אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית
אני לא הולך לשזור פרחים
או בכלל להגיע
לא גיי ובכללי מעדיף להימנע
ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר
והיו הפגנות
ועבודות
וחפירות
והכל היה חסום ופקוק
אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם
חם למות סחינה של החיים
כמו ללכת במדבר ארבעים שנה
בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון
ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס
והמבחן
והנוכחות
והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה
ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח
אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור
הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי
דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש
חורבן
בכי
לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.
הצעתי לה שאבוא איתה
אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.
ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור
עד התחנה בקצה השני
מקווה שהיא הגיעה
אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי
אהבת חינם
פשוטה
מלאה מאמץ
מלאה איחורים
מלאה בכל מיני פשלות
אבל מלאה בכוונה פשוטה
סתם מפגש אקראי של בני אדם
יש לך יכולת לנצל אדם אחר ולהיות רע ולפגוע יש לך כוח
אדם טוב באמת הוא לא כזה שנולד ככה. מלאך. בלי רצון לפגוע ולקחת. לא.
אדם טוב שאתם רוצים שיהיה חלק מהחיים שלכם הוא דוורא זה שהיה בצומת. הייתה לו בחירה. הוא יכל לקחת הוו הןו כמה שהוא יכל. אבל הוא בחר.
