שייך לחורף בדרך כלל
ועדיין הוא הגיע אלי
קורא לאונרד כהן בתרגום ישן
דפים צהובים מחוספסים למגע
גמישים מצאתי אותו אחרי נבירה ארוכה ומייגעת בערימת ספרים מאובקת
במחלקת ספרים יד שניה בחנות בסמטה
ככה פינוק של אחרי עבודה שבוע שעבר.
סטודנטית יפה, צעירה בטח מרייכמן או מקום כזה עברה לידי מחזיקה עותקים חדשים של רילקה ואוסף פואמות קלאסיות מתורגמות
בטח לאבא יש יום הולדת
ריח של דיסוננס כבד.
פתאום מצאתי אותו
שלפתי ממעמקי התהום חוברת שלא הרגישה מגע אנושי כמה שנים טובות כנראה
הקדשה ממאה אחרת בפתיחה
שמות ויחסים אחרים
רגשות ואיחולים עם הרגשה של מתח ובדיחות פנימיות
אינטימיות שדעכה
כמו כולנו
התלהבתי קניתי
עוד פנינה שלא יוציאו יותר
אחרי קריאה של כמה שורות ושירים כבר ברור למה לא יוציאו יותר
איזה תרגום גרוע
גרוע זו מילה עדינה מאוד
כמה פרשנות
כמה היבריס
להרהיב עוז, לגעת
לשלוח יד ועט
למילים של כהן
לפיסוק
במה הוא לא נגע?
היה כדאי לקנות את זה רק בשביל לראות וללמוד איך לא לתרגם
איך לא לעבוד
ללמוד מה זו עבודה גרועה
ועדין יש שם משהו ברגע הזה
מסתכל עליה עכשיו והיא מעלה בי חיוך
קשה לסרב לשלוח יד
לפתוח עמוד אקראי רנדומלי ולצלול
לצלול בלי חמצן עד שנחנקים תוך רגע.
הספר עושה את העבודה שלו ומעיף אותי ממנו באלימות מפתיעה לכזה זקן
סוגר את החוברת
מעביר עליה יד בעדינות, ליטוף של הערכה וכבוד
הגמישות והגיל עושים את שלהם צריך להיזהר איתה
מניח אותה במגירה מעל החוברות האחרות
הן צעירות וחזקות יותר
יפות יותר, ועדין יש קסם בחוברת המתורגמת הזו
עד הפעם הבאה שאפתח אותה באקראיות
לטעום מקומות רחוקים שהיו
