חכי שתחיי עם הבן זוג, מקסים ככל שיהיה פתאום הוא יראה לך מובן מאליו ויש רק משהו קטן שהוא צריך לשפר
ועוד משהו קטן...
וגם הוא אותו דבר, ירצה שתשתפרי...
אם את רוצה כמה שפחות חיכוכים את צריכה להכיל אותו ולאהוב אותו כמו שהוא ואיך שהוא!
מזל טוב!
זה כמו חללית שממריאה בעוצמה חזקה מאוד בהתחלה
ואחרי זה נכנסת למסלול כשהיא טסה במהירות.
ההתחלה טובה לסגל הרגלים טובים שאח"כ קשה לסגל , זה עבודה של חיים ואם את אדם טוב והוא אדם טוב
אז מסתבר שיהיה לכם חיים טובים
וככה אני מאחל לכם.
לא הרגשתי מאוהבת כמו חללית בתיאור שלך.
הרגשתי שמחה ומאושרת אבל ממש על הקרקע.
וחיה ב"ה בשמחה ובאושר עם בעלי היקר, ואוהבת אותו מאד
על הקרקע .אבל זה מה שעשה אותך מאושרת
ברור שבהתחלת הקשר אפשר בגלל ההרגשה המאושרת כמו שאת מעדיפה לקרוא לזה .לסגל הרגלים טובים
תסכים איתי שאי אפשר להגיד ממש לא. אהבה
מסויימת חייבת להיות לפני החתונה
ומעמיק עם השנים
זה שאחרי כמה שנות נישואין האהבה הרבה יותר עמוקה לא אומר שבשלב הראשוני של האהבה היא לא היתה אמיתית
האהבה המסוימת שיש בתחילת ההכרות היא אמיתית מאד והיא בסיס להמשך התפתחות האהבה
אבל אם אני אוכל לעזור אז בעיני צריך ארבעה דברים:
1) תקשורת, כמה דקות סמול טוק בכל יום מאוד חשוב.
2) כספים, שניכם צריכים להיות מעורים מה קורה עם הכסף של שניכם, כמעט בכל סיפור של גירושים אחד המרכיבים המרכזיים הוא כסף.
3) כבוד הדדי, בלי גלגולי עיניים ובלי עליונות, לא בינה יתרה ולא דעתן קלה, החלטתם להתחתן? תכבדו את ההחלטות אחד של השניה ולהפך.
4) תהיו מתואמים בכל מה שנוגע לאישות.
וכשיגיע הזמן, חינוך הילדים גם כן מאוד חשוב לשבת על זה הרבה ובנחת.
מזל טוב.
)זה מידות טובות.
וגם אמונה ובטחון שהכל מאת ה', אני רואה את על בעלי, הוא בחיים שמישהו רע או עשה לו רע בכוונה, הוא בכלל לא נכנס לזה.
ואני חושבת שזה הסוד והכוח בחיים, הוא לוקח הכל בקלות, ומקבל גם את המגרעות ובכלל לא נותן להם במה.
אבל... זה עבודה עצמית ארוכה.
ברור שאת שומעת על הסיפורים הרעים והקשים כי אף אחד לא כותב על הסיפורים הטובים.
אני יכול להגיד לך שמנסיוני הקטן של שנה וחצי נישואין יש המון מריבות אבל הן תמיד נפתרות במריבות ורק מחזקות את הקשר ומגבירות את הקרבה.
לקרוא ספרים בנושא
זה הרבה יותר מוצלח מלבקש עצות בפורום מכל מני אנשים שאין לך מושג איך נראית העבודה הזוגית שלהם ועל איזה מצע גדלות ההמלצות שלהם
פשוט להקשיב, לדבר, ובעיקר להקשיב..
להיות ביחד לבלות ביחד, ליצור חוויות משותפות.
הרבה הרבה שיחות ודיבורים ..ככה זה לדעתי בשנה הראשונה לפחות- המון לדבר.
היינו אוכלים ארוחת ערב איזה שעה-שעתיים רק כי דיברנו המון... בשנה הראשונה.
זה ממש חשוב לדעתי.
ובהמשך הלאה- יש פחות זמן לדבר ולשוחח- אז חשוב מאד מאד כן לתת לזה זמן.
ובעיקרון ה"עבודה" על הזוגיות זה פשוט עבודה על - להיות, לתת לשני, להקשיב לשני.. להיות פשוט בן זוג.
את לא צריכה להיבהל... תתחתני בנחת, תקראי קצת ספרים/מאמרים על זוגיות שיתנו לך קצת כלים.. או אחרי החתונה..לא קריטי. תתכונני בנתיים לחתונה.
מזל טוב!!
ומכאן השמים הם הגבול...
אנונימית לרגע1תפילות תפילות ושוב תפילות!!
אנחנו עושים השתדלות, וה' עושה את שלו..
וגם אם רבתם, זה לא אומר שאתם לא מתאימים. זה רק מחדד את הדברים שאם תעבדו עליהם תהיו קרובים יותר.
וכפרת עוונות. זה עוזר לסלוח
כל כמה שנים אנחנו הולכים לייעוץ.
ביחד או לבד
וזה ממש משדרג את החיים !!
לאחרונה הייתי בסדנה של זוגיות בגישת "שפר"
היה נפלא ! קידם אותי מאוד
ממליצה לכולם.
גם אחרי 19 שנה של נשואין וגם אחרי 39 שנים...
הטיפים פה טובים באופן כללי.
אפשר להוסיף שחשוב לנסות לשנות את זוית הראיה. צריך לשאוף להגיע למצב שההסתכלות על עצמינו ובן/בת זוגנו היא כיחידה אחת, אנחנו באותו צד. גם כשיש קשיים/ מתח/ מריבות חשוב לזכור ולהרגיש שבתכלס אנחנו באותו צד. אני משתדל אף פעם לא לוותר לאשתי! כמו כשאני נותן לעצמי משהו אין כאן ויתור, אני רוצה את זה. גם כשאני נותן לאשתי משהו, זה כי אני רוצה כי זה טוב לי. תחושת הביחד היא כח אדיר שמאפשר להתמודד ביתר קלות עם האתגרים של בנית בית.
משום מה נראה לי שלנשים זה יותר קל (לא בדקתי, רק ספקולציה), ואפשר להביא את הגבר לזה, אם רק תגידי לו "אני צריכה/רוצה שנהיה באותו צד- שלשנינו יהיה טוב" או משהו כזה (גם גבר עצבני/מתוסכל וכדומה יתקשה להישאר אדיש, אם הוא באמת אוהב את אשתו).
בקיצור, אם במקום לחשוב איך אני אסתדר, איך אשיג את מה שאני רוצה, נתחיל לחשוב במונחים של איך אנחנו נסתדר ונשיג את מה שאנחנו רוצים לעצמנו, הכל מקבל אופי וסגנון אחר. זה מצריך חשיבה מודעת, זה לא בא באופן אוטומטי!
בהצלחה!
מחיכמובן שיש סיפורים לכאן ולכאן תדבקי בסיפורים הטובים.
כל בעיה שיש ביניכם לכו לגורם שלישי שמקובל עליכם לא לסחוב דברים בבטן או הרבה זמן....
1) חלק ממקרי הגרושים נובעים מהפרעות אישיות
או קשוח מזה בעיות נפשיות
ואפשר לראות סימנים גם לפני החתונה
זכור לי רק ביטוי אחד
והוא רכושניות יתר לקשר
למשל שמפריע לחבר / חתן, קשר פשוט וטבעי עם חבר או בן משפחה
למשל חפירות מה דברת איתו? למה?
אם את מדברת אתו סימן שאת לא חברה שלי...
לדעתי יש על זה מידע באינטרנט
אולי תחפשי איך אפשר לדעת האם החבר יהיה בן זוג מתעלל
במקרה כזה מומלץ לזהות לפני החתונה
ולחתוך את הקשר.
כמובן ולהתיעץ עם דמות שמבינה בנושא
פסיכולוג או עוסית שמתעסקים בהתעללויות. (אולי במחלקה של יד שרה יוכלו לעזור לך..)
חשוב מאוד להתיעץ ולבדוק שלא הופכים צל הרים כהרים ולהפך.
2) יש עוד מקרים של גרושין
פשוט של הזנחה של הקשר
אז במקום להיות אוהבים אנשים הופכים להיות שותפים
ואין להם משהוא נפשי שקושר אותם.
ואז כמו שותפים, דברים מפריעים, ומתרחשת פנקסנות - אתה אמרת, אתה עשית...
וגם מחפשים השלמה של הקשר מחוץ לנישואין
יכול להיות התמכרות לעבודה, התנדבויות, לקיחת פרוייקטים גדולים ויש כאלו שעושים את זה ע"י בגידות.
והשקעה בקשר מונעת את הבעיה הזו.
והופכת את הנישואין למקום אהוב ומקסים
ובמקום הזה הרבה אנשים כתבו לך המון עצות חכמות
לדעתי לאמץ כמה שיותר זה מקסים.
יש גם ספרים וסדנאות בנושא - ממליצה ללמוד כל הזמן.
המסר שכדאי לקחת מהסיפורים הוא לא "איך נראים חיי נישואין" אלא "איך הייתי רוצה שחיי הנישואין שלי ייראו, ומה עלי לעשות לשם כך"
נשואים כבר כמה שנים טובות
קשה לי מאוד
בעלי חתיכת עצלן ותינוק מגודל
ולי פשוט נמאס
בינתיים אנחנו חיים ממשכורת שלי ותמיכה של ההורים שלו.
ונמאס לי, התחתנתי עם בעלי! לא עם ההורים שלו!
אני רוצה להרגיש יציבות כלכלית מבעלי, לא מההורים שלו!!!
פשוט נמאס לי ולא יודעת מה לעשות
לא מצליחה לסמוך עליו
עיצות/ תובנות/ עזרה יתקבלו בברכה
תופס הרבה מהדפוסים האלה לפני שאנחנו בכלל שמים לב.
אני אומרת את זה מחוויות של הזוגיות שלנו.
לפעמים הפחדים הכי גדולים שלנו
מתממשים בזוגיות ולא סתם.
המוח מזהה משהו מוכר - גם אם הוא המוכר הכי מפחיד בעולם, המוח ההישרדותי מעדיף את המוכר והידוע על פני חדש.
למשל אם את אדם אחראי מטבעך שלוקח אחריות מאוד יכול להיות שתת מודע שלך זיהה דפוסים מוכרים שם שאת צריכה לקחת אחריות, ואצלו להיפך הוא לא לוקח אחריות וזיהה דפוסים אצלך שכן לוקחים אחריות ולכן נמשכתם.
אפשר לראות את זה בבנות לאב מכה שבחרו בבעל מכה שוב למרות שלא זיהו את זה בדייטים.
המוח קלט דפוס מוכר והוא משחזר.
זה לא משנה הרבה את התוצאה.
אבל זה עוזר לי להבין שלא סתם.
לא סתם בחרת אותו והוא אותך.
לפעמים אלה דגלים אדומים שצריך לחתוך ואין עם מה לעבוד.
לפעמים זה התיקון שלנו, בן הזוג יושב על הנקודה הכי כואבת שלנו
וזה כואב רצח.
אולי עם בן זוג אחר לא היינו נפגשים בכאב הזה, אבל רק דרך המפגש איתו אפשר להתרפא באמת ולהשיל דפוסים שרכשת שלא טובים לך.
זוג צעיר שעד עכשיו היינו בדירה זמנית מרוהטת
ועכשיו עוברים לדירה לטווח ארוך
איך ואיפה קונים מוצרי חשמל וריהוט איכותיים בכמה שיותר זול?
אני יודע שיש מלא שיטות של כמה להשקיע במוצרים שקונים ושהם יחזיקו הרבה או לקנות דברים זולים בידיעה שהם יהרסו בהמשך וגם ככה אנחנו הולכים עוד לעבור דירות
אבל בכל מקרה אשמח לשמוע המלצות טיפים ועצות לכל כיוון
במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).
אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.
במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.
אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).
יהיו עלויות רבות בחתונה,
יש לכם רעיונות איך לגרום לכך שהעלויות לא יהיו הזויות בחתונה?
מתחתנים עוד חודש בעז"ה
קנינו סבתא של ארוסתי קנתה לנו מלא ציוד ב"ה
היא לא שאלה מה אנחנו צריכים אז יוצא שיש לנו כפולים או דברים שלעולם לא נשתמש
מה עושים?
אין לנו מקום בדירה לכפולים או למיותרים גם ככה זה צפוף
ובנוסף יש גם דברים שלעולם לא נשתמש נגיד שמיכה זוגית, כשאני וארוסתי רוצים שמיכות נפרדות בכל מקרה
אשמח לעצתכם וחכמת ההמונים
ישועת ה' כהרף עין ונרים לחיים
אז אין מה לשמור.
אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.
דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.
זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.
ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.
אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.
ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים.
אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.
אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.
למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.
שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.
ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.
וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.
בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול
לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם
אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו
ויש דברים שהעברנו הלאה
"אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?"
או
"איך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?"
אז המשפט הזה כנראה לא מחדש וכולנו יודעים אותו,
אבל רגע לתת לו לנכוח במציאות שלנו בצורה אמיתית ושלמה יכול לקדם אותנו מאוד.
אם בעלך הגיב בצורה קצרה הפעם,
אם הרגשת אתמול שאין לאשתך טיפת סבלנות,
אם בעלך פיקשש ושכח משהו מטורח ועומס המציאות והחיים,
אם שמת לב שהתגובה הזו של אשתך מפעילה אותך וגורמת לך לכעוס עליה ולא להבין אותה כלל,
אם מצאת את עצמך כועסת עליו ממש על משהו שעשה או לא עשה
אם כל מה שעולה לראש עכשיו בכעס ובאכזבה זה "אוף איתו! הוא כזה מעצבן! חצוף! חסר סיכוי!"
אם כל מה שהלב והראש שלך זועקים לך עכשיו זה: "אוף איתה! היא רואה רק את עצמה! אי אפשר ככה!"
נעצור רגע.
ניקח אוויר ונשאל את עצמינו -
אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?
ואיך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?
וננשום שוב. ונמשיך להביט במבט-על על הסיטואציה
ואפילו להיכנס רגע לראש ולנעליים של השני/ה.
רגע, מה קרה רגע לפני? וכמה דקות? וכמה שעות לפני?
מה גרם לו/לה בעצם להיות פחות סבלני/ת? מה עובר עליו/ה כרגע?
כי כולנו אנושיים.
ואם נשאל זאת רגע את עצמינו על עצמינו - נצליח יותר לראות את האחר. את השני. את אשתי. את בעלי.
נצליח לראות את האנושיות שלו.
את האנושיות שלה.
כמוני.
גם אני בן אדם
גם היא
גם הוא.
אז נכון שלא היה הכי נעים לשמוע תגובה לקונית או קצרה בטון לחוץ, אבל היי, אם זו הייתי אני והייתי לחוצה ממשהו או ממהרת לאנשהו האם תמיד תמיד הייתי מגיבה ברוגע בשלווה ובסבלנות אין קץ?
או שיש פעמים שגם כשאני ממהרת לאנשהו ובדיוק בעלי תופס אותי בדלת כשאני באיחור, או שאני לחוצה מאוד ממשהו שיושב עליי ודווקא עכשיו בעלי שואל אותי משהו, אני גם אגיב לא מושלם?
ואם זה היה אני שבדיוק כשהילדים צורחים ברקע אשתי רוצה ממני משהו, או בדיוק בשעה האחרונה של הצום כשאני מחוק אשתי שואלת אותי משהו, האם תמיד אגיב ברוגע ובסבלנות ואורך רוח?
או שגם אני לפעמים יכול לדבר יותר קצר, רק רק כי אני אנושי?
ואיך אני הייתי רוצה שבעלי יגיב אליי כאשר אני לחוצה עכשיו, או טרודה או עייפה?
ואיך אני הייתי רוצה שאשתי תגיב אליי כאשר אני לא מאה אחוז מושלם בכל רגע כי עובר עליי משהו ואני פשוט מראה אנושיות?
אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו
ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק
אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?
הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.
וקודם כל בינינו לבין עצמינו
ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר
זה כבר משמעותי מאוד מאוד.
שלום לכולם, עברנו שבת קשה. אצל חמי עם כל המשפחה. אשתי האהובה פגעה בי, חצי בכוונה, חצי מהורמונים של הריון, מול כולם. זה היה כל כך פוגע. הלכתי לחדר ונרדמתי עד הבוקר. בבוקר קמתי, היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה. הפעם לא הלכתי לחדר אבל נשרפתי מבפנים.
קרה לכם פעם?
מבקש את עזרת הרגישים.
מי שלא רגיש בבקשה שלא יענה.
תודה
זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?
או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)
וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?
וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.
הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.
כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:
"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?
"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?
אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?
נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.
וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש.
כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.
וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.
לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק
אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.
רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.
ב"הצלחה רבה
לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים
זה מאוד קשה.
אבל-
זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות
אבל בלי קהל.
הקהל מפריע מאוד לריכוז
אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.
יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת
אשמח לעזרה האם יש המלצות על מטפלים /מטפלות זוגיים.
(אחרי סשן שלא ממש פתר)
