חכי שתחיי עם הבן זוג, מקסים ככל שיהיה פתאום הוא יראה לך מובן מאליו ויש רק משהו קטן שהוא צריך לשפר

ועוד משהו קטן...

וגם הוא אותו דבר, ירצה שתשתפרי...

אם את רוצה כמה שפחות חיכוכים את צריכה להכיל אותו ולאהוב אותו כמו שהוא ואיך שהוא!

מזל טוב!

זה כמו חללית שממריאה בעוצמה חזקה מאוד בהתחלה 

ואחרי זה נכנסת למסלול כשהיא טסה במהירות.

ההתחלה טובה לסגל הרגלים טובים שאח"כ קשה לסגל , זה עבודה של חיים ואם את אדם טוב והוא אדם טוב 

אז מסתבר שיהיה לכם חיים טובים

וככה אני מאחל לכם.

לא הרגשתי מאוהבת כמו חללית בתיאור שלך.

הרגשתי שמחה ומאושרת אבל ממש על הקרקע.

וחיה ב"ה בשמחה ובאושר עם בעלי היקר, ואוהבת אותו מאד

על הקרקע .אבל זה מה שעשה אותך מאושרת 

ברור שבהתחלת הקשר אפשר בגלל ההרגשה המאושרת כמו שאת מעדיפה לקרוא לזה .לסגל הרגלים טובים

תסכים איתי שאי אפשר להגיד ממש לא. אהבה

מסויימת חייבת להיות לפני החתונה

ומעמיק עם השנים

זה שאחרי כמה שנות נישואין האהבה הרבה יותר עמוקה לא אומר שבשלב הראשוני של האהבה היא לא היתה אמיתית

האהבה המסוימת שיש בתחילת ההכרות היא אמיתית מאד והיא בסיס להמשך התפתחות האהבה

אבל אם אני אוכל לעזור אז בעיני צריך ארבעה דברים:

1) תקשורת, כמה דקות סמול טוק בכל יום מאוד חשוב.

2) כספים, שניכם צריכים להיות מעורים מה קורה עם הכסף של שניכם, כמעט בכל סיפור של גירושים אחד המרכיבים המרכזיים הוא כסף.

3) כבוד הדדי, בלי גלגולי עיניים ובלי עליונות, לא בינה יתרה ולא דעתן קלה, החלטתם להתחתן? תכבדו את ההחלטות אחד של השניה ולהפך.

4) תהיו מתואמים בכל מה שנוגע לאישות.

וכשיגיע הזמן, חינוך הילדים גם כן מאוד חשוב לשבת על זה הרבה ובנחת.

מזל טוב.

זה מידות טובות.

וגם אמונה ובטחון שהכל מאת ה', אני רואה את על בעלי, הוא בחיים שמישהו רע או עשה לו רע בכוונה, הוא בכלל לא נכנס לזה.

ואני חושבת שזה הסוד והכוח בחיים, הוא לוקח הכל בקלות, ומקבל גם את המגרעות ובכלל לא נותן להם במה.

אבל... זה עבודה עצמית ארוכה.

ברור שאת שומעת על הסיפורים הרעים והקשים כי אף אחד לא כותב על הסיפורים הטובים.

אני יכול להגיד לך שמנסיוני הקטן של שנה וחצי נישואין יש המון מריבות אבל הן תמיד נפתרות במריבות ורק מחזקות את הקשר ומגבירות את הקרבה.

לקרוא ספרים בנושא

זה הרבה יותר מוצלח מלבקש עצות בפורום מכל מני אנשים שאין לך מושג איך נראית העבודה הזוגית שלהם ועל איזה מצע גדלות ההמלצות שלהם

פשוט להקשיב, לדבר, ובעיקר להקשיב..

להיות ביחד לבלות ביחד, ליצור חוויות משותפות.

הרבה הרבה שיחות ודיבורים ..ככה זה לדעתי בשנה הראשונה לפחות- המון לדבר. 

היינו אוכלים ארוחת ערב איזה שעה-שעתיים רק כי דיברנו המון... בשנה הראשונה.

זה ממש חשוב לדעתי.

ובהמשך הלאה- יש פחות זמן לדבר ולשוחח- אז חשוב מאד מאד כן לתת לזה זמן.

ובעיקרון ה"עבודה" על הזוגיות זה פשוט עבודה על - להיות, לתת לשני, להקשיב לשני.. להיות פשוט בן זוג. 

את לא צריכה להיבהל... תתחתני בנחת, תקראי קצת ספרים/מאמרים על זוגיות שיתנו לך קצת כלים.. או אחרי החתונה..לא קריטי. תתכונני בנתיים לחתונה.

מזל טוב!!

ומכאן השמים הם הגבול...

תפילות תפילות ושוב תפילות!!

אנחנו עושים השתדלות, וה' עושה את שלו..

וגם אם רבתם, זה לא אומר שאתם לא מתאימים. זה רק מחדד את הדברים שאם תעבדו עליהם תהיו קרובים יותר.

וכפרת עוונות. זה עוזר לסלוח 

כל כמה שנים אנחנו הולכים לייעוץ.

ביחד או לבד

וזה ממש משדרג את החיים !!

לאחרונה הייתי בסדנה של זוגיות בגישת "שפר"

היה נפלא ! קידם אותי מאוד

ממליצה לכולם.

גם אחרי 19 שנה של נשואין וגם אחרי 39 שנים...

הטיפים פה טובים באופן כללי.

אפשר להוסיף שחשוב לנסות לשנות את זוית הראיה. צריך לשאוף להגיע למצב שההסתכלות על עצמינו ובן/בת זוגנו היא כיחידה אחת, אנחנו באותו צד. גם כשיש קשיים/ מתח/ מריבות חשוב לזכור ולהרגיש שבתכלס אנחנו באותו צד. אני משתדל אף פעם לא לוותר לאשתי! כמו כשאני נותן לעצמי משהו אין כאן ויתור, אני רוצה את זה. גם כשאני נותן לאשתי משהו, זה כי אני רוצה כי זה טוב לי. תחושת הביחד היא כח אדיר שמאפשר להתמודד ביתר קלות עם האתגרים של בנית בית.

משום מה נראה לי שלנשים זה יותר קל (לא בדקתי, רק ספקולציה), ואפשר להביא את הגבר לזה, אם רק תגידי לו "אני צריכה/רוצה שנהיה באותו צד- שלשנינו יהיה טוב" או משהו כזה (גם גבר עצבני/מתוסכל וכדומה יתקשה להישאר אדיש, אם הוא באמת אוהב את אשתו).

בקיצור, אם במקום לחשוב איך אני אסתדר, איך אשיג את מה שאני רוצה, נתחיל לחשוב במונחים של איך אנחנו נסתדר ונשיג את מה שאנחנו רוצים לעצמנו, הכל מקבל אופי וסגנון אחר. זה מצריך חשיבה מודעת, זה לא בא באופן אוטומטי!

בהצלחה!

כמובן שיש סיפורים לכאן ולכאן תדבקי בסיפורים הטובים.

כל בעיה שיש ביניכם לכו לגורם שלישי שמקובל עליכם לא לסחוב דברים בבטן או הרבה זמן....

1)  חלק ממקרי הגרושים נובעים מהפרעות אישיות

או קשוח מזה בעיות נפשיות

ואפשר לראות סימנים גם לפני החתונה

זכור לי רק ביטוי אחד

והוא רכושניות יתר לקשר

למשל שמפריע לחבר / חתן, קשר פשוט וטבעי עם חבר או בן משפחה

למשל חפירות מה דברת איתו? למה? 

אם את מדברת אתו סימן שאת לא חברה שלי...

לדעתי יש על זה מידע באינטרנט

אולי תחפשי איך אפשר לדעת האם החבר יהיה בן זוג מתעלל

במקרה כזה מומלץ לזהות לפני החתונה

ולחתוך את הקשר.

כמובן ולהתיעץ עם דמות שמבינה בנושא

פסיכולוג או עוסית שמתעסקים בהתעללויות. (אולי במחלקה של יד שרה יוכלו לעזור לך..)

חשוב מאוד להתיעץ ולבדוק שלא הופכים צל הרים כהרים ולהפך.

2) יש עוד מקרים של גרושין

פשוט של הזנחה של הקשר

אז במקום להיות אוהבים אנשים הופכים להיות שותפים

ואין להם משהוא נפשי שקושר אותם.

ואז כמו שותפים, דברים מפריעים, ומתרחשת פנקסנות - אתה אמרת, אתה עשית...

וגם מחפשים השלמה של הקשר מחוץ לנישואין

יכול להיות התמכרות לעבודה, התנדבויות, לקיחת פרוייקטים גדולים ויש כאלו שעושים את זה ע"י בגידות.

והשקעה בקשר מונעת את הבעיה הזו.

והופכת את הנישואין למקום אהוב ומקסים

ובמקום הזה הרבה אנשים כתבו לך המון עצות חכמות

לדעתי לאמץ כמה שיותר זה מקסים.

יש גם ספרים וסדנאות בנושא - ממליצה ללמוד כל הזמן.

המסר שכדאי לקחת מהסיפורים הוא לא "איך נראים חיי נישואין" אלא "איך הייתי רוצה שחיי הנישואין שלי ייראו, ומה עלי לעשות לשם כך"

מרגש ממש

האמת שלא כ"כ יודעת לגבי עלויות של חתונה רגילה כיום כיוון שעברו יותר מ19 שנים מאז שהייתי שם וכמו בכל דבר בארץ המחירים עלו בצורה עצומה,

אבל אולי כמה נקודות שכן יכולות להיות כיוון לבירור:

- לחפש מקומות לא הכי יוקרתיים אלא נעימים וטובים אבל במחירים הגיוניים (עד כמה שאפשר). (לי זכור לטובה אולם "גן הפקאן" בנתיבות שבו אנחנו התחתנו אבל שוב לא יודעת מה המצב שם לאחר כמעט 20 שנה ) 

אז אולי אולמות שהם כן מכובדים יפים ונעימים אבל במיקום יותר פריפרילי יכולים להוזיל עלויות?

- אולי למצוא מקום בחוץ ושם לערוך את החתונה? כמו נקודת נוף מיוחדת בארץ שללא עלות אלא להביא את הכל לשם? יכול לעבוד?

ואז יש כל מיני כיוונים שאנשים יכולים לרצות כמו נוף של הרים, ליד הים במיקום פרטי יחסית, טבע אחר שאתם מביאים מארגנים שיסדרו שם הכל מא עד ת (זה מן הסתם בתשלום אבל לפחות האולם עצמו נחסך) וכן הלאה.

- כמות המוזמנים - לראות שמזמינים בהחלט את מי שרוצים לשמוח איתו ושהוא ישמח איתנו, אבל כן לשים לב למעגלים יותר רחבים שלא עונים כ"כ להגדרה הנ"ל ואיפה כן אפשר לעשות משהו יותר חמים וקטן מהבחינה הזו.

- אחותי התחתנה בחתונת קורונה והאמת בדיעבד זה היה אחד הדברים השווים שיש! נכון שזה לא היה לכתחילה אבל בסופו של דבר הם פשוט עשו בדשא של הגינה, עם המון המון אהבה, חברים ומשפחה קרובה, ודאגו שלא יחסר דבר. והמון זוגות בגלל הקורונה עשו כך אז זה אולי קונספט שאפשר לשכפל אפילו לא בקורונה?

כלומר רק במובן האפשרי כמובן ולא לקיצון השני...

- אולי להשכיר שמלת כלה ולאו דווקא לקנות יכול להוזיל עלויות?

זה מה שעולה לי כרגע

שתהיה המון ברכה והצלחה ומזל טוב גדול

בניין עדי עד ב"ה

הייתי בחתונה כזו של חברה אהובה ובאתי בשמחה, וגם המון מהאורחים.

בטח בשבתות קיץ שנכנסות מאוחר.

ברור שיש כאלה שלא יתאים להם,

אבל אם מתארגנים מראש זה יכול להיות סבבה לגמרי.

מה גם שאם חושבים על זה גם בחתונות ערב תמיד יכול להיות מישהו שלא יתאים לו...

אז נכון ששישי צהריים יכול לא להתאים ליותר, אבל בד"כ רוב המוזמנים יכולים לסדר זאת שכן יסתדר להם.

והכי חשוב לשמוח בשמחתם,

חתונה זה פעם בחיים בעזרת ה' אז לשריין יום שישי אחד לחברים טובים או קרובים אהובים זה ממש בסדר גמור. ובטח לא לשנוא אותם חלילה (יודעת שכתבת בכוונה קיצוני ובכל זאת)

בחירה שלכם.

כמה דברים:

א. לגבי מה שכתבת "ישנא אתכם" או "בחירה שלכם" - כמובן שלא מדובר בנו (בעלי ואני) כזוג כי גם לא התחתנו בשישי בצהריים בכלל וגם זה היה לפני כמעט 20 שנה, כך שהמילים אתכם ושלכם לא רלוונטיות.

ב. והכי חשוב - לכתוב על זוג שכן החליט או יחליט בעתיד להתחתן בשישי בצהריים שהם חצופים ושצריך לשנוא אותם זה ממש קיצוניות בצורה לא ראויה כלל בעיניי.

מה יש לשנוא אנשים שזוהי הבחירה והעדפה שלהם?

מה יש לומר שהם חצופים?

הם בסך הכל בחרו במשהו שמתאים להם משיקוליהם.

האם אנחנו יכולים לדעת את השיקולים של כל אחד? ודאי שלא.

ואם כך החליטו - ודאי שזה לאחר מחשבה ומה שהכי מתאים להם וטוב להם.

והם אלה שמתחתנים

אז נשמח בשמחתם

זה היום שלהם, לא שלנו.

אז בעיניי נעשה מאמץ להגיע אם מסתדר לנו כדי לשמוח איתם

ואם לא מסתדר - זה גם בסדר גמור. רק בטח שלא להגיד שזו חוצפה או לשנוא חלילה.

זה מה שנוח לו 

אתה לא חייב לבוא

אבל מכאן ועד חוצפה?

מאיזה צד?

בשישי יש יותר תחבץ מאשר ב11 בלילה

בשישי אנשים לא עובדים

לארגן שבת אפשר מחמישי בערב אם יודעים שיש משהו למחרת

היינו כמה פעמים בחתונה בצהריים. בקיץ כמובן.  

האופי של החתונה שונה לגמרי מחתונת ערב.  

זו יותר מפגש משפחתי וחברתי קליל - לפחות בחתונות שאנחנו היינו.  

הארוע גם קצר יותר מחתונת ערב שנמשכת שעות.  

כי צריך לוודא שחתונה נגמרת בשעה סבירה

אם זה אירוע בשעון חורף, זה אומר שהחתונה מתחילה סביב 10-11 (ואז זה אומר שהכלה מתחילה להתארגן ב6 בבוקר)

בשעון קיץ זה אולי אפשרי, אבל גם לחוץ

לא כל הספקים הדתיים יסכימו לאירוע שישי בצהריים

כי להקה וצלם צריכים להשאר עד סוף האירוע, ואם הם גרים רחוק זה לא תמיד מתאפשר

הייתי בחתונות שישי בצהריים

זה נחמד כאורח, 

כבעלי השמחה זה לדעתי לחוץ

אם הקבלת פנים/החופה בחוץ

בשעון קיץ = שיא הקיץ זה בלתי אפשרי לעמוד בחוץ.

חייבים מקום מקורה וממוזג.

הייתי בחתונת שישי בצהריים סביב לג בעומר ובאמת היה מזג אוויר סביר בצל.

גם שם בשמש היה לא כיף לעמוד יותר מ3 דקות

עכשיו ביולי אוגוסט

אין מצב שהייתי מסכים להיות לא במזגן

עכשיו בדקתי ולא נראה שנסגר.  יש עליו reels וסרטונים מהימים האחרונים.  

כנראה את מתכוונת לגן אירועים אחר? 

תשימי לך יעד 60 כל צד

ניתן לעמוד בזה תתכננו היטב מראש,  

פחות מזה יצריך אקרובטיקה מרובה

אבל כמו שכתבו לפני, אם זה רלוונטי לכם אז לנסות למצוא אולם באזור הדרום

מחירים נמוכים משמעותית לאירועים נורמליים

זה יוצא חיסכון משמעותי

אם זה רלוונטי לך אני יכול לתת המלצות בפרטי

אם פחות קריטי אולם סטנדרטי אז יש ביו"ש כל מיני גני אירועים או חצי אולם חצי גן אירועים שהגיוני שיהיו מחירים יותר זולים אבל לא מספיק מכיר

כמובן גם צריך לדעת מה חשוב לכם שיהיה בחתונה, ומה שלא אז לנסות להוריד ולקבל הנחה במחיר

איפה שלא סוגרים לנסות להיכנס לקבוצות של זוגות צעירים ומאורסים

יכולים לתת לכם מידע מאוד משמעותי על חיסכון מהניסיון שלהם

יש הרבה פעמים קבוצות עם כוח קנייה יותר גדול למוצרים שזוגות צעירים צריכים

כל אולם שלא תסגרו תבדקו עליו עם אנשים שהתחתנו שם

יש נגיד קטע לאולמות שבהצעת מחיר הם לא מדברים על העיצוב

ואז פתאום זה יכולה להיות הפתעה כספית מאוד לא נעימה

וזה עוד מלא דברים שאתה לא חושב עליהם

לנסות לבוא פתוחים למגוון של אולמות או כל שירות אחר

ואז אתם יכולים יותר להתמקח כי יש לכם אלטרנטיבה

לדעת להתמקח זה ממש חשוב עם כמה שזה לא נעים

ואם אתם פחות טובים בזה אז שווה למצוא מישהו שקשור אליכם שיכול לבוא ולהתמקח בשבילכם

לא עולה לי עוד כרגע

אבל בכל מקרה שיהיה המון בהצלחה

יש מנעד מאוד רחב של אפשרויות לחתונה, מחתונה ברבנות עם חבילת בורקסים לסעודת מצווה, עד לאירוע ענק של 1,000 איש עם מתנות אישיות מוקדשות באופן אישי ועיצוב של כל מרצפת בצורה מרהיבה בהתאם לקונספט מאחד. בכל אחד ואחד מהשלבים בין לבין יש המון מרווח עם מה אפשר לשחק. כמובן שזו שאלה עד כמה מוכנים לשחק עם זה ומה נחשב "התקמצנות" וקו אדום להוריד.

אני חושבת שזו צריכה להיות החלטה יותר של הכלה, כי רוב ההוצאות קשורות אליה, או בדרך כלל לכלה חשובות הוצאות כמו סידורי שולחנות ועיצוב. וזו שאלה כמה היא מוכנה להתגמש על זה.

כמובן שההוצאה הכי גדולה זה האולם. כמובן שיש גבול כמה אפשר להתפשר בזה, ואם מחליטים שלא רוצים לגרור את כולם לאזור תעשייה מטונף בקצה הארץ ללא תחב"צ, זה מובן. (אם כן לפחות תארגנו הסעה לשם, כי אז תבזבזו הרבה יותר במנות מיותרות לאנשים שלא יכולים להגיע)

אנחנו התחתנו לפני שנתיים הסיכום מול ההורים אצלינו היה שהם מתחלקים חצי חצי על האולם (אולם זול ומתחת לממוצע במחירים היום), ואנחנו משלמים על שאר הספקים כמו צלם, מאפרת, ולהקה. אז רוב החיסכון שלנו התמקד בתחומים האלו. חסכנו בדברים שלנו באופן אישי הרגישו לא משמעותיים ואפשר להוריד, אנשים אחרים זה יראה הוצאות משמעותיות מידי או ההתקמצנות מיותרת. זה באמת עניין אישי, ואין סיבה לסבול בחתונה של עצמך ולהוריד משהו שחשוב לך או לכלה רק בגלל כסף. כמובן כדאי לבדוק אם אפשר להשיג אותו דבר בזול יותר ולא לשפוך כסף סתם.

כל הספקים המדוברים בהחלט עדיין פועלים וראיתי אותם בכמה וכמה חתונות שהיינו בהן. לא נסענו לקצה הארץ לאיזה מישהו מיוחד וזול, כי היה לנו חשוב שהם יהיו איכותיים עם המלצות ומתאימים לסגנון שלנו.

ללהקה לקחנו את ההרכב הבסיסי שלהם בלי תוספות. לקחנו שמלה חינם מגמ"ח וחליפה זולה. עם הצלם הורדנו צילום וידאו ואלבום מעוצב (בעיקר בגלל שהעיצובים שהוא הראה בדוגמאות היו ממש מכוערים לדעתי, אז העדפתי אלבום כיסים נקי על פניהם).

תחשבו האם אתם מוכנים לעשות קיצוצים כאלו.

יש גם מחיר משתנה מאוד על העיצוב של האולם. צריך לברר בדיוק מה זה כולל מול כל אולם.

להכין טבלת אקסל ולהכניס שם עלות של כל דבר.

וככה יודעים לאן מגיעים.

צריך לזכור שהחתונה לא מתחילה ונגמרת במחיר מנה באולם. (שזה אכן חלק עיקרי ) יש עוד הרבה הוצאות מסביב.

כמו להקה. צלם. איפור. שמלה. תסרוקת. חליפה. נעליים.

אם לא לוקחים את זה בחשבון. זה פשוט פתאום נופל וזה עשרות אלפי שח.

ואין קסם.

ככל שעושים יותר צנוע, ככה עולה פחות

יש חתונות שעולות פחות מ1000 שח.

חופה בבית כנסת

שמלה פשוטה מגמ"ח.

כיבוד קל וכו'

ויש חתונות במיליונים

אתם כזוג (רק אתם. לא ההורים. רק אתם)

צריכים לשבת ולהבין ביחד מה התקציב שאתם מוכנים (ויכולים) להוציא ולפי זה לתכנן את החתונה שלכם.

ההורים רוצים לתת כסף? מבורך.

זה מתנה. זה לא אישור לבנות לכם את החתונה.

לעניות דעתי.

2 דברים חשובים בארגון החתונה

1. שתהיו מרוצים מהתוצאה. אתם ורק אתם חשובים. לא מה האבא יחשוב או מה הדודה תגיד. זה היום שלכם וזכותכם להחליט איך לחגוג אותו.

2. שתמשיכו להיות מרוצים גם אחרי. שלא יהיה לכם זנבות חובות שלא כיף להתחיל איתם את החיים ומצד שני שלא תתבאסו שלא עשיתם משהו שרציתם לעשות.

מוזמן להתייעץ תמיד

והמון מזל טוב!

דנים בינינו מה אנחנו רוצים

לא נראה שיש פערים גדולים ברצונות

בסוף זה האירוע של החיים שחיכיתם לו כל כך הרבה..

בתוך העצות פה תשימו לב שעדיין זה נשאר האירוע שלכם איך שדימיינתם..

לכלה בטוח יש חלומות על החתונה שלה, אז לתת להם מקום, כי זה ה- מקום להגשים אותם.

ואני מכירה גם זוגות שלקחו קצת הלוואה מההורים ואח"כ החזירו להם לאט לאט

הכל יסתדר, רק שלא תצא תחושת פספוס שזה לדעתי חבל מאוד..

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

קורס שהוא אוהב (אם הוא בקטע של רכבים. יש לגיתאי מסוויץ בראש הרבה קורסים טובים. אבל כנראה פחות יתאים לך )

אפשר  גם משהו זוגי. למשל נגרות לבית.

עם הילדים? צאו לחופשה משפחתית

בני כמה הילדים?

ובגיל שלהם.

ילדים קטנים דורשים המון תשומת לב.

אבל אם הוא בן 50. כנראה שהם כבר לא כל כך קטנים ולכן זה יותר נוח

הבעיה עם מתגברים זה שיש להם מלא קיטורים ותלונות. אם הילדים שלהם לא כאלה, זה יכול להיות חופשה נחמדה מאוד.

זה שונה.

לא מתאים לכל אחד.

אבל יכול להיות אחלה חוויה

עדיף מלון

חשבנו ללכת ליום פינוק במלון בלי לינה א. בוקר מסא'ז וכו וחסר לי הפתעה באמצע...

מה התחביבים שלו?

למסיבה? חגיגה רגילה לא מספיקה? ז"א בילוי כלשהו מתנה וכו? למה צריך להגזים? מה דעתכם? איך אתם חוגגים יומולדת עגול? תודה לעונים

הגרעינית. אבל בעלי חושב שצריך לציין את זה וזה חשוב. ואני צריכה כל שנה לפחד שאני לא עומדת בציפיות (גם ביומולדת רגיל זה סיפור אצלו)

מכל מיני כיוונים ממש חשוב להם לחגוג לי ואני לא בעניין...

נראה לי שכדאי לנהל שיחה כנה עם בעלך, להבהיר שאת אוהבת אותו ורוצה לשמח אותו, אבל להפיק אירוע זה לא את.

אולי מישהו אחר יכול?

(ילדים גדולים, אחים שלו וכד')

הבנת? יעני הפלייסטיישן של היום הוא דור 5. ובעלך הוא גם דור 5.

שכחי מכל הרעיונות שנתנו לך פה. לכי על שלי. תודי לי אחר כך.

אבל לא צריך.

מה לגבי גאדג'טים של גברים? הוא אוהב? דברים לטלפון

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב