אני עשיתי הכנות לפני- מוקדם ממש, ובאמצע החתונה נעלמתי רק לטבילה- בערך חצי שעה.

קורה שלא יראו אותך, אולי היית בשירותים, אולי יצאת לדבר בשקט עם מכרה..

אני לא מתאפרת אף פעם אז זה לא היה בעיה, אבל את יכולה לקבוע עם מאפרת שתפגוש אותך קרוב לאולם( המקווה, ברכב, בחדר צדדי באולם וכד'- תסבירי לה והיא תוכל לעזור לך גם.

אין ספק שטבילה בזמנה ראויה להערכה רבה כל הכבוד!!!

ואל תשכחי את הבדיקה האחרונה של ז' נקיים מרוב לחץ, זה יכול לסבך ...

פשוט נעלמה מהאולם באמצע.

לא דנתי איתה בזה אני מניחה שהיא קבלה היתר לטבול עם איפור, לא שאלתי.

אפשר לתאם עם בלנית..

זה קשה אבל חייבת לציין שדנו בעבר באפשרות כזו

ואני מבינה את הקושי אבל גם מבינה למה זה חשוב..

נראה לי יום שחשוב להיות מותרים בו..

חמותי בכלל לא מעלה בדעתה לדבר על דברים כאלו.

אנחנו הכלות יושבות ביננו ומדברות שיחות נשים

אז היא קמה למטבח כולה סמוקה...

היא פשוט נעלמה באמצע החתונה.

נעלמה לי!

חיפשתי אותה ואחרי החתונה אמרתי לה בצחוק שהיא נעלמה לי.

והיא נבהלה.

ואז בסוף חמי אמר לבעלי

"אבל שלא תדבר על זה עם אמא כי זה מביך אותה".

אוקי, לא אדבר.

אבל מעריצה אותה!!!

החתונה חשובה לה מאד והטבילה בזמנה חשובה לה מאד

מנסה לחשוב על עצמי בסיטואציה כזאת - לא נראה לי שהייתי יוצאת באמצע החתונה אבל היתי מנסה להסתדר עם פתרונות אחרים כמו למצוא בלנית שתפתח לי מקווה בלילה אחרי החתונה ויעלה כמה שיעלה, אבל קשה לי להאמין שהייתי מסוגלת לדחות טבילה. 

מקווה שה' לא יעמיד אותי בנסיון כזה

לא רואה סיטואציה שיש אופציה לחיבוק מבעלי אחרי חתונה של הבן ואוותר עליה!!!

נשמע לי אופציה

הרבה יותר נשמע לי לשלם למקווה שיפתחו במיוחד אחרי החתונה

גם אני, אבל ה' מנהל את העולם ולפעמים אנחנו עושים את כל ההשתדלות ובכל זאת דברים מתפקששים וזה לא בידינו

ולא דחתה ומניחה שגם אני הייתי עושה מאמץ למצוא פתרון ולא לדחות

אלא אם כן בעלי ממש יעדיף שנדחה ולא נשתגע על זה, רק זה אולי יגרום לי להסתכל על העניין אחרת..

אני מתמקדת בלא לדחות טבילה

גם בעיני לצאת באמצע החתונה זה לא אופציה אבל יש עוד אפשרויות

שלא העליתי בדעתי מעולם, אבל מעולם לכעוס.

אני חושבת שהיא ויתרה פה על משהו (חלק מהחתונה של הבן שלה, שהיא מאד אוהבת אותו)

לי לא היה כ"כ נורא עוד כמה דקות בלי חמותי...

לא רואה בזה משהו מכעיס.

וכן אני מאמינה שיש דרכים אחרות להסתדר, במקרה שלה אני חושבת שהיה יותר קל לצאת באמצע מאשר אח"כ (יש לה ילדים עדיין בבית). אני כנראה הייתי מנסה לסדר עם כדורים או לא יודעת מה

אבל היא מצאה את הפתרון הנכון לה-להם כזוג, ועל זה יש לי הרבה הערכה אליה.

אם זה היה אחות או משו זה שונה אבל מחותנת - אנשים באים בשבילך! והם באים בכל מני זמנים, גם בזמן האוכל וגם בזמן הריקודים. ואת נעלמת.

תמיד יש אפשרות לטבול אחרי החתונה, בערים הגדולות יש בדר"כ מקווה תורן שפתוח עד מאוחר

ובישובים אני מניחה שאפשר לבקש מפתח והבעל יהיה הבלן

פעם הייתי מעריצה נשים כאלה

היום אני חושבת שיש גבול לכל תעלול

של הבן שלך

אפשר במקרים חריגים כאלה לקבוע עם בלנית לאחרי החתונה - 12, 1 בלילה - בערים הגדולות נראה לי שיש מקווה תורן או משהו כזה

חתונה של אחות זה תאריך ידוע מראש וגם את המחזור הרבה פעמים אפשר לצפות פחות או יותר אז עדיף להתארגן עם זה מראש - מי שבמילא עם גלולות - לתכנון את חיבור החפיסות בצורה שיסתדר עם התאריכים

ומי שלא מונעת או מונעת באמצעים לא הורמונליים - להתארגן עם פרימולטנור מראש כדי להתאים את המחזורים לתאריכים

זה לא מתאים לכל אחת אבל זה יש הרבה שיכול לעזור להן

הרבה מלדחות טבילה למרות שהלכתית יכול להיות שזה עדיף במקרה שצריך לדחות בכל מקרה

אבל אם בימים האחרונים למשל יש כתמים לא הייתי משתגעת לעשות הפסק בדיוק ביום הזה, ולנסות לשאול רב וכו' אם זה לא 100% נקי וכו'
וגם לא קרה לך אף פעם שהיית אולי יכולה לנסות לעשות הפסק ובסוף שכחת\לא הספקת או משהו כזה? אז אם אני יודעת שיש משהו ככ חשוב, שוב, לא הייתי משתגעת על לנסות דווקא ביום המדויק הזה.
 

ששכחתי או לא הספקתי ומקווה שבעז"ה גם לא יקרה לי אף פעם.

זה עניין של סדרי עדיפויות לדעתי, הפסק או טבילה בזמן זה בין הדברים שהכי חשובים לי ולכן אני עושה כל מה שאני יכולה כדי לא לשכוח או לפספס

אם יש לי יום עמוס ביום של הפסק מנסה מוקדם יותר, אפילו ליתר בטחון מנסה לפני הצהריים שמקסימום אם לא אספיק שוב לפני השקיעה יהיה לי לפחות את הבדיקה הזאת

אם עדיין יש כתמים ורואה שזה לא ילך בקלות אני לא בעד להשתגע ולנסות בכל זאת גם כי את יכולה לפצוע את עצמך וגם כי זה לחץ מיותר ובמילא אי אפשר ללכת נגד הגוף, אם נגמר המחזור אז נגמר ואם לא נגמר אז לא נגמר. 

אם מנסה ורואה שזה עוד לא כל כך חלק ממתינה חצי שעה שעה ובודקת שוב, אם המצב השתפר ויש עוד מספיק זמן לחכות בין הבדיקות אנסה אולי עוד פעם אחת ואם לא השתפר אז מבינה שצריך לחכות למחר.

אבל אם יש אירועים חשובים וזה יכול לצאת גבולי עם הימים אני יותר בעד לתכנן את זה מראש עם פרימולטנור או עם הגלולות, זה גם יותר נחמד ונח להיות מותרים בזמנים כאלה..

כי אם את דוחה בגלל נגיד ביקור משפחתי שנקבע לפני הרבה זמן,ואת דוחה הפסק ובסוף מתבטל האירוע ברגע האחרון,אז דחית לחינם וא"א להתחרט

ואם יוצא לך מיקווה ביום האירוע והוא בסוף מתבטל אז לא דחית והרווחת

אני לא זוכרת בדיוק מה עדיף, נדמה לי שעדיף לדחות הפסק אבל אולי אני טועה

ולמדתי הלכות נידה בצורה די יסודית

מבירור עם כמה רבנים 

מאד ששוה להתאמץ בשבילו, אם לא אפשרי אז לא אפשרי אבל אם מצליחים לתמרן עם זה זה דבר מבורך

נתנו לך פה הרבה עצות טובות

בהצלחה ומזל טוב!

אני מעדיפה לדעת שהכל הולך חלק ואני לא מסתבכת עם תמרונים מורכבים מאשר להתערב פעם אחת במחזוריות הטבעית של הגוף

אמרתי שזה לא מתאים לכולן אבל יש הרבה שזה יכול להתאים להן

אז מי שמתאים לה ורק לא חשבה על הרעיון, אולי עזרתי לה במשהו

בעלך יכול להסיע אותך למקווה קרוב ולהחזיר ובינתיים הילדים יחכו באולם

או לטבול עם האיפור.

רב עם כתפיים רחבות שישמע את המקרה הספציפי עם הרגישויות המסויימות שלך.

באישור של רב

אף פעם לא קרה לי

אני יודעת שיש כזה היתר

רק בתנאי שהאיפור יימרח אחכ.

לא מנסיוני

מעולם לא התנסיתי בעצמי

רק יודעת שיש אפשרות הלכתית.

נורא בנתיים שיתחילו להצטלם עם השאר.

בנוסף .. מאיפה את? יש בירושלים מקוה שפתוח גם ב1 בלילה ואחרי לפי בקשה התשלום בהתאם כמובן.

יום המיקווה הוא מצוות עונה שהבעל מחויב לאישה,ולא האישה לבעלה

אני מבינה את הרצון לקיים אותה בזמן גם למען הבעל

פשוט לדעתי, חשוב לדעת את זה,כי לדעתי אם לאישה יש צער גדול מללכת למיקווה,כמו בושה שמישהו מהמשפחה יבין,או שלא תיראה במיטבה,צריך לקחת גם אותה בחשבון.

שייך לדחות את ההפסק או שכבר עשית הפסק?

אולי לקבוע עם בלנית לאחרי החתונה?

1 אני לא הייתי דוחה, ולא בגלל בעלי אלא בגללי. תמיד חתונות עושות לי חשק וגעגועים לבעל... ואני חושבת על בתור אימא שמחתנת הכי הכי אני אצטרך אחרי חתונה זה חיבוק מבעלי!!! אז ברור לי שלא אדחה.

2. לי יצא ביום חתונה של אחי. טבלתי יותר מוקדם (נראה לי 10 דק' אחרי שקיעה ואני בד"כ מחכה ל40 דק') והתאפרתי במקווה והבלניות עזרו לי (זה היה כזה זמן רגוע שעדיין כולן מתארגנות וגם היה חורף שאז רגוע) ויצאתי מהממת וכמה עצות של הבלנית אני משתמשת עד היום

ש13 דקות אחרי שקיעה זה צאת הכוכבים

ונשארתי במקווה עד 40 דק' שזה הזמן שאנחנו נוהגים.

ומה שכתבו כאן שיום המיקווה הוא מצוות עונה שהבעל מחויב לאישה,ולא האישה לבעלה,

לא נכון.

גם לאישה יש אחריות כלפי בעלה שאוהב אותה וממתין לאישתו היחידה.

הבעל מחויב במצוות עונה ,זו עובדה. וזה שלאישה אחריות כלפי בעלה,ה דבר שני ולא סותר

אבל לפעמים מתבלבלים כאילו יום המיקווה הוא לכבוד הבעל,ורציתי להעמיד דברים על דיוקם.

יום המקווה הוא בשביל האישה-מבחינת מצווה.כמובן שעליה גם לדאוג לבעלה ולהבין אותו

מה לא נכון פה בדיוק?

ליל טבילה הוא לא לכבוד הבעל, גם לא בשביל האישה מבחינת המצווה. 

זו מצווה משותפת לשניהם, לכבוד שניהם.

עובדה שיש עניין גדול מאוד בטבילה בזמנה וכשפוסקים לדחות את הטבילה, מתחשבים ברצון שניהם. 

שאם לאישה יש צער גדול מללכת למקווה, כמו בושה שמישהו מהמשפחה יבין, או שלא תיראה במיטבה, זה שיקול משמעותי שצריך לקחת בחשבון.

כוונתי שההחלטה (והפסיקה) צריכה להיות לרצון שניהם מתוך הסכמה משותפת. 

גם לשיקולים של האיש יש משקל מכריע, בדרך כלל שווה לשיקולים של האישה.

הם לא נידחים מפני הסיבות של האישה רק כי הוא מחוייב והיא לא במצוות עונה.

היה לי חשוב להדגיש את הנקודה, שלא יובן שאפשר שלא להתייחס למה שהאיש מבקש.

שגברים לא מבינים מספיק את ההקרבה ובמיוחד את האי נעימות שיש לנו מכל הסיפור הזה

להם הרי אין בעיה,כל דבר הם (כאילו)זורמים

לדבר, ושוב לדבר.

אולי לבקש שהרב יסביר.

האיש צריך לדעת שכשהוא מבקש שאישתו תתאמץ על מצוות טבילה למרות הקושי שלה, זה אחרי שהוא מבין אותה עד הסוף.

רק אחר כך הוא יכול לבקש שבכל זאת תתאמץ בשבילו, בשביל שניהם,

ולהעריך אותה על זה.

טהורה

כל ההרחקות הן כדי לא להגיע לאיסור ופה אין בעיה

אולי אפילו טובלת פעם אחת ואז הוא מסתכל ואז בכלל אין בעיה

היא קוראת לו כשהיא בתוך המים והוא בא ומסתכל שאין שערות שצפות מחוץ למים

בעיקרון התפקיד של הבלנית הוא אך ורק לדאוג שלא יצופו שערות מעל המים 

כל השאלות והבדיקות של הבלניות זה בונוס, זה לא חובה הלכתית

מותר לו הלכתית להסתכל לפני הטבילה, כי היא תכף תהיה מותרת לו-"פיתו בסלו"-זה לא מלכתחילה רק אם אין ברירה

אם התשובה שלו מוצאת חן אז יש לו שכל ישר ואם לא מוצאת חן, אז מה??

דעת תורה זה דעת תורה

ומי ששואלת רב שואלת על מנת לקבל את התשובה שלו באשר היא.

הלכתית יש חשיבות גדולה לטבילה בזמנה הרבה יותר מאשר לענין שלא ידעו שהלכתי לטבול

יש ענין גדול להשתדל שלא יודעו שאישה הולכת לטבול אבל כשזה מתנגש עם הלכה כמו הלכות הרחקות אז הגישה של ההלכה היא שסוף כל סוף דבר ידוע הוא בעם ישראל שאישה נידה מדי פעם ולא דוחים את ההלכה מפני אי הנעימות

בעבר נשים גם לבשו בגדי נידות כדי שידעו להזהר מטומאת כלים ומאכלים שנטמאים ממנה, בימינו שאין את המצב הזה שנידה מטמאת כלים וכו ממילא התבטל העניין של בגדי נידות

מבינה שכל אחת וההרגשה שלה אבל לפעמים ההרגשה היא פרווה כי לא יודעים את המשמעות העמוקה שההלכה מייחסת לדבר ואחרי שלומדים את הנושא גם ההרגשה משתנה, אז יש מקום לחדד את הדברים

חיי אישות שונה והפוכה מהותית מהגישה של כל שאר ציבור שומרי התורה ומצוות

כל גדולי עולם שבתקופתו חלקו בחריפות על האדמור מגור שייסד את התקנות והדברים ידועים

אז אם את לא חסידת גור ולא נוהגת לפי ההנהגות של גור לא כל כך שייך לשאול בנושא הזה רב חסיד גור.

ובלי קשר לגור - יש מקום בהלכה לדחות טבילה במקום צורך גדול ובהסכמת שני בני הזוג ורוב הרבנים היו מתירים אם היית מציגה את השאלה באופן כזה שמבחינתך אין ברירה אחרת.

זה עדיין לא משנה את הגישה הבסיסית לנושא - שכדאי וראוי לייחס חשיבות מספיק גדולה לטבילה בזמנה כך שיהיה רצון חזק לעשות כל מאמץ שלא לדחות.

ובדיעבד כשאי אפשר אי אפשר וההלכה מתירה לדחות.

אבל אי אפשר לדעת מה עובר על אנשים..

עוד דבר שכנראה יש זוגות מסויימים שיש להם סדר עדיפויות אחר ממה שאת ואני רגילות

היתי מעדיפה לשאול רב אם אפשר לטבול ביום ולא להפגש עם הבעל עד אחרי צאת הכוכבים.

אם מאד רוצים אפשר לתמרן, אבל זה עניין של גישה וסדר עדיפויות

עכשיו)

אני לא מביעה דעה לכאן או לכאן, מבינה שיש נשים שלהן יותר טוב לדחות מקווה, למרות שאני אישית הייתי הופכת שמים וארץ בשביל לטבול בזמן, קשה לי מאוד כשאנחנו אסורים...

לעניין, אני רוצה להתייחס לנקודה אחרת: ההלכה, הרבנים שמתעסקים עם ההלכות של מראות ודיני טבילה (לפחות אלו שאני מסובבת בהם), יעשו הכל בשביל לראות אם יש מקום להתיר לאישה עד/ לתלות בפצע, מהמקום שהם מבינים את חשיבות הטבילה והמצווה, ואת הקושי של הזוג. נפעמתי כמה פעמים לראות בעיניים וגם לשמוע סיפורים על רבנים שהקדישו מזמנם, באמצע הלילה, בשעות לא שעות, לעזור לזוג בין אם אחרי לידה, בין זוג צעיר, בין זוג וותיק, העיקר שאולי אולי תהיה אפשרות לטבול בזמן...

אני חושבת שהגישה שלנו צריכה להיות הדדית אם לתורה כל כך חשובה המצווה הזאת, ותולים ומוצאים התרים כשאפשר, איך אני אלך ואדחה טבילה רק בגלל קצת לחץ? לא מגיע למצווה הזאת שיהיה אכפת גם לי ממנה?

שוב, לא שופטת אף אחת ולא הייתי במקום של טבילה מלחץ (כן יצא לי שרב התיר לי דברים שלא הייתי מאמינה, וכמה וכמה פעמים... וכן יצא לי שהיה לי ספק אם הייתי צריכה לחזור לטבול וזה היה אמצע הלילה והרב ענה לנו והבין שאין מצב שאני אטבול שוב הלילה כי היה ממש מאוחר, וזה אומר לדחות למחר את הטבילה החוזרת. זה היה בערב של הטבילה אחרי הטבילה, והא בדק ושאל והתייעץ, שוב- באמצע הלילה!! וחזר אלינו עם טבילה שאפשר לתלות את זה בזה וזה ושאני מותרת...) ומקווה שיצאתי מובנת בנקודה שרציתי להבהיר.

כן צרם לי שהרבה כתבו פה ממש בקלות- תדחי, בטח, בלי ספק... 

אני רוצה שהמצווה הזאת תהיה חשובה לנו כמו שאנחנו חשובים למצווה 

בכללי אני מאוד נהנת תמיד מהתגובות שלך..

אני לא דנה אף אחת, לא הייתי במקום הזה אף פעם. וגם אם כן הייתי- נדמה לי שהייתי כן מתאמצת, אבל זה אני.

(וציינתי פה דוגמאות שהם באמת מקרים לא שגרתיים ולא נוחים, כמו חתונה במקום רחוק מאוד ועוד)

מה שניסתי להגיד, זה הרוח שנושבת כאן מהתגובות, כאילו כזה פשוט וקל לדחות טבילה. זה לא. נקודה.

ובלי קשר לא לבעל ולא לאישה ולא לקושי של אף אחת. זה מצווה שיש לה זמן לעשות אותה... (תתארו לכן גבר דוחה הדלקת נר ראשון של חנוכה למחרת כי היה לו יום לחוץ בטירוף, כי הוא התחתן וזה הלחיץ אותו שצריך גם לפנות זמן להדלקה ואח"כ עוד לשבת קצת להנות מהחנוכיה? אולי נדחה ברית מילה ליום אחר כי יש לנו היום חתונה של אח/ות, מה? קרה לנו מלא במשפחה המורחבת שאחות של חתן/כלה הכניסה בן לבריתו של אברהם אבינו ביום החתונה, מישהו חשב לדחות את האירוע ליום אחר? להפך, אפילו עשו אירוע רגיל ולא משהו חפוז ומהיר... ועוד הרבה דוגמאות).

כואב לי שכשאישה רוצה שיתחשבו ויתירו וינסו למצוא פתרון שהיא תטבול היום- זה בסדר, כי עכשיו נוח לה. אבל אם צריך לעשות קצת מאמץ- אז פתאום המצווה לא חשובה...

ואני מגיבה לך לא באופו אישי, פשוט כי את כתבת אז מגיבה לתגובה שלך...

(ואם ממש ממש מותר לי להגיד בזהירות, לדחות אוטומטית טבילה בליל שבת רק כי יש לך בנות גדולות וזה לא נוח לך, זה אממ... ואם לא הייתי במקום אז סליחה. ניסתי להתנסח בזהירות)

אז הענין של מפני סרח ביתה הוא שאסור לטבול ביום מפני סרח ביתה שמא ביתה תראה שאמה טובלת ביום ותבין מזה בטעות שמותר לטבול ביום, ולכן גזרו חכמים לא לטבול ביום בכלל.

לכן - בגלל שזו גזרת חכמים אז במקרים חריגים רב יכול להתיר לטבול ביום ושלא תפגש עם בעלה עד אחרי צאת הכוכבים.

אבל ממקום של מישהי שהיתה שם בתור בת בוגרת בבית של הרבה בנות בוגרות, אף פעם לא שמתי לב שאמא שלי יוצאת לטבילה (לא בשבת ולא ביום רגיל). לא אני ולא אחיות שלי (דברתי איתן על כך אח"כ, עם הנשואות).

המדריכת כלות שלי אמרה, שהרבה כלות מציינות לה את זה ושהיא חושבת שזה מסוג הדברים שעד שאתה לא בתוך הסיטואציה, אתה לא שם לב לזה אצל הסביבה. אם עד היום לא היה לי בראש שיש הכנות למקווה וטבילה (ידעתי כמובן שזה קיים, זה לא העסיק אותי ברמת היום יום והפרקטיקה) אז גם לא שמתי לב לזה אצל הסביבה.

כמו שאף פעם לא שמתי לב, בתור בחורה, בליל שבת לנשים שהולכות/חוזרות מהמקווה. ופתאום אחרי שהתחתנתי יצא לי כמה פעמים לעבור ליד המקווה (והייתי עוברת שם הרבה בליל שבת קודם, כי זה על הדרך כזה) ופתאום כן לשים לב...

אז רק אומרת, אולי בכלל הבנות שלך לא חושבות על זה? 

(וואו, יש לך בנות כאלה גדולות? את יכולה להיות אמא שלי.. ולפי הניק שלך חשבתי קודם שאת בכלל נשואה טריה )

בתי הגדולה מבינה מעצמה. בלי לומר דבר, היא מבינה ושומרת על הילדים הצעירים במקרה הצורך.

וברור שהיא יודעת כלה למה נכנסת לחופה.

וגם אצלנו הגדולים הולכים לישון הרבה אחרינו.

ואין בעיה עם זה.

בעלי אומר שבזמן הגמרא היו תולים פעמונים על המיטה להשמיע את המיטה המיטלטלת, כדי שלא יפריעו לזוג..

אם מחנכים שזה דבר טבעי וקדוש וצנוע, לא מדברים על זה בריש גלי אלא ברמז, אין בעיה עם הבנות.

לא יודעת איך הייתי מרגישה אם היתה לי יותר מבת אחת גדולה..אולי יותר סבוך לענות לחבורת בנות לעומת בת אחת

אני יכולה להבין את זה, אבל מצד האמת אין בעיה.

בנים גדולים זה עניין אחר.

אמא שלי מספרת שתמיד היא או אחת מאחיותיה התלוו אל סבתא שלי כשהלכה לטבול. זה היה מאוד מקובל. 

אף פעם לא שמתי לב שהיא יצאה למקווה,לא בשבת ולא ביום רגיל. ואני מאמינה שהיא עשתה את זה מתישהו...

אצלנו הבית תמיד שוקק חיים בליל שבת, שכנות, חברות, חברים של אחים שלי הקטנים. לא מוזר שאמא שלי יוצאת מהבית בליל שבת לשכנה או סתם לבקר חברה... אולי לכן.

ואף פעם, לא בשבת ולא ביום רגיל, אמא שלי לא נתנה לנו דין וחשבון לאן היא יוצאת... אולי גם זה סיבה שלא ראיתי בעיה בזה שהיא יוצאת... ושוב בעיקר בעיקר, זה בכלל לא היה בראש שלי...

ועוד משהו, אמא שלי אין מצב שהיא תדחה טבילה

גם אני נוהגת באופן עקרוני לא לתת דין וחשבון לילדים שלי לאן אני הולכת

מגיל צעיר לימדתי אותם שילדים צריכים לדווח להורים לאן הולכים והורים לא צריכים לדווח לילדים.

כל עוד הם ברשותינו, אחרי החתונה הם כבר לא צריכים לדווח לנו...

לפני שהתחתנתי זה לא היה יותר מדי בראש שלי אז גם לא עניין אותי ולא שמתי לב אף פעם מתי היא הלכה

אבל פעם אחת אני זוכרת שבליל שבת אמא שלי לחשה לי בשקט שהיא צריכה ללכת למקווה ושאני אשמור על הילדים (הייתי אז הכי גדולה בבית), היא עשתה את זה כל כך בפשטות ובטבעיות שלרגע זה לא גרם לי להרגיש שיש פה איזה משהו מביך שאני אמורה לעשות ממנו עסק

וזה היה הפעם היחידה בחיים שהיא אמרה לי את זה

אני חושבת שקבלתי ממנה גישה בריאה לנושא...

בלי עין הרע הרבה בנות ובנים בגילאי 18 ומטה

באמת מאד משתדלת שלא יצא לי ללכת בשבת (בלי קשר לילדים אני לא סובלת את זה שאני בלי איפור בשבת) אבל אם יוצא ברור לי שאני לא דוחה 

עם היציאה בליל שבת אני מסדרת איכשהוא

ועם הלילה - לא חושבת שזה בראש שלהם, קורה הרבה שאנחנו נכנסים לחדר ונועלים את הדלת. 

יש לנו ילדים גדולים, הם הרבה פעמים הולכים לישון אחרינו, אני בטוחה שהדבר האחרון שבראש שלהם זה לדמיין מה אנחנו עושים בחדר. 

זה נראה לי סתם דמיונות מסוג "על ראש הגנב בוער הכובע"

בלי קשר לשום דבר, אין מצב שיכולה להיות סיטואציה שנהיה מותרים בשבת ואני אוותר על זה... להפך, בזמנים שיצא לי לטבול במוצאי שבת, הייתי בוכה כל השבוע שאיזה באסה וחבל שלא יצא לי לטבול יום קודם...

אני חושבת שגם אם הבת שלי קלטה שהלכתי למקווה אני לא רואה בזה בעיה

עושים כל מאמץ שלא ידעו ואם קלטה קלטה.

אם אני לא עושה מזה עסק ומתייחסת לזה בפשטות גם היא תקח את זה בפשטות ולא כאילו היא "תפסה אותי על חם"

אני חושבת שאם יצא לי בשבת ולא יהיה לי תירוץ מספיק הגיוני אני יעשה כמו אמא שלי - יגיד לה בפשטות שאני צריכה ללכת למקווה

אני רוצה שגם היא תקלוט את האוירה שמקווה זה חלק מהחיים, משהו שזורמים איתו ולא משהו שיוצר לנו דרמות ומתחים ומכניס אותנו ללחצים

אני חושב שזה חינוך טוב בשבילה למתי שהיא תהיה בעז"ה נשואה

פעם טילנו עם הילדים באזור לא מוכר עם מישהו מהסביבה ההיא והוא עשה לנו סוג של "סיור" במקום, כשעברנו באזור של המקווה הוא אמר - פה זה מקווה נשים. אז אחד הילדים שלי היותר צעירים שאל בקולי קולות - מה זה מקווה נשים??? ההוא שהסביר החליף צבעים אבל אני עניתי בשיא הפשטות בלי להתבלבל - כן, יש מקווה לגברים ויש מקווה לנשים, לפעמים גם נשים הולכות למקווה.

אולי דוקא בגלל שלא עשיתי מזה עסק אז לא נהיה מזה עסק.

ואגב, אז זה גורם לעניין להיות פחות מסובך בעוד סיטואציות, לא רק בשבת.

וזה בכלל לא עניין של טיב הקשר עם הבת

זה לא שבגלל שיש לי קשר טוב עם הבנות אז אני חושבת שאפשר לשתף אותן, ממש לא. ביום חול כשהרבה יותר מתקבל על הדעת שאני יוצאת לכל מני סידורים בכל מני שעות אני בחיים לא ירמוז להן אפילו על הכיוון

אבל בליל שבת שאני בחיים לא יוצאת מהבית, אפילו לא לשכנה ואין שבת שאני לא מאופרת. פתאום שאני לא מתאפרת וצריכה לצאת זה כל כך חריג שאני חושבת שבשבילי הרבה יותר בריאות הנפש לאמר בשקט ולא לעשות מזה עסק.

אני לא מרגישה שום בעיה לאמר לבת שלי - בעזרת ה' גם את תהיי נשואה וגם לך בטח יצא מדי פעם ללכת למקווה בשבת, זה חלק מהחיים..

מראש אני עושה השתדלות שזה לא יקרה, מאד קשה לי עם טבילה בשבת, בעיקר עם הקטע של האיפור. 

בתקופות שהמחזורים שלי ממש מסודרים אני מחשבנת מתי אמורה לקבל מחזור ולפי החשבון מתי יצא טבילה ויכולה אפילו לקחת פרימולטנור לשלושה ארבעה ימים כדי שלא יצא לי טבילה בשבת.

אבל יש זמנים שזה לא מסודר, אחרי לידה שאי אפשר לדעת מתי אני אצליח להתנקות, מחזורים ראשונים אחרי לידה שעוד לא כל כך מסודרים וכו

בשרשור לוותר על מצווה היתה תמוהה בעיניי.

כתבתי ואכתוב שוב,לא דנה ולא אדון מה עוד שלא הייתי בסיטואציה. ומבינה שיש סיטואציות שאפשר לדחות טבילה (אם מאפשרת את זה, זה אפשרי מן הסתם, לא? )

אולי יש פה עניין של גישה בכלל לכל הנושא, וזה נוגע בעוד רבדים כמו כמה קשה לי להיות אסורה או שלבעלי קשה או שלשנינו (לא רק מהפן הפיזי, טכנית (!!)), ועוד. אבל לא זה מה שנשב מרוח האשכול.

היו פה יותר מדי תגובות של- לדחות טבילה זה כזה קל. זה לא, ולא משנה מה יגידו, אני אעמוד מאחורי זה

המצווה הזאת נתנה לזוג והיא מיוחדת ומוקדשת מאוד, לא רואה למה מגיע לה יחס כזה.. ולו רק בגלל שזו מצווה מיוחדת, בלי שום קשר לרגש.

ואני מבינה שיש סיטואציות שצריך לדחות, אבל הן חריגות וצריכות לבוא אחרי מחשבה ושיקול דעת. כמו שדחיה ביום של ברית מילה היא אפשרית, אבל לא ככה מהשרוול... (וכתבת לגבי הדלקת הנר, מה שנתת דוגמא לא נקרא לדחות, וזה אפשרי מאוד מבחינת ההלכה, אפשר גם באמצע הלילה להדליק, אני דיברתי על להתחיל את חנוכה יום למחרת כי לא נוח לי היום.. )

הסיטואציה שהפותחת תיארה בעיני, בלי להיות היא ובלי לדעת מן הסתם עוד נתונים, רק לפי המידע היבש שנתנה, היא לא סיטואציה כזאת קריטית לדחיית טבילה. אפשר די בקלות לטבול אחרי החתונה, אפשר די בקלות לטבול גם לפניה. בכל אופן נתנו פה רעיונות נהדרים.

כתבתי את דעתי, מקבלת שיש אחרות.

כואב לי רק על רוח הדברים

כי אני בשבת תמיד איפור מלא! אם אני אהיה בלי איפור ישר יבינו למה

בלחץ ובבושה מה יהיה ואיך יהיה,לדעתי לא שווה את זה

ואני בחיים לא דחיתי מיקווה,אבל מבינה את אלה שכן

שזה לא נכון שכל המצוות חשובות באותה מידה

והרבה פעמים יש התנגשויות בין דברים וההלכה נותנת את סדר העדיפויות הנכון בין המצוות המתנגשות

ולא תמיד יש הלכה ברורה ועושים שאלת רב כדי לשמוע מה דעת התורה לאותו מקרה

למיואשת שכתבה שיש 613 מצוות וכולן שוות

להתחשב ברור שצריך.

האיש יתחשב במה שחשוב לאישתו. לא להתחשב ברצונה וודאי שאין טעם, ורק יוסיף ריחוק.

השאלה איפה מונח הרצון של האישה במצווה המדהימה הזו.

את טובלת רק בשביל בעלך??

אני נשואה בערך 20 שנה ועד היום סופרת את הימים והשעות עד הטבילה, וזה לא שאני סובלת כשאנחנו אסורים, אנחנו חברים טובים גם אז ויש לנו שיחות עמוקות ומדהימות אבל אני תמיד כל כך מתגעגעת גם למגע, לחיבוק, ולמה שמעבר לזה. 

מצוות עונה (חיי אישות) זה חובת הבעל לאישה, הוא מתייחב לה על זה בכתובה - "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע" כי החיבור הזה בין הבעל לאישה הוא צורך נפשי עמוק של האישה, גם של הבעל ובכל זאת כמו שהבעל חיב לזון ולפרנס את אשתו כך התורה גם מחייבת אותו לדאוג לצורך הנפשי העמוק שלה בקשר פיזי איתו.

אני חושבת שאם אישה מרגישה שהיא טובלת בשביל בעלה או שאישה מרגישה שכל כך  לא נח לטבול זו צריכה להיות בשבילה נורה אדומה שמשהו לא חלק - או בגישה שלה לעניין או משהו בקשר הזוגי דורש איזשהיא עבודה זוגית.

כמו אדם שסובל מחוסר תאבון שזה נורה אדומה בשבילו שמשהו לא תקין

במצב בריא, בזוגיות בריאה, אישה בריאה בנפשה מאד רוצה קירבה וקשר פיזי עם בעלה וגם הבעל כמובן, זה הדדי.

כי הגבת די בלי קשר.. 

אני דברתי על אישה שמרגישה שהיא טובלת בשביל בעלה!

או אישה שידה קלה על ההדק לדחות טבילה

אז כן, אני חושבת שזה צריך להיות נורה אדומה בשבילה

לא הייתי מוותרת על שעתיים שיכולתנו להיות מותרים בהם.

במיוחד הקטע של המניעה

לצערנו הם לא אינדקצייה לכל מה שקשור לאישות

על הסיפור שלי שהעלה כ"כ הרבה תגובות וקצת סטה ממה שהיא בקשה..

מה שבסך הכל התכוונתי לומר הוא שהכל אפשרי, וזה בעיקר ענין שלך- מה הסדר עדיפויות שלך.

נתנו פה מלא רעיונות טכניים,

להתיעץ עם רב למי שמתאים זה גם אפשרות..

הרבה מזל טוב!

טוב, זה בלי הקליפ.

יש תקופות שיותר יש שפחות

אבל משתדלת כמה שפחות להכניס הביתה 

גם לא אוהבת את הרוב

אבל בדכ אוכלת משהו כמו עוגיה או שוקולד כשחוזרת הביתה

ולפחות פעם בשבוע פופקורן שמכינה בבית

מה את כן אוכלת?
מעניין...
ממה את נהנית? (באוכל)

אם אני רוצה מתוק מחפשת דברים שווים יותר

ממתקים גם לא מיודע מה  

המתוק שלי זה העוגיה ליד הקפה וכאלה. עוגה בבוקר  

וכו'

עוגות ביתיות .

פחות יוצא לי לשבת על תפוציםס.

כמובן תמיד יש יוצא מן הכלל אבל לרוב

אני יכולה לאכול חטיף עם גבינה

לפעמים אם יש בבית משהו שאני אוהבת ומתחשק לי.

או שפתאום בא לי לקנות משהו.

בדרך כלל את החטיפים שהילדים אוכלים אני לא אוהבת.

אבל חטיפים מלוחים פחות

אולי בשבת

כמובן שאחרי פורים יש ואוכלים...

מתוק לצערי יש בבית . משתדלת לאכול בלי הילדים

הם מקבלים שלוקים לא כל יום, מסטיקים לפעמים ,עוגה/עוגיה גם לפעמים...

(סופסוף משהו פה שרלוונטי שאענה עליו🤭)

לא ברמה יומיומית

אבל כן יש פה תמיד חטיפים למקרה שצריך משהו זמין מיידי לאכול משו בקטנה שיחזיק עוד כמה זמן...

בנוסף לעוגיות ושוקולד שיש תמיד אבל אוכלים במידה. אבל כן כל יום 2-3 עוגיות/פרוסת עוגה/כמה קוביות שוקולד עם הקפה. זה לא בריא לגוף אבל זה חשוב לי לנפש העצירה הזו.

קונה לשבת לילדים מארז חטיפים פשוט

וזהו

אחת למלאאא זמן קונה לי חטיף לשבת או שוקולד

אבל משתדלת שבשגרה לא יהיה בנמצא

אם יהיה אז אוכל שטויות

וברגיל לא אוכלת כלום בין הארוחות

חוץ מזה כמובן שאוהבת גם שוקולדים, לא סותר 😉 

שלצערי התגרשה- זה אל תהיי תלויה באף גבר.

החיים שלך בידיים שלך.

קומי וצאי לעבוד. אפילו חצי משרה.

גם בשביל הנפש שלך.

תסבירי לו שזו לא תחרות.

הקללה על הפרנסה היא שלו.

אני הייתי מתפוצצת.

ליבי איתך🩷

יעזור לדבר איתו ולהסביר לו?

אם לא, אז כנראה ששווה לעשות את זה בתיווך של מטפל או מישהו שיוכל לעזור.

אני לא חושבת שהפתרון הוא לצאת לעבוד כי זה לא יפתור את הבעיה אלא רק ישים פלסטר.

אז תצאי לעבוד ולא תהיי תלויה בו בכסף אבל אז כנראה תהיה סיבה אחרת לחיכוכים ולחוסר הערכה כי נשמע שזאת הבעיה ולא הכסף.

הוא לא מעוניין בטיפול

לכן אני מעוניינת בעצות

הוא לא מעוניין בטיפול,

ואת לא מעוניינת לשמוע כאלה דיבורים.

אז תשבו להחליט מה יותר חזק.

קשה ממש.

קחי בחשבון שמה שלאישה אחת נראה קל להציב עובדה ולבוא ולהגיד לו 'אין עוד ילדים או סדר בבית עד שמטפלים' יכול לא להיות רלוונטי בכלל בדינמיקה זוגית אחרת, היה חשוב לי לומר לך את זה.

אבל לגמרי לחשוב איך כן אפשרי אצלכם,

ובעיקר לעבוד עם עצמך על ערך עצמי. כי לא אמור להיות מצב שהוא ככה באפס הערכה אלייך ואת בשקט.

מילה על הנקה ולך תנסה להניק.

חיבוק ענק ממש.

לא קל בכלל בכלל בכלל.

מתפללת בשבילך שתגדלו מיזה ותגיעו לאיזון וליחס בהיר וטוב ❤️

יש זמנים שאתם בטוב? מה בדיוק הוא מצפה ממך?

יש תחומים אחרים שהוא מכבד אותך בהם?

את לא חייבת לענות

למה את מסכימה להיות בהריון ולהביא עוד ילדים בשבילו  כשהוא ככה מתנהג ומתייחס כלפיך?

את לא חייבת לענות

אבל אני מרגישה שבמקום מסויים במקרים כאלו אנחנו הנשים מאפשרות קרקע פוריה לדברים האלו.

למה לא לעצור את זה ולהגיד

הי! סטופ! רוצה עוד ילדים? בא נלך לטיפול יחד נשפר את היחסים והכבוד והערכה בינינו

תדאג לרווחה הנפשית שלי ואז נתקדם.

וזה לא רק לגבי יילודה

כנל לגבי תפקוד בבית, ארוחות וכד. 

תפסיקי לתת לו כל הזמן בלי הערכה.

לכן כמו שכתבו לך

את חייבת ללכת לטיפול לעצמך לבד. רק את יכולה לעזור לעצמך.

חיבוק

מגיע לך כתר והערכה על כל מה שאת עושה🏅👑

ממש כאב לי לקרוא אותך

את אמא אלופה ולא מגיע לך החוסר הערכה הזה

בהתחלה רציתי לומר שתצאי לעבוד וירגיש מה זה. אבל בכנות כשחשבתי לעומק זה אינסטינקט שלא בטוח שיעזור.

אני כן חושבת שאשה לא צריכה להיות תלויה בגבר וצריכה לדאוג לעצמה, לעבודה, לרישיון וכו.

מה כן הייתי עושה? מציבה טיפול כאולטימטום להמשך הנישואין. 

איך אפשר לקיים חיי זוגיות תקינים כשיחס כזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם?

זה הזמן לשים סטופ. ולא, לצאת לעבוד לא בהכרח יעזור, זה רק פלסטר לדעתי

מה שיושב מתחת לפני השטח פה זה חוסר הערכה של בעלך כלפייך כפי שאני קוראת אותך. וזה יוצא בארסיות כלפייך. ולזה צריך טיפול שורש.

הוא מתוסכל? יושב לו משו על הלב? שיבוא לדבר. לא להתנהג ככה.

לדעתי, לכי את לטיפול אישי שיחזק אותך בהצבת גבולות והבנת והכרת הערך שלך. מגיע לך יחס אחר יקרה.

גם מייל על כל הוצאה זה לא לגיטימי.

אל תאפשרי את הדינמיקה הזו. ורק עם ליווי.

חיבוק❤️

זה הרבה יותר קשה מלעבוד במשרד... זה בעיניי.

אבל גם לי הייתה שנה שבקושי עבדתי בה, והילדים אפילו היו הצהרון, ועדיין הרגשתי לפעמים על הקצה.

הוא מביע הערכה על דברים אחרים?

את אדם מבוגר.

החלטתם שהוא מפרנס יחיד.

עד כאן הגיוני.

זה שהוא המפרנס לא אומר שצריכה להיות לו שליטה על ההוצאות.

במצב נורמחי מגדירים מסגרת ובה את יכולה להתנהל כרצונך בלי לדווח לאף אחד.

חשוב לדעת מה נורמלי ומה לא, כי זה מבלבל.

השליטה שלו על ההוצאות שלך,

יחד עם השליטה שלו על אם את יכולה להניק בחדר או לא, היא נורה אדומה.

יש מצב שאת סובלת מאלימות כלכלית.

עדיף לשלם עם צהרונים ולקבל את החופש שלך חזרה. נשמע שזו לא רק בעיה של תקשורת

ומסכימה גם עם @פרח חדש לשים סטופ קודם כל

כך אי אפשר להמשיך

ועדיף בליווי טיפול אישי עבורך כדי להתחזק בתהליך הזה

לפותחת - את נשמעת אמא ואישה מהממת.

והתיאורים שלך מעלים חשד לאלימות כלכלית (ואולי גם רגשית).

שזה משהו שממש לא צריך לחיות איתו, לא את ולא אף אישה (או גבר) אחרת.

ממליצה לקרוא על זה קצת, ולהתייעץ עם אשת מקצוע. מספיקה שיחה אחת שבה את מתארת בחופשיות, ושהיא תחווה את דעתה.

בהצלחה!

רק אחד מבני הזוג עובד

מצריך מהצד שעובד

לא להשתמש בשתלטנות בכסף

כי קל להיסחף לשם

במיוחד לגברים

לכן בעיניי ההמלצה הכי טובה

היא לצאת לעבוד

להרוויח כסף משלך

להכניס אותו כשותף לטיפול בילדים

זה כשלעצמו ייצור באלנס ראשוני

כמובן שיכול להיות שיש פה דברים מעבר

אבל המצב הבסיסי לא מאד בריא

גם אם יש זוגות שזה עובד להם יותר טוב 

קודם כל בתור אחת שגם עקרת בית

מגיע לך מדליה והערכה!!

זה לא משנה מה את עושה בחיים ואיזה מסלול בחרת לעצמך את צריכה שיעריכו אותך!!

להיות עם הילדים זו עבודה בפני עצמה ואפילו יותר!!

היחס שלו כלפייך הוא טוב בכללי? או שרק בזה את מרגישה שהוא מוריד אותך? 

אני לא חושבת שבמקרים כאלה יש מה לדבר ולבקש הערכה, כי הוא לא מבין את גודל הדבר.
 

בכנות, הייתי נוסעת לכמה ימים או אפילו יוצאת אחרי צהריים בכמה הזדמנויות , כדי לתת לו להתמודד ולהבין בעצמו כמה עבודה זה דורש.

ושהכנסות שלו הן לא נטו שלו, הן חצי חצי, כי אם  לא היית, הוא היה צריך לעשות את זה או לשלם למישהו שיעשה את זה.

ואם הסידור הזה שאת בבית והוא עובד לא מוסכם על שניכם, תקחו הכל בחשבון כולל ילודה.

כשהוא משפיל אותך?

לא רואה סיבה לחזור על התנהגות משפילה למי שאתה אוהב, במיוחד שאת אומרת שבראש הוא יודע שאת צודקת

אולי משיג ככה כבוד שאין לו בעיני עצמו, או בעינייך.

אולי יודע בפנים שהוא לא מסוגל לעשות את מה שאת עושה, ושאת המהות של החיים שלכם את נושאת, והדרך (המעוותת) שלו להרגיע את זה היא להקטין אותך

אול העול הכלכלי כבד מנשוא

אולי הוא מרגיש לא מוצלח בעבודה שלו ומוציא את זה על ההוצאות שלך

אין לי מושג

ברור ששום סיבה לא לגיטימית להתנהגות הזאת

אבל אולי אם תחשבי על זה לעומק תוכלי להיות יותר חכמה כשאת עומדת על שלך, להגיד לו - כל זה לא אשמתי,

מגיע לי כבוד והערכה על החיים שלנו שאני מתפעלת, לך מגיע כבוד והערכה על המאמץ הכלכלי שלך, וזה לא דורך אחד על השני.

ואם יש לך הצעה טובה יותר ומכבדת את שנינו (למשל, עבודה במשרה חלקית שלך לא יכולה להיות מטרה לעוד לעג מצידו) - מוזמן להגיד, או לשנות מיד את היחס והדיבור.

ומצטרפת למי שאמרה שלפעמים מה שלא מובן במילים יהיה מובן במעשים. אל תיקחי על עצמך מה שאת לא יכולה. תתני לו להתמודד עם מה שאת מתמודדת איתו.

אולי לשקול מחדש את החלוקה החד משמעית הזאת. אולי מראש לא נכון שאת תהיי באחריות מלאה על ביתכם הנכה וגם על כל השאר.

זה שהוא עוזר זה מעולה, אבל להיות האחראי זה משקל אחר לגמרי של עומס לעומת לקפוץ לעזור, אפילו אם זה קורה הרבה.

קודם כל חיבוק, זה נשמע כואב ברמה יום יומית..

כל הכבוד לך על כל ההשקעה שלך בילדים,

זה לא מובן מאליו בכלל!!!

בקשר לבעלך,

בעיניי לא תקין בכלל העקיצות,

לא תקין שהוא לא מעוניין לפרגן לך בחופשה,

בעלך אמור לראות אותך הכי בעולם.

זאת נורה אדומה בעיניי.

את כותבת שכשאתם בזמן טוב אז הוא כן מודה שהעומס עלייך-

הקשר הזוגי הוא לא הצבת תנאים,

כשטוב הוא מודה שקשה לך

כשלא טוב - תתמודדי, ממש לא!

לדעתי ממש חייב שתדברו על הדברים לבד/עם איש מקצוע,

אני גם חושבת שאת במקביל צריכה קצת לצאת להתאוורר, לעשות דברים שאת אוהבת ושיחברו אותך לעצמך, הליכה עם חברה, חוג, קריאת ספר, יש לך עולם שלך!!!

זה שהבעל במקרה שלך מביא את הכסף לא מצדיק טיפת זילזול בעיניי. הפוך. 

בת שמספיק גדולה ללמוד הנדסת חשמל,

את לא אמורה לשלוח אותה,

היא אמורה לבחור ולהחליט,

את יכולה להמליץ ולייעץ (אם היא מוכנה לשמוע).

יודעת שזה לא מה ששאלת, אבל הרגשתי צורך להגיד.

למצוא את עצמי בעולם התעסוקה, גם ברמה האישית וגם כאמא, אני חייבת לומר שאני ממש מאמינה בהסללה של כל הילדים אבל במיוחד בנות למקצועות גמישים ועצמאיים.

מקצועות ההנדסה דורשים המון השקעה כשכירה, קשה למצוא משרה חלקית, אין צפי להקלה בעומס במקביל לעליה בשכר.  

מקצועות שבהם אפשר להיות עצמאי בהתאם לרמת העומס שרוצים ולהרוויח סכום לא רע -

רפואה, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, ראיית חשבון, כלכלה, עריכת דין.. 

אצלו זה דווקא הפוך - לא מסוגל להיות שכיר

זה עזר לו מאוד האמת למצות את פוטנציאל ההשתכרות והוא מוציא החוצה את היתרונות שלו בעבודה בצורה יוצאת דופן בעיניי. ב"ה

לבעלי זה אפילו לא אופציה, הוא צריך שמישהו ימסגר אותו אחרת הוא הולך לאיבוד.

שאפשר לעשות "הסבה" לתחומים אחרים שבהם השכר מזנק ונדרשת רמת מומחיות מסויימת

כמו:

ניהול מוצר

ניהול לקוח

עיצוב

ניהול מכירות

אפילו ניהול HR בהייטק אחרי השלמת לימודים מסויימים.

ושם קוצרים את הפירות.

אני חושבת שכן חשוב לעבוד במעבדה/ פס ייצור/ הבסיס של שרשרת המזון במקצוע

לרכוש ניסיון אמיתי בעולם התעסוקה,

לפעמים גם צריך תואר שני במנהל עסקים וכד' ששם נותנים כלים משלימים,

אפילו לא הייתי מגדירה את זה הסבה, כמו שזה בעצם תחומי תעסוקה שונים במהותם תחת אותה מטריית לימודים.

עבדתי עם לא מעט אמהות בעולמות השיווק והמכירה, מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד'

שבאות מעולמות ההנדסה, מוכשרות, מרוויחות יפה מאוד, צעירות, אמהות לקטנטנים.

כן נדרשת זמינות ואחריות, ולפעמים יש מגבלת שעות הפוכות מול לקוחות במזרח ובארה"ב, אבל לקוחות באירופה זה אחלה.

בהחלט אפשר לעבוד בצורה שפויה מאוד בשכר מכבד.

יכול להיות שההתקדמות תהיה יותר איטית בשנים מסויימות וזה בסדר גמור להוריד הילוך בהתאם לרצון באותם שנים זה לא תוקע את הקריירה.

אגב אצלנו הנדסת חומרה קלאסית בהחלט יכולה להתאים למי שמחפשת עבודה רגועה.

כן זה הייטק ויש נהלים ותרבות ארגונית של הייטק, והמשרות מוגדרות כמשרה מלאה, אבל יש תפקידים שמצליחים לשלב בין כל העולמות.

היא מעוניינת בפיתוח עצמו.

אני חוששת שזה חיים כמעט בלתי אפשריים חוץ מהשכר הנחמד

זה לא שלא תהיה לה שום אפשרות אחרת.

אגב יש לא מעט אמהות שבוחרות בעבודה אינטנסיבית במקביל לגידול ילדים.

זו בחירה לגיטימית, תלוי איזה סגנון חיים היא רוצה שיהיה לה.

כסטודנטית להנדסת חשמל כשהיא תצא לדייטים, זה לא שאפשר שלא לדבר על זה.

כאמא, אני חושבת שכדאי דרך שאלות ולא דרך אמירות לוודא שהיא חושבת על העתיד ומודעת לאפשרויות ולהשלכות השונות,

אם היא מדברת על העתיד בראיה מפוקחת, אז מעולה, ושיהיה לה הכי בהצלחה!

אמנם לא מתחום החומרה אז אולי זה שונה אצלכם, אבל בתחום שלי עבדתי בכמה מקומות עם אופי שונה אחד מהשני, ועדיין יש כמה דברים בסיסיים שמשותפים לכולם.

המעבר ממהנדס למשרות האחרות שתיארת הוא לא קל כל כך ובטח לא בשוק של היום, גם לאנשים עם הרבה נסיון. היציבות היא לא גדולה, לא בקורפורייטס ולא בסטרטאפים. בממשלתי כן, אבל השכר שם נמוך יותר והדרישות מקובעות יותר (קשה לקבל עבודה מהבית למשל, השעות נספרות עם שעון וכו)

אמהות סביבי (גם במקומות העבודה וגם בקבוצות שאני חברה בהן) בעולמות האלה נדרשו להרבה מאד ויתורים בבית, ברמה של כאלה שהיו להן בייביסיטר לפיזור הילדים בבוקר ואחת לאיסוף בצהריים. חלקן לא נצרכו לבייביסטר כי היה מישהו מהמשפחה שיעשה את זה אבל הנקודה היא שהן בקושי ראו את הילדים. לחלקן זה התאים בלי בעיות, חלק אחר סבל מאד מהסידור הזה.

אחת הנקודות העיקריות מבחינתי זה הצפי לשנים שאחרי ההתמקצעות. כל המהנדסים שאני רואה סביבי עובדים המון שעות, גם מי שיש לו ותק משמעותי. נכון שאצל חלק זה מבחירה אבל בהרבה מקומות עבודה אין אופציה אחרת, גם אם יש עבודה מהבית או שבדרגים בכירים יותר הזמן גמיש, עדיין צריך להיות זמין מאד ולהקדיש המון המון שעות.

מקצועות אחרים שאני רואה מסביב, מאלה שפירטתי למעלה, אלה מקצועות מאד מתישים בשנים הראשונות שגם השכר ההתחלתי שלהם לא מנצנץ כמו בהייטק, אבל אחרי כמה שנות התמחות והתמקצעות, אפשר לעבוד בהיקף ובשעות שמתאימות לך, בלי זמינות מחוץ לשעות (גם קביעת תורים יכולה להיעשות בשעות שמתאימות לך) ובשכר גבוה מאד.

בסופו של דבר, מהנדס בן 40 צריך לעבוד משרה מלאה ולהיות זמין אם הוא בדרג בכיר. היציבות שלו במקום העבודה מוטלת בספק והקושי למצוא עבודה בגיל כזה מתחיל לעלות.

רופא (כשם קוד לכל אחד מהמקצועות שפירטתי) בן 40 יכול להרוויח מעולה ממשרה חלקית מאד שאותה הוא עושה מכל מקום שהוא בוחר, הוא בוחר מתי להיות זמין, והיציבות וההערכה לנסיון שלו רק עולים עם הגיל עד גיל די מבוגר.

בעיניי עבור כל אחד ברור שהבחירה העדיפה היא באופציה השניה, אבל בטח בשביל הורים שהרבה פעמים רוצים או צריכים גם גמישות וגם הכנסה טובה ויציבה

ונשמע שבאמת עשית בדיקת עומק.

אבל אם להיכנס לפרטים, אני חושבת שמה שאת מכירה מקרוב נשמע לך קשה יותר,

לעומת מה שאת מכירה מרחוק שנשמע קל יותר.

אני לא חושבת שזה ככה.

יש גם וגם בהכל, ושום דבר לא פשוט, והכל עביר.

בסוף זה תלוי בפרטים ובהזדמנויות ופחות בכל השוק.

אני למשל בכל השנים שעבדתי בהייטק (לא בתפקיד טכנולוגי)

מעולם לא נתקלתי באמהות צעירות מהנדסות בתחום החומרה שהיו צריכות בייביביטר גם בבוקר וגם בצהריים. בתפקידים הקלאסיים עבדו 8:00-16:0 כזה.

ועבדתי עם נשים מוכשרות מאוד שקיבלו קידומים והעלאות שכר יפות.

בתפקידים האחרים שיש יותר גמישות אבל גם יותר אחריות

היו כאלה שיצאו ב15:00 קבוע וממש עפו עליהן!

(אני חשופה לנתוני נוכחות ושכר באופן גורף אז זה לא מפרשנות או השערות) החיסרון שצריך להיות זמין מחוץ למשרד במקרה הצורך.

לגבי מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד' אני באמת לא יודעת מה המסלול שעשו כדי להגיע לזה, רק יודעת שיש להם תואר בהנדסה והן צעירות.

לגבי חוסר יציבות, זה נכון. באמת זה תחומים שקל לחתוך בהם תקנים.

למה ללכת ללמוד הנדסה ולא רפואה או משפטים או כלכלה,

מניחה שיש לזה חסרונות, אבל מי שיש לה נטיית לב חזקה דווקא לזה, שם היא תצליח יותר.

אני מתלבטת כמה כדאי להתחיל ללמוד כל מקצוע שהוא לא 100% מול אנשים. הבינה המלאכותית מתפתחת במהירות מטורפת ולא בטוח בכלל שעוד 4 שנים כשהיא תסיים את התואר עולם התעסוקה יראה אותו דבר, עוד 10 שנים הוא בטוח ישתנה...

זה לא ממש תשובה על מה ששאלת, סתם תהיה כללית על  כמה כדאי בכללי להשקיע בתואר היום...

למשרה חלקית יש חסרונות רבים.

עדיף לשים דגש על גמישות בשעות העבודה, עבודה מהבית וגמישות בנפח התפקיד.

משרה יכולה להיות מוגדרת 7 שעות עם נפח עבודה של יותר ממשרה מלאה,

ומשרה יכולה להיות מוגדרת 9 שעות עם נפח עבודה של 7 שעות שפויות.

משרה יכולה להיות 7 שעות+ נסיעות

ומשרה יכולה להיות מלאה ללא נסיעות כלל.

הדרך לקבל את המשרות השפויות והמתגמלות ממה שראיתי, זה להשקיע כמה שנים במשרות סטנדרטיות, להשקיע בפיתוח קריירה, להיות צעד לפני כולם.

הכוונה לחקור, להסתקרן, ללמוד עוד, להבין מהמומחים מה הם יודעים וממש לשאוב מהם ידע והתמקצעות. ליצור קשרים מקצועיים.

לראות איך קולגות ממחלקות אחרות מתסכלים,

לצבור שם טוב.

לשקף החוצה את העשיה ואת התועלת שמופקת מהעשיה (עוד נקודה שנשים ככלל חלשות בה מאוד)

בהתחלה כולם מתחילים כג'וניורים, אבל בהמשך כל אחד ומה שהוא מצליח להתקדם בו והידע הניסיון והיכולות שהוא מביא.

ואז אפשר לדרוש תנאים שהמעסיקים מסכימים להם כדי לקבל עובד טוב וחיוני.

היום למצוא מועמדים זה קל יחסית.

אבל לגייס עובד טוב, זה כבר קשה ממש ואני מכירה את זה מבפנים.

את הקושי הזה של המעסיקים כדאי לתפוס ולהבין מה מונע ממאות מועמדים להיות העובד המוצלח שהם מחפשים ולסגל את המיומנות הזו.

לדעתי דווקא לאמהות יש את הדרייב להוכיח מה הן שוות, כדי להצליח לקבל את מה שהן רוצות. זה גם עניין של אופי וגישה לחיים באופן כללי, וגם ניהול סדר עדיפויות. לדוגמה בחופשת לידה (במיוחד אם מאריכים) זו הזדמנות נהדרת ללמוד עוד על שוק התעסוקה, השינויים, לבדוק את נקודת המבט של המעסיק, לבדוק איפה זה פוגש את היכולות והדרישות שלי, לרכוש ידע באופן עצמאי ולהשתדרג לקראת התפקיד הבא.

אני חושבת שהרבה פעמים יותר ממה שהמשרה עצמה מגבילה, הגישה היא עצמה המגבילה.

למשל מי שרוצה לעבוד 7 שעות,

יכולה לרשום את זה על גבי הקורות חיים, לציין זאת כדרישת סף בראיון הטלפוני, לבוא בגישה של אני עובדת 7 שעות תתאימו את עצמכם אלי,

או לכוון לוויב של אני עובדת חרוצה ומשקיעה, מביאה ערך מוסף הרבה מעבר לשעון, אמנם אני יוצאת מוקדם אבל תראו שבהתנהלות נכונה של שני הצדדים זה יהיה בסדר, ובכל מקרה אם יש משהו דחוף אני זמינה גם בערב מהבית, ולתת הרגשה שיש על מי לסמוך.

יש מקצועות ותפקידים שהגישה השניה לגמרי יכולה לתפוס ולאפשר להינות משני העולמות.

הייתי משתפת אותה במחשבות שלך ובחששות שלך

פותחת אותה לעוד מקצועות שיכולים לדעתך להתאים לכישורים ונטיית הלב שלה.

ושתחשוב על זה..

בסופו של דבר שילוב בין בית לעבודה הוא אף פעם לא קל, והיא תמצא את האיזונים שמתאימים לה. 

לפחות בעיניי...

גיל חצי שנה זה עדיין די צעיר, וזה הגיוני להירדם בעזרת הנקה.

לא נרדם דווקא בהנקה, אבל היה חייב להיות צמוד אלי.

לא ידעתי איך אני אשלח אותו למטפלת, בגיל 5 חודשים.

בהתחלה המטפלת היתה מרדימה אותו בנדנדה.

בהמשך מטפלת אחרת הצליחה להרגיל אותו לישון בעגלה.

בהתחלה זה הפריע לי שהוא חייב להיות איתי וצמוד אליי בשביל להרדם

ביום יום הייתי איתו בבית אז היה עוד בסדר אבל בעיקר בסביבת אנשים כמו סעודות שבת, או אם יצאתי איתו מהבית והוא היה חייב הנקה כדי להירדם.

גם פחדתי להשאיר אותו בלעדי כי אם הוא יתעורר איך יעזרו לו

מה שעזר לי זה שפעם אחת הייתי חייבת לצאת ובעלי נשאר איתו הרבה שעות ולמרבה הפלא הוא נרדם אצלו איכשהו

פתאום התנפצה לי הבועה שכנראה זה כן אפשרי ואז לאט לאט כשהיה לי כוח לזה הייתי אומרת לעצמי הוא לא רעב הוא יודע להרדם בלי הנקה ובסוף היה נרדם

בלילה או כשייתי חלשה כן הייתי מרדימה בהנקה, מבחינתי זה בהחלט יתרון ופיתרון מהיר וזמין

פשוט בזמנים שלא היה לי נוח כמו בסביבת אנשים או עם בגדים פחות נוחים להנקה הידיעה שהוא יכול לעשות את זה עזרה לי

עם החגיגי קצת מסתבכת.

או במכירות או בפינק ליידי

קצת אשכר וממש קצת הדרא

ולפעמים קמיליון

אשכר והדרא לא נופל ממנה באיכות בעיני

וגם להללו ואורה מטפחות יש דברים יפים במחירים יותר נגישים

קמיליון

הדרא

ולפעמים כל מיני מציאות

יש מעצבות זולות יותר. כמו למשל הלל, מור ותפארה, בנועם מטפחות

קונה בעיקר בקמיליון לשבת ובאתכסיא ואביה ששון ליום חול

ליום חול משתדלת שלא יעבור את ה100₪ למטפחת אז קונה כשיש מבצעי עומק שווים.

לשאלתך למה דווקא שם- אוהבת את הסגנונות, המבחר והבדים.

אצלנו זה עושה את התסכול. חטיפים אין ואין תסכול. אם אני קונה לשבת או לטיול או יום הולדת, זה יום יומיים לפני או מחביאה

שלוקים ועוגות יש וסביב זה יש יותר תסכול והם גם מקבלים יותר

מבקשים משהו טעים/מתוק ולא תמיד אני מאפשרת (לא יודעים בדרך כלל בדיוק מה יש) לצורך העניין קוביות שוקולד מריר תמיד יש בשביל אפיה.

מתוסכלים שאני מרשה רק פעם בחודש ללכת למכולת.

מתבאסים שמגבילה את הכמות (נגיד לא יותר מ3 פרוסות עוגה בכניסת שבת.. )

לדעתי תנסי להבין מה גורם לקושי שלהם.

למשל 3 פרוסות עוגה בכניסת שבת זה בכלל לא קצת. יכול להיות שהם פשוט רעבים? אז לתת לפני זה משהו יותר משביע אולי, או לאפשר במקביל עוגה ופירות חתוכים או פשטידה או צלחת מרק...

מבקשים מתוק ואת לא מאפשרת, אז לומר ברור שאצלנו אפשר נשנוש רק בין 16 ל17. בשאר הזמן מי שרעב מוזמן לקחת פרי או פריכיות למשל.

כלומר, אני לא חושבת שהתסכול הוא באמת בגלל כמות המתוק הכללית, אלא כי באותה הזדמנות הם רעבים למשל.

וגם, כשבאופן כללי יש ממתקים, הם לא מבינים למה עכשיו את לא מרשה. אז עדיף שיהיה כלל ברור מתי כן.

פעם בחודש ממתק במכולת זה ממש לא רק. גם לגבי זה, יכול להיות שאם זה ביום מסוים שהם יודעים מתי יקרה, זה יהיה להם קל יותר. מאשר לחשוב כל יום שאולי היום זה היום הנחשק ולהתאכזב כשהבקשה שלהם לא מתמלאת.

אם להגביל אז בלא לקנות או להכין כמות קטנה.

ממה שאני זוכרת בתור ילדה כל דבר שאמרו לנו כמה אפשר לאכול אז זה מה שאכלנו אפילו אם זה היה ממש הרבה.

לצורך העניין יכול להיות ש- 3 פרוסות עוגה זה די הרבה להם אבל אם זה מה שאת מרשה זה מה שהם יאכלו.

ואח"כ עוד ירגישו שרצו עוד ולא הרשו להם.

אולי לפתוח פס עוגה בכניסת שבת ולהגיד שאת הפס השני שומרים למחר בבוקר?

או להגיד אפשר לאכול אבל תשימו לב שנשאר לשאר הילדים?

רק אחרי כמה פרוסות כבר לא מאפשרת עוד

וכמובן מציעה לאכול אוכל אם רעבים.. 

פעם באף פעם אני מכינה עוגיות

ביום יום הממתק שלהם זה לחם עם שוקולד לגן, שמקבלים רק בחלק מהשבוע.

פעם בכמה שבועות נוסעים לסבתות והן כבר מפציצות אותם בממתקים.

בשבת מקבלים ממתק שבת בערב בהדלקת נרות ואוכלים קורנפלקס מיוחד בבוקר שבת (במשך השבוע זה הצהוב הרגיל), ובקידוש בשבת לרוב יש עוגה או חטיף כלשהו.

חוץ מזה הם מקבלים מהגן ממתק בקבלת שבת בשישי.

מעדנים אנחנו לרוב לא קונים, הם אוכלים פעם בכמה חודשים אצל סבתא או שאנחנו קונים פעם בכמה חודשים לקידוש.

שלוקים קטיבים וכאלה גם כן בקידוש בשבת או אם יש אירוע מיוחד, אבל אז זה במקום משהו אחר.

מדי פעם אני מכינה פנקייקים ולפעמים שמה בבלילה שוקולד ציפס. ולימי הולדת יש עוגה בחושה.

ביסקוויטים אני נותנת די בחופשיות בנסיעות וכאלה.

בתחושה שלי הם מקבלים המון מתוק, ממש יותר מדי. תכלס כשכותבת כאן זה נשמע לי סביר, אבל בגלל שהם כאלה מכורים ותמיד מבקשים אז זה מרגיש לי שיש יותר. 

יש עוגיות שאני אופה, ארטיקים וגלידה ביתיים והרבה פירות.
 

אני חושבת שזה כמו כל גבול - כשיש פתח, מנסים לעבור אותו.

אני רואה את זה הרבה עם המסכים - אצלי בכו כל יום שהם רוצים, ברגע שהוצאתי מהבית את המסך הגדול, אין על להתלונן בכלל והרבה פחות בכי בנושא.
 

תשקלי אולי לא להחזיק בבית בכלל ולקנות כשצריך (נגיד רק לשבת אבל לא מגירת חטיפים)

מה שיש לתת במועדים ממש קבועים.

ויכול להיות שפשוט יהיה תסכול בנושא, הרף של הרצון למתוק אצל ילדים הוא בלתי נגמר, וככל שאוכלים יותר מתוק רוצים יותר🤷🏼‍♀️

שוקולד- בארון גבוה. רק לשימוש של אפייה (יש לי מריר רגיל)

פופייסים- בימים החמים מרשה די חופשי..

ביסקויטים- די חופשי

עוגות- אך ורק בשבת. או אם יש קצת שאריות אז גם במשך השבוע.

אין לי בכלל חטיפים או עוגיות. ואם כן- אז זה רק כ"ממתק שבת" שמקבלים בערב שבת אחרי הדלקת נרות.

עוגיות קנויות- רק כשאורחים באים. זה ממש לא נגיש לילדים ובעיקר הם לא יודעים שזה קיים (במקפיא/בארון סגור ולא נגיש)

לחם עם שוקולד- רק ביום שישי/ראש חודש/יומולדת/יום טיול. ואז כל הילדים מקבלים..

יש שפע של פירות..... אם ילד רוצה לנשנש הוא מוזמן לקחת מכל הסוגים והמינים. לפעמים כשהם רעבים ואין אוכל זמין מיידי אני אוציא בייגלה/קרקרים.

לא יודעת אם עזרתי לך..

עוגיות קנויות/ ביסקוויטים יש בבית חופשי, כל יום לוקחים לגן.

יכולים לאכול גם אחה"צ אבל בתכלס הם לא רוצים.

שלוקים יש כל היום כל היום.

יש קורנפלקס עם חלב, לפעמים אוכלים בבוקר לפני שיוצאים לגן, לפעמים אחה"צ.

משתדלת לחתוך להם פירות, לא תמיד זוכרים לקנות.

ממתקים אין בבית בכלל בכלל.

לפעמים לפעמים קונים לשבת.

אם הילדים הולכים איתי לקניות אני מרשה להם לבחור ממתק אחד מה שהם רוצים (קורה פעם במיליון...).

בעלי לא מרשה רק אם זה לקראת שבת.

יש לנו ליד הבית קיוסק כזה שמוכרים בו ברד שהם מאוד אוהבים,

בהתחלה כל יום ביקשו לקנות ברד ואמרתי להם שברד קונים רק ביום מיוחד, למשל יומולדת או ראש חודש וקיבלו את זה.

הרבה פעמים הם חוזרים רעבים מהמסגרות אז או שמצטרפים אלי לארוחת צהריים מבושלת שאני אוכלת בבית בארבע.

או שאני מקדימה להם את הארוחת ערב לשעה חמש.

מה שמקבלים במסגרות כמובן אוכלים,  ביום שישי הם שומרים מה שהם מקבלים לכניסת שבת

בשבת כשנמצאים בבית יש עוגה בסוף הארוחה לפעמים, לא כל ארוחה, ואז אני מרשה שתי חתיכות והם בסדר עם זה

פעם בשבוע בערך כשחוזרים הביתה קרטיב או שלוק (האמצעי קצת יותר מבקש ומתבאס שאני לא מביאה עוד פעמים)

בבוקר לפני שיוצאים אוכלים מאפינס שיבולת שועל,  זה לא ממתק מבחינתי אבל זה מפנק אותם

חוץ מזה אין משהו ברגיל, לפעמים מכינים עוגיות באמצע השבןע לשבת ואז אני נותנת גם עוגיה

יש לנו האמת מלא חטיפים שמצטברים כשהם מביאים מימי הולדת או משלוחי מנות, אבל לא נראה לי שהם בכלל זוכרים את קיומם כי זו ממש לא אופציה אצלנו 

בבוקר אוכלים ופלים/ עוגיות/ ביסקוויטים.

בערב כולם אוכלים עוגה. לפעמים במקום עוגה יש אבטיח/ עוגיות/ גלידה).

במשך היום אני מרשה ממתק אחד. בדרך כלל אוכלים אחרי ארוחת צהריים.

אנחנו קונים שוקולדים, חטיפים קטנים, שלוקים, לפעמים מסטיקים. ולפעמים יש גם דברים שהילדים קיבלו בכל מיני מקומות.

בקיץ מידי פעם קונים ארטיקים שווים (הם לא מסתפקים בארטיק קרח), אבל שומרים לזמנים מיוחדים.

בשבתות הם מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.

כמו ציטוס במבה וכאלה

לרוב אני מרשה אחד קטן ביום.

לא תמיד עולה דרישה.

כשיש חטיפים גדולים הם לא רגועים ורוצים כל הזמן.

אז אני נמנעת מלקנות.

בגדול אני לא בעד למנוע מהם לחלוטין. גדלתי בבית שמנעו מאיתנו וזה יצר לי אישיו סביב זה שעד עצם היום הזה משפיע עלי מאד.

היו תקופות אחרי שהפכתי עצמאית בקניות שלי שהייתי קונה ממתקים וחטיפים כמו מטורפת.

בכמויות. שיהיה לי.

אז לא רוצה שיגדלו ככה.

לגבי עוגה בשבת לא מגבילה אותם כל עוד זה אחרי אוכל.

עוגיות ובסקוויטים אני מסכימה אבל לא להיסחף. יש לי ילד שלא יודע לעצור ואז הוא מגיע לבחילה אז אני מזכירה לו.

הגדול בן 9 הקטן בן 4.5

אם הם קטנים דיי חופשי.

גדולים אני מסכימה אחד גדול ביום.

ארטיקים כנל. אחד ביום.

קרח.

ארטיקים מיוחדים במידה ויש זה בדכ לשבת.

מבחינתי ביסקוויטים, שלוקים, קןרנפלקס וכו זה ממתקים

אז קורנפלקבס יש בבית אבל אוכלים ממנו לעיתים רחוקות. לפעמים אם אין משהו אחר לוקחים בבוקר לגן

באמצע שבוע יש עוגיות ביתיות  (בריאות) די חופשי ואוכלים גם במבה אם רוצים

יש פירות רוב הזמן

בשבת יש הרבה עוגות, מעדנים, קצת ממתקים וכמה סוגי חטיפים (אבל מרשים רק אחד)

וכמובן יש גם את מה שמקבלים במסגרות ובבית כנסת

מקבלים ממתק או עוגיה בהדלקת נרות, במנות אחרונות ובקידוש וזהו. יוצא 5 בערך במהלך השבת, כולל פרוסות עוגה.

בראש חודש מקבלים כריך עם שוקולד

אחר הצהריים מקבלים פירות. מידי פעם גם ביסקוויט או חופן בייגלה. בקיץ לפעמים פופייס מיד בחזרה מהגן

הם יודעים מצויין מתי מותר ולכן אין תסכול. ממתקים שמקבלים במהלך השבוע שומרים בקופסה שלהם שממנה הם בוחרים בשבת.

קוראת את הכל ונחשוב מה מתאים לנו..

זה תמיד נגמר בעוגמת נפש..

השפע והמבחר ממש מאתגרים ומתישים את הנפש

מבינה אותם

אם הולכים זה רק אחרי שהחלטנו מראש מה קונים

..

משתדלת לדבר איתם על כל זה המון

שהמכולה מבלבלת

המפעלים רוצים שיקנו מהם כמה שיותר אז הם שמים הרבה פרסומות, הרבה צורות, הרבה חומרים מזיקים כדי למכר אותנו...

פעם הבת שלי הכינה דף עם מה הויטמינים של כל פרי וירק נותנים לנו, זה עזר לאיזה תקופה...

משתדלים להסביר הרבה שהחומרים המזיקים מקשים על הגוף ומפריעים לו לעבוד טוב. .

פעם הם שמעו מישהו מסביר על החשיבות לארוחה מאוזנת- שכל ארוחה תכיל פחמימות, חלבונים וויטמינים- ירקות, הוא הסביר טוב וזה עוזר להם להבין את החשיבות של תזונה...

הם גם שומעים הרבה מסע אל גוף האדם שהוא מסביר הרבה על גוף האדם ואיך האוכל משפיע על הגוף...

כמו לנו גם אצלם עוזר להבין את המשמעות וסיבת הדברים

..

והאמת הכי טוב שפשוט אין....

אצלינו יש חטיף לשבת- בדר''כ מארז של קטנים ואז גם מקבלים אחד בקבלת שבת ואחד במהלך השבת

יש עוגה לקידוש ולמלווה מלכה

שלוקים מקבלים כשחוזרים מהמסגרות

ולפעמים גם עוד אחד מתישהו במהלך היום

יש בארון ביסקויטים-קרקרים  דגני בוקר פשוטים כאלה וזולים (בשקיות כאלה..שמוכרים במשנת בערך ב11שח) לנשנושים בין לבין ולקחת בשקית לגנים-בי''ס

וגם מלפפונים רצים פה כנשנוש

פירות הם מחסלים ברגע אחד לא משנה כמה קונה ולכן לרוב לא קונים כי יוצא לא משתלם

בר''ח הפתעה מתוקה אחת קטנה