אני עשיתי הכנות לפני- מוקדם ממש, ובאמצע החתונה נעלמתי רק לטבילה- בערך חצי שעה.

קורה שלא יראו אותך, אולי היית בשירותים, אולי יצאת לדבר בשקט עם מכרה..

אני לא מתאפרת אף פעם אז זה לא היה בעיה, אבל את יכולה לקבוע עם מאפרת שתפגוש אותך קרוב לאולם( המקווה, ברכב, בחדר צדדי באולם וכד'- תסבירי לה והיא תוכל לעזור לך גם.

אין ספק שטבילה בזמנה ראויה להערכה רבה כל הכבוד!!!

ואל תשכחי את הבדיקה האחרונה של ז' נקיים מרוב לחץ, זה יכול לסבך ...

פשוט נעלמה מהאולם באמצע.

לא דנתי איתה בזה אני מניחה שהיא קבלה היתר לטבול עם איפור, לא שאלתי.

אפשר לתאם עם בלנית..

זה קשה אבל חייבת לציין שדנו בעבר באפשרות כזו

ואני מבינה את הקושי אבל גם מבינה למה זה חשוב..

נראה לי יום שחשוב להיות מותרים בו..

חמותי בכלל לא מעלה בדעתה לדבר על דברים כאלו.

אנחנו הכלות יושבות ביננו ומדברות שיחות נשים

אז היא קמה למטבח כולה סמוקה...

היא פשוט נעלמה באמצע החתונה.

נעלמה לי!

חיפשתי אותה ואחרי החתונה אמרתי לה בצחוק שהיא נעלמה לי.

והיא נבהלה.

ואז בסוף חמי אמר לבעלי

"אבל שלא תדבר על זה עם אמא כי זה מביך אותה".

אוקי, לא אדבר.

אבל מעריצה אותה!!!

החתונה חשובה לה מאד והטבילה בזמנה חשובה לה מאד

מנסה לחשוב על עצמי בסיטואציה כזאת - לא נראה לי שהייתי יוצאת באמצע החתונה אבל היתי מנסה להסתדר עם פתרונות אחרים כמו למצוא בלנית שתפתח לי מקווה בלילה אחרי החתונה ויעלה כמה שיעלה, אבל קשה לי להאמין שהייתי מסוגלת לדחות טבילה. 

מקווה שה' לא יעמיד אותי בנסיון כזה

לא רואה סיטואציה שיש אופציה לחיבוק מבעלי אחרי חתונה של הבן ואוותר עליה!!!

נשמע לי אופציה

הרבה יותר נשמע לי לשלם למקווה שיפתחו במיוחד אחרי החתונה

גם אני, אבל ה' מנהל את העולם ולפעמים אנחנו עושים את כל ההשתדלות ובכל זאת דברים מתפקששים וזה לא בידינו

ולא דחתה ומניחה שגם אני הייתי עושה מאמץ למצוא פתרון ולא לדחות

אלא אם כן בעלי ממש יעדיף שנדחה ולא נשתגע על זה, רק זה אולי יגרום לי להסתכל על העניין אחרת..

אני מתמקדת בלא לדחות טבילה

גם בעיני לצאת באמצע החתונה זה לא אופציה אבל יש עוד אפשרויות

שלא העליתי בדעתי מעולם, אבל מעולם לכעוס.

אני חושבת שהיא ויתרה פה על משהו (חלק מהחתונה של הבן שלה, שהיא מאד אוהבת אותו)

לי לא היה כ"כ נורא עוד כמה דקות בלי חמותי...

לא רואה בזה משהו מכעיס.

וכן אני מאמינה שיש דרכים אחרות להסתדר, במקרה שלה אני חושבת שהיה יותר קל לצאת באמצע מאשר אח"כ (יש לה ילדים עדיין בבית). אני כנראה הייתי מנסה לסדר עם כדורים או לא יודעת מה

אבל היא מצאה את הפתרון הנכון לה-להם כזוג, ועל זה יש לי הרבה הערכה אליה.

אם זה היה אחות או משו זה שונה אבל מחותנת - אנשים באים בשבילך! והם באים בכל מני זמנים, גם בזמן האוכל וגם בזמן הריקודים. ואת נעלמת.

תמיד יש אפשרות לטבול אחרי החתונה, בערים הגדולות יש בדר"כ מקווה תורן שפתוח עד מאוחר

ובישובים אני מניחה שאפשר לבקש מפתח והבעל יהיה הבלן

פעם הייתי מעריצה נשים כאלה

היום אני חושבת שיש גבול לכל תעלול

של הבן שלך

אפשר במקרים חריגים כאלה לקבוע עם בלנית לאחרי החתונה - 12, 1 בלילה - בערים הגדולות נראה לי שיש מקווה תורן או משהו כזה

חתונה של אחות זה תאריך ידוע מראש וגם את המחזור הרבה פעמים אפשר לצפות פחות או יותר אז עדיף להתארגן עם זה מראש - מי שבמילא עם גלולות - לתכנון את חיבור החפיסות בצורה שיסתדר עם התאריכים

ומי שלא מונעת או מונעת באמצעים לא הורמונליים - להתארגן עם פרימולטנור מראש כדי להתאים את המחזורים לתאריכים

זה לא מתאים לכל אחת אבל זה יש הרבה שיכול לעזור להן

הרבה מלדחות טבילה למרות שהלכתית יכול להיות שזה עדיף במקרה שצריך לדחות בכל מקרה

אבל אם בימים האחרונים למשל יש כתמים לא הייתי משתגעת לעשות הפסק בדיוק ביום הזה, ולנסות לשאול רב וכו' אם זה לא 100% נקי וכו'
וגם לא קרה לך אף פעם שהיית אולי יכולה לנסות לעשות הפסק ובסוף שכחת\לא הספקת או משהו כזה? אז אם אני יודעת שיש משהו ככ חשוב, שוב, לא הייתי משתגעת על לנסות דווקא ביום המדויק הזה.
 

ששכחתי או לא הספקתי ומקווה שבעז"ה גם לא יקרה לי אף פעם.

זה עניין של סדרי עדיפויות לדעתי, הפסק או טבילה בזמן זה בין הדברים שהכי חשובים לי ולכן אני עושה כל מה שאני יכולה כדי לא לשכוח או לפספס

אם יש לי יום עמוס ביום של הפסק מנסה מוקדם יותר, אפילו ליתר בטחון מנסה לפני הצהריים שמקסימום אם לא אספיק שוב לפני השקיעה יהיה לי לפחות את הבדיקה הזאת

אם עדיין יש כתמים ורואה שזה לא ילך בקלות אני לא בעד להשתגע ולנסות בכל זאת גם כי את יכולה לפצוע את עצמך וגם כי זה לחץ מיותר ובמילא אי אפשר ללכת נגד הגוף, אם נגמר המחזור אז נגמר ואם לא נגמר אז לא נגמר. 

אם מנסה ורואה שזה עוד לא כל כך חלק ממתינה חצי שעה שעה ובודקת שוב, אם המצב השתפר ויש עוד מספיק זמן לחכות בין הבדיקות אנסה אולי עוד פעם אחת ואם לא השתפר אז מבינה שצריך לחכות למחר.

אבל אם יש אירועים חשובים וזה יכול לצאת גבולי עם הימים אני יותר בעד לתכנן את זה מראש עם פרימולטנור או עם הגלולות, זה גם יותר נחמד ונח להיות מותרים בזמנים כאלה..

כי אם את דוחה בגלל נגיד ביקור משפחתי שנקבע לפני הרבה זמן,ואת דוחה הפסק ובסוף מתבטל האירוע ברגע האחרון,אז דחית לחינם וא"א להתחרט

ואם יוצא לך מיקווה ביום האירוע והוא בסוף מתבטל אז לא דחית והרווחת

אני לא זוכרת בדיוק מה עדיף, נדמה לי שעדיף לדחות הפסק אבל אולי אני טועה

ולמדתי הלכות נידה בצורה די יסודית

מבירור עם כמה רבנים 

מאד ששוה להתאמץ בשבילו, אם לא אפשרי אז לא אפשרי אבל אם מצליחים לתמרן עם זה זה דבר מבורך

נתנו לך פה הרבה עצות טובות

בהצלחה ומזל טוב!

אני מעדיפה לדעת שהכל הולך חלק ואני לא מסתבכת עם תמרונים מורכבים מאשר להתערב פעם אחת במחזוריות הטבעית של הגוף

אמרתי שזה לא מתאים לכולן אבל יש הרבה שזה יכול להתאים להן

אז מי שמתאים לה ורק לא חשבה על הרעיון, אולי עזרתי לה במשהו

בעלך יכול להסיע אותך למקווה קרוב ולהחזיר ובינתיים הילדים יחכו באולם

או לטבול עם האיפור.

רב עם כתפיים רחבות שישמע את המקרה הספציפי עם הרגישויות המסויימות שלך.

באישור של רב

אף פעם לא קרה לי

אני יודעת שיש כזה היתר

רק בתנאי שהאיפור יימרח אחכ.

לא מנסיוני

מעולם לא התנסיתי בעצמי

רק יודעת שיש אפשרות הלכתית.

נורא בנתיים שיתחילו להצטלם עם השאר.

בנוסף .. מאיפה את? יש בירושלים מקוה שפתוח גם ב1 בלילה ואחרי לפי בקשה התשלום בהתאם כמובן.

יום המיקווה הוא מצוות עונה שהבעל מחויב לאישה,ולא האישה לבעלה

אני מבינה את הרצון לקיים אותה בזמן גם למען הבעל

פשוט לדעתי, חשוב לדעת את זה,כי לדעתי אם לאישה יש צער גדול מללכת למיקווה,כמו בושה שמישהו מהמשפחה יבין,או שלא תיראה במיטבה,צריך לקחת גם אותה בחשבון.

שייך לדחות את ההפסק או שכבר עשית הפסק?

אולי לקבוע עם בלנית לאחרי החתונה?

1 אני לא הייתי דוחה, ולא בגלל בעלי אלא בגללי. תמיד חתונות עושות לי חשק וגעגועים לבעל... ואני חושבת על בתור אימא שמחתנת הכי הכי אני אצטרך אחרי חתונה זה חיבוק מבעלי!!! אז ברור לי שלא אדחה.

2. לי יצא ביום חתונה של אחי. טבלתי יותר מוקדם (נראה לי 10 דק' אחרי שקיעה ואני בד"כ מחכה ל40 דק') והתאפרתי במקווה והבלניות עזרו לי (זה היה כזה זמן רגוע שעדיין כולן מתארגנות וגם היה חורף שאז רגוע) ויצאתי מהממת וכמה עצות של הבלנית אני משתמשת עד היום

ש13 דקות אחרי שקיעה זה צאת הכוכבים

ונשארתי במקווה עד 40 דק' שזה הזמן שאנחנו נוהגים.

ומה שכתבו כאן שיום המיקווה הוא מצוות עונה שהבעל מחויב לאישה,ולא האישה לבעלה,

לא נכון.

גם לאישה יש אחריות כלפי בעלה שאוהב אותה וממתין לאישתו היחידה.

הבעל מחויב במצוות עונה ,זו עובדה. וזה שלאישה אחריות כלפי בעלה,ה דבר שני ולא סותר

אבל לפעמים מתבלבלים כאילו יום המיקווה הוא לכבוד הבעל,ורציתי להעמיד דברים על דיוקם.

יום המקווה הוא בשביל האישה-מבחינת מצווה.כמובן שעליה גם לדאוג לבעלה ולהבין אותו

מה לא נכון פה בדיוק?

ליל טבילה הוא לא לכבוד הבעל, גם לא בשביל האישה מבחינת המצווה. 

זו מצווה משותפת לשניהם, לכבוד שניהם.

עובדה שיש עניין גדול מאוד בטבילה בזמנה וכשפוסקים לדחות את הטבילה, מתחשבים ברצון שניהם. 

שאם לאישה יש צער גדול מללכת למקווה, כמו בושה שמישהו מהמשפחה יבין, או שלא תיראה במיטבה, זה שיקול משמעותי שצריך לקחת בחשבון.

כוונתי שההחלטה (והפסיקה) צריכה להיות לרצון שניהם מתוך הסכמה משותפת. 

גם לשיקולים של האיש יש משקל מכריע, בדרך כלל שווה לשיקולים של האישה.

הם לא נידחים מפני הסיבות של האישה רק כי הוא מחוייב והיא לא במצוות עונה.

היה לי חשוב להדגיש את הנקודה, שלא יובן שאפשר שלא להתייחס למה שהאיש מבקש.

שגברים לא מבינים מספיק את ההקרבה ובמיוחד את האי נעימות שיש לנו מכל הסיפור הזה

להם הרי אין בעיה,כל דבר הם (כאילו)זורמים

לדבר, ושוב לדבר.

אולי לבקש שהרב יסביר.

האיש צריך לדעת שכשהוא מבקש שאישתו תתאמץ על מצוות טבילה למרות הקושי שלה, זה אחרי שהוא מבין אותה עד הסוף.

רק אחר כך הוא יכול לבקש שבכל זאת תתאמץ בשבילו, בשביל שניהם,

ולהעריך אותה על זה.

טהורה

כל ההרחקות הן כדי לא להגיע לאיסור ופה אין בעיה

אולי אפילו טובלת פעם אחת ואז הוא מסתכל ואז בכלל אין בעיה

היא קוראת לו כשהיא בתוך המים והוא בא ומסתכל שאין שערות שצפות מחוץ למים

בעיקרון התפקיד של הבלנית הוא אך ורק לדאוג שלא יצופו שערות מעל המים 

כל השאלות והבדיקות של הבלניות זה בונוס, זה לא חובה הלכתית

מותר לו הלכתית להסתכל לפני הטבילה, כי היא תכף תהיה מותרת לו-"פיתו בסלו"-זה לא מלכתחילה רק אם אין ברירה

אם התשובה שלו מוצאת חן אז יש לו שכל ישר ואם לא מוצאת חן, אז מה??

דעת תורה זה דעת תורה

ומי ששואלת רב שואלת על מנת לקבל את התשובה שלו באשר היא.

הלכתית יש חשיבות גדולה לטבילה בזמנה הרבה יותר מאשר לענין שלא ידעו שהלכתי לטבול

יש ענין גדול להשתדל שלא יודעו שאישה הולכת לטבול אבל כשזה מתנגש עם הלכה כמו הלכות הרחקות אז הגישה של ההלכה היא שסוף כל סוף דבר ידוע הוא בעם ישראל שאישה נידה מדי פעם ולא דוחים את ההלכה מפני אי הנעימות

בעבר נשים גם לבשו בגדי נידות כדי שידעו להזהר מטומאת כלים ומאכלים שנטמאים ממנה, בימינו שאין את המצב הזה שנידה מטמאת כלים וכו ממילא התבטל העניין של בגדי נידות

מבינה שכל אחת וההרגשה שלה אבל לפעמים ההרגשה היא פרווה כי לא יודעים את המשמעות העמוקה שההלכה מייחסת לדבר ואחרי שלומדים את הנושא גם ההרגשה משתנה, אז יש מקום לחדד את הדברים

חיי אישות שונה והפוכה מהותית מהגישה של כל שאר ציבור שומרי התורה ומצוות

כל גדולי עולם שבתקופתו חלקו בחריפות על האדמור מגור שייסד את התקנות והדברים ידועים

אז אם את לא חסידת גור ולא נוהגת לפי ההנהגות של גור לא כל כך שייך לשאול בנושא הזה רב חסיד גור.

ובלי קשר לגור - יש מקום בהלכה לדחות טבילה במקום צורך גדול ובהסכמת שני בני הזוג ורוב הרבנים היו מתירים אם היית מציגה את השאלה באופן כזה שמבחינתך אין ברירה אחרת.

זה עדיין לא משנה את הגישה הבסיסית לנושא - שכדאי וראוי לייחס חשיבות מספיק גדולה לטבילה בזמנה כך שיהיה רצון חזק לעשות כל מאמץ שלא לדחות.

ובדיעבד כשאי אפשר אי אפשר וההלכה מתירה לדחות.

אבל אי אפשר לדעת מה עובר על אנשים..

עוד דבר שכנראה יש זוגות מסויימים שיש להם סדר עדיפויות אחר ממה שאת ואני רגילות

היתי מעדיפה לשאול רב אם אפשר לטבול ביום ולא להפגש עם הבעל עד אחרי צאת הכוכבים.

אם מאד רוצים אפשר לתמרן, אבל זה עניין של גישה וסדר עדיפויות

עכשיו)

אני לא מביעה דעה לכאן או לכאן, מבינה שיש נשים שלהן יותר טוב לדחות מקווה, למרות שאני אישית הייתי הופכת שמים וארץ בשביל לטבול בזמן, קשה לי מאוד כשאנחנו אסורים...

לעניין, אני רוצה להתייחס לנקודה אחרת: ההלכה, הרבנים שמתעסקים עם ההלכות של מראות ודיני טבילה (לפחות אלו שאני מסובבת בהם), יעשו הכל בשביל לראות אם יש מקום להתיר לאישה עד/ לתלות בפצע, מהמקום שהם מבינים את חשיבות הטבילה והמצווה, ואת הקושי של הזוג. נפעמתי כמה פעמים לראות בעיניים וגם לשמוע סיפורים על רבנים שהקדישו מזמנם, באמצע הלילה, בשעות לא שעות, לעזור לזוג בין אם אחרי לידה, בין זוג צעיר, בין זוג וותיק, העיקר שאולי אולי תהיה אפשרות לטבול בזמן...

אני חושבת שהגישה שלנו צריכה להיות הדדית אם לתורה כל כך חשובה המצווה הזאת, ותולים ומוצאים התרים כשאפשר, איך אני אלך ואדחה טבילה רק בגלל קצת לחץ? לא מגיע למצווה הזאת שיהיה אכפת גם לי ממנה?

שוב, לא שופטת אף אחת ולא הייתי במקום של טבילה מלחץ (כן יצא לי שרב התיר לי דברים שלא הייתי מאמינה, וכמה וכמה פעמים... וכן יצא לי שהיה לי ספק אם הייתי צריכה לחזור לטבול וזה היה אמצע הלילה והרב ענה לנו והבין שאין מצב שאני אטבול שוב הלילה כי היה ממש מאוחר, וזה אומר לדחות למחר את הטבילה החוזרת. זה היה בערב של הטבילה אחרי הטבילה, והא בדק ושאל והתייעץ, שוב- באמצע הלילה!! וחזר אלינו עם טבילה שאפשר לתלות את זה בזה וזה ושאני מותרת...) ומקווה שיצאתי מובנת בנקודה שרציתי להבהיר.

כן צרם לי שהרבה כתבו פה ממש בקלות- תדחי, בטח, בלי ספק... 

אני רוצה שהמצווה הזאת תהיה חשובה לנו כמו שאנחנו חשובים למצווה 

בכללי אני מאוד נהנת תמיד מהתגובות שלך..

אני לא דנה אף אחת, לא הייתי במקום הזה אף פעם. וגם אם כן הייתי- נדמה לי שהייתי כן מתאמצת, אבל זה אני.

(וציינתי פה דוגמאות שהם באמת מקרים לא שגרתיים ולא נוחים, כמו חתונה במקום רחוק מאוד ועוד)

מה שניסתי להגיד, זה הרוח שנושבת כאן מהתגובות, כאילו כזה פשוט וקל לדחות טבילה. זה לא. נקודה.

ובלי קשר לא לבעל ולא לאישה ולא לקושי של אף אחת. זה מצווה שיש לה זמן לעשות אותה... (תתארו לכן גבר דוחה הדלקת נר ראשון של חנוכה למחרת כי היה לו יום לחוץ בטירוף, כי הוא התחתן וזה הלחיץ אותו שצריך גם לפנות זמן להדלקה ואח"כ עוד לשבת קצת להנות מהחנוכיה? אולי נדחה ברית מילה ליום אחר כי יש לנו היום חתונה של אח/ות, מה? קרה לנו מלא במשפחה המורחבת שאחות של חתן/כלה הכניסה בן לבריתו של אברהם אבינו ביום החתונה, מישהו חשב לדחות את האירוע ליום אחר? להפך, אפילו עשו אירוע רגיל ולא משהו חפוז ומהיר... ועוד הרבה דוגמאות).

כואב לי שכשאישה רוצה שיתחשבו ויתירו וינסו למצוא פתרון שהיא תטבול היום- זה בסדר, כי עכשיו נוח לה. אבל אם צריך לעשות קצת מאמץ- אז פתאום המצווה לא חשובה...

ואני מגיבה לך לא באופו אישי, פשוט כי את כתבת אז מגיבה לתגובה שלך...

(ואם ממש ממש מותר לי להגיד בזהירות, לדחות אוטומטית טבילה בליל שבת רק כי יש לך בנות גדולות וזה לא נוח לך, זה אממ... ואם לא הייתי במקום אז סליחה. ניסתי להתנסח בזהירות)

אז הענין של מפני סרח ביתה הוא שאסור לטבול ביום מפני סרח ביתה שמא ביתה תראה שאמה טובלת ביום ותבין מזה בטעות שמותר לטבול ביום, ולכן גזרו חכמים לא לטבול ביום בכלל.

לכן - בגלל שזו גזרת חכמים אז במקרים חריגים רב יכול להתיר לטבול ביום ושלא תפגש עם בעלה עד אחרי צאת הכוכבים.

אבל ממקום של מישהי שהיתה שם בתור בת בוגרת בבית של הרבה בנות בוגרות, אף פעם לא שמתי לב שאמא שלי יוצאת לטבילה (לא בשבת ולא ביום רגיל). לא אני ולא אחיות שלי (דברתי איתן על כך אח"כ, עם הנשואות).

המדריכת כלות שלי אמרה, שהרבה כלות מציינות לה את זה ושהיא חושבת שזה מסוג הדברים שעד שאתה לא בתוך הסיטואציה, אתה לא שם לב לזה אצל הסביבה. אם עד היום לא היה לי בראש שיש הכנות למקווה וטבילה (ידעתי כמובן שזה קיים, זה לא העסיק אותי ברמת היום יום והפרקטיקה) אז גם לא שמתי לב לזה אצל הסביבה.

כמו שאף פעם לא שמתי לב, בתור בחורה, בליל שבת לנשים שהולכות/חוזרות מהמקווה. ופתאום אחרי שהתחתנתי יצא לי כמה פעמים לעבור ליד המקווה (והייתי עוברת שם הרבה בליל שבת קודם, כי זה על הדרך כזה) ופתאום כן לשים לב...

אז רק אומרת, אולי בכלל הבנות שלך לא חושבות על זה? 

(וואו, יש לך בנות כאלה גדולות? את יכולה להיות אמא שלי.. ולפי הניק שלך חשבתי קודם שאת בכלל נשואה טריה )

בתי הגדולה מבינה מעצמה. בלי לומר דבר, היא מבינה ושומרת על הילדים הצעירים במקרה הצורך.

וברור שהיא יודעת כלה למה נכנסת לחופה.

וגם אצלנו הגדולים הולכים לישון הרבה אחרינו.

ואין בעיה עם זה.

בעלי אומר שבזמן הגמרא היו תולים פעמונים על המיטה להשמיע את המיטה המיטלטלת, כדי שלא יפריעו לזוג..

אם מחנכים שזה דבר טבעי וקדוש וצנוע, לא מדברים על זה בריש גלי אלא ברמז, אין בעיה עם הבנות.

לא יודעת איך הייתי מרגישה אם היתה לי יותר מבת אחת גדולה..אולי יותר סבוך לענות לחבורת בנות לעומת בת אחת

אני יכולה להבין את זה, אבל מצד האמת אין בעיה.

בנים גדולים זה עניין אחר.

אמא שלי מספרת שתמיד היא או אחת מאחיותיה התלוו אל סבתא שלי כשהלכה לטבול. זה היה מאוד מקובל. 

אף פעם לא שמתי לב שהיא יצאה למקווה,לא בשבת ולא ביום רגיל. ואני מאמינה שהיא עשתה את זה מתישהו...

אצלנו הבית תמיד שוקק חיים בליל שבת, שכנות, חברות, חברים של אחים שלי הקטנים. לא מוזר שאמא שלי יוצאת מהבית בליל שבת לשכנה או סתם לבקר חברה... אולי לכן.

ואף פעם, לא בשבת ולא ביום רגיל, אמא שלי לא נתנה לנו דין וחשבון לאן היא יוצאת... אולי גם זה סיבה שלא ראיתי בעיה בזה שהיא יוצאת... ושוב בעיקר בעיקר, זה בכלל לא היה בראש שלי...

ועוד משהו, אמא שלי אין מצב שהיא תדחה טבילה

גם אני נוהגת באופן עקרוני לא לתת דין וחשבון לילדים שלי לאן אני הולכת

מגיל צעיר לימדתי אותם שילדים צריכים לדווח להורים לאן הולכים והורים לא צריכים לדווח לילדים.

כל עוד הם ברשותינו, אחרי החתונה הם כבר לא צריכים לדווח לנו...

לפני שהתחתנתי זה לא היה יותר מדי בראש שלי אז גם לא עניין אותי ולא שמתי לב אף פעם מתי היא הלכה

אבל פעם אחת אני זוכרת שבליל שבת אמא שלי לחשה לי בשקט שהיא צריכה ללכת למקווה ושאני אשמור על הילדים (הייתי אז הכי גדולה בבית), היא עשתה את זה כל כך בפשטות ובטבעיות שלרגע זה לא גרם לי להרגיש שיש פה איזה משהו מביך שאני אמורה לעשות ממנו עסק

וזה היה הפעם היחידה בחיים שהיא אמרה לי את זה

אני חושבת שקבלתי ממנה גישה בריאה לנושא...

בלי עין הרע הרבה בנות ובנים בגילאי 18 ומטה

באמת מאד משתדלת שלא יצא לי ללכת בשבת (בלי קשר לילדים אני לא סובלת את זה שאני בלי איפור בשבת) אבל אם יוצא ברור לי שאני לא דוחה 

עם היציאה בליל שבת אני מסדרת איכשהוא

ועם הלילה - לא חושבת שזה בראש שלהם, קורה הרבה שאנחנו נכנסים לחדר ונועלים את הדלת. 

יש לנו ילדים גדולים, הם הרבה פעמים הולכים לישון אחרינו, אני בטוחה שהדבר האחרון שבראש שלהם זה לדמיין מה אנחנו עושים בחדר. 

זה נראה לי סתם דמיונות מסוג "על ראש הגנב בוער הכובע"

בלי קשר לשום דבר, אין מצב שיכולה להיות סיטואציה שנהיה מותרים בשבת ואני אוותר על זה... להפך, בזמנים שיצא לי לטבול במוצאי שבת, הייתי בוכה כל השבוע שאיזה באסה וחבל שלא יצא לי לטבול יום קודם...

אני חושבת שגם אם הבת שלי קלטה שהלכתי למקווה אני לא רואה בזה בעיה

עושים כל מאמץ שלא ידעו ואם קלטה קלטה.

אם אני לא עושה מזה עסק ומתייחסת לזה בפשטות גם היא תקח את זה בפשטות ולא כאילו היא "תפסה אותי על חם"

אני חושבת שאם יצא לי בשבת ולא יהיה לי תירוץ מספיק הגיוני אני יעשה כמו אמא שלי - יגיד לה בפשטות שאני צריכה ללכת למקווה

אני רוצה שגם היא תקלוט את האוירה שמקווה זה חלק מהחיים, משהו שזורמים איתו ולא משהו שיוצר לנו דרמות ומתחים ומכניס אותנו ללחצים

אני חושב שזה חינוך טוב בשבילה למתי שהיא תהיה בעז"ה נשואה

פעם טילנו עם הילדים באזור לא מוכר עם מישהו מהסביבה ההיא והוא עשה לנו סוג של "סיור" במקום, כשעברנו באזור של המקווה הוא אמר - פה זה מקווה נשים. אז אחד הילדים שלי היותר צעירים שאל בקולי קולות - מה זה מקווה נשים??? ההוא שהסביר החליף צבעים אבל אני עניתי בשיא הפשטות בלי להתבלבל - כן, יש מקווה לגברים ויש מקווה לנשים, לפעמים גם נשים הולכות למקווה.

אולי דוקא בגלל שלא עשיתי מזה עסק אז לא נהיה מזה עסק.

ואגב, אז זה גורם לעניין להיות פחות מסובך בעוד סיטואציות, לא רק בשבת.

וזה בכלל לא עניין של טיב הקשר עם הבת

זה לא שבגלל שיש לי קשר טוב עם הבנות אז אני חושבת שאפשר לשתף אותן, ממש לא. ביום חול כשהרבה יותר מתקבל על הדעת שאני יוצאת לכל מני סידורים בכל מני שעות אני בחיים לא ירמוז להן אפילו על הכיוון

אבל בליל שבת שאני בחיים לא יוצאת מהבית, אפילו לא לשכנה ואין שבת שאני לא מאופרת. פתאום שאני לא מתאפרת וצריכה לצאת זה כל כך חריג שאני חושבת שבשבילי הרבה יותר בריאות הנפש לאמר בשקט ולא לעשות מזה עסק.

אני לא מרגישה שום בעיה לאמר לבת שלי - בעזרת ה' גם את תהיי נשואה וגם לך בטח יצא מדי פעם ללכת למקווה בשבת, זה חלק מהחיים..

מראש אני עושה השתדלות שזה לא יקרה, מאד קשה לי עם טבילה בשבת, בעיקר עם הקטע של האיפור. 

בתקופות שהמחזורים שלי ממש מסודרים אני מחשבנת מתי אמורה לקבל מחזור ולפי החשבון מתי יצא טבילה ויכולה אפילו לקחת פרימולטנור לשלושה ארבעה ימים כדי שלא יצא לי טבילה בשבת.

אבל יש זמנים שזה לא מסודר, אחרי לידה שאי אפשר לדעת מתי אני אצליח להתנקות, מחזורים ראשונים אחרי לידה שעוד לא כל כך מסודרים וכו

בשרשור לוותר על מצווה היתה תמוהה בעיניי.

כתבתי ואכתוב שוב,לא דנה ולא אדון מה עוד שלא הייתי בסיטואציה. ומבינה שיש סיטואציות שאפשר לדחות טבילה (אם מאפשרת את זה, זה אפשרי מן הסתם, לא? )

אולי יש פה עניין של גישה בכלל לכל הנושא, וזה נוגע בעוד רבדים כמו כמה קשה לי להיות אסורה או שלבעלי קשה או שלשנינו (לא רק מהפן הפיזי, טכנית (!!)), ועוד. אבל לא זה מה שנשב מרוח האשכול.

היו פה יותר מדי תגובות של- לדחות טבילה זה כזה קל. זה לא, ולא משנה מה יגידו, אני אעמוד מאחורי זה

המצווה הזאת נתנה לזוג והיא מיוחדת ומוקדשת מאוד, לא רואה למה מגיע לה יחס כזה.. ולו רק בגלל שזו מצווה מיוחדת, בלי שום קשר לרגש.

ואני מבינה שיש סיטואציות שצריך לדחות, אבל הן חריגות וצריכות לבוא אחרי מחשבה ושיקול דעת. כמו שדחיה ביום של ברית מילה היא אפשרית, אבל לא ככה מהשרוול... (וכתבת לגבי הדלקת הנר, מה שנתת דוגמא לא נקרא לדחות, וזה אפשרי מאוד מבחינת ההלכה, אפשר גם באמצע הלילה להדליק, אני דיברתי על להתחיל את חנוכה יום למחרת כי לא נוח לי היום.. )

הסיטואציה שהפותחת תיארה בעיני, בלי להיות היא ובלי לדעת מן הסתם עוד נתונים, רק לפי המידע היבש שנתנה, היא לא סיטואציה כזאת קריטית לדחיית טבילה. אפשר די בקלות לטבול אחרי החתונה, אפשר די בקלות לטבול גם לפניה. בכל אופן נתנו פה רעיונות נהדרים.

כתבתי את דעתי, מקבלת שיש אחרות.

כואב לי רק על רוח הדברים

כי אני בשבת תמיד איפור מלא! אם אני אהיה בלי איפור ישר יבינו למה

בלחץ ובבושה מה יהיה ואיך יהיה,לדעתי לא שווה את זה

ואני בחיים לא דחיתי מיקווה,אבל מבינה את אלה שכן

שזה לא נכון שכל המצוות חשובות באותה מידה

והרבה פעמים יש התנגשויות בין דברים וההלכה נותנת את סדר העדיפויות הנכון בין המצוות המתנגשות

ולא תמיד יש הלכה ברורה ועושים שאלת רב כדי לשמוע מה דעת התורה לאותו מקרה

למיואשת שכתבה שיש 613 מצוות וכולן שוות

להתחשב ברור שצריך.

האיש יתחשב במה שחשוב לאישתו. לא להתחשב ברצונה וודאי שאין טעם, ורק יוסיף ריחוק.

השאלה איפה מונח הרצון של האישה במצווה המדהימה הזו.

את טובלת רק בשביל בעלך??

אני נשואה בערך 20 שנה ועד היום סופרת את הימים והשעות עד הטבילה, וזה לא שאני סובלת כשאנחנו אסורים, אנחנו חברים טובים גם אז ויש לנו שיחות עמוקות ומדהימות אבל אני תמיד כל כך מתגעגעת גם למגע, לחיבוק, ולמה שמעבר לזה. 

מצוות עונה (חיי אישות) זה חובת הבעל לאישה, הוא מתייחב לה על זה בכתובה - "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע" כי החיבור הזה בין הבעל לאישה הוא צורך נפשי עמוק של האישה, גם של הבעל ובכל זאת כמו שהבעל חיב לזון ולפרנס את אשתו כך התורה גם מחייבת אותו לדאוג לצורך הנפשי העמוק שלה בקשר פיזי איתו.

אני חושבת שאם אישה מרגישה שהיא טובלת בשביל בעלה או שאישה מרגישה שכל כך  לא נח לטבול זו צריכה להיות בשבילה נורה אדומה שמשהו לא חלק - או בגישה שלה לעניין או משהו בקשר הזוגי דורש איזשהיא עבודה זוגית.

כמו אדם שסובל מחוסר תאבון שזה נורה אדומה בשבילו שמשהו לא תקין

במצב בריא, בזוגיות בריאה, אישה בריאה בנפשה מאד רוצה קירבה וקשר פיזי עם בעלה וגם הבעל כמובן, זה הדדי.

כי הגבת די בלי קשר.. 

אני דברתי על אישה שמרגישה שהיא טובלת בשביל בעלה!

או אישה שידה קלה על ההדק לדחות טבילה

אז כן, אני חושבת שזה צריך להיות נורה אדומה בשבילה

לא הייתי מוותרת על שעתיים שיכולתנו להיות מותרים בהם.

במיוחד הקטע של המניעה

לצערנו הם לא אינדקצייה לכל מה שקשור לאישות

על הסיפור שלי שהעלה כ"כ הרבה תגובות וקצת סטה ממה שהיא בקשה..

מה שבסך הכל התכוונתי לומר הוא שהכל אפשרי, וזה בעיקר ענין שלך- מה הסדר עדיפויות שלך.

נתנו פה מלא רעיונות טכניים,

להתיעץ עם רב למי שמתאים זה גם אפשרות..

הרבה מזל טוב!

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

אולי בדרכים שונות משלי, אבל אני יודעת שאם יש צורך - אני יכולה לשחרר לגמרי.

אחרי לידות זו לגמרי הצלה...

(ונכון, צריך לעצום את העיניים לפעמים - למה אתה מכבס בגדים בכמויות, אבל מערים אותם בלי סדר כך שהילדים לא יוכלו אפילו למצוא אחר כך בגד בין הערמות? או למה אתה מעדיף לשטוף כלים ולא לסדר את הבלגן האטומי שבסביבה? אבל זה בסדר, זו הדרך שלו, והעיקר שהבית מתפקד ברמה זו או אחרת... תכל'ס, זה לא שאני מתפקדת אותו ברמה מושלמת🤭)

בדיפולט משחררת ברוב הדברים

זו אחת הסיבות שבעלי עושה הרבה בבית ועם הילדים (לא רק בהשוואה לגברים אחרים אלא גם בהשוואה אלי)

חשוב לפרגן!!!

קבוע כשאני משחררת משימות של בית אני מגלה שבעלי יודע לעשות דברים נהדר

אבל באמת הכביסה נשארת אצלי- יותר בשבילי, נותן לי הרגשה טובה שאני עושה את זה באופן בלעדי ותמיד

והתחתון שלך במגירה של הבת שלך.
קורע!!!!!!

הופתעתי לראות בתמונות כל ילד בדיוק עם הבגד שלא שלו.
 

מספרת בזעזוע על בעלה מביא את הילדים לבקר אותה אחרי לידה ב''אם וילד" (בית החלמה בב''ב) כשכל הילדים מסביב לבושים טיפ טופ, סטים מתאימים, יפים ומאורגנים.. ורק הילדים שלה כל אחד עם בגדים של ילד אחר ושיא השיאים- לבת שלהם הוא גרב את הגרביונים שלה (של האמא) והם 'נוזלים' לה מכל כיוון..

כנראה הזעזוע עשה את שלו, בלידה הבאה, לפני הביקור שלהם אצלה, הוא נכנס לחנות, ביקש שיתאימו לכל ילד בגד רלוונטי ורק ככה נסעו אליה

תאמת בעלי כן יודע לעשות כמעט הכל בבית,

אבל בקטע של מיון כביסה- אולי באמת אני צריכה יותר לפרט.

ואני גם מרססת כתמים בכביסה לבנה/ כתמים שאני חוששת שלא ירדו בכביסה צבעונית.

אבל זו באמת לא משימה מורכבת אצל מי שלא מפריד להרבה סוגים/ יש לו הרבה בגדים עדינים.

אבל בעלי לא ריסס, ונראה שרוב הכתמים ירדו (או שדוקא אז לא היו כמעט כתמים..)

אני לא עושה יותר מ800

רק סמרטוטים

ביקשתי מבעלי שיאסוף את הילדה מהחברה כשהוא חוזר מהעבודה, וככה יחסוך לי לצאת מהבית יחד עם כל שאר הילדים ולהיגרר הלוך חזור.

אחרי זה חשבתי לעצמי אולי לשלוח לו הודעה עם הכתובת המדוייקת קומה וכו', ואמרתי לעצמי מה אני מזלזלת באינטיליגנציה שלו, גרנו פעם ממש מולם והילדה הייתה אצלם עשרות פעמים.

אחרי 10 דקות הוא מתקשר אליי מה הכתובת ומה הקומה 😅😂

רק איך משרשור פרגון

זה נהיה בדיחות

ועכשיו אני רואה שהיא כתבה גם לכתוב דברים משעשעים אז זה הולם ;)

לק"י

זה מוצר פשוט.

הייתי קונה מה שנראה לי. רק אולי לא עם חלקים מנגנים, שלא תהיה בעיה בשבת. או רק עם חלקים שאפשר להוריד לפני שבת.

אולי גם עכשיו יש משהו במחיר טוב...

וקניתי אחרת

היא טרמפולינה מה זה גרועה בעיני

היו לי 2 טרמפולונת פשוטות עד עכשיו. ועכשיו התחדשנו בכזו. וסעיניי זה שילד יכול לישון שם שאני עם הגדולים, זה מושלם.. אולי תכתבי לה חסרונות.. וככה היא צוכל להחליט

לא טרמפולינה. של fisher price יחסית מהפשוטים (קניתי יד 2). הילדים מאוד אוהבים. הרגיע אותם מאוד ועזר לי לתקתק דברים.

לא יודעת בדיוק מה ההבדל בין זה לבין טרמפולינה האמת, ומה היתרונות החסרונות מכל דבר. שכנה שלי מכרה בזול אז אמרתי ננסה...

לגבי אוניברסיטה, יש לי אחד שאפשר לשים בטריות למוסיקה אבל מעדיפה לא לשים בגלל שבת והילדים הגדולים יותר. אולי בגלל שחורף הייתי מחפשת אחד קצת יותר עבה אם הרצפה אצלכם קפואה. אני צריכה לשים לפעמי שמיכה מתחת וזה סתם מעצבן אבל ממש לא קריטי..

ואז אפשר להניח על המקום הרגיל שעליו מניחים את התינוק.

מסרתי אותה. היתה לי אחת פשוטה בלי משחקים. בילדים הראשונים השתמשנו גם להאכיל בה. אבל זה שובר את הגב (שלי..)

אולי תדייקי מה הצורך שלך ולפי זה ימליצו לך?

ועוד נקודה למחשבה, מוזמנת להתעלם אם לא מתאים לך-

עדיף פחות לשים את התינוקות בדברים כאלה שמונעים מהם תנועה והתפתחות. הכי טוב זה שטיח/מזרון/משטח שמגן מהרצפה אבל מאפשר לנוע עליו. 

בגלל שהתינוקת פולטת הרבה, אז אחרי שהיא יונקת אני שמה אותה שם.

בד"כ כשאני שמה אותה על הבטן ועל הגב היא לא מפסיקה לפלוט, אז צריכה לחכות כמה זמן מהאוכל.

לבשל כמה ענפים של הדסים בסיר מיים

לסנן, להעביר את המיים של ההדסים לבקבוק תרסיס

ולהשפריץ כל יום על שיער יבש.

אני השפרצתי כל בוקר, עזר מאוד

לא מורגש על השיער מבחינת המרקם, ממש כמו מיים רגילים, מתייבש ואין זכר.

אפשר למהול במיים שיצא לך הרבה.

הבת שלי בת שנה וחצי ויש לה שיער ממש דליל,

אין סיכוי לקוקיות או סיכות

לא מעט היו ככה עד גיל גדול (כאלו שלא היה מה לגזור בחלאקה).

את הקוקו הראשון של אחותי עשינו לה בגיל שלוש פלוס והיום יש לה אחלה שיער...

אומרים גם ששמן קיק מעודד צמיחה. תבדקי בגוגל. לא נסיתי.

וכמו שכתבו לך זה לא אומר כלום על השיער שיהיה בהמשך חייו.

ניסיתי מלא דברים. לא יודעת מה בסוף עזר, אבל כיום היא נערונת צעירה ויש לה כמויות שיער ב"ה.

יש לי גם 2 בנים שבחלאקה לא היה בכלל מה לגזור

גם הם היום עם רעמה שלא מביישת אריה.

אז ככה

מי הדסים- ניסיתי לתקופה ארוכה, לא ראיתי שעזר

שמפו שמן קיק- גם לא עזר

הברשה במרשת לא רכה- נראה לי שכן קצת עודד צמיחה

מה שהכי עזר- חפיפה בשמן ליפיקאר באום של לה רוש פוזה- זו ההמלצה שלי לכל נזקי העור ותכלס הילדים שהשתמשתי להם בשמן הזה כשמפו קבוע היו היחידים שצמח להם שיער.

יש שמפו טום וג'רי לילדים שמומלץ לעידוד צמיחה- אני לא מצאתי אותו בחנויות.

והכי חשוב- להתפלל, כן, גם על זה

כשהילדונת מהסיפור למעלה חזרה בוכה מבית הספר כי חברות צחקו עליה שהיא תינוקת, הבנתי שאת הכי חשוב לא עשיתי

ואז התחלתי להתפלל על זה

ואז קרה השינוי.

בכיתה ב' כבר יכלנו לעשות לה קוקו קטנטן

הייתי מצרפת תמונה כדי שתאמינו לי אבל זה ו"ואחד אאוטינג" כי יש לה צבע שיער ייחודי וזה היה בולט....

בטח הבנתם

העיקר שתהיו בריאים

למי שאמרה לסרק

אז אין כמעט מה לסרק 🤭

שמנים למיניהם קצת חוששת מלכלוך שעובר לבגדים ולא יורד

אולי באמת אנסה לחפש את הקרם ש @אמהלהכתבה זה משהו סביר שאני מוכנה לנסות

ובאמת ב"ה העיקר הבריאות

הוא תינוק מתוק שממלא אותנו אושר

לאחרונה גם פחות חולה בכל מיני וירוסים אז באמת תודה לה' על הכל

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

אף פעם לא ישנתי לפני 12

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

הבן שלי הגדול בן 14 וחצי, הוא תלמיד ישיבה , קם מוקדם יחסית וחוזר מאוחר כך שהוא לא יוצא בערב עם חברים לבלות.

הבנתי מכם שאני זאת שצריכה להתאים לו לו"ז (וגם לילדון בן ה 13) שקשה לו עם הזמנים . לקחתי על עצמי

ברגע שאני יכנס לישון מוקדם אז גם הוא יכנס, הוא מעצמו אומר לי שהוא קצת חושש להיות לבד בבית שאנחנו ישנים אז רוצה להיכנס לפנינו או לפחות באותו זמן שאני הולכת לישון.

אנסה להתקלח לפני כולם בערב ולתקתק הכל שיהיה לי ערב יחסית פנוי להתייחס אליהם ובמקביל לישון מוקדם יותר.

אז תודה 🙌

מכירות את זה שלפעמים יש שריקות מהרוח דרך החריצים בחלון?

אז השבוע בגלל הרוחות העזות זה היה בעוצמה ממש גבוהה ואני כמעט התעלפתי כמה פעמים

כל פעם אני חושבת? זו אזעקה? לא זה הרוח..

והכי מצחיק שהיו איזה פעמיים כאלה שכנרא. השתנה לי הפרצוף והבת שלי בת 4.5 אומרת לי "זה לא אזעקה זה רוח!"

קראה אותך והרגיעה אותך

שם האופנועים במהירות כזאת שנשמעת כמו אזעקה

היום אפילו זה היה נשמע ממש ממש כמו אזעקה

כולנו קפצנו ואז אמרתי להם שזה לא אזעקה..

אבל הייתי צריכה להסדיר דופק..