אני עשיתי הכנות לפני- מוקדם ממש, ובאמצע החתונה נעלמתי רק לטבילה- בערך חצי שעה.

קורה שלא יראו אותך, אולי היית בשירותים, אולי יצאת לדבר בשקט עם מכרה..

אני לא מתאפרת אף פעם אז זה לא היה בעיה, אבל את יכולה לקבוע עם מאפרת שתפגוש אותך קרוב לאולם( המקווה, ברכב, בחדר צדדי באולם וכד'- תסבירי לה והיא תוכל לעזור לך גם.

אין ספק שטבילה בזמנה ראויה להערכה רבה כל הכבוד!!!

ואל תשכחי את הבדיקה האחרונה של ז' נקיים מרוב לחץ, זה יכול לסבך ...

פשוט נעלמה מהאולם באמצע.

לא דנתי איתה בזה אני מניחה שהיא קבלה היתר לטבול עם איפור, לא שאלתי.

אפשר לתאם עם בלנית..

זה קשה אבל חייבת לציין שדנו בעבר באפשרות כזו

ואני מבינה את הקושי אבל גם מבינה למה זה חשוב..

נראה לי יום שחשוב להיות מותרים בו..

חמותי בכלל לא מעלה בדעתה לדבר על דברים כאלו.

אנחנו הכלות יושבות ביננו ומדברות שיחות נשים

אז היא קמה למטבח כולה סמוקה...

היא פשוט נעלמה באמצע החתונה.

נעלמה לי!

חיפשתי אותה ואחרי החתונה אמרתי לה בצחוק שהיא נעלמה לי.

והיא נבהלה.

ואז בסוף חמי אמר לבעלי

"אבל שלא תדבר על זה עם אמא כי זה מביך אותה".

אוקי, לא אדבר.

אבל מעריצה אותה!!!

החתונה חשובה לה מאד והטבילה בזמנה חשובה לה מאד

מנסה לחשוב על עצמי בסיטואציה כזאת - לא נראה לי שהייתי יוצאת באמצע החתונה אבל היתי מנסה להסתדר עם פתרונות אחרים כמו למצוא בלנית שתפתח לי מקווה בלילה אחרי החתונה ויעלה כמה שיעלה, אבל קשה לי להאמין שהייתי מסוגלת לדחות טבילה. 

מקווה שה' לא יעמיד אותי בנסיון כזה

לא רואה סיטואציה שיש אופציה לחיבוק מבעלי אחרי חתונה של הבן ואוותר עליה!!!

נשמע לי אופציה

הרבה יותר נשמע לי לשלם למקווה שיפתחו במיוחד אחרי החתונה

גם אני, אבל ה' מנהל את העולם ולפעמים אנחנו עושים את כל ההשתדלות ובכל זאת דברים מתפקששים וזה לא בידינו

ולא דחתה ומניחה שגם אני הייתי עושה מאמץ למצוא פתרון ולא לדחות

אלא אם כן בעלי ממש יעדיף שנדחה ולא נשתגע על זה, רק זה אולי יגרום לי להסתכל על העניין אחרת..

אני מתמקדת בלא לדחות טבילה

גם בעיני לצאת באמצע החתונה זה לא אופציה אבל יש עוד אפשרויות

שלא העליתי בדעתי מעולם, אבל מעולם לכעוס.

אני חושבת שהיא ויתרה פה על משהו (חלק מהחתונה של הבן שלה, שהיא מאד אוהבת אותו)

לי לא היה כ"כ נורא עוד כמה דקות בלי חמותי...

לא רואה בזה משהו מכעיס.

וכן אני מאמינה שיש דרכים אחרות להסתדר, במקרה שלה אני חושבת שהיה יותר קל לצאת באמצע מאשר אח"כ (יש לה ילדים עדיין בבית). אני כנראה הייתי מנסה לסדר עם כדורים או לא יודעת מה

אבל היא מצאה את הפתרון הנכון לה-להם כזוג, ועל זה יש לי הרבה הערכה אליה.

אם זה היה אחות או משו זה שונה אבל מחותנת - אנשים באים בשבילך! והם באים בכל מני זמנים, גם בזמן האוכל וגם בזמן הריקודים. ואת נעלמת.

תמיד יש אפשרות לטבול אחרי החתונה, בערים הגדולות יש בדר"כ מקווה תורן שפתוח עד מאוחר

ובישובים אני מניחה שאפשר לבקש מפתח והבעל יהיה הבלן

פעם הייתי מעריצה נשים כאלה

היום אני חושבת שיש גבול לכל תעלול

של הבן שלך

אפשר במקרים חריגים כאלה לקבוע עם בלנית לאחרי החתונה - 12, 1 בלילה - בערים הגדולות נראה לי שיש מקווה תורן או משהו כזה

חתונה של אחות זה תאריך ידוע מראש וגם את המחזור הרבה פעמים אפשר לצפות פחות או יותר אז עדיף להתארגן עם זה מראש - מי שבמילא עם גלולות - לתכנון את חיבור החפיסות בצורה שיסתדר עם התאריכים

ומי שלא מונעת או מונעת באמצעים לא הורמונליים - להתארגן עם פרימולטנור מראש כדי להתאים את המחזורים לתאריכים

זה לא מתאים לכל אחת אבל זה יש הרבה שיכול לעזור להן

הרבה מלדחות טבילה למרות שהלכתית יכול להיות שזה עדיף במקרה שצריך לדחות בכל מקרה

אבל אם בימים האחרונים למשל יש כתמים לא הייתי משתגעת לעשות הפסק בדיוק ביום הזה, ולנסות לשאול רב וכו' אם זה לא 100% נקי וכו'
וגם לא קרה לך אף פעם שהיית אולי יכולה לנסות לעשות הפסק ובסוף שכחת\לא הספקת או משהו כזה? אז אם אני יודעת שיש משהו ככ חשוב, שוב, לא הייתי משתגעת על לנסות דווקא ביום המדויק הזה.
 

ששכחתי או לא הספקתי ומקווה שבעז"ה גם לא יקרה לי אף פעם.

זה עניין של סדרי עדיפויות לדעתי, הפסק או טבילה בזמן זה בין הדברים שהכי חשובים לי ולכן אני עושה כל מה שאני יכולה כדי לא לשכוח או לפספס

אם יש לי יום עמוס ביום של הפסק מנסה מוקדם יותר, אפילו ליתר בטחון מנסה לפני הצהריים שמקסימום אם לא אספיק שוב לפני השקיעה יהיה לי לפחות את הבדיקה הזאת

אם עדיין יש כתמים ורואה שזה לא ילך בקלות אני לא בעד להשתגע ולנסות בכל זאת גם כי את יכולה לפצוע את עצמך וגם כי זה לחץ מיותר ובמילא אי אפשר ללכת נגד הגוף, אם נגמר המחזור אז נגמר ואם לא נגמר אז לא נגמר. 

אם מנסה ורואה שזה עוד לא כל כך חלק ממתינה חצי שעה שעה ובודקת שוב, אם המצב השתפר ויש עוד מספיק זמן לחכות בין הבדיקות אנסה אולי עוד פעם אחת ואם לא השתפר אז מבינה שצריך לחכות למחר.

אבל אם יש אירועים חשובים וזה יכול לצאת גבולי עם הימים אני יותר בעד לתכנן את זה מראש עם פרימולטנור או עם הגלולות, זה גם יותר נחמד ונח להיות מותרים בזמנים כאלה..

כי אם את דוחה בגלל נגיד ביקור משפחתי שנקבע לפני הרבה זמן,ואת דוחה הפסק ובסוף מתבטל האירוע ברגע האחרון,אז דחית לחינם וא"א להתחרט

ואם יוצא לך מיקווה ביום האירוע והוא בסוף מתבטל אז לא דחית והרווחת

אני לא זוכרת בדיוק מה עדיף, נדמה לי שעדיף לדחות הפסק אבל אולי אני טועה

ולמדתי הלכות נידה בצורה די יסודית

מבירור עם כמה רבנים 

מאד ששוה להתאמץ בשבילו, אם לא אפשרי אז לא אפשרי אבל אם מצליחים לתמרן עם זה זה דבר מבורך

נתנו לך פה הרבה עצות טובות

בהצלחה ומזל טוב!

אני מעדיפה לדעת שהכל הולך חלק ואני לא מסתבכת עם תמרונים מורכבים מאשר להתערב פעם אחת במחזוריות הטבעית של הגוף

אמרתי שזה לא מתאים לכולן אבל יש הרבה שזה יכול להתאים להן

אז מי שמתאים לה ורק לא חשבה על הרעיון, אולי עזרתי לה במשהו

בעלך יכול להסיע אותך למקווה קרוב ולהחזיר ובינתיים הילדים יחכו באולם

או לטבול עם האיפור.

רב עם כתפיים רחבות שישמע את המקרה הספציפי עם הרגישויות המסויימות שלך.

באישור של רב

אף פעם לא קרה לי

אני יודעת שיש כזה היתר

רק בתנאי שהאיפור יימרח אחכ.

לא מנסיוני

מעולם לא התנסיתי בעצמי

רק יודעת שיש אפשרות הלכתית.

נורא בנתיים שיתחילו להצטלם עם השאר.

בנוסף .. מאיפה את? יש בירושלים מקוה שפתוח גם ב1 בלילה ואחרי לפי בקשה התשלום בהתאם כמובן.

יום המיקווה הוא מצוות עונה שהבעל מחויב לאישה,ולא האישה לבעלה

אני מבינה את הרצון לקיים אותה בזמן גם למען הבעל

פשוט לדעתי, חשוב לדעת את זה,כי לדעתי אם לאישה יש צער גדול מללכת למיקווה,כמו בושה שמישהו מהמשפחה יבין,או שלא תיראה במיטבה,צריך לקחת גם אותה בחשבון.

שייך לדחות את ההפסק או שכבר עשית הפסק?

אולי לקבוע עם בלנית לאחרי החתונה?

1 אני לא הייתי דוחה, ולא בגלל בעלי אלא בגללי. תמיד חתונות עושות לי חשק וגעגועים לבעל... ואני חושבת על בתור אימא שמחתנת הכי הכי אני אצטרך אחרי חתונה זה חיבוק מבעלי!!! אז ברור לי שלא אדחה.

2. לי יצא ביום חתונה של אחי. טבלתי יותר מוקדם (נראה לי 10 דק' אחרי שקיעה ואני בד"כ מחכה ל40 דק') והתאפרתי במקווה והבלניות עזרו לי (זה היה כזה זמן רגוע שעדיין כולן מתארגנות וגם היה חורף שאז רגוע) ויצאתי מהממת וכמה עצות של הבלנית אני משתמשת עד היום

ש13 דקות אחרי שקיעה זה צאת הכוכבים

ונשארתי במקווה עד 40 דק' שזה הזמן שאנחנו נוהגים.

ומה שכתבו כאן שיום המיקווה הוא מצוות עונה שהבעל מחויב לאישה,ולא האישה לבעלה,

לא נכון.

גם לאישה יש אחריות כלפי בעלה שאוהב אותה וממתין לאישתו היחידה.

הבעל מחויב במצוות עונה ,זו עובדה. וזה שלאישה אחריות כלפי בעלה,ה דבר שני ולא סותר

אבל לפעמים מתבלבלים כאילו יום המיקווה הוא לכבוד הבעל,ורציתי להעמיד דברים על דיוקם.

יום המקווה הוא בשביל האישה-מבחינת מצווה.כמובן שעליה גם לדאוג לבעלה ולהבין אותו

מה לא נכון פה בדיוק?

ליל טבילה הוא לא לכבוד הבעל, גם לא בשביל האישה מבחינת המצווה. 

זו מצווה משותפת לשניהם, לכבוד שניהם.

עובדה שיש עניין גדול מאוד בטבילה בזמנה וכשפוסקים לדחות את הטבילה, מתחשבים ברצון שניהם. 

שאם לאישה יש צער גדול מללכת למקווה, כמו בושה שמישהו מהמשפחה יבין, או שלא תיראה במיטבה, זה שיקול משמעותי שצריך לקחת בחשבון.

כוונתי שההחלטה (והפסיקה) צריכה להיות לרצון שניהם מתוך הסכמה משותפת. 

גם לשיקולים של האיש יש משקל מכריע, בדרך כלל שווה לשיקולים של האישה.

הם לא נידחים מפני הסיבות של האישה רק כי הוא מחוייב והיא לא במצוות עונה.

היה לי חשוב להדגיש את הנקודה, שלא יובן שאפשר שלא להתייחס למה שהאיש מבקש.

שגברים לא מבינים מספיק את ההקרבה ובמיוחד את האי נעימות שיש לנו מכל הסיפור הזה

להם הרי אין בעיה,כל דבר הם (כאילו)זורמים

לדבר, ושוב לדבר.

אולי לבקש שהרב יסביר.

האיש צריך לדעת שכשהוא מבקש שאישתו תתאמץ על מצוות טבילה למרות הקושי שלה, זה אחרי שהוא מבין אותה עד הסוף.

רק אחר כך הוא יכול לבקש שבכל זאת תתאמץ בשבילו, בשביל שניהם,

ולהעריך אותה על זה.

טהורה

כל ההרחקות הן כדי לא להגיע לאיסור ופה אין בעיה

אולי אפילו טובלת פעם אחת ואז הוא מסתכל ואז בכלל אין בעיה

היא קוראת לו כשהיא בתוך המים והוא בא ומסתכל שאין שערות שצפות מחוץ למים

בעיקרון התפקיד של הבלנית הוא אך ורק לדאוג שלא יצופו שערות מעל המים 

כל השאלות והבדיקות של הבלניות זה בונוס, זה לא חובה הלכתית

מותר לו הלכתית להסתכל לפני הטבילה, כי היא תכף תהיה מותרת לו-"פיתו בסלו"-זה לא מלכתחילה רק אם אין ברירה

אם התשובה שלו מוצאת חן אז יש לו שכל ישר ואם לא מוצאת חן, אז מה??

דעת תורה זה דעת תורה

ומי ששואלת רב שואלת על מנת לקבל את התשובה שלו באשר היא.

הלכתית יש חשיבות גדולה לטבילה בזמנה הרבה יותר מאשר לענין שלא ידעו שהלכתי לטבול

יש ענין גדול להשתדל שלא יודעו שאישה הולכת לטבול אבל כשזה מתנגש עם הלכה כמו הלכות הרחקות אז הגישה של ההלכה היא שסוף כל סוף דבר ידוע הוא בעם ישראל שאישה נידה מדי פעם ולא דוחים את ההלכה מפני אי הנעימות

בעבר נשים גם לבשו בגדי נידות כדי שידעו להזהר מטומאת כלים ומאכלים שנטמאים ממנה, בימינו שאין את המצב הזה שנידה מטמאת כלים וכו ממילא התבטל העניין של בגדי נידות

מבינה שכל אחת וההרגשה שלה אבל לפעמים ההרגשה היא פרווה כי לא יודעים את המשמעות העמוקה שההלכה מייחסת לדבר ואחרי שלומדים את הנושא גם ההרגשה משתנה, אז יש מקום לחדד את הדברים

חיי אישות שונה והפוכה מהותית מהגישה של כל שאר ציבור שומרי התורה ומצוות

כל גדולי עולם שבתקופתו חלקו בחריפות על האדמור מגור שייסד את התקנות והדברים ידועים

אז אם את לא חסידת גור ולא נוהגת לפי ההנהגות של גור לא כל כך שייך לשאול בנושא הזה רב חסיד גור.

ובלי קשר לגור - יש מקום בהלכה לדחות טבילה במקום צורך גדול ובהסכמת שני בני הזוג ורוב הרבנים היו מתירים אם היית מציגה את השאלה באופן כזה שמבחינתך אין ברירה אחרת.

זה עדיין לא משנה את הגישה הבסיסית לנושא - שכדאי וראוי לייחס חשיבות מספיק גדולה לטבילה בזמנה כך שיהיה רצון חזק לעשות כל מאמץ שלא לדחות.

ובדיעבד כשאי אפשר אי אפשר וההלכה מתירה לדחות.

אבל אי אפשר לדעת מה עובר על אנשים..

עוד דבר שכנראה יש זוגות מסויימים שיש להם סדר עדיפויות אחר ממה שאת ואני רגילות

היתי מעדיפה לשאול רב אם אפשר לטבול ביום ולא להפגש עם הבעל עד אחרי צאת הכוכבים.

אם מאד רוצים אפשר לתמרן, אבל זה עניין של גישה וסדר עדיפויות

עכשיו)

אני לא מביעה דעה לכאן או לכאן, מבינה שיש נשים שלהן יותר טוב לדחות מקווה, למרות שאני אישית הייתי הופכת שמים וארץ בשביל לטבול בזמן, קשה לי מאוד כשאנחנו אסורים...

לעניין, אני רוצה להתייחס לנקודה אחרת: ההלכה, הרבנים שמתעסקים עם ההלכות של מראות ודיני טבילה (לפחות אלו שאני מסובבת בהם), יעשו הכל בשביל לראות אם יש מקום להתיר לאישה עד/ לתלות בפצע, מהמקום שהם מבינים את חשיבות הטבילה והמצווה, ואת הקושי של הזוג. נפעמתי כמה פעמים לראות בעיניים וגם לשמוע סיפורים על רבנים שהקדישו מזמנם, באמצע הלילה, בשעות לא שעות, לעזור לזוג בין אם אחרי לידה, בין זוג צעיר, בין זוג וותיק, העיקר שאולי אולי תהיה אפשרות לטבול בזמן...

אני חושבת שהגישה שלנו צריכה להיות הדדית אם לתורה כל כך חשובה המצווה הזאת, ותולים ומוצאים התרים כשאפשר, איך אני אלך ואדחה טבילה רק בגלל קצת לחץ? לא מגיע למצווה הזאת שיהיה אכפת גם לי ממנה?

שוב, לא שופטת אף אחת ולא הייתי במקום של טבילה מלחץ (כן יצא לי שרב התיר לי דברים שלא הייתי מאמינה, וכמה וכמה פעמים... וכן יצא לי שהיה לי ספק אם הייתי צריכה לחזור לטבול וזה היה אמצע הלילה והרב ענה לנו והבין שאין מצב שאני אטבול שוב הלילה כי היה ממש מאוחר, וזה אומר לדחות למחר את הטבילה החוזרת. זה היה בערב של הטבילה אחרי הטבילה, והא בדק ושאל והתייעץ, שוב- באמצע הלילה!! וחזר אלינו עם טבילה שאפשר לתלות את זה בזה וזה ושאני מותרת...) ומקווה שיצאתי מובנת בנקודה שרציתי להבהיר.

כן צרם לי שהרבה כתבו פה ממש בקלות- תדחי, בטח, בלי ספק... 

אני רוצה שהמצווה הזאת תהיה חשובה לנו כמו שאנחנו חשובים למצווה 

בכללי אני מאוד נהנת תמיד מהתגובות שלך..

אני לא דנה אף אחת, לא הייתי במקום הזה אף פעם. וגם אם כן הייתי- נדמה לי שהייתי כן מתאמצת, אבל זה אני.

(וציינתי פה דוגמאות שהם באמת מקרים לא שגרתיים ולא נוחים, כמו חתונה במקום רחוק מאוד ועוד)

מה שניסתי להגיד, זה הרוח שנושבת כאן מהתגובות, כאילו כזה פשוט וקל לדחות טבילה. זה לא. נקודה.

ובלי קשר לא לבעל ולא לאישה ולא לקושי של אף אחת. זה מצווה שיש לה זמן לעשות אותה... (תתארו לכן גבר דוחה הדלקת נר ראשון של חנוכה למחרת כי היה לו יום לחוץ בטירוף, כי הוא התחתן וזה הלחיץ אותו שצריך גם לפנות זמן להדלקה ואח"כ עוד לשבת קצת להנות מהחנוכיה? אולי נדחה ברית מילה ליום אחר כי יש לנו היום חתונה של אח/ות, מה? קרה לנו מלא במשפחה המורחבת שאחות של חתן/כלה הכניסה בן לבריתו של אברהם אבינו ביום החתונה, מישהו חשב לדחות את האירוע ליום אחר? להפך, אפילו עשו אירוע רגיל ולא משהו חפוז ומהיר... ועוד הרבה דוגמאות).

כואב לי שכשאישה רוצה שיתחשבו ויתירו וינסו למצוא פתרון שהיא תטבול היום- זה בסדר, כי עכשיו נוח לה. אבל אם צריך לעשות קצת מאמץ- אז פתאום המצווה לא חשובה...

ואני מגיבה לך לא באופו אישי, פשוט כי את כתבת אז מגיבה לתגובה שלך...

(ואם ממש ממש מותר לי להגיד בזהירות, לדחות אוטומטית טבילה בליל שבת רק כי יש לך בנות גדולות וזה לא נוח לך, זה אממ... ואם לא הייתי במקום אז סליחה. ניסתי להתנסח בזהירות)

אז הענין של מפני סרח ביתה הוא שאסור לטבול ביום מפני סרח ביתה שמא ביתה תראה שאמה טובלת ביום ותבין מזה בטעות שמותר לטבול ביום, ולכן גזרו חכמים לא לטבול ביום בכלל.

לכן - בגלל שזו גזרת חכמים אז במקרים חריגים רב יכול להתיר לטבול ביום ושלא תפגש עם בעלה עד אחרי צאת הכוכבים.

אבל ממקום של מישהי שהיתה שם בתור בת בוגרת בבית של הרבה בנות בוגרות, אף פעם לא שמתי לב שאמא שלי יוצאת לטבילה (לא בשבת ולא ביום רגיל). לא אני ולא אחיות שלי (דברתי איתן על כך אח"כ, עם הנשואות).

המדריכת כלות שלי אמרה, שהרבה כלות מציינות לה את זה ושהיא חושבת שזה מסוג הדברים שעד שאתה לא בתוך הסיטואציה, אתה לא שם לב לזה אצל הסביבה. אם עד היום לא היה לי בראש שיש הכנות למקווה וטבילה (ידעתי כמובן שזה קיים, זה לא העסיק אותי ברמת היום יום והפרקטיקה) אז גם לא שמתי לב לזה אצל הסביבה.

כמו שאף פעם לא שמתי לב, בתור בחורה, בליל שבת לנשים שהולכות/חוזרות מהמקווה. ופתאום אחרי שהתחתנתי יצא לי כמה פעמים לעבור ליד המקווה (והייתי עוברת שם הרבה בליל שבת קודם, כי זה על הדרך כזה) ופתאום כן לשים לב...

אז רק אומרת, אולי בכלל הבנות שלך לא חושבות על זה? 

(וואו, יש לך בנות כאלה גדולות? את יכולה להיות אמא שלי.. ולפי הניק שלך חשבתי קודם שאת בכלל נשואה טריה )

בתי הגדולה מבינה מעצמה. בלי לומר דבר, היא מבינה ושומרת על הילדים הצעירים במקרה הצורך.

וברור שהיא יודעת כלה למה נכנסת לחופה.

וגם אצלנו הגדולים הולכים לישון הרבה אחרינו.

ואין בעיה עם זה.

בעלי אומר שבזמן הגמרא היו תולים פעמונים על המיטה להשמיע את המיטה המיטלטלת, כדי שלא יפריעו לזוג..

אם מחנכים שזה דבר טבעי וקדוש וצנוע, לא מדברים על זה בריש גלי אלא ברמז, אין בעיה עם הבנות.

לא יודעת איך הייתי מרגישה אם היתה לי יותר מבת אחת גדולה..אולי יותר סבוך לענות לחבורת בנות לעומת בת אחת

אני יכולה להבין את זה, אבל מצד האמת אין בעיה.

בנים גדולים זה עניין אחר.

אמא שלי מספרת שתמיד היא או אחת מאחיותיה התלוו אל סבתא שלי כשהלכה לטבול. זה היה מאוד מקובל. 

אף פעם לא שמתי לב שהיא יצאה למקווה,לא בשבת ולא ביום רגיל. ואני מאמינה שהיא עשתה את זה מתישהו...

אצלנו הבית תמיד שוקק חיים בליל שבת, שכנות, חברות, חברים של אחים שלי הקטנים. לא מוזר שאמא שלי יוצאת מהבית בליל שבת לשכנה או סתם לבקר חברה... אולי לכן.

ואף פעם, לא בשבת ולא ביום רגיל, אמא שלי לא נתנה לנו דין וחשבון לאן היא יוצאת... אולי גם זה סיבה שלא ראיתי בעיה בזה שהיא יוצאת... ושוב בעיקר בעיקר, זה בכלל לא היה בראש שלי...

ועוד משהו, אמא שלי אין מצב שהיא תדחה טבילה

גם אני נוהגת באופן עקרוני לא לתת דין וחשבון לילדים שלי לאן אני הולכת

מגיל צעיר לימדתי אותם שילדים צריכים לדווח להורים לאן הולכים והורים לא צריכים לדווח לילדים.

כל עוד הם ברשותינו, אחרי החתונה הם כבר לא צריכים לדווח לנו...

לפני שהתחתנתי זה לא היה יותר מדי בראש שלי אז גם לא עניין אותי ולא שמתי לב אף פעם מתי היא הלכה

אבל פעם אחת אני זוכרת שבליל שבת אמא שלי לחשה לי בשקט שהיא צריכה ללכת למקווה ושאני אשמור על הילדים (הייתי אז הכי גדולה בבית), היא עשתה את זה כל כך בפשטות ובטבעיות שלרגע זה לא גרם לי להרגיש שיש פה איזה משהו מביך שאני אמורה לעשות ממנו עסק

וזה היה הפעם היחידה בחיים שהיא אמרה לי את זה

אני חושבת שקבלתי ממנה גישה בריאה לנושא...

בלי עין הרע הרבה בנות ובנים בגילאי 18 ומטה

באמת מאד משתדלת שלא יצא לי ללכת בשבת (בלי קשר לילדים אני לא סובלת את זה שאני בלי איפור בשבת) אבל אם יוצא ברור לי שאני לא דוחה 

עם היציאה בליל שבת אני מסדרת איכשהוא

ועם הלילה - לא חושבת שזה בראש שלהם, קורה הרבה שאנחנו נכנסים לחדר ונועלים את הדלת. 

יש לנו ילדים גדולים, הם הרבה פעמים הולכים לישון אחרינו, אני בטוחה שהדבר האחרון שבראש שלהם זה לדמיין מה אנחנו עושים בחדר. 

זה נראה לי סתם דמיונות מסוג "על ראש הגנב בוער הכובע"

בלי קשר לשום דבר, אין מצב שיכולה להיות סיטואציה שנהיה מותרים בשבת ואני אוותר על זה... להפך, בזמנים שיצא לי לטבול במוצאי שבת, הייתי בוכה כל השבוע שאיזה באסה וחבל שלא יצא לי לטבול יום קודם...

אני חושבת שגם אם הבת שלי קלטה שהלכתי למקווה אני לא רואה בזה בעיה

עושים כל מאמץ שלא ידעו ואם קלטה קלטה.

אם אני לא עושה מזה עסק ומתייחסת לזה בפשטות גם היא תקח את זה בפשטות ולא כאילו היא "תפסה אותי על חם"

אני חושבת שאם יצא לי בשבת ולא יהיה לי תירוץ מספיק הגיוני אני יעשה כמו אמא שלי - יגיד לה בפשטות שאני צריכה ללכת למקווה

אני רוצה שגם היא תקלוט את האוירה שמקווה זה חלק מהחיים, משהו שזורמים איתו ולא משהו שיוצר לנו דרמות ומתחים ומכניס אותנו ללחצים

אני חושב שזה חינוך טוב בשבילה למתי שהיא תהיה בעז"ה נשואה

פעם טילנו עם הילדים באזור לא מוכר עם מישהו מהסביבה ההיא והוא עשה לנו סוג של "סיור" במקום, כשעברנו באזור של המקווה הוא אמר - פה זה מקווה נשים. אז אחד הילדים שלי היותר צעירים שאל בקולי קולות - מה זה מקווה נשים??? ההוא שהסביר החליף צבעים אבל אני עניתי בשיא הפשטות בלי להתבלבל - כן, יש מקווה לגברים ויש מקווה לנשים, לפעמים גם נשים הולכות למקווה.

אולי דוקא בגלל שלא עשיתי מזה עסק אז לא נהיה מזה עסק.

ואגב, אז זה גורם לעניין להיות פחות מסובך בעוד סיטואציות, לא רק בשבת.

וזה בכלל לא עניין של טיב הקשר עם הבת

זה לא שבגלל שיש לי קשר טוב עם הבנות אז אני חושבת שאפשר לשתף אותן, ממש לא. ביום חול כשהרבה יותר מתקבל על הדעת שאני יוצאת לכל מני סידורים בכל מני שעות אני בחיים לא ירמוז להן אפילו על הכיוון

אבל בליל שבת שאני בחיים לא יוצאת מהבית, אפילו לא לשכנה ואין שבת שאני לא מאופרת. פתאום שאני לא מתאפרת וצריכה לצאת זה כל כך חריג שאני חושבת שבשבילי הרבה יותר בריאות הנפש לאמר בשקט ולא לעשות מזה עסק.

אני לא מרגישה שום בעיה לאמר לבת שלי - בעזרת ה' גם את תהיי נשואה וגם לך בטח יצא מדי פעם ללכת למקווה בשבת, זה חלק מהחיים..

מראש אני עושה השתדלות שזה לא יקרה, מאד קשה לי עם טבילה בשבת, בעיקר עם הקטע של האיפור. 

בתקופות שהמחזורים שלי ממש מסודרים אני מחשבנת מתי אמורה לקבל מחזור ולפי החשבון מתי יצא טבילה ויכולה אפילו לקחת פרימולטנור לשלושה ארבעה ימים כדי שלא יצא לי טבילה בשבת.

אבל יש זמנים שזה לא מסודר, אחרי לידה שאי אפשר לדעת מתי אני אצליח להתנקות, מחזורים ראשונים אחרי לידה שעוד לא כל כך מסודרים וכו

בשרשור לוותר על מצווה היתה תמוהה בעיניי.

כתבתי ואכתוב שוב,לא דנה ולא אדון מה עוד שלא הייתי בסיטואציה. ומבינה שיש סיטואציות שאפשר לדחות טבילה (אם מאפשרת את זה, זה אפשרי מן הסתם, לא? )

אולי יש פה עניין של גישה בכלל לכל הנושא, וזה נוגע בעוד רבדים כמו כמה קשה לי להיות אסורה או שלבעלי קשה או שלשנינו (לא רק מהפן הפיזי, טכנית (!!)), ועוד. אבל לא זה מה שנשב מרוח האשכול.

היו פה יותר מדי תגובות של- לדחות טבילה זה כזה קל. זה לא, ולא משנה מה יגידו, אני אעמוד מאחורי זה

המצווה הזאת נתנה לזוג והיא מיוחדת ומוקדשת מאוד, לא רואה למה מגיע לה יחס כזה.. ולו רק בגלל שזו מצווה מיוחדת, בלי שום קשר לרגש.

ואני מבינה שיש סיטואציות שצריך לדחות, אבל הן חריגות וצריכות לבוא אחרי מחשבה ושיקול דעת. כמו שדחיה ביום של ברית מילה היא אפשרית, אבל לא ככה מהשרוול... (וכתבת לגבי הדלקת הנר, מה שנתת דוגמא לא נקרא לדחות, וזה אפשרי מאוד מבחינת ההלכה, אפשר גם באמצע הלילה להדליק, אני דיברתי על להתחיל את חנוכה יום למחרת כי לא נוח לי היום.. )

הסיטואציה שהפותחת תיארה בעיני, בלי להיות היא ובלי לדעת מן הסתם עוד נתונים, רק לפי המידע היבש שנתנה, היא לא סיטואציה כזאת קריטית לדחיית טבילה. אפשר די בקלות לטבול אחרי החתונה, אפשר די בקלות לטבול גם לפניה. בכל אופן נתנו פה רעיונות נהדרים.

כתבתי את דעתי, מקבלת שיש אחרות.

כואב לי רק על רוח הדברים

כי אני בשבת תמיד איפור מלא! אם אני אהיה בלי איפור ישר יבינו למה

בלחץ ובבושה מה יהיה ואיך יהיה,לדעתי לא שווה את זה

ואני בחיים לא דחיתי מיקווה,אבל מבינה את אלה שכן

שזה לא נכון שכל המצוות חשובות באותה מידה

והרבה פעמים יש התנגשויות בין דברים וההלכה נותנת את סדר העדיפויות הנכון בין המצוות המתנגשות

ולא תמיד יש הלכה ברורה ועושים שאלת רב כדי לשמוע מה דעת התורה לאותו מקרה

למיואשת שכתבה שיש 613 מצוות וכולן שוות

להתחשב ברור שצריך.

האיש יתחשב במה שחשוב לאישתו. לא להתחשב ברצונה וודאי שאין טעם, ורק יוסיף ריחוק.

השאלה איפה מונח הרצון של האישה במצווה המדהימה הזו.

את טובלת רק בשביל בעלך??

אני נשואה בערך 20 שנה ועד היום סופרת את הימים והשעות עד הטבילה, וזה לא שאני סובלת כשאנחנו אסורים, אנחנו חברים טובים גם אז ויש לנו שיחות עמוקות ומדהימות אבל אני תמיד כל כך מתגעגעת גם למגע, לחיבוק, ולמה שמעבר לזה. 

מצוות עונה (חיי אישות) זה חובת הבעל לאישה, הוא מתייחב לה על זה בכתובה - "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע" כי החיבור הזה בין הבעל לאישה הוא צורך נפשי עמוק של האישה, גם של הבעל ובכל זאת כמו שהבעל חיב לזון ולפרנס את אשתו כך התורה גם מחייבת אותו לדאוג לצורך הנפשי העמוק שלה בקשר פיזי איתו.

אני חושבת שאם אישה מרגישה שהיא טובלת בשביל בעלה או שאישה מרגישה שכל כך  לא נח לטבול זו צריכה להיות בשבילה נורה אדומה שמשהו לא חלק - או בגישה שלה לעניין או משהו בקשר הזוגי דורש איזשהיא עבודה זוגית.

כמו אדם שסובל מחוסר תאבון שזה נורה אדומה בשבילו שמשהו לא תקין

במצב בריא, בזוגיות בריאה, אישה בריאה בנפשה מאד רוצה קירבה וקשר פיזי עם בעלה וגם הבעל כמובן, זה הדדי.

כי הגבת די בלי קשר.. 

אני דברתי על אישה שמרגישה שהיא טובלת בשביל בעלה!

או אישה שידה קלה על ההדק לדחות טבילה

אז כן, אני חושבת שזה צריך להיות נורה אדומה בשבילה

לא הייתי מוותרת על שעתיים שיכולתנו להיות מותרים בהם.

במיוחד הקטע של המניעה

לצערנו הם לא אינדקצייה לכל מה שקשור לאישות

על הסיפור שלי שהעלה כ"כ הרבה תגובות וקצת סטה ממה שהיא בקשה..

מה שבסך הכל התכוונתי לומר הוא שהכל אפשרי, וזה בעיקר ענין שלך- מה הסדר עדיפויות שלך.

נתנו פה מלא רעיונות טכניים,

להתיעץ עם רב למי שמתאים זה גם אפשרות..

הרבה מזל טוב!

מזל טוב! 

אבל אני השארתי בבית. בחתונה של אחות. עם בייביסיטר.

ופעם אחרת היתה לי אפשרות להגיע להתחלה, חופה, ואז לקחתי אותם הביתה, השכבתי, השארתי בייביסיטר וחזרתי לחתונה

1. לא לקחת אותם בכלל ולהשאיר עם בייביסיטר

2. אם חשוב לך שיהיו בהתחלה לתמונות וכו, למצוא בייביסיטר/מישהו מהצד של בעלך שיוכל לקחת אולם הביתה לפני/אחרי החופה ולהשכיב בבית. ובכל מקרה לזמן שהם כן בחתונה כדאי שאותו אחד גם יהיה כדי לדאוג להם.

זה באמת פחות כיף שיישארו איתך, לך ולהם...

לגבי זה שהם לא רגילים לבייביסיטר, אפשר להביא אותה פעם או פעמיים אליכם אחה"צ כדי שיכירו אותה וישחקו איתה. 

אנחנו עשינו את אופציה 2 וגם אחיות שלי בחתונות קודמות וזה היה ממש הצלה

אנחנו מבקשים מההורים שהם בעצם מחותנים להיות הביביסיטר

ובאמצע החתונה - לקחת אותם הביתה

או שמשקיעה במישהי שהם כן מכירים וסוחבת לערב שלם

אני בחתונה אחת הבאתי את הילד לדודים שלי (החתונה היתה מהצד של בעלי)

הוא היה בחופה ואז הלך לדודים שלי, אומנם לא הכיר אותם אבל הם פינקו אותו וזה עבר ממש בסדר.

בחתונה אחרת, הזמנתי בייביסיטר לבית של חמותי.

החתונה נערכה קרוב אליהם ולמרות שהחתונה הייתה של הבן שלה זה לא הפריע לה.

הבת שלי הייתה איתנו עד אחרי החופה ואז הבאתי לבייביסיטר.

גם אז, למרות שלא הכירה אותה זה היה בסדר.

כן מתישהו בכתה לה הרבה אז באמצע החתונה קפצתי לבית כדי להניק אותה ואז היא נרדמה.

גם גיל 3 השארתי....

תנסי למצוא כזו אופציה, מישהו שהם מכירים

מטפלת/דודה מהצד השני וכד'.

פשוט להביא לפני החתונה ולבוא לקחת בלילה.

אני גם אמא שמאוד קשה לה לשחרר.

הילדים שלי לא יודעים מה זה בייביסיטר עדיין... וממש לא יכלתי בפעם הראשונה בחתונה להשתמש בזה. הם לא היו זורמים בכלל.

חמותי וגיסתי באו לתונה, גיסתי הביאה איתה חברה, הם שמרו עליהם חלק מהזמן, זה היה ממש נוח.

דאגנו שיהיו לנו 2 עגלות, הגדול שלי עוד מסוגל לנוח בעגלה..

בריקודים השניים גיסתי וחברה שלה יצאו לסיבוב עם שניהם בעגלות ושניהם נרדמו.

הם חיכו איתם בחוץ עד שנגמרה המוזיקה הרועשת ואז הכנסנו את הגלות פנימה לאולם עד סוף החתונה.

הילדים היו ככ עייפים שנשארו ישנים ב"ה.

אני נורא פחדתי שזה יהיה אינטנסיבי וקשה. אבל ב"ה היה ממש מוצלח.

מזל טוב!

זה רעיון מעולה.

חמך וחמותך לא מוזמנים? או שהם פחות הסגנון שירוצו אחרי הקטנים...? 

לא היו לי ילדים בני שנה וחצי אבל כן בני שנתיים ושלוש.

אצלנו הם שמחו ונהנו מהאווירה של החתונה, בכלל לא היו שפוכים.

תינוק קטן זה קשוח בחתונה, למרות שגם זה היה לי פעמיים, דווקא הילדים יותר זרמו עם האווירה והיה מוצלח, לקראת הסוף הלבשתי פיג'מה והם נרדמו על הכיסא או הרצפה.

בעיני ברור שהאחיינים מגיעים לחתונה של הדוד, אבל זו כמובן דעתי

לגבי הסיבות של המרפאה, אפשר לבדוק, יכול להיות שאלו הנחיות שמיועדות כדי לא לגרום לך נזק.

ולגבי לידות תאומים, ממליצה לקרוא ברשת על הסיכונים בהריון תאומים. (פגות יכולה לגרום לסיבוכים שישארו לכל החיים) 

לא בונה על תאומים בונה שיצליח לפחות אחד

ולא ימשכו אותי עוד פעם על כל עובר 4 5 חודש..

חוק לא ברור .. כי מגיל 35 מותר 2 עוברים אז בעצם בגיל 35 אין חשש לפגות ונכות ? התעייפתי מההנחיות של משרד הבריאות במלחמה מבטלים טיפולים אבל כל הקניונים פתוחים😪 מה יש לצפות

והרבה רופאים מפחדים מתאומים

הוא מבצע את הפעולות .

קשה מאוד עם חוסר אנושיות ותשובות של "אני מחליטה" וזהו זה

יש להם מעבדה מצוינת. וספציפית על פרופסור אוריאל ויסמן (מקבל דרך מכבי)

לחכות ככ הרבה זמן לפעולה.

ממליצה על אסותא או מדיקל סנטר שעובדים עם רוםא פרטי.

אם תכתבי קופת חולים נוכל להמליץ לך על רופאים בקופה שלך

חמישה חודשים בשביל להחזיר עובר אחד .. אז מה בשביל השניים הנותרים אני אחכה שנה!??!?!

מבחינתם זה נורמלי והכל בסדר והם מאוד מקצועיים .. שוכחים שמאחורי ה"מקצועיות" שלהם יש בני אדם 

ואני גם לא מתכוונת לוותר אני הולכת למנהל המחלקה והוא גם יקבל ממני שטיפה רצינית גם על כל מה שקרה לי הכניסו אותי לסכנת חיים מטורפת עם הדימום הפנימי משהו שלא אמור לקרות וקורה אחת לכמה אלפים טובים יכלתי להגיע לסכנת חיים ממש אם לא הייתי חוזרת למיון.. ועד עכשיו שתקתי גם אחרי מה שקרה לי . אבל יש גבול!!!

כמובן אם לא היה משהו מיוחד או שרציתי הפסקה..

דרך אגב- עברתי שאיבה בזמן מבצע שומר החומות,ב"ה לא הייתה לנו אזעקה בזמן השאיבה ולא יודעת מה היה קורה אם כן היה

אני ביום הראשון של המלחמה הלכתי לתומי לעשות בדיקות היחידה בכבישים הריקים.. ואז בצהריים מתקשרת אליי האחות דרך הקופה ואומרת לי לא דיברו איתך מהביח ?? הכל סגור .. למה שיעדכנו??!?!

על זה העצבים שלי שפשוט מרגיש לי שמושכים אותי כמו מסטיק .

גם בהתחלה דרשו את כל הבדיקות מחדש כי חלק היו "פגי תוקף" משום מה הכירורגית שד הפנתה אותי גם לאולטרסאונד .. אני מנסה לקבוע בכל אזור חיפה כולל הביח שאני מטופלת בו נותנים לי תורים ל4 חודשים קדימה .. בעלי הסביר להם שאני מטופלת אצלהם בivf שום דבר לא עניין אותם. לכי תחפשי . בסוף ברוך ה מצאתי ביטול במכון בעכו ונסעתי לשם

נשמע שה5 חודשים זה בגלל עיכובים שהיו אצלך, כדי לשמור על בריאותך, יחד עם המלחמה שעיכבה, מקווה ומתפללת עליך שעכשיו לא יהיו עיכובים , וזה יהיה מהיר יותר

מכירה את הבית חולים מקרוב

הם ממש משתדלים להפוך עולמות בתחום הילודה..

וזה גם יחסית בצפון

יש פה רופאים מעולים

והם לגמרי מעיזים לקחת פה סיכונים שלא מעיזים במקומות אחריך

והלכתי לבני ציון ועשיתי טעות

מרגישה שהם חסרי מקצועיות ברמות!!!

דיברתי גם עם רופאה מהממת מלניאדו דר אביה רוזנטל והיא גם אמרה שבעייתי החזרה של 2 עוברים בגיל וגם פחות מומלץ לשנע אותם.. אם זה ביח אחר סבבה אבל בואו אתם רואים את כל ההיסטוריה שלי מהחצי שנה האחרונה איתכם , כמה אני חיכיתי בשביל שיחזירו עובר אחד בטוחה שבכל כלל יש יוצא מן הכלל ואפשר להתגמש גם לטובת המטופלת ביחוד אחרי כל ההמתנה שלי והדימום הפנימי שעברתי ולא שהרופאה המטפלת שלי אומרת לי אני מחליטה וזהו ולא יקרה

ועד עכשיו הייתי ילדה טובה כל מה שאמרו עשיתי בלי ויכוח , אחרי כל מה שקרה לי שהייתי מאושפזת הרופאות הגיעו אליי לא פציתי פה! וגם בהחזרה הראשונה לא ביקשתי 2 עוברים .. אבל כן אני רוצה לקדם תהליכים ולא להימרח עודד

ההמתנה להחזרת עוברים שזה לא בהכרח חוסר מקצועיות...

זה מאוד מעצבן ומתסכל, אבל להחזיר עובר עם רירית דקה למשל זה חוסר מקצועיות כי אין לו כמעט סיכוי להחזיר וזה סתם בזבוז...

לא יודעת את כל הסיבות, ואולי חלק באמת היו שטותיות, ואולי יש באמת בעיה שלא קיבלת הסברים על מה קורה, אבל בסוף זה משמעותי שיהיה שיקול דעת מקצועי מתי נכון להחזיר...

אבל חודש אחרי חודש יש בעיה זה קצת הזוי.. ורמת התסכול גם של מטופלת עולה בהתאם . לכן ביקשתי יפה מהרופאה שבפעם הבאה שתתאפשר החזרה (שלא תהיה מלחמה והרירית תהיה יפה והציסטה לא תחליט לחזור) בתזכורת של כל מה שעברתי  שיחזירו לי את השני עוברים הנותרים וזה נגמר ב"לא יקרה אני המחליטה" . ודרך אגב לגבי הרירית היא לא הייתה מאוד דקה הייתה גבולית ולא רצו שיתבזבז עובר אבל הנה עבר עוד חודש..

אני אוהבת. אולי יש מי שישעמם אותו, נראה לי ענין של מה אתם אוהבים ורגילים.

יש גם מקום בשם שביל התפוזים או משהו דומה, באזור קיסריה, אולי יהיה לכם מענין 

אולי יתאים לכם יותר חיפה.

רכבל, מוזיאונים וכו'.

הילד חינוך מיוחד הולך עצמאית?

ממליצה על חוף גינוסר או חוף אמנון, יחסית סביר מבחינת צניעות אם רלוונטי להיכנס למים.

עם רכב אפשר לעלות לגולן.

לדעתי טבריה משעממת ללא טיולים באיזור.

אם סיבוב של שעה (אולי אפילו פחות) רלוונטי אז שמורת ארבל מהממת.

עין נון נחמד.

הוא בעיקר רוצה פינה שקטה לצפות במסך  אלא אם משהו שמעניין במיוחד בשבילו גינה שווה או חיות. חיות ישעמם את הגדולים..מורכב

רעיונות נחמדים. צריכה לראות מה מתאים..

רכבל הייתי לפני שנים כילדה, היום מרגיש לי מפחיד, לא?

השביל מתחיל צמוד לאתר 'רוב רוי'

חונים שם ויש שביל הליכה סלול ונעים לאורך הירדן עד לסכר.

רמת הנדיב פארק מקסים לדעתי

לא יודעת מה זה אומר משעמם... זה לא אטקציה אקסטרים....

פשוט מקום מאד יפה, עם שבילי הליכה, עם המון פרחים וצמחים ובריכת דגים ויש בכניסה גם מתקנים לילדים לדעתי

חוף יחסית רגוע זה חוף אמנון. במיוחד אם הולכים שמאלה לאזורים שאין שם מציל

בעיקרון יש שם בכניסה גם אזור עם מציל

ויש עוד הרבה חופים עם מצילים לאורך הכינרת.

לא צריך הרבה כדי שיסריח

אז מה? להחליף נעלי בית?

ולמה יש תקופות שיש יותר ריח או פחות?

ואיזה נעלי בית כדאי לקנות בשביל להמנע מהזיעה ו.או הריח?

וקנינו לו משחה שנקראת רעננה. זה מיועד לנטרל ריח רע מהרגליים.

מורחים את זה פעם בשבוע ואין יותר ריח!!

קנינו בעדיקא בשלושים שח .

מומלץ בחום!!

איזה סוג נעליים?

ובלי גרביים בבית

עם גרבי כותנה

כי השעם הזה (כמו טבע הכוונה?) נראלי יכול לגרום להזיע

בעלי עבר לנעלי עור אמיתי וממש שיפר את המצב, לא יודעת לגבי נעלי בית. אולי שווה לנסות טבע נאות.

טבע נאות יקר לי... אבל תודה!

רופאה אמרה שזה התחלה של פטריה.

שלחה אותנו לשטוף רגליים בסבון קשיח, פעמיים-שלוש ביום, עם הקפדה ספציפית על בין האצבעות.

עבר תוך ימים בודדים, ומאז כשמתחיל לחזור, פשוט חוזרים לשטיפות.

כמו כן יש לי משחה שעושה פלאים לרגל, לפטריות  לריח וכל השאר..

מצרפת קישור, אפשר למצוא בכל בית מרקחת. יש לי אותה קבוע בבית.

קרם רגליים טיפולי | 150 מ"ל | מועשר בשמן זית טבעי | 

נראה לי אקנה את המשחה ועוד נעלי בית...

לפעמים פעילות מעיים מרגישה דומה...

חברה שלי לאחרונה התעקשה ממש בשבוע 11 או 12 שהיא מרגישה תנועות..

וזה כבר הריון מספר 3 והיא מכירה את התחושה והכל..

בשבוע 13 היא הגיעה לUS שיגרתי וגילתה שהדופק פסק בשבוע 9.

כך שתנועות זה בטוח לא היה...

נהוג לומר שפעילות מעיים מרגישה מאוד דומה לתנועות

וכשאנחנו מחפשות להרגיש תנועות, אנחנו פתאום מרגישות את הפעילות מעיים ויותר מודעות..

בשעה טובה!

כששכבתי על הבטן ושאבתי אותה פנימה.. בלי ספק זה היה תנועות

ותראי את ההפרשה הזו או דומה לה תמיד סביב הטבילה והיא שונה ממה שאת רגילה, כנראה שזה הפרשה של ביוץ.

מישהי פה הסבירה טוב- זה ממש נראה כמו חלבון של ביצה.
אגב, תשימי לב לעוד סימנים, דקירות או כאבים באחד מהצדדים בבטן- גם סימן מובהק לביוץ
או לפעמים אפילו כאבים באגן- כמו בעצמות
אם ממש מקשיבים לגוף, יכולים להרגיש, אבל זה לא אצל כל אישה, ולא תמיד...
 

ותמיד זיהיתי ביוץ.

ראשון- לפי הפרשות. כיממה לפני הביוץ יש הפרשה שהיא ממש במרקם של חלבון- נמתחת ושקופה. זה הזמן הכי טוב להיות ביחד..
הפרשות יבשות וצהובות הן לא הפרשות פוריות.
לגבי האם יש ביוץ- אצל פוליצסטיות יש מנעד רחב מאוד של מצבים, החל מכאלו שלא מבייצות לבד וצריכות עזרה תרופתית, עד כאלו שמבייצות, אבל מקבלות מחזור בתדירות נמוכה יותר (אני נניח מבייצת כל 42 יום ולא כל 28-35 )
שבועיים  אחרי הביוץ, במידה ולא נקלטת- מגיע המחזור. ככה שאם את חושדת שזיהית ביוץ- תסמני לך את היום הזה. אם שבועיים אחכ תקבלי מחזור (בתקוה שלא כי נקלטת...) תדעי שזיהית נכון בהצלחה!
 

לא ידעתי.
תודה.

יש בביוץ הפרשות דמוי חלבון, ללא ריח

בכמות גדולה ,נמתח כזה ..

וכשאני בודקת  בבדיקת ביוץ יוצא חיובי

סליחה על התיאור 

הקטע שחייבים להפריד ברזל מחלב זה לא בגלל דרך הייצור, זה מהותי בברזל חלב מפריע לספיגה שלו. אז לא תמצאי משהו אחר.

אבל את יכולה לקחת על הבוקר ולשתות נגיד קפה עם סויה בינתיים, לחכות שעה 

יש אפרוס

זה כדורים די קטנים

נבלעים בקלות

צריך לקחת על קיבה ריקה

אני לקחתי כל בוקר כשקמתי

עדיף עם מיץ תפוזים או משהו כזה כי ויטמין C עוזר לספיגה

לפני שההמוגלובין היה מתחת ל9

נראה לי זה תלוי רופא

לי היה סבבה ,לא היה תופעות לוואי מי יודע מה

יציאה לשירותים הייתה אחרי יומיים במקום כל יום שהייתי רגילה.. יום כן יום לא כזה

אבל לא היה כאבי בטן או בחילות וכאלה

והיה נספג טוב