זה קצת מנקץ...
זה לא שאני נגעלת מהמים של המקווה, אני מסוגלת להיות איתם... רק שאי אפשר למרוח על זה קרם גוף וכל זה, כי יש למים האלה ריח של כלור.
ואז צריך לחזור הביתה והוא בחיים לא מתאפק, ואז צריך לעצור באמצע, להתקלח שוב (והגוף כבר מתעייף רק מכמות הפעמים של המקלחות וההתלבשויות)... ואז לחכות גם לו.
יש פה בנות שהרגישו רוחנית הרגשה שונה בין פעמים שהתקלחו במתחם של המקווה וכשלא?
כי אחרי מקווה יש הרגשה עילאית ממש, ואני לא רוצה להרוס אותה בגלל מקלחת.
לא שהרגשות מכתיבות לנו את ההלכות, אבל אני נותנת הרבה משקל לתחושה של אישה (כל שכן של אישה טהורה אחרי מקווה ) כי אם יש בזה מחלוקת, אז אולי יש מה לדבר...
מקווה שהשאלה הזאת בסדר... פשוט מתסכל אותי הקטע הזה.
