אבל תכל'ס

אחרי שנשמתי

את הארץ הזו,

ראיתיה חיה למול עיני.

וצבעיה , צבעים של תקווה ושל אור.

נראה חדרי האפל- אפל עוד יותר,

הנייר המומקט בפינה היה סמל לאי סדר. והספל- ללכלוך.

עכשיו אני מאוהבת בה, בהכל,.

בבטון במלוטש, כמו מנסה ליפות את הכיעור שבה. לשוות לו חן.

והכל זה חיים, מסביב.

וקרנים של אור לא יצליחו ליצור בי את מה שאין,

דרך קשה ועבודה, כרטיס טיסה ודרכון לארץ לא זרועה.

את זרעיה אשתול,

את פרחיה אשקה,

את עציה אגזום.

מי יתן

חיבוק.

לכל מה שיש כאן.

ואין.

אבל יש בי אין.

וזה הרבה, ומקסים מיש של בחוץ.

@איילת השחר- שוב לא הצלחתי

הוספתי אחרי שסיימנו להתכתב וכו'

@איילת השחר

מסכנה.

אין בעד מה.

פעם הבטחתי לעצמי שאנצח,

היום אני מקווה שלא אפסיד מהר מידי.

שאם אכנע יהיה זה לאחר מלחמה ודמעות.

נכשלתי המון, אינספור.

מוזרה שאני, נחמדה בלהבטיח

 כבר נכשלתי

אניכולה להתחיל קרב חדש

מתחשק לי פחות.

דגלים לבנים משמשים לי מדים,

מרימה יד לאות נימוס וקלון.

אולי עוד קרב אחד, ניצחון,

סמטימטר על שניים שלי.

יש לי מטר, שזה וואו

ונבלו הפרחים שהיו בו.

ואולי עוד פקעת מחכה ליורה

[ולא מהרובה שלי]

מי יתן.

מחכה

**** נראה לי אני הולכת להקשיב לך.

יהיה קשה לעזוב

ונוראי להשאר.

ויש משהו במקום?

מצחיקה שאמרת על החזקה שאני, ומבצר

כאילו, באמת האמנת לי כל הזמן הזה? ותכלס די מאמינה לעצמי גם,

כשההצגה הופכת להיות חלק מרכזי בחיים שלך, ויש צופים.

אתה לא יודע אף תפקיד אחר אז נשאר באותו תלבושת.

לזה קוראים חולשה. לזה. בדיוק.

נו באמת?

לזה התכוונת.

ואני שולחת לך קישור, כן.

[אני גם שונאת את המקום הזה, אולי ככה זה בסדר יותר]

אבל מה במקום,

ומי אמר שצריך להיות במקום.

אולי עדיף עכשיו ככה.

כאילו, אין כמו להרוג עקיצה של יתוש בתוכך,

זה למות פעמיים, או כמה.

יש בזה משו כייף.

חייבת להודות

.

אז מה במקום?

כל הפטפטת העצמית כאן היא לא תחליף ראוי.

זה גביש ללא מוצא, ללא ללא לאא

כשאין ברירה מסתפקים בלית או ממציאים ברירה חדשה.

לא ברייה, ברירה.

גם לא בריאה, ברירה.

י' סתומה- בלימיליםכאלהישיפותומבטאותיותר, לא נמחק בצנזור

תגדלי,

לקטר זה מקסים, נפלא.

תעשי משהו.

המספר ההוא מהנוקיה, רלונטי עדיין?

ולא אכפת לי להיות לבד,

זה נחמד לפעמים, אפילו.

עוד מלכוגדת מההצגה הגדולה

זה לא שמשעמם לי.

לא.

ים של מילים מחכות להכנס לתוכי, שאדע,

שאזכור.

אני בורחת.

זה רק שלא מעניין לי מספיק 

ולא מקשיבה לך בסוף.

כן, אני יודעת שאני טועה.

שיואו, איזה בלאגן. מקווה שיעלם בתוך כל הבליל למעלה

ראיתי את הסטורי שלה

וכן אני מקנאה. מודה בזה.

אני יודעת שחברויות לא נשארות לנצח

אבל דמט באלי את זה שוב

באלי אנשות שהיו איתי בתוך השיט והן היחידות שהיו איתי שם

אולי זה טוב שאין אותן עכשיו

אבל פאק זה נראה שלהן ככ טוב

ולי ככ רע

והן ביחד ונשארו חברות

ואני קצת חסרת חברות כרגע

למה לעזאזל אני מתגעגעת לפעם.

שום טוב לא היה שם. כלום.

אז מה יש לך מפגרת

המילים שלה מהבוקר לא יוצאות לי מהראש

למה זה עדיין משפיע עליי ככ חזק. מה נדפק איתי

ולראות אותו לא עשה לי טוב

ולקרוא את מה שהוא כתב עוד יותר

למה אני כישלון.

באלי לצרוח לאלוהים אבל אני שונאת אותו עכשיו

פאק.

למה לא היום

מה שבטח יבוא

כבר מחר

זה כנראה אנשים שמאחלים את זה

יודעים שיבוא מחר אז מתחילים כבר מהיום

כשרוקפור שרים את זה זה עוד טוב

אפשר למשוך את שבת גם לראשון

להאריך את הסוף

שעון קיץ

מי בנוי לחזור הביתה מהעבודה כשעוד אור אמצע היום

גבר צריך לעבוד במכרות מהזריחה

לחזור מאובק הביתה בשקיעה

דמדומים

האישה מחכה לו

מכינה לו משהו לאכול

הוא נוהם משהו לא ברור

מעשן קצת

נזרק לישון לפני עוד יום שילך לפרנס את כולם בעבודה קשה

מסוכנת

מכרות היהלומים במיר

זה לא סתם מסוכן זה חור שחור שלא טסים מעליו

מי שמתקרב מציץ ונפגע

חושך סיבירי קפוא במינוס 40

עולמות האסוציאציה כאן מרתקים

הייתי מגלה את העולם הזה

עולם חדש

עולם חדש צריך להיכנס אליו בתשוקה

גילוי

לצעוד עליו יחף

לעבור בתוכו

לחקור ולחשוף הכל

לבוא למקור המים ולשתות ממנו הכל

לטעום את מה שיש להציע

זה לא ענין של יפה או טעים זה הרבה מעבר

I hate myself about it

I feel like I'm doing something forbidden

But it's not

Why am I so hard on myself about it

I hate how much I enjoy it 

I feel like shit

I want to run away to the beach

I want to sleep forever

I don't know

.Fuck

נאכל ביצים ובשר כל היום

נזיז ברזלים

נשמע מוזיקה

נישן נורמלי

האלכוהול ייכנס למידה מאוזנת, לפחות במהלך השבוע

עכשיו די לדבר על זה כמו איזה גיי שמעלה גרה עצמית ומלקק לעצמו תתחת כמו איזה חתול

צריך לחזור לפילוסופיה כי גם הנפש מתאמנת

פחח

את מי אתם מחפשים

במקום לחפש לכו ליצור את עצמכם אין מה למצוא יש מה ליצור ולברוא

מה צורכים בשביל לאכלס את התודעה המבולבלת הזאת

מה רואים מה קוראים מה שומעים

מותר כבר להגיד ערסים או שזה לא פוליטיקלי קורקט

למי אכפת

היעשה מה שהינך

אלא אם כן אתה חסר אונה קדמית וזה בולט אבל נסלח

חודש אייר

סוף אפריל

מזל שור שחורש ביסוד האדמה

מרגישים את כוחות היצירה והפריון באוויר

לכן הכל עולה ובועט ורק רוצה להחפיץ ולקחת ליזום ולפעול

אייר זה אור זה זיו

אני מעדיף את החושך והאופל אבל בשביל להרגיש אותו צריך אור

זה סתם בלי קשר

וגם מפורסם וידוע ולא באמת נצרך לומר

עכשיו קצת בוקובסקי בשביל הנשימה ואז לעבודה בחזרה

"כי לפעמים חייבים להשתין בכיור"

מי כותב ככה?

או במילים אחרות

"האם אתה יכול לזכור מי היית לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?"