קישור לחלק הראשון של הסיפור... אז הנה זה קורה סוף סוף! סיפור הלידה שלי
- הריון ולידה
אני לקראת לידה שנייה אז חיפשתי את הסיפור לראות אם סיימתי... וגיליתי שלא, אז הנה:
אז חיכיתי בקבלה, ואמרו לי שמנקים בשבילי חדר ועוד כמה דקות יתפנה,
סוף סוף נכנסתי לחדר לידה! המתנדבת הצדיקה הזאת איתי, אומרת לי שכדאי לי לעמוד על הברכיים, ולזוז בזמן הצירים כדי להבריג אותה למטה באגן, הייתי על הברכיים הרבה זמן ואני כבר עם פתיחה מלאה...
(הייתי בחדר לידה בערך 3 שעות- עם פתיחה מלאה עד שהנסיכה נולדה),
בצירים ממש קשה לי, מרגישה לחץ אדיר למטה ופתאום קולטת שאני צורחת, זה פשוט יוצא ממני, קול עמוק כזה שבוקע... לא מבחירה, זה קצת הבהיל אותי שאני צועקת
וכנראה שגם עוד כמה מיילדות, כי פתאום נכנסו לחדר בערך 5 מיילדות כל אחת אומרת לי משהו אחר.. אחת- תעשי פווו אחת- תעשי ששש אחת- תנפחי בלון,
קיצר הרעיון להוציא אוויר ולא ללחוץ עדיין כי התינוקת גבוהה עדיין...
הייתי ככה מלא זמן על הברכיים, נשענת עם הידיים על ראש המיטה קדימה (הגביהו לי) עד שכבר היה לי קשה ממש! לא היה לי כוח, השרירים שלי ברגליים כבר כאבו, וגם בידיים, קראתי למיילדת ואמרתי לה שאני לא יכולה יותר ממש קשה לי אני רוצה ללחוץ כבר, אין לי כוח...
ואני על הברכיים עדיין, (בקורס לידה היא הדריכה אותה שאם אני יכולה כדאי לי גם ללדת על הברכיים, זה הכי טוב).
אז המיילדת אומרת לי- טוב בציר הבא תלחצי, והיא מכניסה את היד בודקת אם יש התקדמות, בציר אני לוחצת, ואז היא אומרת לי תראי- יש התקדמות, אם את רוצה את יכולה ללחוץ...
(היום אני יודעת שאם הראש עדיין גבוה לא כדאי ללחוץ! הלחיצות הם רק ממש בסוף! השלב האחרון אחרון... כי הלחיצות עשו לי ממש נזק...) לחצתי והיא לא כל הזמן הייתה בחדר, כשפחדתי שאלד בלעדיה ביקשתי מאמא שלי שתקרא לה (מציינת שכל הזמן אמא שלי איתי, לא עזבה אותי לרגע! היא שוטפת לי את הפנים ועושה לי פווו כי רותח לי ממש
וגם עושה לי עיסויים...)
המיילדת מגיעה, מדריכה אותי מתי ללחוץ, לוקח זמן, הצירים קצרים מידי ואין מספיק התקדמות, כבר עברו הרבה שעות מהירידת מים... המיילדת אומרת לי שהיא חושבת שכדאי להוסיף לווריד פיטוצין כי אחרת אולי אצטרך וואקום.. אני סומכת עליה ומסכימה,
ב''ה זה היה רעיון מעולה! סוף סוף הצירים נהיים ארוכים יותר ויעילים יותר ואני לוחצת כשהיא אומרת ויש התקדמות!!! איזה כיף!!!!

לא זוכרת כמה זמן, אבל אחרי כמה זמן היא אומרת לי הנה רואים את הראש!!!! אני רואה תלתל בלונדיני!!
ובכל לחיצה היא מעודדת אותי ממש!!! היא שואלת אותי אם אני רוצה לראות ואני אומרת לה שכן... היא מביאה מראה ואני רואה משהו שחור קטן, לא ברור... קיצר לא כזה מעודד אותי חח למרות שהיא ממש ניסתה לעודד אותי... חמודה!
היא שואלת אותי אם אני רוצה להרגיש ולא רציתי...
אחרי עוד כמה לחיצות היא אומרת לי עוד רגע היא בחוץ ומראה לי עם המראה, עכשיו אני ממש מתרגשת!!! הפתח נראה ממש גדול!!!! איזה דבר מדהים!!! איזה נס אני רואה! איזה גוף מדהים ה' ברא לי, איזה יכולות!!!
עוד כמה לחיצות וזה לוקח זמן... מרגישה כמו נצח, בין הצירים אני מרגישה את הכל מתוח חזק וזה כואב, רוצה שהיא תצא כבר!!! בסוף ב''ה סוף סוף יצאה השמנמנה שלי:-* איזה פלא!!!!!
היא לא בוכה מיד, המיילדת מדברת אליה, ברוכה הבאה מתוקה, מה שלומך, כמה חיכינו לך.. משהו כזה
ואחרי כמה רגעים ב''ה היא מתחילה לבכות והמיילדת מניחה אותה עליי, אני מחזיקה את הבת שלי!
איזה אושר עצום מציף אותי!!! אחרי כל כך הרבה מאמץ!!! איזה רגעים עילאיים
כבר מחכה לזה שוב
הרגע הכי מרגש בעולם!!! להרגיש את התינוק, אמיתי, חי!! כל כך מושלם!!!
שוקלים אותה- 3.485... השעה 21:16 בצאת הראש... המיילדת אמרה לי להסתכל ממול על השעון
אח''כ השיליה יוצאת והמיילדת אומרת שזה נראה כאילו שהיו אולי שני עוברים...
בודקת אם יש לי קרעים, לצערי הרב יש והיא מזמינה רופאה שתתפור אותי (עד היום, שנה וחצי אחרי אני סובלת מהם עדיין, עכשיו סוף סוף אני אצל רופאה שעוזרת לי לטפל בזה...) אה ועוד הייתה שם איזה מיילדת שאמרה לי שיש לי מזל שהיא זאת שתופרת אותי (על הרופאה), שהיא מקצועית, ועושה עבודת אומנות ממש...
התפירה לוקחת זמן, וזה לא כואב אבל גם לא נעים בכלל אני מרגישה את החוט עובר, ואני גם חלשה נוראא ואין לי סבלנות... סוף סוף זה נגמר עוזרים לי לעבור למיטה נקייה וזה קשה מאוד
ומביאים לי את הנסיכה להנקה, חמי וחמותי מחכים בחוץ... כבר הרבה זמן... כי הלידה הייתה ארוכה, אבל לנסיכה יש זמן והיא יונקת טוב ב''ה, חצי שעה בערך...
אני מסדרת את הכיסוי ראש שאהיה נורמלית לקבל אותם, והם נכנסים.. מביאים לי לחמניה, חומוס וירקות שנשארו מארוחת הערב כי אני מורעבתתת ואחרי כמה זמן מעבירים אותי לחדר לידה... לשנת לילה...
אני מבקשת ללכת לשירותים, מרגישה שחייבת נורא, לא הייתי המון המון שעות... האחות עוזרת לי, וביציאה מהשירותים כמעט התעלפתי לה, היא קראה לאמא שלי שתעזור לה להביא אותי מהר למיטה...
זהו נפרדת מאמא שלי, מבעלי לא כ''כ, ולילה טוב... אני לא מצליחה להרדם... האדרנלין בשמיים, מרגישה עייפה אבל המחשבות לא נרגעות... כל הזמן משחזרת בראש את הלידה, ולא מעכלת שאני אחרי ב''ה
ב1.30 עוד ראיתי את השעון... כנראה שמתישהו הצלחתי להרדם
וב5.00 כבר הביאו לי להניק אותה
גם באשפוז הייתה לי חוויה מסויימת לא הכי נעימה, היה לי קשה, רציתי מאוד לחזור הבייתה, וההתאוששות לא הייתה קלה בכלל... הייתי עם בצקת מטורפת בגלל הלחיצות הרבות וגם כאבים מהתפרים...
בקושי יכולתי לקום, להתיישב וללכת תקופה לא קצרה... אבל ב''ה זה השתפר (עדיין לא עבר יש רקמה שלא החלימה טוב, כנראה בגלל שלא תפרו אותי טוב, וזה כואב שם), הייתי אצל פיזיוטרפיסטית וזה לא עזר הרבה, עכשיו ב''ה אני אצל רופאה טובה וזה בתהליך ריפוי, היא הראשונה שאמרה לי שכאבים זה דבר פתיר!!! ואני לא צריכה לסבול... אז זה עודד אותי ממש
תודה לה' על כל הניסים, על הילדה הכי מדהימה ומהממת בעולם...
