אשמח לעצות מחכימות ומרגיעות
אני בשבוע של התלמ
לידה שלישית
לידה ראשונה כמו לידה ראשונה... מעל 20 שעות.. חתך. תפרים. ברוך ה'.
בלידה שניה חוויתי טראומה. לא בלידה עצמה שהיתה מושלמת אלא סביב הלידה (לפני ואחרי).
במהלך כל ההריון הנוכחי התעסקתי בפחד מהבאות וערכתי בדיקות שונות.
פתאום בשבועיים האחרונים נפלה עלי שלווה שנובעת בחציה כנראה מאמונה חזקה שהתחזקתי בה וחציה, אולי קצת מיאוש.
אני בעיקר בידיעה שהנני בידך ומה שצריך לקרות יקרה וזה מה שטוב לי.
אני תוהה,
אם כתיבת סיפור הלידה הקודמת שלי בשלב כזה עשוי לתרום לי או להציף ולעורר מחדש את החששות ולערער אותי לקראת הלידה הקריבה.
אולי זה לא כזה נורא וכשאשתף אגלה שיש עוד נשים בסירה הזו וזה ירגיע אותי? אולי לא וזה ילחיץ יותר?
אני ממש בדילמה.
מרגישה צורך גדול להוציא את זה. עשיתי את זה עם מיילדת שהבטיחה לתמוך ולהיות לצידי בזמן הלידה.
אני מציאותית. ויודעת שבפועל לא זה מה שהיה חסר לי. וזה לא דבר שאפשר למנוע.
פתאום חשבתי שאולי אם אספר, יהיו עצות ורעיונות שעשויים כן לעזור לי בזמן אמת וירגיע אותי מאד לדעת את זה מעכשיו. לדעת מה לבקש מהצוות. ולהגיע מוכנה.
תודה למי שקראה עד כאן
ואשמח לתובנות.