ובארון ובג'סטין ובפרדריק ובגרנט
באדווארדו בפרנצ'סקה בקאם־שיונג ובראסל
בג'ון בחואניטה ראמן ובג'ייסון האנט
בחצרות דגלים יורדים אלי מותני התורן
הכמרים רצים בבאר עם הגרביים הלבנות
נורות החג חובקות כבר את שדרת עצי האורן
מחלון בית־ספר־יום־ראשון עולה צחוק הבנות
למהגרים אל לב ורג'ינייה בסוף שנות השישים
הם באו במטוס מצפון־מזרח ירושלים
רצו לתת לבנם תנאי גידול פחות קשים
עבדו במסבאה קטנה בשוק האיכרים
חסכו די כסך כדי שיסיים את התיכון
אביו פתח מכולת ואסף את הפירורים
אמו בישלה במסעדה ברוח ים־תיכון
אבל לא היה לו כסף להדביק את השיטה
הלך והתגייס אל הצבא, חתם חוזה
הוריו לא אהבו את זה אבל הוא לא נרתע
למד קשה סיים תואר ראשון בביולוגיה
המשיך ללימודי הרפואה כמו שנהוג
סיים אותם, בחר להתמחות בפסיכולוגיה
גמר את זה יפה היה בין מצטייני החוג
חבריו קראו לו הגלדיאטור הנדיב
הייתה לו גם ציפור קטנה, הוא לפעמים לעס לה
את האוכל והרשה לה לנקר היישר מפיו
כשחלתה טיפל בה עד שגססה וזהו
חפר לה קבר וטמן אותה עמוק בחול
שלושת חודשים שהתאבל עליה והוא
עדיין מבקר שם כל עת שהוא יכול
אישה מבית טוב כדי שיקימו משפחה
אבל הנסיונות שלו כולם עלו בתוהו
נרדם מול הטלוויזיה בלילות בלי אף אחת
בינתיים הצבא דאג יפה להשתמש בו
והוא תפס את מקומו והשתכר היטב
הנערות ראו בדוקטור דבר מה להתבקש בו
אך הוא אינו מצא מקלט לשבות שם את הלב
בלי אישה וילדים זה לא סיפור פשוט
חיפש מקום לחזור אליו עד שכתבי הקודש
הבטיחו לחכות לו שם תמיד לכשישוב
מפעם ביום זה מהר מאוד הפך לפעמיים
מפעמיים לשלוש, לארבע וחמש
בתקרת בית התפילה יש צוהר לשמיים
דרכו הקול הופך לאור לכל המבקש
החוזרים שבורים מקו עיראק־אפגניסטן
מלאים בסיפורים היו על כל מיני כאלו
שעושים שם כך וככה ואל תשאל חסן
הוא הקשיב ומשהו בו החל להתנפח
איזה וריד או אגו או השד יודע מה
איש אינו ניחש שהוא יבער ויתלקח
ואיזה שדה קוצים יש שם מעבר לחומה
מצא על המושב חיתול עליו כתוב באש
קרא באותיות האנגליות ראה כי לא טוב
"הנה השביס שלך, רוכב גמלים טיפש"
אחר כך באו עוד טרדות, פשעים ללא אליבי
חסן החל לקלוט שמשהו לא כשורה
ביקש להשתחרר אמרו לו לא כל כך מהר חביבי
שבע שנים אתה חייב לנו בחזרה
מדירתו המזדקנת אל פתח המסגד
נשא תפילה אל אלוהיו הגדול כמו ש
הוא עושה כל בוקר והמשיך אל המשרד
הגיע לבסיס, ידע שאין ממש כבר טעם
לכל החפצים שלו וחילק לכל מכר
ביקש סליחה ממישהו על משהו מפעם
אני נוסע לטייל, אמר, ולא אבוא מחר
ובארון ובג'סטין ובפרדריק ובגרנט
בדוווארדו, בפרנצ'סקה, בקאם־שיונג ובראסל
בג'ון, בחואניטה ראמן ובג'ייסון האנט
בחצרות דגלים יורדים אלי מותני התורן
הכמרים רצים בבאר עם הגרביים הלבנות
נורות החג חובקות כבר את שדרת עצי האורן
מחלון בית־ספר־יום־ראשון
עולה צחוק הבנות
הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!
היום יש תהיות.
למה אני קוראת הודעות מפעם
למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה
למה אני מרגישה שהכל עליי
למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)
למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות
איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה
למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו
למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו
למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי
למה החיים כאלה עליות וירידות
ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים
לא תמיד, אבל לפעמים כן
למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה
איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי
אני זוכרת שהיו הרבה יותר
ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם
מעניין
אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא
למה הפסיקו לייצר נוקיה208
למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208
למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן
ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר
אפילו בנות מפה שפעם היו לי
מה שלומך?
ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.
ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא
למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא
למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה
אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה
אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא
אני רוצה להיות עצמאית
אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב
מספיק לי די והותר מה שעובר עליי
והעומס הזה שמגיע
מכל מיני סיפורים שקורים מסביב
עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור
עד שהבנתי שהוא ברור
אסור לי להיות שם יותר מידי
ואני מוגבלת
אני יכולה להיות נחמדה
להתעניין בשלום
להביא משהו נחמד אם מסתדר לי
אני לא יכולה לתת את הבית שלי
או את האוכל שלי
או את הלב שלי
וזה גם לא יעזור
עכשיו צריך להתפלל
ואיפה אני ואיפה להתפלל
ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם
אבל יש לי תפקיד
כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי
הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים
הוי טאטע רחמים עלינו
אנחנו רוצים להתפלל
חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן
מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור
בקיצור גאולה עכשיו
זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו
ובלי הנחת של אביגייל
אנחנו רוצים בית דוד
מהר עכשיו אין זמן לחכות
חיכינו מספיק אביגייל
טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו
ותן לנו שמחה!
משהאחרונהקוראים לזה מובחנות
זה חרא
דחוף!!!! ההגנה הזאת תוקעת לי את הטלפון...
אח"כ אם זוכרים אותך 
אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים
הייתי איתה ביחד
