בשלב הראשון- הייתי מבררת אצל הגננת אם קרה משהו בתקופה האחרונה.

לגבי דיבוב הילדה- לפעמים הילדים מדברים יותר ומשתפים דווקא כשלא שואלים אותם ישירות, למשל תוך כדי שמשחקים משהו ביחד וכד'.

בהנחה שלא קרה כלום (לאחר ברור), יתכן שיש לה חלומות רעים.

תסכמי איתה שאם בחלום קורה משהו רע והיא צריכה אותך שתקרא לך ואת תבואי.

כמובן שהיא תשאל איך תשמעי אותה בחלום, התשובה היא שאת תשמעי. 

אצלי הילד אכן קרא לי מתוך שינה, ושמעתי (קרא בקול) ובאתי לומר לו שאמא כאן והכל בסדר ואני שומרת עליו.  הוא לא ממש התעורר.

אחרי שבוע הכל נרגע.

בהצלחה.

לא בא להפחיד או משהו, אלא משתף כי אין חכם כבעל הניסיון..

אני בתור ילד סבלתי מחרדה במשך כמה שנים בגלל אירוע טראומתי שעברתי באזור גיל 4 וחצי.
האם זה אומר שזה קרה לבת שלך? לא.
אבל איך מטפלים בזה?
קודם כל אהבה. שהיא תרגשי את זה.
לתת תחושה של מוגנות. המון המון ביטחון.
אם אתם הורים לחוצים אז לפחות לידה תשדרו רוגע. (אני יודע בדיעבד שזה מה שגרם לי לפתח חרדות)

אני הייתי אצל פסיכולוגיות ב8 שנים שאחרי.. רק תקחו בחשבון שאולי זה מה שצריך.
חוצמזה, הכל איתי בסדר ברוך ה' והכל משמיים.
כל מה שעובר בדרך יהפוך חולשה לעוצמה גדולה.

ואולי זה רק משבר קטן וזה חולף
 

כשהבן שלי היה בן 4 בערך, הוא התעורר לילה אחד בצרחה והיה הסטרי מאד, לא היה אפשר להרגיע אותו במשך המון זמן!

בלילות שאחרי הוא כבר פחד ללכת לישון שמא יחלום שוב את אותו החלום (על עכבישים..)

כעבור שבוע בערך זה שוב קרה.

כיוון שזה היה קיצוני, הלכתי איתו לרופא שהסביר לי שזה ביעותי לילה ואופייני לגיל הזה והכל בסדר, והציע לי לתת לו כפית של קלמנרבין (תרופה ללא מרשם) במשך כמה לילות כדי שלא יפחד ללכת לישון ולא יתעורר מבועת.

ב"ה זה עזר. הוא חזר לישון רגיל ללא פחדים וחלומות.
בהצלחה!!!

את מדברת כאילו את- כבשה למשל, ושואלת אותה, מי היא? מה היא מרגישה? בת כמה היא? וכו'.

דרך ציור- תני לה פשוט לצייר, בדפים גדולים, בצבעים שמרגישים אותם כמו צבעי ידיים,גואש, זה מאוד משחרר.

אולי תתיעצי עם מטפלת  רגשית שתנחה אותך, מה לעשות, אם זה מתמשך לאורך זמן- הייתי ממליצה לפנות לטיפול

יכול להיות שנחשפה למשהו מפחיד. אפילו סרט מטופש שראתה- יכול להיות עם אלמנטים מפחידים מאוד! או קול מפחיד , או אלף ואחד דברים שמסביבנו.

בתי בת 3 , כשהיא עוברת ברחוב ויש אופנוע- יש לה אחר כך ממש סיוטים בלילה.

היא מתה מפחד מאופנוע. אחרי כמה ימים זה חולף. עד הפעם הבאה.

מה שאני עושה זה לא לומר לה: אל תפחדי, אלא לתת מקום לפחד, שהא כידוע לא רציונלי, אם את אומרת לה: את לא צריכה לפחד- היא מרגישה לא מוגנת כי היא כןןן מפחדת!!!

כן לומר לה: אני מבינה שאת מפחדת, אני איתך, אני שומרת עלייך, ה' שומר, אולי להחזיק סידור ביד, לחבק אותו ולישון איתו.

בהצלחה

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות