לא זוכר שמישהו פעם אמר את זה לגבי לא לאכול

או לגבי לא לשתות

למה לגבי תפילה את כן אומרת את זה??

שניהם נצרכים מאוד

שניהם חשובים מאוד

שניהם משפיעים עלינו טוב

ואם אנחנו מתעלמים מהם יש איזה משהו בבטן ש.. מזכיר לנו לעשות את זה.

רק משום מה את המצפון אנחנו משתיקים.

את דתיה. אל תעבדי על עצמך.

את דתיה ואת יודעת את זה, ואם זכור לי טוב - גם כתבת את זה בשרשור ההוא.

אני מניח שאין לך לזה כרגע,

אז.. אעצור כאן.

ככה זכור לי

לא רק דתיה, גם צדיקה.

מה נראלך שאני סתם חופר לך על זה?

אז לא. אני לא.

אני עומד מאחורי מה שאמרתי ואני עדיין חושב את זה.

קעקוע מסכן ועלוב לא ישנה את זה.

לא מצדיק

אבל אני לגמרי עומד מאחורי מה שכתבתי

ועובדה שאני ממשיך לומר

שאת צדיקה.

אה. הבנתי.

בגלל שיש כל מיני בעיות. ויש. אז את בחוץ לגמרי.

סליחה - למה אין אנשים שמניחים תפילין, שומרים שבת אבל לא עושים הכל?

יש.

הם צבועים? תשאלי אותם.

תופתעי לשמוע שלא.

אני לא מכיר אותך מספיק כדי ממש לשכנע

אבל

אני רואה מגמת שיפור

גם אם את עכשיו הכי למטה בה,

את במגמת שיפור ובע"ה מתחזקים.

כולנו מתחזקים.

אני באמת לא מבין - אני לוקח את עצמי כדוגמא

מה נראלך תמיד רציתי להיות איזה צדיק?

לא

לא רציתי ואפילו צחקתי על כאלה בתור ילד קטן

אני לא מבין אותך. איפה ההגיון במה שאת אומרת?

אז מה? אז מה?

נו. יש בעיות.

זה הזמן לנשום עמוק. ולהתחיל להתשפר.

טעות גדולה.

אל תנסי להשתייך כדי להבין איפה את

תהיי את, שאחרים ישברו ת'ראש לאיפה לשייך אותך.

בושה לציבור הדתי. פחח. שטויות.

לא ייחסתי אותך לאף ציבור. הגדרות זה טעות. תמיד.

אמרתי שאת דתיה.

להפך, אני לא תייגתי. את זאת שמתייגת את עצמך וככה פוטרת את עצמך ממצפון (במידה מסויימת)

שימי הגדרות בצד

הגדרות זה טמטום

והתכוונתי למה שאמרתי קודם.

אני רואה מגמה.

זה הזמן לנשום עמוק. להתעשט (אותיות התשע"ט) על עצמנו ולהתחיל לעבוד

למה לא אמרת את זה מתי שרצית לטוס לחו"ל?

לא אמרת.

את מתרצת לעצמך תירוצים, באמת דחוף לך שאפרוך אותם?

בעתיד יש כוונה לחזור. כרגע לא.

א. זה טוב.

ב. אם בעל היה אומר לאשתו שהוא רוצה להתגרש ולחזור עוד חודש..

אל תקראי לעצמך דתלשית.

אל תעבדי על עצמך.

אני באמת לא מבין למה את עושה את זה?

מצפון?

אין קשר בין זה לזה.

תקראי לעצמך דתיה, אין טעם לנסות להיכנס לאיזו מסגרת אם היא לא מתאימה.

נו יופי.

הנה. עכשיו הוכחת לעצמך שמעשים לחוד ורצונות זה חרטה.

ובגדול.

יש מצב?

בטוח.

ברור שזה הכי נוח.

יש לי חבר שהוא במצב יותר רחוק ממך.

איתו אבל לא יצא לי לדבר לאחרונה..

שוב, גם הוא. זה הכי נוח לו.

אני לא חושב שיש אדם שמאמין שבאנו לפה לנוח. בטח שלא את

באנו לפה כדי לעבוד ולתקן

ואם לא להיות כנים עם עצמנו, גם כשנכשלים - מה יישאר?

אם אני לא אמיתי עם עצמי כשאני נכשל - מתי כבר אני כן אהיה עם עצמי? תמיד אשקר?

תגידי לעצמך תאמת בפנים

תבררי אותה.

עצלנות זאת מידה רעה. להישאר באיזור הנוחות.

ותתחילי לזוז קדימה.

ר עקיבא בעברו שנא דתיים. רצה לנשוך אותם נשיכת חמור

הגמרא שואלת למה נשיכת חמור ולא נשיכת כלב?

והוא עונה שכשחמור נושך, בשונה מכלב הוא שובר עצמות.

בהצלחה.

אז הנה,

כבר המצב יותר טוב.

ותתייחסי לכל מה שכתבתי, לא רק לסוף...

גם דוד שלי, חילוני, שמאלן ו.. אמנם לא קיבוצניק אבל.. כן.

והוא לא שונא דתיים.

ו..?

מה הקשר?

מה הקשר?

את לא דתלשית ואת לא מדברת ככה.

את מאמינה בה'. ואת זה כתבת.

הדת זה אחלה למי שמתאים לו.

הא.

איזה משפט שמשקיט את המצפון.

הרי חשבתי שרצית בעתיד לחזור - מה קרה? פתאום מתאים לך אחכ לא?

כבר כתבתי לך קודם, בעל שירצה להתגרש בטענה שלא מתאים לו עכשיו

וירצה לחזור אחכ.. נשמע לך שיש היגיון?!

לא. אין הגיון. גם במה שאת אומרת אין הגיון.

הדת זה מתאים וחובה לכולם כמו שאוכל מתאים וחובה לכולם.

את עובדת על עצמך..

את לא דתלשית, ואת לא באמת מסכימה עם מה שאת כותבת.

פשוט - קשה. זה הכל.

קשה לרצות את זה.

אז אל תתרצי לעצמך תירוצים. קשה לרצות את זה. קשה לאהוב את זה.

זהו.

זה לא שלא מתאים. זה מתאים. את בורחת מזה כי זה קשה.

לא מתחברת ומרגישה צבועה?

אני פשוט ממש לא מרגיש צבוע.

קראת פה פעם בכלל שרשורים שלי?! אני מניח שלא.

לפעמים צריך תקופה נייטרלית

לא מסכים עם זה במאה אחוז, לא צריך ניטרלייות מחמצן

אבל נניח נזרום

לקרוא לעצמך דתלש זה לא נייטרליות, זה לנקוט עמדה

בעצם - לקרוא לעצמך דתלש ולחזור עוד כמה שנים זה הצביעות האמיתית

למה?

אם היית מנסה ונכשלת - מיילא. כמו כולם.

אבל את לא

את מוותרת מראש, את מתנהגת כאילו זה לא חשוב לך

היית בכותל - למה לא ניסית להתקרב לשאיפה שלך?!?!

תשובה: זה לא שאיפה אמיתית. את אומרת לעצמך כדי להשקיט את החוסר נעימות. בעתיד תנסי.

מה נראלך?! שהעולם יתהפך ותיזכרי פתאום לרצות?!?!?! ממש לא. זה מאמץ. זה קשה.

זה יכול להיות שאיפה שלך בעתיד

אבל זה לא השאיפה כרגע

אז להגיד שזה השאיפה, ולעשות ההפך אפילו בלי להתאמץ. זה לא לנסות להיכשל

אז כן

צביעות

אויש נו

מה יותר קל? להגביל את עצמך או לא?

ברור שלא.

רק שאם אתה מגביל את עצמך אתה מקבל תוכן מסויים לחיים, שמי שלא עושה את זה לא מבין.

את שלי אמרתי.

והבנת אותי.

שיהיה בצלחה.

אני עדיין עומד מאחורי מה שאמרתי.

אבל זה לא יבוא לבד. זה ידרוש (ודורש) המון המון מאמצים וקשיים.

בהצלחה.

בגלל זה בלנד

אבל,

אם תשמעי על איזה אחד חתיך בצורה לא רגילה

תבואי לדבר איתי, זה אני.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים