אני יודע שהשאלה הזאת כנראה כבר עלתה פה מיליון פעמים, אבל אני באמת קצת אבוד ולא יודע מה לעשות.
הכרתי מישהי באיזשהי מסגרת חברתית, והיא בחורה מאד הגונה. היא מנגנת ומציירת, היא לומדת אמנות במסגרת מסודרת, שומעת אחלה מוזיקה, היא די בסדר.
היא רק לא נראית ממש טוב, לטעמי.
מצד אחד זה נחמד, כי אני לא מרגיש צורך עמוק להרשים אותה או למשוך את תשומת הלב שלה, וזה טוב. עם בחורות יפות אני בדרך כלל יוצא אידיוט, וקשה לי להרדם בלילה, ואין לי תאבון, ואני לא אוכל מסודר.
איתה זה מאד נוח, אפשר לנהל איתה שיחות נחמדות בנחת. ואני באמת מקשיב לה במקום לבהות בה ולהנהן בראש.
איתה זה פשוט בסדר, זה באמת מאד נחמד. אומרים שהתשוקה מעוורת ומעוותת את הקשר, ומי יודע , אולי הם צודקים?
מצד שני, אני לא יודע איך אהיה מסוגל להביא אותה לאמא שלי. די ברור לי שהיא לא תאשר אותה.
גם תמיד חלמתי על מישהי עם תלתלים. אני זוכר את עצמי יושב בבר אילן ושואל את עצמי מה אני עושה עם החיים שלי, והאם זה בכלל שווה את זה. והדבר היחיד שמקל על הכאב אלו הבחורות המתולתלות היפהפיות שעוברות בקמפוס.
אני רואה מסביבי הרבה גברים שהתחתנו עם נשים שלא נראות הכי טוב, ונראים די בסדר עם זה.
אולי המראה , כמו כל דבר אחר, בסופו של הופך למשהו די מובן מאליו, ישן, והמשמעות שלו פוחתת.
האישיות שלה והמידות שלה מעולות, וזה קצת יותר נדיר למצוא היום. ובכל זאת, משהו במאחורה של הראש שלי לא מניח לי, ואומר לי שאני מתפשר. שזה בסדר , שזה נחמד, זה מאד נוח, אבל מגיע לי יותר, ושמוטב לחתוך.
