התמסקנתי בכמה דברים;
*אני מעריכה אנשים. וזה, ראוי להערכה וגילוי מפתיע. פחדתי מהחלק הזה הרבה זמן, ועכשיו לא. אני מעריכה לא רק יושר, שמחה, ידע, מקצועיות- אלא גם מכלול.
וזה, וואו.
*אני מזוכיסטית להחריד, עושה התמחות בהלקאה עצמית, ספציפי- במשפטים שאמרתי.
*השמש לא באמת זורחת ושוקעת, זה רק אנחנו שמסתובבים כדי שיהיה על מה לבכות עכשיו, וסיבה לחייך בבוקר.
*לפעמים, אני רוצה להיות מייסנטרים- במיוחד כשאני עובדת שם. אבל יש בי חיידק שונות, כנראה. נראלי מכילה ו' בערך, אפילו שעברתי הרבה גדות מאז.
*כדי להיות טיפוס לא פגיע, אתה צריך לא להפגע, לא רק להכחיש פגיעות. (עם חולם, ושורוק)
*אני לא הטיפוס, אבל פגשתי השגחה פרטית בשבוע שעבר וזה ממש שימח אותי, גם זה,וגם זה זה.
*יאוש ופחד אלו מילים שלא מתייחסות לאותה משמעות, כאילו. ממש נוח שכן, אבל ראלית לא נכון.
* יש בי פחדים, אבל לא מהדברים הנכונים. די דבילי. כן. אולי זה לא פחד, יותר מציאות, מסקנות והסתברות.
אמור להיות באחוזים ודי פשוט. אבל אם אתה אתה בהסתברות של פחות מאחוז, אתה מאה אחוז שם. לא פחות.
*כשמסדרים את ארון הבגדים לפסח, בגדים שלא לבשתי שנה- אין סיכוי שאלבש פעם.
*כל מספר פריק, פריק לראשוני. אולי גם אנחנו, אבל יש אינסוף מספרים ראשוניים, זה עוזר רק אם נדע את המספר שעליו אנחנו מדברים.
*שינויים קורים אצלי לאט, אולי מידי לאט. אבל מי אני שאתלונן?! במיוחד שאני היוצרת
הם מתחילים בספק שמכרסם ברכות, ההבנה שאין סיכוי. ונכון- אבל ראלית זה מצרך חשוב. ואז הוא קורה או שלא.
*אני מכורה לקפה, לא כי הקפה, כי אני מכורה
/>* כתבתי את בליל המלל הזה,