מחמאות, איך מדברים על זה?נשואה8
שלום לכולם, אני נשואה כבר יותר מחצי שנה וב"ה בהריון מתקדם יחסית. מי שזוכר, בתחילת הנישואים היתה לי התמודדות לא פשוטה עם בעלי שלא ממש התחבר לנושא של יחסי אישות מה שגרם להמון צער ותסכול ולדימוי העצמי שלי לרדת לרצפה..אבל כרגע המצב השתפר באין ערוך, ויש באופן כללי בערך פעם בשבוע מגע אינטימי.
הבעיה היא שבעלי יודע שתמיד היה לי 'אישיו' עם המשקל שלי, והמראה החיצוני שלי. אף פעם לא האמנתי שאני נראית טוב, ולו זה הפריע. הוא אמר לי שאני צריכה להגיד לעצמי שאני יפה, ואז הגבתי לו שחשוב לי לשמוע את זה ממנו, כי אני יותר אאמין לו מאשר לעצמי.
אבל הוא לא אומר את זה, בשום צורה.
גם בזמן מגע אינטימי, שאני הכי משוועת למחמאה חמה, הכל קורה בשקט. ומרגיש לי שזה סתם זמן של "פריקת יצרים" כזה ולא באמת אינטימיות אמיתית ואוהבת.
אני בדכ אומרת ומחמיאה לו בעצמי, תוך כדי, ושוברת את השקט. מילות חיבה אהבה וכו, אבל לרוב הוא לא מגיב בחזרה, סוג של עסוק מדי..
לפעמים הוא מגיב בחזרה ואומר לי מחמאה או משפט שאני זוכרת בראש המון זמן (זה נחרט לי בראש גם מחמאות על מראה חיצוני שהוא אמר לי לפני חצי שנה, כי זה מאוד נדיר ..)
מצד שני, אני יודעת שאם הוא יחמיא, אני לא אאמין לו בהתחלה, אבל לפחות אשמע את זה וזה יעודד אותי ביני לבין עצמי, כי בכללי, אין לי מושג מה הוא באמת חושב עלי, לפעמים הוא זורק כל מיני הערות- אני אוהב שאת מתאפרת, אני אוהב שאת מתלבשת יפה לשבת, אבל לעיתים רחוקות מאוד. אבל תכלס, לא יודעת אם אני יפה מספיק בשבילו או מושכת.. אין לי שמץ של מושג.
פעם אחת הוא החמיא לי על איך שהתלבשתי (נדיר מאוד ) והגבתי, אה, באמת? במין חיוך מופתע כזה..
במיוחד עכשיו שאני בהריון ומרגישה ככ רע לפעמים, (בוכה על זה המון, שהגוף משתנה ואני נראית לא טוב בעיני. הבגדים לא ממש עולים עלי ולמרות שקניתי הרבה בגדים חדשים זה עדיין לא מספיק. (אפילו שעליתי רק 5 קילו, ואני בחודש שישי). דווקא בזמן כזה הייתי מצפה שידבר/יחמיא על המראה, אבל-שקט. אין דיבורים על זה בכלל..
אתן דוגמא שקרתה לאחרונה, בזמן שהיינו במצב אינטימי קרוב, הוא הסתכל עלי ואמר "איזה חמודה". הרגשתי מושפלת האמת. חמודה? לא יפה, לא מהממת, לא איזה מילה מחמיאה באמת, סתם "חמודה".
זה מה שאני בעיניך?
ייתכן ו'אין לו את זה' באוצר מילים מחמיא, אבל זה לא הפעם הראשונה.
אני מפחדת להעיר לו כי הוא באמת התקדם בכל הקטע האינטימי מאז החתונה, וחבל לי שהוא יתעצבן שאני לא מעריכה שהוא משקיע עבורי..

אני גם במצב רגשי מאוד רגיש, כל דבר פוגע בי ומעליב אותי. אני משתדלת לא לבכות לידו כי זה לא מרגש אותו בכלל, אז מסתגרת עם עצמי מתחת לשמיכה ושם בוכה בלי הפסקה. זה קורה לפחות פעם בשבוע.

מרגישה לפעמים כפוית טובה כי הוא באמת אדם טוב, ומשתדל לעזור בדברים אחרים. אבל דווקא בתחום הזה, הוא פשוט לא עושה, וזה כואב לי מאוד.

אדגיש שכן דיברתי איתו על זה שחשוב לי מאוד שהוא יחמיא (פעמיים לפחות) אבל המצב לא השתפר. מה גם שלא באלי שהוא ישקר שאני נראית טוב. אם אתה לא חושב ככה אז אל תגיד כלום, אבל מצד שני, למה התחתנת איתי.. (ותאמת שעצוב לי לחשוב שייתכן וזה כך)

היה לי קשה קצת לנסח את ההודעה כי יש לי המון דברים בראש בנושא, לכן ההודעה קצת מבולבלת מבחינת התוכן. אבל מקווה שהבנתם בערך את הרעיון.
אשמח לעצות.
היי יקרה, מבינה אותך כ''כ..חלק ממש
ממליצה לך ממש לצפות יחד עם בעלך בשיעור של הרב יצחק פנגר על ההבדלים בין גברים לנשים, אנחנו עשינו את זה וזה עזר פלאים ב''ה! תשבו יחד לארוחה מפנקת ותצפו ולאחר מכן תדברו על מה נגע בכם, מה התחדש לכם וכו'. בהצלחה רבה והרבה אושר ואהבה בע''ה ❤️
תודה!נשואה8
יש את השיעור הזה ביוטיוב?
אשתף קצת יותר..חלק ממש
הרגשתי כל כך מיואשת ואבודה.. פשוט שמעתי שיעור אחרי שיעור על זוגיות. וכששמעתי את השיעור הזה זה כל כך תפס אותי, הרגשתי שהרב פשוט מבין ונותן שם לכל מה שקשה לי. ביקשתי מבעלי שנצפה יחד וכך בע''ה נוכל לפתור את העניינים באופן מעמיק יותר. הרב היה מעין 'צד ג' ' שעזר לכל אחד מאיתנו להבין את הראש של השני בלי להתגונן ולטייח, זה באמת היה כל כך משמעותי ב''ה!
בעלך נשמע אדם טוביוניס

רק שפשוט אין לו מודעות לרגשות שלו, ושל אחרים כנראה בעקבות חסימה,  שסביבתו הקרובה שידרה לו שזה לא כדאי להביע רגשות.

 

כדאי מאוד שהוא יבין שהוא צריך להשתחרר ע"י טיפול וכדומהמנפנף

כן נראה לי שאת צודקתנשואה8
הוא באמת אדם טוב,
והאמת שהוא הציע בעבר שנלך לטיפול(על דברים אחרים) רק שזה מאוד יקר,350 לפגישה ואני לא עובדת אלא לומדת כל היום , שבוע מאוד לחוץ ועמוס וגם הוא לא ממש עובד.. אז מרגיש לי חוסר אחריות להוציא כאלו סכומים לפגישה של 50 דקות במיוחד שלא תספיק רק פגישה אחת. (וגם עוד 3 חודשים יצטרף תינוק למשפחה, מאיפה נשלם את כל ההוצאות האלו? שכירות אוכל מחיה בסיסית והוצאות בלתי נגמרות עבור התינוק..)
אם הוא משתף פעולה עם הרעיון אז באמתיפית8

אפשר ללכת על שיעורים שרואים ביחד וזה לא עולה כסף ופותח את הראש להבנה של מה זה איש מה זה אישה מה זה זוגיות

 

יש שיעורים של הרב זמיר כהן, הרב פנגר, הרב קוואס, הרב שמחה כהן, תנסו ותראו למה אתם מתחברים

זה גם מוביל לזמן איכות זוגי ושיח זוגי על דברים שהרב אמר - למה התחברתם ולמה, מה נראה לכן ומה לא, מה התחדש לכם

גברים, בהכללה גורפת, חלשים מאוד בהבעת רגשות.קרן-הפוך
לגברים יש נטייה להיות ״בונקר״ - סגורים ומאוד מאופקים בהבעת רגשות.
הבעיה היא שאנחנו, הנשים, לא קורצנו מאותו החומר, ובדרך כלל בסיטואציה שצריך לשמוע ממנו מילה טובה, מחמאה, לבטא מה הוא חש או מרגיש - צריך לסחוט זאת ממנו.
זה לא בא להם בטבעיות.
וכשאת רוצה לשתף ולדבר- הוא נותן לך את ההרגשה שאת "חופרת".

הבדל בולט מאוד בין המינים הוא ההתייחסות לרגשות והפתיחות לדבר עליהם. אחת הטענות הנפוצות ביותר של נשים כלפי בני הזוג שלהן היא הקושי שלהם לדבר על רגשות - בין אם מדובר בלשתף במשהו שמציק להם, או לחלופין - להוות אוזן קשבת לאשה שרוצה לפתוח בפניהם את הלב.

כמובן שלא כולם, אך מניסיון אני יכולה לומר לכם שגברים רבים היו נוהגים כך, וכשבת הזוג שואלת איך עבר היום, הם נוטים להשיב בכמה משפטים קצרים וברורים: "יום סיוט, פאנצ'ר, בלאגן בעבודה...". לגברים יש הרי נטייה להעביר מסרים באופן מאוד ברור וענייני, בלי יותר מדי בלבולי מוח, וכשעובר עליהם יום קשה, רובם הגדול מעדיף להסיח את הדעת מאשר להתעסק עם מה שקרה, לדבר על זה ולנבור בפרטים הקטנים.

אנחנו, הנשים, לא קורצנו מאותו החומר, ובדרך כלל כשקורה משהו כזה, אנחנו אוהבות לדבר על זה ללא הרף, ובואו נודה על האמת - לפעמים אפילו עד גבול ה"חפירות". אנחנו מריצות אחורה את כל השתלשלות העניינים וחושבות מה היה קורה לו היינו מגיבות אחרת. אנחנו מספרות את זה לכל מי שרק מוכן לשמוע, העיקר לשחרר ולהוריד מהלב. ככה אנחנו בנויות (או לפחות רובנו), וקשה לנו לקבל את העובדה שגברים לא בנויים באותה הצורה.


ואז, כשהם לא משתפים אותנו, אלא מספרים לנו תקציר בלבד של מה שעובר עליהם - אנחנו מפרשות את זה כריחוק. " מה, אנחנו לא מספיק קרובים כדי שתשתף אותי ברגשות שלך?", ואז אנחנו מפצירות בהם לשתף והם מרגישים שאנחנו מציקות ("שוב היא יושבת לי על הוריד, במקום לתת לי ספייס כשאני הכי צריך שקט").

אז מה עושים?
קודם כל, חייבים לקבל את העובדה שאנחנו פשוט בנויים אחרת. נשים אוהבות לשתף יותר, לדבר על רגשות, להתייחס לפרטים הקטנים, בעוד שגברים לעומתן, יותר סגורים וקצרים. אני כמובן מדברת כרגע בהכללות, אך הן תקפות לרוב האוכלוסייה. לכן בנות, אם הגבר שלכן לא פותח בפניכן את לבו, אל תמהרו להסיק שהוא לא מרגיש קרוב אליכן או שיש בעיה בתקשורת ביניכם.

מכאן להתייחסות הגופנית:
אני די בטוחה שההתייחסות שלו לגוף ההריוני שלך - הפוכה לגמרי ממה שאת מרגישה.
מה שאת רואה באופן שלילי, ההשמנה, הבטן, החזה, הכל גדל וממשיך לגדול, הגוף הנשי קיבל צורה שונה בגלל ההריון - מנקודת מבט הגברית את הרבה יותר מושכת, התשוקה גבוהה יותר, הנשיות שלך הרבה יותר דומיננטית בהריון.

מציעה שתבררי איתו את הנקודה הזו - האם הוא יותר נמשך כעת לגוף שלך...

ומחמאות צריך גם לבקש... לא נורא, בהמשך הוא כן ישתפר לבטא ביטויי חיבה והערכה כלפייך.

לקרן,נשואה8
אני מסכימה איתך בנושא של שיתוף רגשות, זה בהחלט נכון. הוא רואה את זה כחולשה, אני דווקא רואה את זה כדבר שראוי להערכה. בזמנים הנדירים שהוא משתף את הרגשות שלו אני מרגישה מאוד קרובה אליו ואוהבת אותו יותר מתמיד.
בקשר אלי, הוא למד ויודע וזה לא סוד שאישה צריכה מחמאות. אולי הוא לא.. אבל אני כן.
בקשר למראה חיצוני, בתחילת ההריון כשמאוד כעסתי שזה בכלל קרה, הוא אמר לי שאישה בהריון זה דבר יפה. אבל הוא מעולם לא אמר את זה לי בעצמי אח"כ, שכבר באמת נראיתי בהריון. רק זרק פעם אחת 'וואי גדלה לך הבטן'.
שלחתי לו פעם הסרטה(שהתלבטתי רבות אם לשלוח ,שמא זה חושפני מדי) של תזוזות התינוק(כמובן בבגדים). קיבלתי תשובה -"מעניין". זהו.
אין התרגשות, כאילו הכל מובן מאליו. כאילו זנ טבעי שאני סובלת לפעמים(ואין לי כח לזה! כשאין תמיכה מרגישים מרוקנים..) ושוב, כשאני פותחת איזשהו נושא רגיש כזה, אוטמטית יורדות לי דמעות וזה מעצבן אותו מאוד..
מה את יודעת על הסגנון שבו הוא גדל?יפית8

למשל אם אמא שלו היתה מפעילה עליו סחיטה רגשית ודמעות

או שגדל בבית שלא מאפשר גילוי רגשות וסערת רגשות

 

אם מעצבן אותו שיורדות לך דמעות זה יושב לו על משהו, אם תצליחו לדבר על זה ולהבין על מה זה יושב תוכלי למצוא את הדרך איך לתקשר איתו ככה שהוא יהיה מסוגל לתמוך בך

 

לא הגדרתי נכון, לא שמעצבןנשואה8
אלא הוא פשוט לא מתרגש מזה לא מזיז לו.
אני מצפה שאם אני בוכה לפחות שיתן חיבוק, משהו.. אבל הוא מתעלם
דווקא הבית שלו נראה לי ממש בסדר בקטע הזה, אולי בשנים של הישיבה הוא נחסם רגשית..
דברתם על זה?יפית8

הסברת לו פעם למה את מצפה כשאת בוכה?

האמת שלאנשואה8
אני די מפחדת להעלות נושאים טעונים, אבל אנסה לעשות את זה..
וואלה. אז למה שהוא ידע אם לא דברתם על זה אף פעם?יפית8

טיפ ראשון לתסכולים בזוגיות - לא לצפות!

במיוחד כשמדובר בהבדלים בין גברים לנשים ואת מצפה למשהו שאין סיכוי שהוא ינחש אותו בעצמו 

 

באמת אני מציעה לך לא להעלות את זה כשאת מרגישה טעונה, רק כשאת מרגישה שאת מסוגלת לדבר ממקום רגוע, ממקום שמבין ומקבל את ההבדלים ביניכם, לא ממקום מתוסכל או מאשים

הוא גבר, הוא לא מבין את זה לבד. אם תכניסי לך את זה טוב לראש תוכלי לדבר איתו בצורה שיהיה לו יותר קל לקבל. לא תאשימי אותו

 

 

 

התלבטתי אם לכתוב אז בבקשה תקחי ממקום טובסודית

כשאת בוכה את מצפה שהוא ינחם אותך ויעודד אותך,

אבל אולי את בוכה לעיתים קרובות וזה יוצר תחושה של מסכנות/ בכיינות שמרחיקה..

 

יש לי מכרה עם עודף משקל ממש גדול. ברמה שזו כבר סכנה בריאותית ממשית, ולא אסטטי. אבל היא כמעט תמיד עם מצב רוח טוב, יש לה חוש הומור מצוין והיא מאד מקפידה כן להתנאות.

ממש אין להם כסף. אז היא רוקמת על הבגדים שלה, מקשטת בפאייטים, סורגת לעצמה צעיפים יפים, יש לה כישרון.

היא תמיד תשים עגילים יפים או שרשרת או טבעות- משהו מיוחד שעושה כיף לראות, גם אם היא עצמה ממש לא דוגמנית.

ואת מה שכן יפה אצלה- את העיניים הכחולות, היא מדגישה באיפור עדין. והיא לא דתית - אז קל לראות שהיא מטפחת את השיער, וכו'.. והעיקר יש איזה חוסן נפשי שהאשה הזאת מקרינה, והוא עושה את העבודה.. ולא שלא מדברות עליה 'נשמות טובות' מאחורי הגב. מדברות.. אבל זה תמיד מתחיל ב"כמה שהיא שמנה", ונגמר ב"זה לא מזיז לה, נהנית מהחיים וזהו..,

אני חושבת שהבעיה יותר העצבות שאת מקרינה (אן לפחות ככה נדמה מהשרשור, סליחה אם לא)

והתלותיות - זה שאם את לא מקבלת את המחמאה מבחוץ, את כבר "לא שוה"

זה turn off יותר רציני מהמשקל...

בסך הכל מעט מאד אנשים נמשכים למסכנות, ולא טוב לשדר את זה. 

תתחילי מלהתנאות במה שאפשר. יש בגד שאת חושבת שכן מתאים לך? אז תלבשי אותו, תתאפרי, קצת בושם נעים, וכן- מותר לך להיות שמחה בלי אישור מאף אחד

 

ב"ה יש לך בית, את לא בטיפולי פוריות מתישים, את ב"ה בהריון, בעלך כן נמשך אליך (נעזוב רגע את הדיון אם זאת "פריקת יצרים"), אפשר גם להתחיל לשמוח במה שיש, ועם הזמן יהיה לך יותר ביטחון.

בעיני הילד/ה שלך את תהיי הכי נהדרת בעולם, אולי דרך העיניים שלו/ה תתחילי קצת לחשוב על עצמך דברים טובים.

וזה לא נכון, שאשה יפה יותר, בהכרח טוב לה יותר.

רוב הדוגמניות שאת רואה חיות במשטר ברזל של דיאטה, זוגיות דפוקה (כי עצבנים כשרעבים, מה לעשות), נמנעות מהריון כי זה יחסל את הקריירה, ועוד כהנה וכהנה...

אני לא הייתי מנסה לבקש מחמאות מלאכותיות. זה הרבה יותר קשה לעבוד על עצמינו מאשר לבקש מהבעל, אבל פה אני חושבת שאם את רוצה במחמאות אמיתיות, יש לך את הכוח לשנות.

 

אולי את יכולה לבשל טוב, או לטפח את הבית, או לשמח אותו בעוד דברים, ולא להתעסק עם המשקל של הגוף..

לא צריך להיות כל הזמן בסטרס ולבקש אישורים..

לפחות בהריון, כשמותרים, וממילא אין תוכנית לרדת במשקל, אז פשוט לקחת את החודשים היקרים האלה, לשמח ולשמוח..

 

 

אולי יש אפשרות עקיפה לגרום לו להחמיאלמה לא123

תשאלי אותו,איך הבגד הזה יושב עלי? וכו

אני מפחדת לשאולנשואה8
גם מתביישת (נשמע מוזר, אני יודעת)
וגם מפחדת לשמוע את ה'לא'..
תקשיבילמה לא123

אני חושבת שלפני הכל,תחזקי את הביטחון העצמי שלך לגבי הגוף שלך. כשגבר מרגיש את זה,זה הרבה יותר מושך.

 

אני לא מסוגלתנשואה8
כמה שניסיתי, ברגע שאני ארגיש ,אפילו קצת, שהוא לא אוהב את המראה שלי אני אשבר לגמרי.
אני ארגיש טוב יותר רק אם ארזה מה שלא מתאפשר עכשיו בהריון.. (לפעמים אני בכוונה לא אוכלת כדי לא לעלות הרבה. אבל כן עליתי לאחרונה בגלל שטויות. בתחילת ההריון שקלתי 64 שזה מספיק הרבה מבחינתי, ועכשיו אני 68 בערך (שבוע 25) ואני ממש רוצה לא לעלות יותר.
זה לא משהו חדש, אני כבר שנים חסרת ביטחון עם דימוי גוף נמוך, ורציתי ככ שבעלי הוא זה שיעזור לי בזה ויחזק אותי..
ממש מבינה אותךיפית8

ויש פה גם סוג של אכזבה. תמיד קווית שבעלך יחזק לך את זה ועכשיו את מגלה שהחלום הזה לא התגשם בינתיים. 

 

אולי את צריכה לעשות איזה סוויץ' בראש, ולהחליט שזהו זה, "אם אין אני לי מי לי" את עובדת על זה בעצמך בכל דרך אפשרית - קאוצ'ינג, טיפול אישי נקודתי אצל מטפלת טובה או יועצת, קריאת מאמרים באינטרנט בנושא "שיפור הדימוי העצמי"

לפעמים אני באמת חושבת כךנשואה8
אבל זה לא נובע ממקום חיובי.
יותר ממקום של "לא צריכה טובות". שלא יתקרב אלי, שלא יחמיא לי, לא צריך, הוא לא חייב לי כלום וזהו (אבל זה לא נכון ואז זה עוד יותר כואב לי).
לפעמים באלי שנהיה אסורים ואז אולי הוא ירגיש קצת יותר געגוע אלי. רק שעכשיו בהריון זה לא קורה..
אף אחד לא יעזור לך בזהלמה לא123

את לא יכולה להיות תלויה כל החיים במחמאות מבעלך,את צריכה לעשות עבודה בעצמך.אני אומרת לך מניסיון,גם בנושא הזה וגם בנושאים אחרים.

את כנראה אובססיבית קצת סביב דימוי הגוף שלך,תטפלי בזה.

עדיין בעלך צריך לתת לך מחמאות,אין קשר

לפני החתונה כן טיפלתי בזהנשואה8
אבל זה לא היה מספיק. ועכשיו אין לי זמן כח וכסף לזה.. מנסה לבדוק מה אני יכולה לעשות מולו
בטוח יש משהו שאת אוהבתלמה לא123

בגוף שלך,תתחילי משם,תגרמי לו להחמיא לך בזה

הוא עבר הדרכת חתנים??כלה נאה
מאמינה דאם הוא בחר להתחתן איתך אז בשבילו את יפה נאה וטובה. אחרת הוא היה ממשיך לחפש.

זה שהוא צריך להחמיא ולתת לך להרגיש את זה. הוא חייב. וככה צריך.
רק שיש גברים סגורים ריגשית שלא יודעים איך לעשות את זה. אין להם ביטחון להוציא את זה מהפה.
ואולי הוא גם קיבל ממך כמה פעמים תגובה לא נחמדה על זה שהוא החמיא לך.כי את לא מאמינה שאת יפה.

וגם שמאוד משפיע איך שאת מרגישה.
אם את אומרת לו שאת לא אוהבת את עצמך... זה ישפיע עליו. הוא יתחיל לחשוב שאולי אני לא מבין והיא צודקת!
חבל. תרגישי טוב עם עצמך.
הריון זה דבר חמוד. יש גברים שמאוד אוהבים את האישה בהריון ואיך שהיא ניראת. אל תכניסי לך שטויות לראש.
כדאי שתעשי שיעור אצל מדריכת כלות חזקה בתחום. או תפנו ביחד ליועץ זוגי ותפתרו את הבעיה שהיא עוד קטנה.

זה מה שאני מנסה לומר לעצמינשואה8
אבל זה לא עובד עלי תמיד
לפעמים אני מרגישה שאין לי כח לכלום ואולי עדיף לשתוק ולא לחשוב על מה יקרה אם ולא לפתוח את זה בכלל. ככה זה וזהו
לא באלו להחמיא לי כי ככה...(לדעתי זה כי אני כרגע לא נראית טוב והוא לא רואה צורך בזה..למרות שגם שנראיתי מצויין לא קיבלתי ממנו מחמאות על זה)
לא. לדעתי ממש לא בגלל שאת לא ניראת טוב.כלה נאה
אלא כי הוא כמו נכה בנושא הזה. ולא שאין לו מה להגיד.
נישמע אדם סגור רגשית. ועם עזרה שתקבלו תצליחו.
יפה שהוא רוצה הוא מבין את הבעיה ורוצה להצליח.

ולמה את בטוחה שכרגע את לא ניראת טוב??
לא כולם משוגעים על אישה רזה. זה לא נכון.
כל אחד וטעמו.

פשוט מאוד. מה שהיית רוצה וחולמת להיות את בטוחה שבעלך רוצה אותך גם.
זה לא נכון.
תצאי מהדימיונות. חבל.



לא קראתי הכל אבל מה שכןבסדר גמור

לדעתי צריך להתחיל בצורה מאולצת ואחכ לתת לדברים לזרום וזה יבוא ממנו. 
אני אומר לאישתי שהיא הכי יפה בעולם - לא בהכרח כי היא נצחה בתחרות היופי אלא אני אומר את זה גם בשבילי וגם בשבילה. תזכורת ל מה חשוב בחיים. 
אז נסי לעודד אותו בצורה מאולצת להגיד ומתוך שלא לשמא יבוא לשמא.

אני לא רוצה שיגיד באילוץנשואה8
אני רוצה שיגיד כי הוא באמת חושב כך ומאמין בזה!
אם הוא לא חושב שאני יפה בשבילו אז למה הוא התחתן איתי בכלל?
מבחינתו אם הוא יגיד שקר זה יותר יכאב לי מאשר שלא יגיד כלום..
"חן אישה על בעלה"יפית8

זה מתנה שה' נותן לנו בנישואין

רק מה - אישה צריכה להזהר לא להרוס את זה באיוולתה

 

אם אשה מטפטפת לבעלה שהיא שמנה/מכוערת/דוחה את המחמאות שלו כשהוא כן מחמיא - היא עלולה לשכנע אותו, בסוף הוא יאמין לה והיא כבר לא תהיה יפה בעיניו

וכן להפך - אישה יכולה לטפח ולהעצים את החן שלה בעיניו

 

יש לי הצעה - במקום לשאול אותו אם יפה מה שאת לובשת, תשאלי אותו לפני, נניח שאתם יוצאים לאיזה מקום תשאלי אותו מה אתה מעדיף שאני אלבש - זה או זה? אם הוא יגיד שלא אכפת לו, תגידי לו שאכפת לך ללבוש משהו שהוא אוהב כי חשוב לך להיות יפה בעיניו ותבקשי שכן יבחר משהו מהאופציות שנתת לו

 

כנ"ל לגבי האיפור - איזה צללית אתה מעדיף שאני אשים - ורודה או חומה? בהתחלה זה יהיה לו מוזר כי הוא גבר וזה חדש לו אבל אל תצפי שמהתחלה הוא יגיב איך שאת רוצה, תזהרי לא לקרר את הרצון הטוב שלו עם תגובות לא מעריכות שלך.

אם הוא יראה שכשהוא עונה לך ומשתף פעולה את נהיית יותר שמחה אז לאט לאט הוא יתרגל לזה. במשך הזמן זה כבר יהיה לו כיף כי הוא יבין שהוא מצא דרך לעשות אותך שמחה.

 

 

 

מקסים !קרן-הפוך
בגלל 'חן אישה על בעלה'שוקולדד ציפס

הוא חושב שאת יפה.

במקום להגיד לו כל היום כמו שאנחנו הנשים עושות 'אני שמנה , מכוערת, ..' תגידי לו 'נכון יפה לי הבגד הזה?'

דיבור חיובי. קודם כל את תשמעי את עצמך, וגם קשה לי להאמין השוא יגיד בשלילה.

יקרה יש לי רעיון בשבילךנשואה פלוס+
במקום לצפות ולצפות אז תשאלי- מה דעתך על המראה? על מה אתה חושב? כנראה שתגלי שהוא פשוט לא יודע כל כך איך לבטא. למשל זה שאמר "איזה חמודה" יכול להיות שרצה לבטא חיבה אבל לא ידע מה ואיך אז ככה יצא לו.. את יכולה לפתוח אותו לאט לאט. ותעזרי בשאלות.. איך התאפרתי? נו איך אני? וכאלה.. את יכולה גם להחמיא לעצמך לידו.. אבל קודם כל את צריכה לשנות את התפיסה. לאהוב את עצמך כמו שאת. לקבל את עצמך.
את צודקת מאוד אבלנשואה8
אני מפחדת שהוא יגיד 'לא, אני לא אוהב את איך שהתאפרת', או ' הבגד הזה ממש לא יפה לדעתי', ואז זה יכאב לי יותר.
ומה עם להחמיא לעצמךנשואה פלוס+
"תראה איזה צבע יפה יש לי בעיניים" וכו..
יש כאן 2 עבודות: לפתוח אותו רגשית בנושא (ואולי בכלל) ולשקם את הדימוי העצמי שלך. זה שני דברים שונים אבל בגלל שיש נקודות חיכוך קשה להתקדם. את לא פותחת אותו כי את מפחדת מביקורת שלילית. וזה תוקע לכם את הזרימה והפתיחות בנושא. כשיהיה לך ביטחון שהוא ( וגם את) אוהב איך את נראית ואותך בכלל, זה לא כל כך יפגע בך אם יהיו דברים ספציפיים שהוא לא יאהב.
מזכיר את בעלי..חושבת4321
אני ממרום שנות נישואינו (10) כבר התרגלתי.
זה לא נובע מחוסר אהבה, הוא מדבר בשפה אחרת..
לי למשל מאד טבעי לומר לו: מאמי התגעגעתי אליך היום בעבודה. הוא לא יאמר דבר כזה. אבל מצד שני, אם בדרך חזור מהעבודה הוא מתקשר אלי ומקשקש על איך עבר היום, אני מבינה מזה שהוא מתגעגע אלי..
למען האמת יצא לנו לדבר על זה בעבר והוא אמר לי: אני לא מביע אהבה במילים אלא במעשים. אם חזרתי מקניות וקניתי משהו במיוחד בשבילך זה אומר אני אוהב אותך.. אם אני יוזם רגעים אינטימיים זה מראה שאני נמשך אליך..
חשוב להבין בזוגיות שכל אחד חושב ומתנהג אחרת, ולמה לצפות שהוא יתנהג דווקא כמו שאת חושבת שהוא צריך להתנהג? אולי את תבואי לקראתו ותקבלי את הדרך שלו?
מה שבטוח, חצי שנה של נישואין זה טרי, תדברי איתו על התחושות שלך, תשמעי מה שיש לו לומר בלי שיפוטיות. ככה בונים זוגיות, לאט לאט ובעבודה תמידית.
שלום לך תוהה לי
את כותבת בכזו כנות מקסימה
וכמו שענו לך לגברים ולנשים יש שפות שונות אבל זה לא סותר בכלל לנהל שיחות של הבעת צרכים. אני מאד מאמינה שאם יש לך צרכים רגשיים את יכולה להביע אותם ולהסביר אותם ולהדגיש את הצורך שלך שהם ימולאו. אני גם התמודדתי עם קושי דומה כשחשתי שבעלי לא מספיק מחמיא לי על המראה שלי ועל בגדים שאני לובשת. אז בהתחלה שאלתי אותו אם הוא חושב שאני יפה והוא ענה לי שמרוב שזה ברור לו הוא חשב שזה גם ברור לי. הסברתי לו שגם זה לא תמיד ברור לי בגלל דימוי גוף שיודע עליות ומורדות וגם כשזה ברור לי אני עדיין רוצה להרגיש שהוא רואה אותי ולדעת שהוא מעריך את זה שהתאמתי את הגרביון לחצאית ואת החצאית לחולצה וכו'.
ואז ביקשתי ממנו שחשוב לי לפני שאני יוצאת מהבית שיגיד לי משהו טוב על המראה שלי. וגם כשאנחנו ביחד שיחמיא לי. ממש ביקשתי ממנו להגיד לי דברים נעימים וטובים.
ולאט לאט זה נהיה לו יותר טבעי וזה גם נשמע יותר אמין
ואם בעלך ימשיך להתקשות בנושא, אני עדיין חושבת שבגלל שזה כזה צורך בסיסי ומהותי, אל תוותרי על זה ותעבדו יחד כדי שזה יקרה.
בהצלחה רבה!!
מיוחד!יפית8

מה שבעיקר מיוחד פה בעיני זה שאת לקחת אחריות על לבקש ממנו ולהסביר לו ולא לצפות שיבין את מעצמו

 

וואו את כזאת נשמה, בא לי לתת לך חיבוק ענקסוסה אדומה
לא יודעת... נגעת בי בהודעה שלך...

אני חושבת שאת בכלל לא צריכה להלקות את עצמך על כפיות טובה, את נשמעת דווקא מאוד מאוד סבלנית, מכילה ומפרגנת. המסת אותי.
את מאוד מעריכה את הדרך שלו, ונשארת בטוב גם ברגעים קשים, את מחמיאה לו ברגעים אינטימיים למרות שהוא לא עושה את זה, וזה כל כך ראוי להערכה!! במיוחד כאישה. כל הכבוד לך!
וזה שאת בוכה מתחת לשמיכה לבד, נגע בי מאוד...

(את חושבת שזה באמת לא מרגש אותו? אולי הוא לא יודע איך להתמודד עם זה וזה מה שמשתדר לך?)

לגבי המחמאות, עוד סיבה שאין לך מה להלקות את עצמך.
את תיארת צורך מאוד בסיסי.
זה שהוא מתקדם, זה לא נוגע בזה שיש לך צורך שלא בא לידי סיפוקו.
אישה צריכה א. להרגיש מושכת בפני בעלה. ב. הצורך במחמאות הוא די מובן. זה אחד משפות האהבה...

אז קודם כל אל תאשימי את עצמך על זה שיש לך צרכים זה בסדר גמור. ושוב, זה לא מפחית כהוא זה מהתהליכים שהוא עושה.
הצרכים לא נגמרים, וגם העבודה לא נגמרת ב"ה.

עכשיו אני רוצה להגיד לך כמה דברים

א. גבר, לעולם יהיה מושפע ממה שהאישה חושבת על עצמה.
ככל שאת תרגישי יותר בטוחה בעצמך ויפה, הוא ירגיש את זה גם.
פעם מישהי חכמה אמרה לי, בעלך תמיד יאהב אותך קצת פחות ממך. אז כדאי לך לאהוב את עצמך מאוד
בזמנו לא הייתי נשואה... עכשיו אני רואה שהיא צודקת.

נשמה, תקשיבי לי טוב. אני לא מכירה אותך... אבל היו מקרים נדירים מאוד שראיתי אישה שיכלתי להגיד עליה שהיא לא יפה.
נשמה תסתכלי במראה ועדיף כביום היוולדך, בלי איפור ובלי בגדים, ותראי כמה את יפה. באמת... יש לך גוף של אישה ואין דבר בעולם יותר יפה מזה!!!
ובאמת שזה אפילו לא משנה כמה את שוקלת.
יש נשים מלאות מאוד שאני מסתכלת עליהן ואומרת לעצמי שיתכן שאם הייתי גבר דווקא היה בזה משהו מאוד מושך בעיני.
באמת, תאהבי את עצמך... תאהבי את מה שאת רואה כי אני בטוחה ב100% שיש מה לאהוב.

יש לנו נטיה טבעית כזאת, אנחנו רוצים שיעשו בשבילנו את העבודה
יותר נוח לנו שיאהבו אותנו ויתנו לנו מחמאות מאשר שאנחנו נעשה את זה... מה שאנחנו לא מבינים שזה לא עובד ככה.
אפשר להתבאס מזה ואפשר להשלים עם זה, ככל שאת תאהבי את עצמך יותר ותראי את עצמך כיפה, ככה יראו אותך כל שכן בעלך... ככה הם.
חלק גדול מהיופי, זה הביטחון שאנחנו משדרים...
כמובן כשמדובר על ביטחון אמיתי ובריא... ולא מזוייף.

ב. אני גיליתי שהדרך הכי טובה לבקש מבעלך משהו, היא על ידי מתן משוב חיובי...
במקום לבקש ממנו שיחמיא לך, ברגע שהוא מחמיא לך תחמיאי לו על זה באופן שיחזק את הגבריות שלו.
כשיגיד לך שאת יפה, תגידי לו וואו תודה! ותגידי לו "אתה יודע? זה ממש עושה לי טוב לקבל ממך מחמאות! זה אפילו מושך אותי (מה שנכון... אישה מסוגלת להימשך רק ממחמאות) כשאנשים אחרים מחמיאים לך זה פחות משמעותי בשבילי כי הוא לא הגבר שלי".
ככה את נותנת לו פידבק על משהו שהוא עשה מיוזמתו, ואומרת לו שהוא עשה לך טוב, גברים מטבעם רוצים להשפיע טוב. ולא רוצים שיגידו להם מה לעשות.
הם שמש, כשהירח באה ואומרת להם מה לעשות, זה מקטין אותם.
זאת הדרך הנשית להשפיע על בעלה... בעקיפין. זה מחרפן לפעמים, אבל אין ברירה כנראה... מכפרים על חטא הלבנה

ג. תדעי שהנושא הזה של יחסי אישות הוא תהליך... לוקח זמן לזוג ללמוד מה עושה להם טוב. לפעמים יש פערים בין מה שעושה לך טוב למה שעושה לו טוב, לפעמים צריך לדבר על זה פשוט (ולדעת איך לדבר על זה)... ולפעמים במיוחד בהתחלה, כמו בנהיגה, לנהג חדש קשה לפעמים לדבר בטלפון, כי הוא ממש עסוק בנהיגה.
יכול להיות שכשהוא יהיה בטוח יותר על הכביש, תהיה לו יכולת להתרכז בדברים נוספים.
אותו דבר ביחסי אישות, נשמע שהוא עובד קשה, והוא באמת עסוק מידי, במיוחד כשהוא עושה שם תהליך
אבל ב"ה נשמע שאת גם סבלנית ומכילה, וכשתדעי שזה יבוא עם הזמן, יהיה לך קל יותר.
בינתיים, אל תתעלמי מהצורך שלך, ועם זאת תנסי להנות גם בלי המחמאות תוך כדי.
ושוב, תחמיאי לעצמך... לפני, תוך כדי ואחרי...
תעזי לפתות אותו... אין דבר יותר כיף ומושך מלפתות את הגבר שלך (ואגב, זו מצווה... הקב"ה מתפאר בה). בשביל זה צריך ביטחון... וזה יבוא לך. את ממש נשמעת בכיוון.

ד. את כזאת מתוקה ונשית שאת רוצה את המחמאות שלו, ושאת זוכרת אותן להרבה זמן.
אני קצת מקנאה בך...

❤❤❤בהצלחה!!
נהניתי לקרוא את התגובה שלך!יערת דבש


אני גםהעוגב
וואו!רק שאלה לי
לגזור ולשמור.
אימצתי הרבה תובנות מכאן, וזה לא שיש לי איזו בעיה גדולה בנושא...
תודה לך!!
תקני לו את הספר של..ערנושאחרונה
הרב הראש
בגן השלום
ושיקרא אותו מהר.
בעלי מתעלם ממניא1111

היי, אשמח לעצת הפורום

בעלי אחת לכמה ימים כועס, נפגע ממשהו או סתם לא במצב רוח ולאחר מכן מתעלם ממני למשך כמה שעות/ימים.

זה כולל יציאה מהאוטו הביתה בלי לחכות לי, מבט אטום, הסתגרות במחשב או ללכת לישון מבלי לתקשר.

זה בדרך כלל מסתיים אחרי שאני כבר ממש פגועה, ואפילו בוכה. גם מזה הוא בהתחלה מתעלם ואחר כך חוזר כאילו לא קרה כלום.

אני מבינה שיש לאנשים לפעמים צורך במרחב אבל זה חוזר על עצמו כל יומיים. אני מרגישה שאי אפשר לצפות אותו ושכל דבר קטן יכול לגרום לניתוק רגשי. אני ממש סובלת מהאירוע הזה. אשמח לעצות

תמיד זה היה ככה? או שזו תופעה חדשה יחסית?*אשתו של בעלי*

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

כמה זמן נשואים?זמירות
לא תקין.לביטה

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

מצטרף להתנגדותצדיק יסוד עלום

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.


אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

אם הוא היה פהמשה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

 

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

 

אולי הוא לא יודע להגיד את הרגשות שלוbinbin
צריך ללמוד איך מדברים ומשתפים תנסי ליזום שיחה על זה שאת מוכנה לעזור לו לדבר לשתף ולפתוח את הלב... זה שלב חשוב בזוגיות שצריך לעבור אותו ושניכם צריכים להיות מוכנים להתקדם לשם
נשמע כמו התעללות רגשיתזיויק
השיח והקשר חשובים גם במצב של מריבה. דברתם על זה בזמן רגוע?
תעשי גוגל על טיפולי שתיקהruthi
זה לא תקין, זאת לא נורה אדומה אלא פרוז'קטור. 
גם אני מתעלם מאישתי.די שרוט
חוקרים גילו שהאוזן הגברית בנויה בצורה אבולוציונית מיוחדת. היא מסוגלת לשמוע רחש של פתיחת בקבוק בירה ממרחק של 3 חדרים, אבל מסננת אוטומטית תדרים שמכילים את המילים "זרוק את הזבל" או "אנחנו צריכים לדבר". זה לא רוע, זה פשוט הישרדות. אל תיקחי אישית.
לא יפה ללעוג לכאב אמיתי שמעלים כאןזיויק
מסכימה גםדיאט ספרייט
חוסר טאקט עד כדי חוצפה של ממש 
בסדר בסדר סליחה. ניסיתי להקליל את האוירהדי שרוט
כמה זמן נשואיםהעני ממעש
נשמע לא טוב, אבל...שלג דאשתקד

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

סליחה, טעיתי!!שלג דאשתקד

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

אין לי עצות, אבל כן חשוב לי להגיד שזה ממשדיאט ספרייט

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

זה קורה סביב נושא/תחום קבוע?רקלתשוהנ
האם בעעלך עם אישיות רגישת יצרשוקו.
מה שנקרא SHP
באמת לא נעיםתהילה 3>אחרונה

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.


 

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

 

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.


 

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.


 

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.


 

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.


 

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

 

ויכוח סוער - אוכל קנוי - בבקשה בבקשה תעזרו לי!זקן ושבע ימים

אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..


בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.


אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..


חזרתי ואמרתי לה  - זה שלי! אני רעב!


ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??


בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה? 

חחח שטיפת כלים באמת לא כלולה בזמןפשוט אני..

אבל אם תוציא את הקישוא (שהוא באמת לא חובה),

אין כאן שום דבר שדורש הכנה.

 

בסיר מערבבים את החומרים של הרוטב,

בקערה את החומרים של הקציצות, 

זהו.

 

אין שום רכיב שדורש הכנה מוקדמת. כמו שזה יוצא מהמקרר - ככה אתה מכניס לסיר/קערה.

מעשה שהיהיהלום אובלי

ישבנו בנחת שבת בצהריים על הנדנדה, דיברנו על הא ועל דה.

הגענו לנקודה שאמרתי לו בהקשר למשהו כללי שדיברנו על כך שלגברים יש נטיה לפזול לדשא של השכן. והעלתי סיטואציה שהיתה במסעדה, ישב מולי ממרחק גבר חרדי שישב מול אישתו ולא הפסיק להסתכל עלי, בזמן שבעלי עם כיפה גדולה, פיאות וזקן התרגש מהמלצרית.

אמרתי בנחת שזו מציאות קצת עצובה, שבמקום לחיות עם מה שיש להם ולהעריך את זה ולהשקיע בזה, כל אחד מסתכל על האחרת.

בהתחלה הוא הכחיש ואמר שהוא לא התרגש ממנה למרות שלי זה היה ברור וגם לא תקפתי אותו על זה וגם לא פגע בי כי היא היתה עם טיץ צמוד.

והוא אמר "זה בכלל לא בגלל הטיץ, אמרתי לעצמי 'וואו איזה שפתיים יפות יש לה'"

בהתחלה השתתקתי מרוב הלם...

אולי בהתחלה ניסיתי להבליג. אני לא יודעת איך זה קרה, והוא חזר שוב ושוב על המשפט הזה. חמש פעמים שמעתי אותו אומר על בחורה אחרת "וואו איזה שפתיים יפות יש לה". 5 פעמים!


לפרוטוקול, לא שזה משנה אבל שפתיים זה צד חזק שלי, מחמיאים לי עליהן המון, והוא מעולם לא החמיא לי עליהן ככה...

ופתאום אני שומעת אותו מחמיא באוזניי ככה למישהי אחרת ועוד על שפתיים.

בתור מתבוננים מהצד, איך אתם רואים את זה?

ואיך אתן הייתן מגיבות?

שיחה מיותרת, לדעתי שניכם טעיתם שדשתם בזהרקלתשוהנ

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

 

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

 

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

 

גם אני חושבת שחבל לדבר על זה. בטח ככה.מרגול

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.


קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?


ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

אני תמיד נהנית לקרוא אותךנגמרו לי השמות

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

כשחשבתי שהוא התרגש בגלל הטיץיהלום אובלי

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

טעות קשה שלוזיויק
יש את ההתמודדות וזה לגיטימי, לגברים ונשים, אבל הוא עשה מעשה פוגע וחסר רגישות לדעתי, כולל באמירה
אתה יכול לפרט?יהלום אובלי
למה זה מרגיש כאילו למישהו יש הרבה זמן פנוינעמי28

ופותח שרשורים הזויים.


ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

כתבת בכותרת משהו שחשוב לשים לב אליו בכללינגמרו לי השמות

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

 

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

 

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

 

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אני שמחה שאת לא מאמינה לייהלום אובלי
זה רק מחזק לי כמה זה לא תקין...
אני לא יודע מה מריח יותר מרחוק, הגרביים שלידי שרוט
אחרי שבוע שדאות או השרשור הזה.
הערותהעני ממעש

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו


הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו


אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו


ייתכן שהרעיון הכללי נכון אבל הדוגמא שהבאת לאקופצת רגע

ממש קשורה לנושא.

אני לא שמלהיהלום אובלי
ואני לא אחת מאלף
תגובההעני ממעש

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

לא אמרתי ששיתפתי את חברותיייהלום אובלי

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אוהעני ממעש

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור


נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

הוא שיתף אותך.אדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך כ"א בכסלו תשפ"ו 12:15

 

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.


 

והוא נכשל


 

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.


 

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

 

באמת אמירה מיותרת יחסית.

 

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

הוא לא רמז לי שום דבריהלום אובלי

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

נשמע שהיתה שיחה בעייתיתגפן36

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

איזה גלגל ממשיך להתגלגל?יהלום אובלי
מסכימה. משהו לא נראה לי תקין בשרשור הזהלומדת כעת
העודף שיח ושיתוף על המראה של הפותחת, וקושי זוגי שמיוצג בשמחה ולבביות...
סליחה שאני עונה על תגובות שמכריחות אותי להגיביהלום אובלי

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

הן שאלו את מי עוד שיתפתSeven

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך


לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

אני לא הבטחתי לענות לכל שאלה שנשאלת פהיהלום אובלי

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

 

בידיוק זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיותSeven

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

מצטערת אם אני רק מחממת אותךסיהאחרונה

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

לא קראתי תגובות אחרותbinbin
אני חושבת שיש נושאים שלא אדבר עם בעלי עליהם זה אחד מהם. למה לי לתת לבעלי לחשוב ולדבר איתי על יופי של מישהי לידנו? (זה לא שאני חושבת שהוא לא יחשוב לבד אבל יש הבדל בין לחשוב לבין לשים את זה בנינו ולדון על כאלה)


אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

חיוב מוזר באשראיאפרסקה

הסתכלתי קצת בדוחות של האשראי, וראיתי שירד לי החודש וגם חודש קודם חיוב מאיזה מקום שלא מוכר לי, משהו בירושלים ואני לא הייתי בירושלים ממזמן. לא משהו פסיכי רק 17 שקל, אבל עדיין מאוד מוזר לי. חיפשתי את שם החברה בגוגל (וונד פיי) ועוד יותר לא הבנתי. מישהו יודע איך אני מבררת מה זה החיוב הזה? יכול להיות שזה פשוט דמי כרטיס או משהו?

האם עסקה טלפוניתהעני ממעש

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

רשוםאפרסקה

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

זה חיוב הוראת קבע?משה

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

רגע רגעפשוט אני..
כדאי לברר היטב לפני שעושים הכחשת עסקה, גם כדי לא לגרום עוגמת נפש לבעל העסק וגם כדי לא לקבל קנס מחברת האשראי.


קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

מנסיוןמשה

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

זה מה שאני מנסה להביןאפרסקה

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

לפעמים השם שמופיע זה לא איך שקוראים לזה בעולםרק נשמה

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

יכול להיות שזה חיובעדיין טרייה
של המקווה? סתם קפץ לי הסכום שזה העלות לטבילה בלי הכנה...
וואלה!!!אפרסקה

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

חח ענק רקלתשוהנ
נתנו כאןהעני ממעש

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

באופן כללי, אפשר להכניס פירוט על כל קניהמרגול

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).


ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

תתקשרי לחברת אשראיזיויקאחרונה
מה שלא מספרים לנו 🤫נגמרו לי השמות

ומה שלא יראו לנו בכל הסרטים והמדיה,

גם כי אין לזה רייטינג,
 

זה שאפשר לחיות *בטוב* ובטוב גדול בתוך חיי הנישואים.

ומה שצריכים ללמד וללמוד 

זה איך להיות בתוך קשר

איך לבנות קשר

איך להישאר בקשר בטוב

איך להחזיק, לתחזק, לחזק, ולהתחזק בתוך קשר.

 

לא חתונה ממבט ראשון וזה השיא 

לא תוכנית היכרות / שידוכים בלבד

לא סדרה עד כמה נישואים הם בערך ופשרה והתבוססות באומללות ולית ברירה

אלא בתוך

ותוך כדי

ומתמשך

ומלא חיים

וחזק, ואוהב, ועוצמתי יותר מהכל

בתוך חיי הנישואים 

שנה ראשונה 

עשר שנים ראשונות 

עשרים שנים

 מה עושים אז?

מה עושים ששלב הפרפרים הראשוני נגמר?

איך עוברים לשלב הבא, שטומן בחובו עוד הרבה יותר טוב אהבה אפילו?

מהי בכלל מהות הנישואין?

איך אפשר להעצים אותם עוד ועוד ועוד?

איך פותרים קונפליקטים?

מה עושים כאשר פערים צצים?

איך לריב נכון?

וכן הלאה עוד המון לימודים שהם בעצם לימוד החיים עצמם.

 

את זה צריך להראות.

את זה עלינו ללמוד וללמד

וגם לשמור ולעשות ולקיים

ולזכור שכל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים.

גם קשר. גם זוגיות. גם נישואים.

תהיה לו אנרגיה - יתקיים

לא תהיה לו - יתקשה להתקיים.

 

אלו לא חיים של בערך

ולא כמעט

לא ליד

ולא בצל או בצד

אלא אלו החיים עצמם

בדיוק

בהכי הכי הכי עוצמה הנאה צמיחה אהבה קירבה ועומק שלהם.

והמתמידים מרוויחים

כמו לפני לידת תינוק - פלא הבריאה שדורש הריון, לידה, גידול אינטנסיבי

כמו בשיא גופני שדורש התמדה

כמו בהשגת חוכמה / הישג / כל דבר שעמלנו עליו רבות

וכמו בכל דבר טוב שצריך להשקיע בו כדי שיהיה הגירסא הכי טובה ומטיבה של עצמו

 

נישואין הם לכתחילה המקום הכי בטוח לאהבה אמיתית לנצח

לא תחליפים, לא בערך, אלא הכי נכון, הכי מדויק והכי פשוט שיש.

החיים עצמם - בשיא אושרם ומהותם.

אני מתחבר לגמרימתוך סקרנות

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

 

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

כן, יש המוןנגמרו לי השמות

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

 

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

מעניין, תודה.מתוך סקרנות
איזה אטרקציות זוגיות אתם אוהבים לעשות בנופש בחורף?עינב66

יוצאים קצת לנופש, בקטע של ממש להתפנק, להנות, להתקרב אחרי תקופה אינטנסיבית.

חשבנו על ירושלים, אבל קפואא.

על מה ממליצות?


נצא מן הסתם לסיור דרך עיר דוד/הקרן למורשת הכותל אבל מחפשת עוד רעיונות במיוחד בכפור שבירושלים.


תודה רבה מראש!

משהו על ''קפוא''פשוט אני..

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...


 

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

זה גם נכוןעינב66
רוצה לדייק אותך: לא הכל בראש, אלא בארון הבגדיםזמירות

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

 

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

 

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

 

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

מסכים שהקור האירופאי דורש בגדים שאין לרוב הישראליםפשוט אני..

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

יש באיזור ירושליםסטודנטיתאמא

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

לא יודע, אנחנו בנופש זוגי כמעט שלא יוצאים מהצימרהסטורי

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

 

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

נופש בירושליםיהושבעט7

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

יש ניווטים זוגייםשלומית.
של מיטל אדמוני. תגגלי. לא ניסיתי אישית, אבל מהפרסומים שראיתי נראה ממש יפה ומגניב
יש מלא!שדמות בחולות

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

 

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)

בחורף הכל יותר רומנטישם פשוטאחרונה
משבר שמתבטא בטבילה...שםאנונימי

בוקר טוב לכולם, קצת רקע:

נשואים כ7 שנים + 3 ילדים בגילאים קטנים.


 

לצערנו עשינו טעויות בתחילת הנישואין, מה שגרם (בין היתר) לזה שאנחנו לא מקיימים יחסים בכלל.

ניסינו במשך שנים ללכת לסקסולוגים, ייעוצים זוגיים ואחרי שזה לא עזר, סוג של התייאשנו ולמדנו "לחיות עם זה".

אנחנו חיים סבבה, מסתדרים טוב, יוצאים לדייטים יחסית באופן קבוע ונותנים תמיכה אחד לשניה, פשוט בלי יחסי אישות.
 

אחד הדברים שאנחנו מרגישים זה שאנחנו לא באמת יודעים להעריך "מה הנזק" כי מעולם לא היו לנו חיי נישואים עם יחסים כדי להשוות אליהם וזה די מסתמך על מה שאחרים מספרים שזה כדאי ונחמד.


 

 

אשתי טבלה אתמול אחרי המון זמן שהיינו מותרים ובלילה הייתה שיחה קצת עצובה שהיא לא מבינה למה היא טובלת: זה מציק, מטריח ושבתכלס גם ככה אין איזה מגע מטורף שזה שווה לעשות את זה בשבילו ושמבחינתה הקושי העיקרי זה שהמיטות מופרדות כשילדים רוצים להיכנס בינינו בלילה.


 

המשכנו לדון בנושא, אבל אשמח לשמוע ולהבין:


 

מכיוון שאיני אישה ואני באמת לא זוכר את החוויה של לחיות ככה כל חודש - האם חיי האישות זה באמת מה שנותן מוטיבציה לטבול? גם אחרי מלא זמן?

היא תיארה את כל המהלך ההלכתי כעניין שממש מוריד לה ושאם הייתה נחסכת הטבילה והריחוק, אז לא היה לה כזה נורא.


 

מכיוון שכנראה יעלה בהמשך העניין של טיפול זוגי - הייאוש אתמול נבע מזה שניסינו כמה שנים ללכת לאנשי מקצוע (כולל מיכל פרינס שאשתי מאד התרשמה מהספר שלה) אבל בגלל שזה לא עזר והעלות הייתה ממש גבוהה (וההצלחה לא מובטחת), אז אשתי לא בקטע.

חשבתי אולי אם ננסה ללכת לאיזו רבנית שאידיאולוגית עובדת בזה ולא לוקחת מחירים גבוהים (או בכלל), אז זה יוכל לתת לאשתי מוטיבציה.

אין לי בעיה להוציא את הכסף על זה, אני מבין שיש כאן חשיבות שאני לא מבין.


 

אם יש המלצות לאיזור חיפה והקריות - נשמח

תודה ושבת שלום.


 

 

אמן ואמןתהילה 3>

אל תוותרו על לחפש את הטוב

פרנסה בזוגות צעיריםרק נשמה

היי כתבתי את זה בהתחלה בלנ"ו אבל אז הפנו אותי לכתוב כאן

שאלה שיושבת עלי כבר תקופה היא איך אנשים שעד אתמול היו ילדים שגרים אצל ההורים ובקושי עבדו פתאום אחראים לתפעול משק בית

כאילו להתחתן יחסית צעיר זה אחלה וזה גם מה שאני רוצה אבל איך מתמודדים עם ההוצאות? אני גם רוצה שבעלי לעתיד יהיה אברך כמה שנים ואני באמצע לימודים אבל יקח זמן עד שאסיים את התואר ועד שתהיה הכנסה נורמלית אבל זה מרגיש לי פשוט לא נכון לא לצאת בגלל זה כאילו אם מישהו בוגר ומבין שיש לו בית לתפעל אז גם אם אין לו הכנסה קבועה זה כבר משהו אבל תכלס מה עושים? כל הזוגות הצעירים נסמכים על ההורים בהתחלה? אני לא מאמינה בקסמים ונראה לי שלהתחתן מתוך מחשבה שה' יעזור זה קצת זריקת אחריות כלפי שמיא אבל מצד שני יש הרבה אברכים בעם ישראל ברוך ה שנשותיהם מרויחות מינימום ובכל זאת הכל נראה טוב

חח מקוה שיצא ברור מה דעתכם?

יכול להיותסטודנטיתאמא

אני לא רואה את זה כך.

אולי יעניין אותך