מחמאות, איך מדברים על זה?נשואה8
שלום לכולם, אני נשואה כבר יותר מחצי שנה וב"ה בהריון מתקדם יחסית. מי שזוכר, בתחילת הנישואים היתה לי התמודדות לא פשוטה עם בעלי שלא ממש התחבר לנושא של יחסי אישות מה שגרם להמון צער ותסכול ולדימוי העצמי שלי לרדת לרצפה..אבל כרגע המצב השתפר באין ערוך, ויש באופן כללי בערך פעם בשבוע מגע אינטימי.
הבעיה היא שבעלי יודע שתמיד היה לי 'אישיו' עם המשקל שלי, והמראה החיצוני שלי. אף פעם לא האמנתי שאני נראית טוב, ולו זה הפריע. הוא אמר לי שאני צריכה להגיד לעצמי שאני יפה, ואז הגבתי לו שחשוב לי לשמוע את זה ממנו, כי אני יותר אאמין לו מאשר לעצמי.
אבל הוא לא אומר את זה, בשום צורה.
גם בזמן מגע אינטימי, שאני הכי משוועת למחמאה חמה, הכל קורה בשקט. ומרגיש לי שזה סתם זמן של "פריקת יצרים" כזה ולא באמת אינטימיות אמיתית ואוהבת.
אני בדכ אומרת ומחמיאה לו בעצמי, תוך כדי, ושוברת את השקט. מילות חיבה אהבה וכו, אבל לרוב הוא לא מגיב בחזרה, סוג של עסוק מדי..
לפעמים הוא מגיב בחזרה ואומר לי מחמאה או משפט שאני זוכרת בראש המון זמן (זה נחרט לי בראש גם מחמאות על מראה חיצוני שהוא אמר לי לפני חצי שנה, כי זה מאוד נדיר ..)
מצד שני, אני יודעת שאם הוא יחמיא, אני לא אאמין לו בהתחלה, אבל לפחות אשמע את זה וזה יעודד אותי ביני לבין עצמי, כי בכללי, אין לי מושג מה הוא באמת חושב עלי, לפעמים הוא זורק כל מיני הערות- אני אוהב שאת מתאפרת, אני אוהב שאת מתלבשת יפה לשבת, אבל לעיתים רחוקות מאוד. אבל תכלס, לא יודעת אם אני יפה מספיק בשבילו או מושכת.. אין לי שמץ של מושג.
פעם אחת הוא החמיא לי על איך שהתלבשתי (נדיר מאוד ) והגבתי, אה, באמת? במין חיוך מופתע כזה..
במיוחד עכשיו שאני בהריון ומרגישה ככ רע לפעמים, (בוכה על זה המון, שהגוף משתנה ואני נראית לא טוב בעיני. הבגדים לא ממש עולים עלי ולמרות שקניתי הרבה בגדים חדשים זה עדיין לא מספיק. (אפילו שעליתי רק 5 קילו, ואני בחודש שישי). דווקא בזמן כזה הייתי מצפה שידבר/יחמיא על המראה, אבל-שקט. אין דיבורים על זה בכלל..
אתן דוגמא שקרתה לאחרונה, בזמן שהיינו במצב אינטימי קרוב, הוא הסתכל עלי ואמר "איזה חמודה". הרגשתי מושפלת האמת. חמודה? לא יפה, לא מהממת, לא איזה מילה מחמיאה באמת, סתם "חמודה".
זה מה שאני בעיניך?
ייתכן ו'אין לו את זה' באוצר מילים מחמיא, אבל זה לא הפעם הראשונה.
אני מפחדת להעיר לו כי הוא באמת התקדם בכל הקטע האינטימי מאז החתונה, וחבל לי שהוא יתעצבן שאני לא מעריכה שהוא משקיע עבורי..

אני גם במצב רגשי מאוד רגיש, כל דבר פוגע בי ומעליב אותי. אני משתדלת לא לבכות לידו כי זה לא מרגש אותו בכלל, אז מסתגרת עם עצמי מתחת לשמיכה ושם בוכה בלי הפסקה. זה קורה לפחות פעם בשבוע.

מרגישה לפעמים כפוית טובה כי הוא באמת אדם טוב, ומשתדל לעזור בדברים אחרים. אבל דווקא בתחום הזה, הוא פשוט לא עושה, וזה כואב לי מאוד.

אדגיש שכן דיברתי איתו על זה שחשוב לי מאוד שהוא יחמיא (פעמיים לפחות) אבל המצב לא השתפר. מה גם שלא באלי שהוא ישקר שאני נראית טוב. אם אתה לא חושב ככה אז אל תגיד כלום, אבל מצד שני, למה התחתנת איתי.. (ותאמת שעצוב לי לחשוב שייתכן וזה כך)

היה לי קשה קצת לנסח את ההודעה כי יש לי המון דברים בראש בנושא, לכן ההודעה קצת מבולבלת מבחינת התוכן. אבל מקווה שהבנתם בערך את הרעיון.
אשמח לעצות.
היי יקרה, מבינה אותך כ''כ..חלק ממש
ממליצה לך ממש לצפות יחד עם בעלך בשיעור של הרב יצחק פנגר על ההבדלים בין גברים לנשים, אנחנו עשינו את זה וזה עזר פלאים ב''ה! תשבו יחד לארוחה מפנקת ותצפו ולאחר מכן תדברו על מה נגע בכם, מה התחדש לכם וכו'. בהצלחה רבה והרבה אושר ואהבה בע''ה ❤️
תודה!נשואה8
יש את השיעור הזה ביוטיוב?
אשתף קצת יותר..חלק ממש
הרגשתי כל כך מיואשת ואבודה.. פשוט שמעתי שיעור אחרי שיעור על זוגיות. וכששמעתי את השיעור הזה זה כל כך תפס אותי, הרגשתי שהרב פשוט מבין ונותן שם לכל מה שקשה לי. ביקשתי מבעלי שנצפה יחד וכך בע''ה נוכל לפתור את העניינים באופן מעמיק יותר. הרב היה מעין 'צד ג' ' שעזר לכל אחד מאיתנו להבין את הראש של השני בלי להתגונן ולטייח, זה באמת היה כל כך משמעותי ב''ה!
בעלך נשמע אדם טוביוניס

רק שפשוט אין לו מודעות לרגשות שלו, ושל אחרים כנראה בעקבות חסימה,  שסביבתו הקרובה שידרה לו שזה לא כדאי להביע רגשות.

 

כדאי מאוד שהוא יבין שהוא צריך להשתחרר ע"י טיפול וכדומהמנפנף

כן נראה לי שאת צודקתנשואה8
הוא באמת אדם טוב,
והאמת שהוא הציע בעבר שנלך לטיפול(על דברים אחרים) רק שזה מאוד יקר,350 לפגישה ואני לא עובדת אלא לומדת כל היום , שבוע מאוד לחוץ ועמוס וגם הוא לא ממש עובד.. אז מרגיש לי חוסר אחריות להוציא כאלו סכומים לפגישה של 50 דקות במיוחד שלא תספיק רק פגישה אחת. (וגם עוד 3 חודשים יצטרף תינוק למשפחה, מאיפה נשלם את כל ההוצאות האלו? שכירות אוכל מחיה בסיסית והוצאות בלתי נגמרות עבור התינוק..)
אם הוא משתף פעולה עם הרעיון אז באמתיפית8

אפשר ללכת על שיעורים שרואים ביחד וזה לא עולה כסף ופותח את הראש להבנה של מה זה איש מה זה אישה מה זה זוגיות

 

יש שיעורים של הרב זמיר כהן, הרב פנגר, הרב קוואס, הרב שמחה כהן, תנסו ותראו למה אתם מתחברים

זה גם מוביל לזמן איכות זוגי ושיח זוגי על דברים שהרב אמר - למה התחברתם ולמה, מה נראה לכן ומה לא, מה התחדש לכם

גברים, בהכללה גורפת, חלשים מאוד בהבעת רגשות.קרן-הפוך
לגברים יש נטייה להיות ״בונקר״ - סגורים ומאוד מאופקים בהבעת רגשות.
הבעיה היא שאנחנו, הנשים, לא קורצנו מאותו החומר, ובדרך כלל בסיטואציה שצריך לשמוע ממנו מילה טובה, מחמאה, לבטא מה הוא חש או מרגיש - צריך לסחוט זאת ממנו.
זה לא בא להם בטבעיות.
וכשאת רוצה לשתף ולדבר- הוא נותן לך את ההרגשה שאת "חופרת".

הבדל בולט מאוד בין המינים הוא ההתייחסות לרגשות והפתיחות לדבר עליהם. אחת הטענות הנפוצות ביותר של נשים כלפי בני הזוג שלהן היא הקושי שלהם לדבר על רגשות - בין אם מדובר בלשתף במשהו שמציק להם, או לחלופין - להוות אוזן קשבת לאשה שרוצה לפתוח בפניהם את הלב.

כמובן שלא כולם, אך מניסיון אני יכולה לומר לכם שגברים רבים היו נוהגים כך, וכשבת הזוג שואלת איך עבר היום, הם נוטים להשיב בכמה משפטים קצרים וברורים: "יום סיוט, פאנצ'ר, בלאגן בעבודה...". לגברים יש הרי נטייה להעביר מסרים באופן מאוד ברור וענייני, בלי יותר מדי בלבולי מוח, וכשעובר עליהם יום קשה, רובם הגדול מעדיף להסיח את הדעת מאשר להתעסק עם מה שקרה, לדבר על זה ולנבור בפרטים הקטנים.

אנחנו, הנשים, לא קורצנו מאותו החומר, ובדרך כלל כשקורה משהו כזה, אנחנו אוהבות לדבר על זה ללא הרף, ובואו נודה על האמת - לפעמים אפילו עד גבול ה"חפירות". אנחנו מריצות אחורה את כל השתלשלות העניינים וחושבות מה היה קורה לו היינו מגיבות אחרת. אנחנו מספרות את זה לכל מי שרק מוכן לשמוע, העיקר לשחרר ולהוריד מהלב. ככה אנחנו בנויות (או לפחות רובנו), וקשה לנו לקבל את העובדה שגברים לא בנויים באותה הצורה.


ואז, כשהם לא משתפים אותנו, אלא מספרים לנו תקציר בלבד של מה שעובר עליהם - אנחנו מפרשות את זה כריחוק. " מה, אנחנו לא מספיק קרובים כדי שתשתף אותי ברגשות שלך?", ואז אנחנו מפצירות בהם לשתף והם מרגישים שאנחנו מציקות ("שוב היא יושבת לי על הוריד, במקום לתת לי ספייס כשאני הכי צריך שקט").

אז מה עושים?
קודם כל, חייבים לקבל את העובדה שאנחנו פשוט בנויים אחרת. נשים אוהבות לשתף יותר, לדבר על רגשות, להתייחס לפרטים הקטנים, בעוד שגברים לעומתן, יותר סגורים וקצרים. אני כמובן מדברת כרגע בהכללות, אך הן תקפות לרוב האוכלוסייה. לכן בנות, אם הגבר שלכן לא פותח בפניכן את לבו, אל תמהרו להסיק שהוא לא מרגיש קרוב אליכן או שיש בעיה בתקשורת ביניכם.

מכאן להתייחסות הגופנית:
אני די בטוחה שההתייחסות שלו לגוף ההריוני שלך - הפוכה לגמרי ממה שאת מרגישה.
מה שאת רואה באופן שלילי, ההשמנה, הבטן, החזה, הכל גדל וממשיך לגדול, הגוף הנשי קיבל צורה שונה בגלל ההריון - מנקודת מבט הגברית את הרבה יותר מושכת, התשוקה גבוהה יותר, הנשיות שלך הרבה יותר דומיננטית בהריון.

מציעה שתבררי איתו את הנקודה הזו - האם הוא יותר נמשך כעת לגוף שלך...

ומחמאות צריך גם לבקש... לא נורא, בהמשך הוא כן ישתפר לבטא ביטויי חיבה והערכה כלפייך.

לקרן,נשואה8
אני מסכימה איתך בנושא של שיתוף רגשות, זה בהחלט נכון. הוא רואה את זה כחולשה, אני דווקא רואה את זה כדבר שראוי להערכה. בזמנים הנדירים שהוא משתף את הרגשות שלו אני מרגישה מאוד קרובה אליו ואוהבת אותו יותר מתמיד.
בקשר אלי, הוא למד ויודע וזה לא סוד שאישה צריכה מחמאות. אולי הוא לא.. אבל אני כן.
בקשר למראה חיצוני, בתחילת ההריון כשמאוד כעסתי שזה בכלל קרה, הוא אמר לי שאישה בהריון זה דבר יפה. אבל הוא מעולם לא אמר את זה לי בעצמי אח"כ, שכבר באמת נראיתי בהריון. רק זרק פעם אחת 'וואי גדלה לך הבטן'.
שלחתי לו פעם הסרטה(שהתלבטתי רבות אם לשלוח ,שמא זה חושפני מדי) של תזוזות התינוק(כמובן בבגדים). קיבלתי תשובה -"מעניין". זהו.
אין התרגשות, כאילו הכל מובן מאליו. כאילו זנ טבעי שאני סובלת לפעמים(ואין לי כח לזה! כשאין תמיכה מרגישים מרוקנים..) ושוב, כשאני פותחת איזשהו נושא רגיש כזה, אוטמטית יורדות לי דמעות וזה מעצבן אותו מאוד..
מה את יודעת על הסגנון שבו הוא גדל?יפית8

למשל אם אמא שלו היתה מפעילה עליו סחיטה רגשית ודמעות

או שגדל בבית שלא מאפשר גילוי רגשות וסערת רגשות

 

אם מעצבן אותו שיורדות לך דמעות זה יושב לו על משהו, אם תצליחו לדבר על זה ולהבין על מה זה יושב תוכלי למצוא את הדרך איך לתקשר איתו ככה שהוא יהיה מסוגל לתמוך בך

 

לא הגדרתי נכון, לא שמעצבןנשואה8
אלא הוא פשוט לא מתרגש מזה לא מזיז לו.
אני מצפה שאם אני בוכה לפחות שיתן חיבוק, משהו.. אבל הוא מתעלם
דווקא הבית שלו נראה לי ממש בסדר בקטע הזה, אולי בשנים של הישיבה הוא נחסם רגשית..
דברתם על זה?יפית8

הסברת לו פעם למה את מצפה כשאת בוכה?

האמת שלאנשואה8
אני די מפחדת להעלות נושאים טעונים, אבל אנסה לעשות את זה..
וואלה. אז למה שהוא ידע אם לא דברתם על זה אף פעם?יפית8

טיפ ראשון לתסכולים בזוגיות - לא לצפות!

במיוחד כשמדובר בהבדלים בין גברים לנשים ואת מצפה למשהו שאין סיכוי שהוא ינחש אותו בעצמו 

 

באמת אני מציעה לך לא להעלות את זה כשאת מרגישה טעונה, רק כשאת מרגישה שאת מסוגלת לדבר ממקום רגוע, ממקום שמבין ומקבל את ההבדלים ביניכם, לא ממקום מתוסכל או מאשים

הוא גבר, הוא לא מבין את זה לבד. אם תכניסי לך את זה טוב לראש תוכלי לדבר איתו בצורה שיהיה לו יותר קל לקבל. לא תאשימי אותו

 

 

 

התלבטתי אם לכתוב אז בבקשה תקחי ממקום טובסודית

כשאת בוכה את מצפה שהוא ינחם אותך ויעודד אותך,

אבל אולי את בוכה לעיתים קרובות וזה יוצר תחושה של מסכנות/ בכיינות שמרחיקה..

 

יש לי מכרה עם עודף משקל ממש גדול. ברמה שזו כבר סכנה בריאותית ממשית, ולא אסטטי. אבל היא כמעט תמיד עם מצב רוח טוב, יש לה חוש הומור מצוין והיא מאד מקפידה כן להתנאות.

ממש אין להם כסף. אז היא רוקמת על הבגדים שלה, מקשטת בפאייטים, סורגת לעצמה צעיפים יפים, יש לה כישרון.

היא תמיד תשים עגילים יפים או שרשרת או טבעות- משהו מיוחד שעושה כיף לראות, גם אם היא עצמה ממש לא דוגמנית.

ואת מה שכן יפה אצלה- את העיניים הכחולות, היא מדגישה באיפור עדין. והיא לא דתית - אז קל לראות שהיא מטפחת את השיער, וכו'.. והעיקר יש איזה חוסן נפשי שהאשה הזאת מקרינה, והוא עושה את העבודה.. ולא שלא מדברות עליה 'נשמות טובות' מאחורי הגב. מדברות.. אבל זה תמיד מתחיל ב"כמה שהיא שמנה", ונגמר ב"זה לא מזיז לה, נהנית מהחיים וזהו..,

אני חושבת שהבעיה יותר העצבות שאת מקרינה (אן לפחות ככה נדמה מהשרשור, סליחה אם לא)

והתלותיות - זה שאם את לא מקבלת את המחמאה מבחוץ, את כבר "לא שוה"

זה turn off יותר רציני מהמשקל...

בסך הכל מעט מאד אנשים נמשכים למסכנות, ולא טוב לשדר את זה. 

תתחילי מלהתנאות במה שאפשר. יש בגד שאת חושבת שכן מתאים לך? אז תלבשי אותו, תתאפרי, קצת בושם נעים, וכן- מותר לך להיות שמחה בלי אישור מאף אחד

 

ב"ה יש לך בית, את לא בטיפולי פוריות מתישים, את ב"ה בהריון, בעלך כן נמשך אליך (נעזוב רגע את הדיון אם זאת "פריקת יצרים"), אפשר גם להתחיל לשמוח במה שיש, ועם הזמן יהיה לך יותר ביטחון.

בעיני הילד/ה שלך את תהיי הכי נהדרת בעולם, אולי דרך העיניים שלו/ה תתחילי קצת לחשוב על עצמך דברים טובים.

וזה לא נכון, שאשה יפה יותר, בהכרח טוב לה יותר.

רוב הדוגמניות שאת רואה חיות במשטר ברזל של דיאטה, זוגיות דפוקה (כי עצבנים כשרעבים, מה לעשות), נמנעות מהריון כי זה יחסל את הקריירה, ועוד כהנה וכהנה...

אני לא הייתי מנסה לבקש מחמאות מלאכותיות. זה הרבה יותר קשה לעבוד על עצמינו מאשר לבקש מהבעל, אבל פה אני חושבת שאם את רוצה במחמאות אמיתיות, יש לך את הכוח לשנות.

 

אולי את יכולה לבשל טוב, או לטפח את הבית, או לשמח אותו בעוד דברים, ולא להתעסק עם המשקל של הגוף..

לא צריך להיות כל הזמן בסטרס ולבקש אישורים..

לפחות בהריון, כשמותרים, וממילא אין תוכנית לרדת במשקל, אז פשוט לקחת את החודשים היקרים האלה, לשמח ולשמוח..

 

 

אולי יש אפשרות עקיפה לגרום לו להחמיאלמה לא123

תשאלי אותו,איך הבגד הזה יושב עלי? וכו

אני מפחדת לשאולנשואה8
גם מתביישת (נשמע מוזר, אני יודעת)
וגם מפחדת לשמוע את ה'לא'..
תקשיבילמה לא123

אני חושבת שלפני הכל,תחזקי את הביטחון העצמי שלך לגבי הגוף שלך. כשגבר מרגיש את זה,זה הרבה יותר מושך.

 

אני לא מסוגלתנשואה8
כמה שניסיתי, ברגע שאני ארגיש ,אפילו קצת, שהוא לא אוהב את המראה שלי אני אשבר לגמרי.
אני ארגיש טוב יותר רק אם ארזה מה שלא מתאפשר עכשיו בהריון.. (לפעמים אני בכוונה לא אוכלת כדי לא לעלות הרבה. אבל כן עליתי לאחרונה בגלל שטויות. בתחילת ההריון שקלתי 64 שזה מספיק הרבה מבחינתי, ועכשיו אני 68 בערך (שבוע 25) ואני ממש רוצה לא לעלות יותר.
זה לא משהו חדש, אני כבר שנים חסרת ביטחון עם דימוי גוף נמוך, ורציתי ככ שבעלי הוא זה שיעזור לי בזה ויחזק אותי..
ממש מבינה אותךיפית8

ויש פה גם סוג של אכזבה. תמיד קווית שבעלך יחזק לך את זה ועכשיו את מגלה שהחלום הזה לא התגשם בינתיים. 

 

אולי את צריכה לעשות איזה סוויץ' בראש, ולהחליט שזהו זה, "אם אין אני לי מי לי" את עובדת על זה בעצמך בכל דרך אפשרית - קאוצ'ינג, טיפול אישי נקודתי אצל מטפלת טובה או יועצת, קריאת מאמרים באינטרנט בנושא "שיפור הדימוי העצמי"

לפעמים אני באמת חושבת כךנשואה8
אבל זה לא נובע ממקום חיובי.
יותר ממקום של "לא צריכה טובות". שלא יתקרב אלי, שלא יחמיא לי, לא צריך, הוא לא חייב לי כלום וזהו (אבל זה לא נכון ואז זה עוד יותר כואב לי).
לפעמים באלי שנהיה אסורים ואז אולי הוא ירגיש קצת יותר געגוע אלי. רק שעכשיו בהריון זה לא קורה..
אף אחד לא יעזור לך בזהלמה לא123

את לא יכולה להיות תלויה כל החיים במחמאות מבעלך,את צריכה לעשות עבודה בעצמך.אני אומרת לך מניסיון,גם בנושא הזה וגם בנושאים אחרים.

את כנראה אובססיבית קצת סביב דימוי הגוף שלך,תטפלי בזה.

עדיין בעלך צריך לתת לך מחמאות,אין קשר

לפני החתונה כן טיפלתי בזהנשואה8
אבל זה לא היה מספיק. ועכשיו אין לי זמן כח וכסף לזה.. מנסה לבדוק מה אני יכולה לעשות מולו
בטוח יש משהו שאת אוהבתלמה לא123

בגוף שלך,תתחילי משם,תגרמי לו להחמיא לך בזה

הוא עבר הדרכת חתנים??כלה נאה
מאמינה דאם הוא בחר להתחתן איתך אז בשבילו את יפה נאה וטובה. אחרת הוא היה ממשיך לחפש.

זה שהוא צריך להחמיא ולתת לך להרגיש את זה. הוא חייב. וככה צריך.
רק שיש גברים סגורים ריגשית שלא יודעים איך לעשות את זה. אין להם ביטחון להוציא את זה מהפה.
ואולי הוא גם קיבל ממך כמה פעמים תגובה לא נחמדה על זה שהוא החמיא לך.כי את לא מאמינה שאת יפה.

וגם שמאוד משפיע איך שאת מרגישה.
אם את אומרת לו שאת לא אוהבת את עצמך... זה ישפיע עליו. הוא יתחיל לחשוב שאולי אני לא מבין והיא צודקת!
חבל. תרגישי טוב עם עצמך.
הריון זה דבר חמוד. יש גברים שמאוד אוהבים את האישה בהריון ואיך שהיא ניראת. אל תכניסי לך שטויות לראש.
כדאי שתעשי שיעור אצל מדריכת כלות חזקה בתחום. או תפנו ביחד ליועץ זוגי ותפתרו את הבעיה שהיא עוד קטנה.

זה מה שאני מנסה לומר לעצמינשואה8
אבל זה לא עובד עלי תמיד
לפעמים אני מרגישה שאין לי כח לכלום ואולי עדיף לשתוק ולא לחשוב על מה יקרה אם ולא לפתוח את זה בכלל. ככה זה וזהו
לא באלו להחמיא לי כי ככה...(לדעתי זה כי אני כרגע לא נראית טוב והוא לא רואה צורך בזה..למרות שגם שנראיתי מצויין לא קיבלתי ממנו מחמאות על זה)
לא. לדעתי ממש לא בגלל שאת לא ניראת טוב.כלה נאה
אלא כי הוא כמו נכה בנושא הזה. ולא שאין לו מה להגיד.
נישמע אדם סגור רגשית. ועם עזרה שתקבלו תצליחו.
יפה שהוא רוצה הוא מבין את הבעיה ורוצה להצליח.

ולמה את בטוחה שכרגע את לא ניראת טוב??
לא כולם משוגעים על אישה רזה. זה לא נכון.
כל אחד וטעמו.

פשוט מאוד. מה שהיית רוצה וחולמת להיות את בטוחה שבעלך רוצה אותך גם.
זה לא נכון.
תצאי מהדימיונות. חבל.



לא קראתי הכל אבל מה שכןבסדר גמור

לדעתי צריך להתחיל בצורה מאולצת ואחכ לתת לדברים לזרום וזה יבוא ממנו. 
אני אומר לאישתי שהיא הכי יפה בעולם - לא בהכרח כי היא נצחה בתחרות היופי אלא אני אומר את זה גם בשבילי וגם בשבילה. תזכורת ל מה חשוב בחיים. 
אז נסי לעודד אותו בצורה מאולצת להגיד ומתוך שלא לשמא יבוא לשמא.

אני לא רוצה שיגיד באילוץנשואה8
אני רוצה שיגיד כי הוא באמת חושב כך ומאמין בזה!
אם הוא לא חושב שאני יפה בשבילו אז למה הוא התחתן איתי בכלל?
מבחינתו אם הוא יגיד שקר זה יותר יכאב לי מאשר שלא יגיד כלום..
"חן אישה על בעלה"יפית8

זה מתנה שה' נותן לנו בנישואין

רק מה - אישה צריכה להזהר לא להרוס את זה באיוולתה

 

אם אשה מטפטפת לבעלה שהיא שמנה/מכוערת/דוחה את המחמאות שלו כשהוא כן מחמיא - היא עלולה לשכנע אותו, בסוף הוא יאמין לה והיא כבר לא תהיה יפה בעיניו

וכן להפך - אישה יכולה לטפח ולהעצים את החן שלה בעיניו

 

יש לי הצעה - במקום לשאול אותו אם יפה מה שאת לובשת, תשאלי אותו לפני, נניח שאתם יוצאים לאיזה מקום תשאלי אותו מה אתה מעדיף שאני אלבש - זה או זה? אם הוא יגיד שלא אכפת לו, תגידי לו שאכפת לך ללבוש משהו שהוא אוהב כי חשוב לך להיות יפה בעיניו ותבקשי שכן יבחר משהו מהאופציות שנתת לו

 

כנ"ל לגבי האיפור - איזה צללית אתה מעדיף שאני אשים - ורודה או חומה? בהתחלה זה יהיה לו מוזר כי הוא גבר וזה חדש לו אבל אל תצפי שמהתחלה הוא יגיב איך שאת רוצה, תזהרי לא לקרר את הרצון הטוב שלו עם תגובות לא מעריכות שלך.

אם הוא יראה שכשהוא עונה לך ומשתף פעולה את נהיית יותר שמחה אז לאט לאט הוא יתרגל לזה. במשך הזמן זה כבר יהיה לו כיף כי הוא יבין שהוא מצא דרך לעשות אותך שמחה.

 

 

 

מקסים !קרן-הפוך
בגלל 'חן אישה על בעלה'שוקולדד ציפס

הוא חושב שאת יפה.

במקום להגיד לו כל היום כמו שאנחנו הנשים עושות 'אני שמנה , מכוערת, ..' תגידי לו 'נכון יפה לי הבגד הזה?'

דיבור חיובי. קודם כל את תשמעי את עצמך, וגם קשה לי להאמין השוא יגיד בשלילה.

יקרה יש לי רעיון בשבילךנשואה פלוס+
במקום לצפות ולצפות אז תשאלי- מה דעתך על המראה? על מה אתה חושב? כנראה שתגלי שהוא פשוט לא יודע כל כך איך לבטא. למשל זה שאמר "איזה חמודה" יכול להיות שרצה לבטא חיבה אבל לא ידע מה ואיך אז ככה יצא לו.. את יכולה לפתוח אותו לאט לאט. ותעזרי בשאלות.. איך התאפרתי? נו איך אני? וכאלה.. את יכולה גם להחמיא לעצמך לידו.. אבל קודם כל את צריכה לשנות את התפיסה. לאהוב את עצמך כמו שאת. לקבל את עצמך.
את צודקת מאוד אבלנשואה8
אני מפחדת שהוא יגיד 'לא, אני לא אוהב את איך שהתאפרת', או ' הבגד הזה ממש לא יפה לדעתי', ואז זה יכאב לי יותר.
ומה עם להחמיא לעצמךנשואה פלוס+
"תראה איזה צבע יפה יש לי בעיניים" וכו..
יש כאן 2 עבודות: לפתוח אותו רגשית בנושא (ואולי בכלל) ולשקם את הדימוי העצמי שלך. זה שני דברים שונים אבל בגלל שיש נקודות חיכוך קשה להתקדם. את לא פותחת אותו כי את מפחדת מביקורת שלילית. וזה תוקע לכם את הזרימה והפתיחות בנושא. כשיהיה לך ביטחון שהוא ( וגם את) אוהב איך את נראית ואותך בכלל, זה לא כל כך יפגע בך אם יהיו דברים ספציפיים שהוא לא יאהב.
מזכיר את בעלי..חושבת4321
אני ממרום שנות נישואינו (10) כבר התרגלתי.
זה לא נובע מחוסר אהבה, הוא מדבר בשפה אחרת..
לי למשל מאד טבעי לומר לו: מאמי התגעגעתי אליך היום בעבודה. הוא לא יאמר דבר כזה. אבל מצד שני, אם בדרך חזור מהעבודה הוא מתקשר אלי ומקשקש על איך עבר היום, אני מבינה מזה שהוא מתגעגע אלי..
למען האמת יצא לנו לדבר על זה בעבר והוא אמר לי: אני לא מביע אהבה במילים אלא במעשים. אם חזרתי מקניות וקניתי משהו במיוחד בשבילך זה אומר אני אוהב אותך.. אם אני יוזם רגעים אינטימיים זה מראה שאני נמשך אליך..
חשוב להבין בזוגיות שכל אחד חושב ומתנהג אחרת, ולמה לצפות שהוא יתנהג דווקא כמו שאת חושבת שהוא צריך להתנהג? אולי את תבואי לקראתו ותקבלי את הדרך שלו?
מה שבטוח, חצי שנה של נישואין זה טרי, תדברי איתו על התחושות שלך, תשמעי מה שיש לו לומר בלי שיפוטיות. ככה בונים זוגיות, לאט לאט ובעבודה תמידית.
שלום לך תוהה לי
את כותבת בכזו כנות מקסימה
וכמו שענו לך לגברים ולנשים יש שפות שונות אבל זה לא סותר בכלל לנהל שיחות של הבעת צרכים. אני מאד מאמינה שאם יש לך צרכים רגשיים את יכולה להביע אותם ולהסביר אותם ולהדגיש את הצורך שלך שהם ימולאו. אני גם התמודדתי עם קושי דומה כשחשתי שבעלי לא מספיק מחמיא לי על המראה שלי ועל בגדים שאני לובשת. אז בהתחלה שאלתי אותו אם הוא חושב שאני יפה והוא ענה לי שמרוב שזה ברור לו הוא חשב שזה גם ברור לי. הסברתי לו שגם זה לא תמיד ברור לי בגלל דימוי גוף שיודע עליות ומורדות וגם כשזה ברור לי אני עדיין רוצה להרגיש שהוא רואה אותי ולדעת שהוא מעריך את זה שהתאמתי את הגרביון לחצאית ואת החצאית לחולצה וכו'.
ואז ביקשתי ממנו שחשוב לי לפני שאני יוצאת מהבית שיגיד לי משהו טוב על המראה שלי. וגם כשאנחנו ביחד שיחמיא לי. ממש ביקשתי ממנו להגיד לי דברים נעימים וטובים.
ולאט לאט זה נהיה לו יותר טבעי וזה גם נשמע יותר אמין
ואם בעלך ימשיך להתקשות בנושא, אני עדיין חושבת שבגלל שזה כזה צורך בסיסי ומהותי, אל תוותרי על זה ותעבדו יחד כדי שזה יקרה.
בהצלחה רבה!!
מיוחד!יפית8

מה שבעיקר מיוחד פה בעיני זה שאת לקחת אחריות על לבקש ממנו ולהסביר לו ולא לצפות שיבין את מעצמו

 

וואו את כזאת נשמה, בא לי לתת לך חיבוק ענקסוסה אדומה
לא יודעת... נגעת בי בהודעה שלך...

אני חושבת שאת בכלל לא צריכה להלקות את עצמך על כפיות טובה, את נשמעת דווקא מאוד מאוד סבלנית, מכילה ומפרגנת. המסת אותי.
את מאוד מעריכה את הדרך שלו, ונשארת בטוב גם ברגעים קשים, את מחמיאה לו ברגעים אינטימיים למרות שהוא לא עושה את זה, וזה כל כך ראוי להערכה!! במיוחד כאישה. כל הכבוד לך!
וזה שאת בוכה מתחת לשמיכה לבד, נגע בי מאוד...

(את חושבת שזה באמת לא מרגש אותו? אולי הוא לא יודע איך להתמודד עם זה וזה מה שמשתדר לך?)

לגבי המחמאות, עוד סיבה שאין לך מה להלקות את עצמך.
את תיארת צורך מאוד בסיסי.
זה שהוא מתקדם, זה לא נוגע בזה שיש לך צורך שלא בא לידי סיפוקו.
אישה צריכה א. להרגיש מושכת בפני בעלה. ב. הצורך במחמאות הוא די מובן. זה אחד משפות האהבה...

אז קודם כל אל תאשימי את עצמך על זה שיש לך צרכים זה בסדר גמור. ושוב, זה לא מפחית כהוא זה מהתהליכים שהוא עושה.
הצרכים לא נגמרים, וגם העבודה לא נגמרת ב"ה.

עכשיו אני רוצה להגיד לך כמה דברים

א. גבר, לעולם יהיה מושפע ממה שהאישה חושבת על עצמה.
ככל שאת תרגישי יותר בטוחה בעצמך ויפה, הוא ירגיש את זה גם.
פעם מישהי חכמה אמרה לי, בעלך תמיד יאהב אותך קצת פחות ממך. אז כדאי לך לאהוב את עצמך מאוד
בזמנו לא הייתי נשואה... עכשיו אני רואה שהיא צודקת.

נשמה, תקשיבי לי טוב. אני לא מכירה אותך... אבל היו מקרים נדירים מאוד שראיתי אישה שיכלתי להגיד עליה שהיא לא יפה.
נשמה תסתכלי במראה ועדיף כביום היוולדך, בלי איפור ובלי בגדים, ותראי כמה את יפה. באמת... יש לך גוף של אישה ואין דבר בעולם יותר יפה מזה!!!
ובאמת שזה אפילו לא משנה כמה את שוקלת.
יש נשים מלאות מאוד שאני מסתכלת עליהן ואומרת לעצמי שיתכן שאם הייתי גבר דווקא היה בזה משהו מאוד מושך בעיני.
באמת, תאהבי את עצמך... תאהבי את מה שאת רואה כי אני בטוחה ב100% שיש מה לאהוב.

יש לנו נטיה טבעית כזאת, אנחנו רוצים שיעשו בשבילנו את העבודה
יותר נוח לנו שיאהבו אותנו ויתנו לנו מחמאות מאשר שאנחנו נעשה את זה... מה שאנחנו לא מבינים שזה לא עובד ככה.
אפשר להתבאס מזה ואפשר להשלים עם זה, ככל שאת תאהבי את עצמך יותר ותראי את עצמך כיפה, ככה יראו אותך כל שכן בעלך... ככה הם.
חלק גדול מהיופי, זה הביטחון שאנחנו משדרים...
כמובן כשמדובר על ביטחון אמיתי ובריא... ולא מזוייף.

ב. אני גיליתי שהדרך הכי טובה לבקש מבעלך משהו, היא על ידי מתן משוב חיובי...
במקום לבקש ממנו שיחמיא לך, ברגע שהוא מחמיא לך תחמיאי לו על זה באופן שיחזק את הגבריות שלו.
כשיגיד לך שאת יפה, תגידי לו וואו תודה! ותגידי לו "אתה יודע? זה ממש עושה לי טוב לקבל ממך מחמאות! זה אפילו מושך אותי (מה שנכון... אישה מסוגלת להימשך רק ממחמאות) כשאנשים אחרים מחמיאים לך זה פחות משמעותי בשבילי כי הוא לא הגבר שלי".
ככה את נותנת לו פידבק על משהו שהוא עשה מיוזמתו, ואומרת לו שהוא עשה לך טוב, גברים מטבעם רוצים להשפיע טוב. ולא רוצים שיגידו להם מה לעשות.
הם שמש, כשהירח באה ואומרת להם מה לעשות, זה מקטין אותם.
זאת הדרך הנשית להשפיע על בעלה... בעקיפין. זה מחרפן לפעמים, אבל אין ברירה כנראה... מכפרים על חטא הלבנה

ג. תדעי שהנושא הזה של יחסי אישות הוא תהליך... לוקח זמן לזוג ללמוד מה עושה להם טוב. לפעמים יש פערים בין מה שעושה לך טוב למה שעושה לו טוב, לפעמים צריך לדבר על זה פשוט (ולדעת איך לדבר על זה)... ולפעמים במיוחד בהתחלה, כמו בנהיגה, לנהג חדש קשה לפעמים לדבר בטלפון, כי הוא ממש עסוק בנהיגה.
יכול להיות שכשהוא יהיה בטוח יותר על הכביש, תהיה לו יכולת להתרכז בדברים נוספים.
אותו דבר ביחסי אישות, נשמע שהוא עובד קשה, והוא באמת עסוק מידי, במיוחד כשהוא עושה שם תהליך
אבל ב"ה נשמע שאת גם סבלנית ומכילה, וכשתדעי שזה יבוא עם הזמן, יהיה לך קל יותר.
בינתיים, אל תתעלמי מהצורך שלך, ועם זאת תנסי להנות גם בלי המחמאות תוך כדי.
ושוב, תחמיאי לעצמך... לפני, תוך כדי ואחרי...
תעזי לפתות אותו... אין דבר יותר כיף ומושך מלפתות את הגבר שלך (ואגב, זו מצווה... הקב"ה מתפאר בה). בשביל זה צריך ביטחון... וזה יבוא לך. את ממש נשמעת בכיוון.

ד. את כזאת מתוקה ונשית שאת רוצה את המחמאות שלו, ושאת זוכרת אותן להרבה זמן.
אני קצת מקנאה בך...

❤❤❤בהצלחה!!
נהניתי לקרוא את התגובה שלך!יערת דבש


אני גםהעוגב
וואו!רק שאלה לי
לגזור ולשמור.
אימצתי הרבה תובנות מכאן, וזה לא שיש לי איזו בעיה גדולה בנושא...
תודה לך!!
תקני לו את הספר של..ערנושאחרונה
הרב הראש
בגן השלום
ושיקרא אותו מהר.
מישהי חייבת לי כסף ולא נעים לי להזכיר להפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך כ"ב בסיוון תשפ"ו 19:59

אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...


 

 

 


 

כן חברים,

לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀

איך הגעת למצב שחייבים לך 141 אלף ש"חנפשי תערוג

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

הסיבה הרבה יותר עצובהפשוט אני..
נפילת הביטקוין 😬
לא הבנתי למה זה...נקדימון
מדינת ישראל משתתפת איתי בהפסדים שלי מביטקויןפשוט אני..

ליתר דיוק:

 

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

שם זה באמת סיפור עצובנפשי תערוג

אבל לזכרוני כתבתי בעבר על זה. שכל ההשקעה במטבעות דיגיטלים זה משהו מאוד ספקולטיבי.

לדעתי רוב מי שמשקיע במטבעות דיגיטליים לא עושה את זה בגלל שהוא מאמין בטכנולוגיה אלא כי הוא רואה שהערך עולה ואז זה השקעה "שווה"

לכן זה מאוד תנודתי.

כי שזה עולה, זה עולה חזק כי עוד אנשים מצטרפים לחגיגה

ושזה יורד, זה יורד חזק מאוד. כי אנשים בורחים מזה.


ואני בכלל חושב שזה הונאת פונזי הגדולה בעולם.

יכול להיות שעוד 20 שנים אני אוכל את כובע בצער.

נכון לכרגע עדיין לא השתכנעתי שזה שווה השקעה.



משה

יש פה משתמש בפורום שקנה דירה  בכסף שהוא הרוויח ממכירת ביטקויין. דעתי על המטבע הזה לא השתנתה מאז.

יש גם כאלה שקנו דירה בכסף שזכו בלוטונפשי תערוג
זה לא הופך את זה להשקעה חכמה
כן. נכון. אבל עד עכשיו זה פעל להם.משה
בוא נדבר אחוזיםפשוט אני..
כמה אנשים מילאו לוטו והרוויחו מכך, לעומת כמה אנשים השקיעו בביטקוין והרוויחו מכך?

לא יודע מה יוליד יום, אבל נכון להיום - הביטקוין מנצח בענק... 

אם תכניס את הנתונים תראה שזה לא רחוקנפשי תערוגאחרונה

רווח הכוונה כסף מזומן ביד.


לא החזקת מטבעות מבלי לממש (כי אם כולם יממשו. זה יפול והאחרון יקבל הרבה פחות מאשר הראשון)


ואני לוקח בחשבון שבלוטו רק מעל זכיה מעל 30+ אלף יש מס.

בשאר השקעות (גם לא קריפטו) יש 25% מס מהשקל הראשון.


ואני לוקח בחשבון שכדי להיות להרוויח הרבה בקריפטו אתה צריך "לסכן" הרבה כסף.

לעומת בלוטו, שמספיק להכנס בסכום זעום כדי שיהיה סיכוי (נמוך מאוד אבל קיים)


לא שאני חושב שכדאי להשקיע בלוטו

אבל גם לא חושב שכדאי בקריפטו


כי כמו בלוטו.

כדי שהמשחק יהיה רווחי. מישהו צריך להפסיד

גם בקריפטו


בניגוד לחברה בורסאית שמייצרת הכנסות ולכן השווי שלה גדל

הקריפטו (וזה לא משנה איזה מטבע) לא מייצר שום הכנסות. לכן אין לו באמת שווי שוק אמיתי.

אלא תופח ויורד בהתאם לגחמות השוק

איך עושים את זה? יודע להסביר?קפיץ

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

כותבים בגוגל ''החזר מס'' או ''טופס 1301''פשוט אני..
התהליך פשוט מאוד
אשמח גם לעזור - בדיוק השבוע מגישים את 1301 ל 2025זמירות
את ה 1301 ממלאים בסעיפים השונים על בסיס טפסים ואישורים מכל סוגי ההכנסות - משכורת, הכנסות כעצמאי (ואם עצמאי, צריך להכין גם דוח נספח דוח רווח והפסד), תרומות, פרמיות לביטוחי חיים ועל בסיס האישור למס של חברת הביטוח, אישורים למס של השקעות כעצמאיים בקופות גמל, טפסי 867 מבנקים וגופי השקעות - אישור ניכוי מס במקור. 
מי ש'רק' שכיר יכול גם להגיש ולנסות לקבל?לאחדשה
כן - גם 'רק' שכיר יכול לעשות לעצמו ביטוח חיים פרטיזמירות

באופן פרטי, שלא דרך המעסיק - ואז מגיע זיכוי מס של 25% מסכום הפרמיה ששולם, ו 'רק' שכיר יכול להיות זכאי להחזרי מס בזכות תרומות לעמותות מוכרות למס לפי סעיף 46 (החזר של 35% מגובה התרומות, בתנאי שסך התרומות

השנתיות מעל לרף המינימום), להיות שכיר ביותר ממקום עבודה אחד בלי שהתבצע תאום מס בין המעסיקים, וכמו כן 'רק' שכיר יכול להשקיע בשוק ההון ויכולים להיווצר תנאים לזיכוי מס, מהמס במקור ששולם על מכירות ברווחים (דוגמאות - המקרה שהביא פותח השרשור, או שאם משקיעים דרך יותר מגוף השקעות אחד, ומצד אחד נוצרו רווחים ושולם מס רווחי הון, והגוף השקעות אחר היו הפסדים - ואז אפשר לקזז בין הרווחים וההפסדים שהיו לאותו אדם).  


אבל אם אם אין ל 'רק' שכיר שום דבר מאלו שציינתי, אז כנראה שאין מה להתעסק עם דוח שנתי וניסיונות להחזרי מס.  

את בכלל מגיעה לסף המס?משה

אישה עם כמות יפה של ילדים צריכה להרוויח יפה בשביל שתעבור את סף המס ובשביל שכל הפרוצדורה תהיה לה משתלמת. ואם היא מתכננת ללדת בקרוב לפעמים עדיף לא להגיש הוצאות מוכרות.

היא נשואה, כלומר גם בעלה בסיפור הזה...פשוט אני..
לא בדיוקמשה

חישוב מס הכנסה הוא בגדול נפרד מבחינה חוקית (לא לגמרי, זה לא מדוייק), גם אם הדו"ח הוא דו"ח לזוג.

התכוונתי שהיא לא שואלת רק על עצמהפשוט אני..
מכירים את די סיטי במישור אדומים?ברגוע

האם יש שם חנויות במחירים טובים?

מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים

הייתי שם לפני שנה, זה היה בעיקר בית קברות לעסקיםפשוט אני..

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

תודהברגוע
ואולם שמחות של ארועים חרדייםמשהאחרונה

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

אם אתם מהאיזורנפשי תערוג

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

תודה, יש לך המלצה על חנות מסויימת בירושלים?ברגוע
חיבוקחדווית

יש לי חברה סופר סופר קרובה,

חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..

ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.

עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.

ואני לא יודעת מה לעשות.

האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה

פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??

מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה 

 

משהו לא מסתדרפשוט אני..

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

היא לא כתבה שהיא מתחתנתזיויק
אלא שאלה מה יהיה אחרי שתתחתן מתישהו
''עכשיו אני מתחתנת''פשוט אני..
שאלה טובהמחפש אהבה
מודעות לאתגרים בקדושת הזוגיות במרחב הזוגימחפש אהבה

נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:

לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...

לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?

האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?

לא בדיוק אבל בערךפשוט אני..

אני משתף בצורה קיצונית.


זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.


גם אצלנו יש שיח פתוח בתחום הזהנעמי28

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

 

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

למה הניסוח פה שזה תמיד מהצד הגברי?ירושלמית במקור
מה הכוונהזיויק
למה הוא שואל אם הגבר משתף ולא אם האשה משתפתפשוט אני..
אין סימטריה אבל שאלה טובהזיויק
נו, אשמח לשמועמחפש אהבה
(הוא לא אמר על השאלה שלך שהיא טובה אלא על שלי)ירושלמית במקור
זה מה שהתכוונתי. מוזמנת לשתף מהצד השנימחפש אהבהאחרונה
מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות

ומה זה אומר עלינו כזוג?

ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?

או מכל הריחוק הזה?

או מכל הקושי הזה?

 

יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,

ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".

לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי

אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".

ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.

הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.

 

וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.

 

וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.

 

ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!

 

זה פשוט מדהים.

כמה הדבקות מובילה לחיים

כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.

לדבוק בטוב כמובן.

* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.

* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו. 

לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.

* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.

* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.

 

ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

למשל,

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'

ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום

אחרי שנה עוד יותר

אחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

 

וגם אם קשה לנו עכשיו -

הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.

כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו. 

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

 

וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -

או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.

אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.  

אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.

 

ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️

וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

 

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

 

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

 

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

 

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

 

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

 

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

 

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

 

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

 

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

 

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

 

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

 

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

 

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

 

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

 

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמות

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

🔴 מצב מלחמה 🔴 - תוספת קטנה לעכשיונגמרו לי השמותאחרונה

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

 

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

 

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

 

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

 

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

שאלה יותר לגבריםבוריס

אשמח להמלצות על תחתונים.

אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד

תודה

מאצ'טונים דלתא - יש גזרות שונותפ.א.
אני אוהב בוקסר קצר 
גזרה?חתול זמני

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

א. גזרה רחבההסטורי
ב. שתי מידות יותר משאר הבגדים...
כעיקרוןשפויאחרונה

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

עשור אחרי: חזרתי עם כמה תובנותלגעת באופק

לפני כמעט עשור נחתתי כאן, על חופי הפורום הזה (בשם אחר, כמובן). הגעתי חבול ומותש אחרי שנים של זוגיות מורכבת. שפכתי כאן את הלב ואת החששות הגדולים מפירוק החבילה, וזכיתי להרבה תגובות - חלקן תמכו, חלקן האשימו, אבל כולן נתנו לי חומר למחשבה.
היום, תודה לה', אני נמצא במקום שונה לחלוטין. מקום בריא יותר, בטוח יותר, כזה שגם יודע לחייך.


אמנם המון זמן לא כתבתי כאן, אבל מפעם לפעם אני מציץ ורואה שהשאלות, הלבטים והקשיים בפורום חוזרים על עצמם לאורך השנים. זה גרם לי לרצות לעצור לרגע ולשתף אתכם בכמה תובנות שנולדו מתוך המסע האישי שלי ומפיקחון של זמן. אולי הן יתנו נקודת מבט חדשה למי שהנפש שלו סוערת עכשיו ומחפשת מנוחה:


1. יש אהבה בבית? תילחמו עליה בשיניים אם יש ביניכם את הבסיס הזה, את האהבה והרצון ההדדי - אל תוותרו בקלות. זוגיות היא דבר מאתגר, ויש בה תקופות מעצבנות ושוחקות, אבל אם הלב במקום הנכון - תילחמו. זה שווה את זה, ובפער עצום מהאלטרנטיבות. לא צריך לספר לכם על כאלו שלא שפר עליהם גורלם ומוצאים את עצמם מזדקנים לבד. בקיצור, אם זכיתם ויש לכם עוגן של אהבה אמיתית ביד, שווה לעשות הכל כדי לשמור עליו ולהצמיח אותו מחדש.


2. טיפול זוגי צריך תשתית, הוא לא קוסמות (יש מילה כזאת? או שכותבים "קסם"?) טיפול זוגי הוא כלי מדהים, אבל הוא דורש ששני הצדדים יגיעו עם רצון פנימי ואהבה בסיסית שעוד קיימת (ורק אתם, עמוק בפנים, יודעים את האמת). חבל לבזבז שנים יקרות ואנרגיות על טיפולים ארוכים רק כדי "לסמן וי" או כדי להרגיע את המצפון. כשאין תשתית רגשית מינימלית, הטיפול לפעמים הופך להנשמה מלאכותית שרק מאריכה את הסבל. אם בוחרים ללכת לטיפול - תגיעו כדי לעבוד באמת, ולא כדי לעבוד על עצמכם.


3. אל תחיו את החיים שאחרים מציירים לכם כשאתם מקבלים החלטות לגבי עתיד הבית שלכם, תוודאו שאתם עושים את זה מהסיבות הפנימיות שלכם, ולא בגלל "מה יגידו" - ההורים, השכנים, החברה או הקהילה. לרצות את הסביבה זה אולי נוח לרגע, אבל בסוף היום, מי שהולך לישון במיטה הזו ומתעורר למציאות הזו מדי בוקר זה אתם. הבחירות שלכם - בין אם להשקיע בתוך הבית ולבנות מחדש, ובין אם לחשב מסלול מחדש - צריכות להגיע מתוך הבנה עמוקה של מה שנכון לכם, ולא מתוך תכתיבים ופחדים מהסביבה.


4. מבחן הילדים: מה הם לומדים מהזוגיות שלכם? המשפט "נשארים ביחד בגלל הילדים" הוא משפט שקל להיאחז בו, אבל כדאי לזכור שהילדים שלנו לומדים מאיתנו איך זוגיות אמורה להיראות. אם אתם מתלבטים לגבי העתיד, תשאלו את עצמכם שאלה אחת פשוטה: אם הילדים שלכם היו גדלים ומגיעים בדיוק למצב הזוגי שבו אתם נמצאים היום - מה הייתם מייעצים להם לעשות? האם הייתם אומרים להם שיש כאן בסיס משפחתי יציב ששווה להילחם עליו, לעשות שינוי ולהשתפר למענו? או שהייתם מאחלים להם מציאות אחרת? התשובה לשאלה הזו תעזור לכם להבין איפה המצפן שלכם עומד.


5. גם השיקול הכלכלי או המשפחתי הוא לגיטימי - רק תהיו כנים לפעמים אנשים בוחרים להישאר יחד מתוך שיקולים פרקטיים לחלוטין - בין אם זה החשש מקריסה כלכלית, ובין אם זו הבחירה המודעת לשמור על המסגרת המשפחתית הקיימת למרות הכל. זו בחירה אנושית, מציאותית והגיונית לחלוטין, ואין מה להתבייש בה. אבל אם זו הסיבה שלכם - תהיו כנים עם עצמכם. כשמפסיקים לקרוא לזה "גזירת גורל רומנטית" ומבינים שזו בחירה מודעת שלכם לגורלכם, קל יותר לחיות איתה בשלום ובפחות מרירות.
 

אני כותב את הדברים לא כדי להטיף, ולא כדי לדחוף אף אחד לשום כיוון. חזרתי רק כדי להזכיר למי שמתמודדים עכשיו עם אתגרי החיים ומורכבויות בזוגיות, שהחיים קצרים מדי בשביל להעביר אותם על "אוטומט" של הישרדות רגשית. לבחור בעצמכם זה אומר לקחת אחריות על האושר שלכם – בין אם זה אומר לעשות מהפך פנימי ולהשקיע בקשר ב-100% אנרגיה, ובין אם זה אומר לבחור בדרך אחרת. בסוף, כשאתם שלמים ומדויקים עם עצמכם, זה לטובת כולם.


מאחל לכולכם שלווה, בהירות ובחירות נכונות.

אלימות לכל סוגיהסודית
וכן גם בגידות
לא כל כך טריים אבל רואה שיש פה אנשים חכמיםכולנה

בעלי ואני נשואים מעל עשור, אפשר להגיד שבעשור הזה בנינו את עצמנו מכל הבחינות - משפחה ברוכה, לימודים, קריירות, בניית בית, באמת נשאבנו לכל זה מאוד, וזה באמת מאוד מתאים לאופי שלנו. אבל בדבר אחד פחות השקענו וזה הזוגיות שלנו, ב"ה אני לא מתחרטת ואנחנו אוהבים ומסתדרים יפה סה"כ בכל התחומים.

אבל אני מרגישה שחסר לי קצת בניית הזוגיות, אני עובדת עם זוגות שאני לפעמים מוצאת את עצמי מקנאה בקשר שלהם, איך מסתכלים אחד על השני בעיניים, איך יש בינהם אהבה פשוטה ואמיתית כזאת (נמצאת ברגעים מאוד אישיים של זוגות אז זה משהו שקולטים ואי אפשר לזייף, כמובן שוראה גם זוגות שאין לה את זה..), כבוד מאוד גדול, הערכה. מרגישה שלא בנינו את זה מספיק.


בעלי לא טיפוס חברתי במיוחד, והוא די מסתדר עם עצמו, כמעט ואין לו צורך בשיחות מעבר לשוטף הרגיל, וגם זה לא חובה אם לא יוצא. שיחות עומק בכלל הוא בחיים לא יזום, כשאני יוזמת זה מביך ומכביד עליו.

אני גם טיפוס סגור ומופנם אבל כשאני נפתחת ומרגישה שמתעניינים בי אני זורמת ונפתחת.


היו לי הרבה אכזבות בקשר עד שלמדתי להבין שזה לא אישי והוא פחות צריך את זה, וגם למדתי להכיר את עצמי שגם לי קשה לקלף את הקליפות, ואין ספק שהיה לי חלום על בעל משפחתי וחם, שיפתח את נימי נשמתי ונגדל יחד.. בפועל זה לא קרה וכנראה לא יקרה, אבל אני בטוחה שאפשר יותר להוציא מהזוגיות שלנו ואני רוצה לנסות אבל לא יודעת איך.

כי אני בעצמי מתקשה, והוא מרוצה מהמצב ולא צריך יותר מזה (למרות שלדעתי הוא לא מכיר משהו אחר וגם הוא מלא בחומות ומגננות אבל ניחא 😏).


טיפול זוגי היינו לאחר שכנועים רבים לא הרגשתי שעזר יותר מדי, טיפול אישי גם הייתי ולא ראיתי ישועות בתחום הזה.


תוהה אם יש פה זוגות שחוו דברים דומים ומצאו דרך לפרוץ את המחסומים, קחו בחשבון שמדובר פה בשני אנשים "כבדים", אז שיחות, כרטיסי שיח למינהם כנראה פחות יעבדו, אבל לא אכפת לי לשמוע . 

מבין לגמרי ומכירנהג ותיק

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.


הלוואי ותצליחי


תודה, באמת לאחרונה הצעתי שנעשה סיבוב בחוץכולנה

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

כשיש ילדיםנהג ותיק

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

גם בהתחלה הוא לא יזםכולנה

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

והנה הנס הזהנהג ותיק

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?


אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

אולי כאן יש אפשרות לעשות צעד ראשוןנגמרו לי השמות

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

 

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

 

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

 

בהצלחה רבה

תודה, באמת יש בו הרבה מאוד דברים טוביםכולנה
אבל בקטע הזה גם אני קצת כבדה ורוצה שישכנעו ויקראו לי, גם כי ככה ארגיש שאכפת לו ועל זה ענית, אבל גם כי אני באופי שלי טיפוס מצטרף ופחות יוזם 
מנסה להרחיב על גבי מה שהוספתנגמרו לי השמות

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

 

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

 

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

 

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

תודה רבה! לקחתי לי מכאן כמה נקודותכולנה
בשמחה רבה והמון הצלחה 🙏נגמרו לי השמות
אולי בתזמון עתידיהעני ממעש
ממליצה ממשעוד מעט פסח

על הקורס של יוני אנטמן.


זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).


הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.


אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

שלחתי הודעהכולנה
זה הגיוני ומוכר, ובסה"כ נקודת הפתיחה היא טובהשושיאדית

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

 

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

 

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

 

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

 

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

 

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

לא לפחד מהפחדלאחדשה

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

נראה לי נגעת בול בנקודה, לפחות מבחינתיכולנה

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.


את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

אני מכבדת מאוד את העם הגברי, אבל...לאחדשה

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.


את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.


אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.


וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

כל מילה זהבנגמרו לי השמות
כשאת כותבת את זה על תגובה שלילאחדשה
זו המחאה הכי גדולה שאני יכולה לקבל 😍
❤️❤️ תודה יקרהנגמרו לי השמותאחרונה
את קסם בפני עצמך ותמיד אוהבת לקרוא אותך וללמוד ממך ❤️

אולי יעניין אותך