אני אמא לילד חמוד בן 11 עם adhd.
עד עכשיו ניסינו להתמודד איתו בלי ריטלין.
בחודשים האחרונים ניסינו ריטלין (בהתחלה מינון של 20 ועכשיו עלינו ל30) והמצב רק החמיר: בשעות היום הילד כבוי לחלוטין ומדוכא, לא מצליח להתרכז בכלל בלימודים, עוד פחות מבימים שלא לקח.
הכדור משפיע עליו להרבה יותר משמונה שעות, והכי גרוע זה בערב: כשהכדור מפסיק להשפיע הוא נכנס להתקפות זעם, כעסים צעקות ואלימות (ובאופן כללי הוא ילד שמח ותוסס אבל בכלל לא עצבני ובלי שום נטיה לאלימות).
באופן שגרתי בערבים מאוד אוהב לקרוא, לנגן, לרכב על אופניים, מתנדב בארגון חסד, הולך לביהכ מתוך רצון ובשמחה באופן קבוע למנחה וערבית ולומד באופן קבוע עם חברותא.
בימים שלקח ריטלין לא הצליח שום דבר מהנ''ל רק הסתובב בבית זועם, כועס, רב עם האחים שלו, יוצא להסתובב ברחוב בלי שליטה או מסתגר בחדר כמו אריה בכלוב ללא מעש.
ונוסף על כך לא מצליח להירדם ומסתובב עצבני ומחפש את עצמו בבית עד 1-2 לפנות בוקר, מה שלא תורם להתחלה סבירה של הבוקר למחרת...
אני מרגישה שאנחנו מאבדים את הילד..
הכדור פוגע בריכוז שלו, בבטחון העצמי שלו וביכולת התפקוד שלו ואני לא רואה במה הוא מסייע לו.
מצד שני בימים שלא לוקח קשה לו לשבת בכיתה בשיעורים, הוא תנועתי מאוד והכי גרוע: הוא נוטה להתעמת עם המורים שלו בצורה שנתפסת על ידם כחוצפה וחוטף עונשים מידי יום ביומו... התוצאה היא שאין לו מוטיבציה ללמוד, כמעט לא מכין ש.ב. (התירוץ הקבוע ששכחתי את החומר בכיתה), לא מגיש מבחנים וכמובן שוב חוטף ביקורת והערות מהמורין שלו.. במיוחד שהוא ילד חכם עם יכולת לימודית גבוהה..
מה עושים???
כבר אובדת עצות..
חשבתי שאולי כדאי למצוא לו מטפל שמתמחה בקשב וריכוז ועובד בשיטה בסגנון של cbt או משהו דומה ויוכל לתת לו מקום לפרוק את מה שעובר עליו ולעזור לו לבנות גישה חיובית כלפי המורים שלו ולשפר את המוטיבציה שלו ללמוד ולהתנהגות מכבדת בביהס.
(לא מכירה איך מוצאים מישהו כזה..)
אבל מה עם התרופה? אני מרגישה שלהמשיך לתת אותה לילד זה ממש עוול לבנין האישיות שלו...
יש למישהו עצות?
מדובר בילד מקסים שלא קשה למצוא את המעלות שלו, אהוב על חבריו, מלא רגשי קודש ואוהב ללמוד (כשזה לא בכיתה..) חכם מאוד ובעל עומק רגשי ומחשבתי יוצא מגדר הרגיל.. בעל קסם אישי מיוחד ואניטליגנציה רגשית גבוהה, מוסיקלי מאוד ואוהב לעזור...
עד עכשיו ניסינו להתמודד איתו בלי ריטלין.
בחודשים האחרונים ניסינו ריטלין (בהתחלה מינון של 20 ועכשיו עלינו ל30) והמצב רק החמיר: בשעות היום הילד כבוי לחלוטין ומדוכא, לא מצליח להתרכז בכלל בלימודים, עוד פחות מבימים שלא לקח.
הכדור משפיע עליו להרבה יותר משמונה שעות, והכי גרוע זה בערב: כשהכדור מפסיק להשפיע הוא נכנס להתקפות זעם, כעסים צעקות ואלימות (ובאופן כללי הוא ילד שמח ותוסס אבל בכלל לא עצבני ובלי שום נטיה לאלימות).
באופן שגרתי בערבים מאוד אוהב לקרוא, לנגן, לרכב על אופניים, מתנדב בארגון חסד, הולך לביהכ מתוך רצון ובשמחה באופן קבוע למנחה וערבית ולומד באופן קבוע עם חברותא.
בימים שלקח ריטלין לא הצליח שום דבר מהנ''ל רק הסתובב בבית זועם, כועס, רב עם האחים שלו, יוצא להסתובב ברחוב בלי שליטה או מסתגר בחדר כמו אריה בכלוב ללא מעש.
ונוסף על כך לא מצליח להירדם ומסתובב עצבני ומחפש את עצמו בבית עד 1-2 לפנות בוקר, מה שלא תורם להתחלה סבירה של הבוקר למחרת...
אני מרגישה שאנחנו מאבדים את הילד..
הכדור פוגע בריכוז שלו, בבטחון העצמי שלו וביכולת התפקוד שלו ואני לא רואה במה הוא מסייע לו.
מצד שני בימים שלא לוקח קשה לו לשבת בכיתה בשיעורים, הוא תנועתי מאוד והכי גרוע: הוא נוטה להתעמת עם המורים שלו בצורה שנתפסת על ידם כחוצפה וחוטף עונשים מידי יום ביומו... התוצאה היא שאין לו מוטיבציה ללמוד, כמעט לא מכין ש.ב. (התירוץ הקבוע ששכחתי את החומר בכיתה), לא מגיש מבחנים וכמובן שוב חוטף ביקורת והערות מהמורין שלו.. במיוחד שהוא ילד חכם עם יכולת לימודית גבוהה..
מה עושים???
כבר אובדת עצות..
חשבתי שאולי כדאי למצוא לו מטפל שמתמחה בקשב וריכוז ועובד בשיטה בסגנון של cbt או משהו דומה ויוכל לתת לו מקום לפרוק את מה שעובר עליו ולעזור לו לבנות גישה חיובית כלפי המורים שלו ולשפר את המוטיבציה שלו ללמוד ולהתנהגות מכבדת בביהס.
(לא מכירה איך מוצאים מישהו כזה..)
אבל מה עם התרופה? אני מרגישה שלהמשיך לתת אותה לילד זה ממש עוול לבנין האישיות שלו...
יש למישהו עצות?
מדובר בילד מקסים שלא קשה למצוא את המעלות שלו, אהוב על חבריו, מלא רגשי קודש ואוהב ללמוד (כשזה לא בכיתה..) חכם מאוד ובעל עומק רגשי ומחשבתי יוצא מגדר הרגיל.. בעל קסם אישי מיוחד ואניטליגנציה רגשית גבוהה, מוסיקלי מאוד ואוהב לעזור...
