(בני שנה ועדיין לא יוצאת המון)

הם בכו מלא, בקושי הסכימו להיות בעגלה ורק המחשבה של מה אעשה אם שניהם יבכו בחוץ גרמה לי להשאר בבית. 

וכל פעם כל ההתארגנות אם להביא חלב שאוב וכמה היה סיוט

עד גיל חצי שנה גם רוב הנסיעות ברכב הם ממש צרחו אז בכלל זה לא עשה חשק...

ממה שאני רואה בסביבתי מי שהתאומים הם לא הגדולים פשוט חייבת לצאת - להביא או להחזיר את הגדולים,

לצאת איתם לגן שעשועים כדי שלא להתחרפן בבית ואז כבר מתרגלים. 

אצלי הם גם הבכורים והייתי הרבה פחות בלחץ לצאת אבל בסוף זה קורה. 

ובטח זה גם תלוי כמה הם ילדים נוחים, שסהכ שקטים ואפשר להאכיל ולסמוך עליהם שיהיה כמה זמן שקט..

ועד אתמול לא יצאתי איתן לבד. 

אתמול נשברתי. הן בכו בלי סוף, צרחו את נשמתן, והרגשתי שאני חייבת לצאת- גם עבורן וגם עבורי. 

הנחתי אותן במקום בטוח, קיפלתי את העגלה, השארתי את הדלת של הבית פתוחה בעזרת כיסא (אי אפשר לפתוח אותה מבחוץ בלי מפתח), שמתי כמה צרורות של מפתחות במקומות זמינים למקרה שהדלת בכל זאת תיסגר, עליתי וירדתי בכמה נגלות (קומה 1 בלי מעלית) ויצאתי לסיבוב של שעה. 

זה היה נהדר. הן צרחו גם כשחזרנו, אבל נרגעו אחרי האוכל וישנו ממש טוב אחר כך, הצלחתי בזמן הזה להחזיר לעצמי את כוחות הנפש.

הולכת לאמץ את זה בכל פעם שמזג האוויר יאפשר.

מה שכן, אני לא מניקה, אז לא יודעת עד כמה זה מפשט את כל העסק.

למרות שתכל'ס באים אלינו ילדים אני ממש לא מצליחה להקפיד להניק את שניהם בצורה סבירה...

ומלבד לרופאים/טיפת חלב יצאתי לבד רק פעם אחת, וזה קרה בשניה שהרגשתי שאם אני לא נושמת קצת אוויר צח משהו קורה לי

לאחר שמונה חודשים של הריון קשה שבו לא זזתי מהבית מלבד ביקור שבועי אצל הרופא + 3 חודשים שהמתנות המופלאות האלו בידיי...אני מרגישה שחובה לצאת...אני מקווה בשבילי שאצליח לעשות  את זה יותר בעז"ה.

כשהיו קטנים, הייתי הרבה יוצאת, רציתי אויר ורציתי לראות אנשים.

הייתי מסתדרת בין האכלות, הרגלתי אותם לסדר היום אז זה לא היה קשה.

לא יצאתי כמעט בערבים מהבית כי לא רציתי להשאיר אותם נראה לי שעד גיל שנה.

כשהתחילו לישון לילות, התחלתי להשאיר עם הגדולה שלי ויכולתי לצאת לאירועים.

היום, אין מצב לצאת איתם לסידורים... כי הם יהפכו את החנויות או לחילופין יפגינו לי אם לא אתן להם את מה שעל המדף...

פעם אחת כשלא היתה ברירה נכנסתי עם שתיהן לסופר... והם פצחו שם במקהלת צרחות זה היה ממש מביך. 

עכשיו חורף וקר ובכל זאת הן פגיות אז לא אוהבת להוציא אותן בכלל וכן מרגישה שזה לגמרי שונה מתינוק אחד וזה הרבה יותר מסובך לצאת. כבר חודשיים וחצי בבית ואף פעם עוד לא יצאתי איתם להביא את הגדולים בבוקר לבית ספר או להחזיר אותן דבר שבטח שהייתי עושה עם תינוק אחד. למזלי פשוט יש לי חברות טובות שדואגות לעזור...

עוד מקרה שהיה שיצא שהן באו איתי לחתונה (כי לא היה ברירה וכו...) וזה היה לא כיף בכלל!!!!

אז כרגע מרגישה במין סוג של מעצר בית אבל משתדלת ממש להנות מזה ולצאת להתאורר כשמישהו אחר יכול לשמור עליהן.

בימים חמים ונעימים יוצאת איתן לגיחות קצרות בעגלה וזה כבר ממש כיף!!!

מתייגת לך את @זהות כפולה שעברה את זה, ב"ה עם שני תינוקות בריאים בעיקרון. (זה לא הניק העיקרי שלה, אז מקווה שהיא תראה את התיוג)

אולי היא כתבה את הסיפור שלה בשרשור הנעוץ, תחפשי❤️

לק"י

או לשים שם קישור לשרשור הזה. שם פעיל יותר.

מתייגת בשבילך 2 אמהות לתאומים:

@אמהלה

@מתואמת

אז לא יודעת אם העגלה שקנינו אז עדיין קיימת, ואני גם לא זוכרת את שמה. רק זוכרת שהיא התקפלה גם באמצע (כלומר שני המושבים התקפלו זה על זה), וזה חסך מקום.

מציעה פשוט ללכת לחנות מוצרי תינוקות, ולבקש עגלה לפי הצרכים שלכם... (זה מה שאנחנו עשינו בזמנו)

לוקחים ברזל לפי רמת הצורך, לפי מה שרואים בבדיקת דם. במולטי ויטמין גם ככה אין מספיק ברזל למי שממש חסר...

אם זה מעודד אותך - דווקא בהיריון התאומים היה לי ברזל גבוה בהיריונות אחרים היה לי חסר ברזל, לפעמים הרבה מאוד...

היה להם עיכוב בדיבור, וההמלצה של גורמי המקצוע הייתה חד משמעית להפריד אותם בגן (בגנון הם היו ביחד).

תאומים אחרים שראיתי סביבי היו ביחד בגן, אולי רק בגן חובה הופרדו. לדעתי בגיל קטן התאומות שלהם נותנת להם כוח כשהם ביחד.

בכל אופן, התאומים שלנו כאמור היו בנפרד בגן. בשנה הראשונה שניהם היו בגן שפה - באותו מתחם אבל גנים נפרדים. בשנתיים אח"כ אחד מהם נכנס לגן רגיל ליד הבית והשני נשאר בגן שפה, וכמעט לא היו לו שם חברים מהשכונה. אבל למרות זאת יחסית הוא הסתדר חברתית, וגם כששניהם נכנסו לכיתה א' בבית הספר ליד הבית הוא השתלב מהר מאוד גם מהבחינה החברתית.

אבל מלכתחילה לא הייתי בוחרת לעשות כך ולבחור במודע שאחד מהם יהיה רחוק מהסביבה החברתית הטבעית שלנו...

החלטות טובות!

(וסליחה שרק עכשיו עונה - מזמן לא נכנסתי לפורום הזה...)

נותנת לי הרגשה טובה להשאיר כרגע יחד

שזה מה הלב שלי אומר נכון לעכשיו...

גם אצלנו הם שונים אחד מהשני, תחומי עניין שונים, הגננות גם לא ראו שאחד עולה על השני במשהו וזה לא פוגע בהם הביחד. הם כן נראים זהים אבל ילדי הגן למדו מהר מאד מי זה מי.. הציק לי לפעמים שהצוות התייחס אליהם כאל "התאומים", אבל לא נראה שזה פגע בהם.

את מכירה אותם לדעת אם אחד עולה על השני במשהו, או שאחד מהם חוסה בצל של אחיו באיזה שהוא תחום.

מעבר למרחק מהבית תוסיפי שיקולים של אירועים נפרדים בשני הגנים שצריך לנכוח בהם, פעילויות שונות שעלולות לעורר קנאה בינהם. 

גם אצלי תאומים בנים  מס 6,7 , הם בני עוד מעט 4

הם כרגע בגן שפה ביחד

שונים מאוד אחד מהשני גם באופי גם ביופי.

הגננת לטענתה לא מפריע להתפתחות שלהם שהם ביחד.

שנה הבאה בעז"ה הם אמורים לעבור לתלמוד תורה

אם יהיה 2 כיתות אני אפריד אבל רק בגלל הצוות שמעדיף...

יש לי גם תאומות גדולות יותר, הפרדתי בגן חובה כדי שלא יהיה להם משבר קשה בכיתה א ( אצלנו בבית ספר חד משמעית לא שמים תאומות באותה כיתה) , וצהרון השארתי יחד שיהיה להם בהדרגה זה היה חכם מאוד

הם מאוד שונות אחת מהשניה וכן חושבת שזה טוב שהם לא יחד.

אבל בנות זה מאוד מאוד שונה מבנים...

נכון שבהריון עם תאומים יש hcg גבוה יותר, אבל זה לכשעצמו לא מהווה אינדיקציה להריון עם תאומים.

אגב, ההבדל בין ההריון הקודם לנוכחי הוא בסך הכל של 5 ימים בערך, בהנחת הכפלה כל יומיים. כלומר באותו השבוע שתי התוצאות האלה בכלל לא מהוות גידול...