יש שני בנות שנפגשתי איתן שהחשש שציערתי אותן לא נשכח ממני. אשמח שהצד של הבנות יגיד לי האם המחשבות שלי נכונות או שאין מה לחשוש, וככה זה, קורה.
1. אז המקרה הפשוט יותר - נפגשתי פגישה אחת עם בחורה שלפי הנתונים היה פוטנציאל. בחורה אמיתית, עדינה ורגישה. בפגישה לא הייתי מרוצה מהמראה שלה, די היה ברור לי בהתחלה שזה מפריע לי, ואחרי שעה של פגישה זה היה עוד יותר ברור.
למרות זאת, המשכתי להתעניין בה, התעניינתי בקשיים שלה, בחוויות שלה, אפילו מרוב התעניינות בשלב מסוים בהיתי בה כמו מהופנט, וכנראה שהיא אהבה את זה כי היא פשוט לא הפסיקה לדבר ולספר... פרגנתי לה, הזדהיתי איתה. הפגישה עצמה יצאה שווה. ו-3 שעות. והבחורה יצאה עם הרגשה טובה.
אבל למחרת חתכתי (צצו עוד דברים, אבל גם המראה הפריע). ואני מתלבט אם הייתי בסדר שהארכתי והתעניינתי יותר מדי, אולי זה גרם לה תקוות וכאב כשהן התבדו. הרי די היה ברור לי שלא אמשיך. אולי תגידו זה יכול היה להשתנות באמצע, אבל אני יודע שהסטנדרט שלי היה גבוה ממה שהיא הציעה. בהתנהגות אחרת שלי הייתי יכול לחסוך לה כאב, וחבל לי. האמנם?
2. במקרה שני, נפגשתי עם בחורה טיפה מעל גילי למרות שהיה חשוב לי להפגש עם צעירה יותר. אבל אמרתי אולי יש בה יתרונות מיוחדים שיפצו על הפרט הזה. בסופו של דבר הרגשתי שכן חשוב לי הגיל, מה עוד שהיה משהו במראה שלה שהציק לי, סובייקטיבית, אף שבכללי היא נאה. אז אחרי הפגישה הראשונה שנמשכה 2.5 שעות, עם כימיה טובה, נטתה דעתי לא להמשיך. אבל בסוף השבתי תשובה חיובית, כי מבחינת האישיות לא היה בה חסרון לפסול עליו (חוץ מדבר אחד לא גדול), ולא הרגשתי נעים לפסול על דברים טכניים... הבחורה הייתה אסרטיבית, אלופה בטאקט, מאוד נשית 'ליידי', ענוה.
אז קבענו לפגישה שניה. גם 3.5 שעות. כמו בפגישה הראשונה איתה, התעניינתי מאוד, פירגנתי ממש, הארתי לה פנים. אני אדם פנימי, אז אוטומטית השיחות איתי יכולות להגיע לעומקים ופנימיות ולגעת בנפש, וכנראה השיחות שלנו הגיעו גם לשם. אחרי הפגישה החלטתי שאני לא רוצה פגישה שלישית, כי עדיין היו שני הדברים המרכזיים שהפריעו לי, ולא רציתי לצער אותה עוד יותר אם נפרד אחרי עוד פגישות.
עכשיו כשהתחלנו את הפגישה השניה, היא שאלה אותי על הישיבה, והתחלתי לספר, לא משהו מעניין מדי, ופתאום אני קולט שהיא נועצת בי מבט ומחייכת מאוזן לאוזן... עצרתי ושאלתי אותה אהמ... X, אמרתי משהו? והיא ענתה, לא סתם, אני נהנית לשמוע אותך מספר... לאחר כמה חודשים פתאום הבנתי שזה סימן מובהק של בחורה מאוהבת... ובאמת היא נראתה מאוד מרוצה וחיה בפגישות. ואם אכן זה כך, רוב הסיכויים שהיא מאוד הצטערה שהפסקנו ואפילו בכתה... ואולי עוצמת הצער הזו באשמתי, שיותר מדי הארתי לה פנים למרות שהיו דברים שהפריעו לי! מילא בפגישה הראשונה, אבל בפגישה שניה... הגזמתי...
המחשבה על אפשרות שאשמתי בת ישראל בכתה בלילות גורמת לי זעזוע...
איך לדעתכן הייתי צריך לנהוג? צריך\שייך להתנצל?
תודה

